א וַיְדַבֵּ֣ר יְהוָ֔ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר׃ ב אִ֣ישׁ עַל־דִּגְל֤וֹ בְאֹתֹת֙ לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֔ם יַחֲנ֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל מִנֶּ֕גֶד סָבִ֥יב לְאֹֽהֶל־מוֹעֵ֖ד יַחֲנֽוּ׃ ג וְהַחֹנִים֙ קֵ֣דְמָה מִזְרָ֔חָה דֶּ֛גֶל מַחֲנֵ֥ה יְהוּדָ֖ה לְצִבְאֹתָ֑ם וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י יְהוּדָ֔ה נַחְשׁ֖וֹן בֶּן־עַמִּינָדָֽב׃ ד וּצְבָא֖וֹ וּפְקֻדֵיהֶ֑ם אַרְבָּעָ֧ה וְשִׁבְעִ֛ים אֶ֖לֶף וְשֵׁ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ ה וְהַחֹנִ֥ים עָלָ֖יו מַטֵּ֣ה יִשָּׂשכָ֑ר וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י יִשָּׂשכָ֔ר נְתַנְאֵ֖ל בֶּן־צוּעָֽר׃ ו וּצְבָא֖וֹ וּפְקֻדָ֑יו אַרְבָּעָ֧ה וַחֲמִשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וְאַרְבַּ֥ע מֵאֽוֹת׃ ז מַטֵּ֖ה זְבוּלֻ֑ן וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י זְבוּלֻ֔ן אֱלִיאָ֖ב בֶּן־חֵלֹֽן׃ ח וּצְבָא֖וֹ וּפְקֻדָ֑יו שִׁבְעָ֧ה וַחֲמִשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וְאַרְבַּ֥ע מֵאֽוֹת׃ ט כָּֽל־הַפְּקֻדִ֞ים לְמַחֲנֵ֣ה יְהוּדָ֗ה מְאַ֨ת אֶ֜לֶף וּשְׁמֹנִ֥ים אֶ֛לֶף וְשֵֽׁשֶׁת־אֲלָפִ֥ים וְאַרְבַּע־מֵא֖וֹת לְצִבְאֹתָ֑ם רִאשֹׁנָ֖ה יִסָּֽעוּ׃ י דֶּ֣גֶל מַחֲנֵ֧ה רְאוּבֵ֛ן תֵּימָ֖נָה לְצִבְאֹתָ֑ם וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י רְאוּבֵ֔ן אֱלִיצ֖וּר בֶּן־שְׁדֵיאֽוּר׃ יא וּצְבָא֖וֹ וּפְקֻדָ֑יו שִׁשָּׁ֧ה וְאַרְבָּעִ֛ים אֶ֖לֶף וַחֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ יב וְהַחוֹנִ֥ם עָלָ֖יו מַטֵּ֣ה שִׁמְע֑וֹן וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י שִׁמְע֔וֹן שְׁלֻמִיאֵ֖ל בֶּן־צוּרִֽי־שַׁדָּֽי׃ יג וּצְבָא֖וֹ וּפְקֻדֵיהֶ֑ם תִּשְׁעָ֧ה וַחֲמִשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וּשְׁלֹ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ יד וְמַטֵּ֖ה גָּ֑ד וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י גָ֔ד אֶלְיָסָ֖ף בֶּן־רְעוּאֵֽל׃ טו וּצְבָא֖וֹ וּפְקֻדֵיהֶ֑ם חֲמִשָּׁ֤ה וְאַרְבָּעִים֙ אֶ֔לֶף וְשֵׁ֥שׁ מֵא֖וֹת וַחֲמִשִּֽׁים׃ טז כָּֽל־הַפְּקֻדִ֞ים לְמַחֲנֵ֣ה רְאוּבֵ֗ן מְאַ֨ת אֶ֜לֶף וְאֶחָ֨ד וַחֲמִשִּׁ֥ים אֶ֛לֶף וְאַרְבַּע־מֵא֥וֹת וַחֲמִשִּׁ֖ים לְצִבְאֹתָ֑ם וּשְׁנִיִּ֖ם יִסָּֽעוּ׃ יז וְנָסַ֧ע אֹֽהֶל־מוֹעֵ֛ד מַחֲנֵ֥ה הַלְוִיִּ֖ם בְּת֣וֹךְ הַֽמַּחֲנֹ֑ת כַּאֲשֶׁ֤ר יַחֲנוּ֙ כֵּ֣ן יִסָּ֔עוּ אִ֥ישׁ עַל־יָד֖וֹ לְדִגְלֵיהֶֽם׃ יח דֶּ֣גֶל מַחֲנֵ֥ה אֶפְרַ֛יִם לְצִבְאֹתָ֖ם יָ֑מָּה וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י אֶפְרַ֔יִם אֱלִישָׁמָ֖ע בֶּן־עַמִּיהֽוּד׃ יט וּצְבָא֖וֹ וּפְקֻדֵיהֶ֑ם אַרְבָּעִ֥ים אֶ֖לֶף וַחֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ כ וְעָלָ֖יו מַטֵּ֣ה מְנַשֶּׁ֑ה וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י מְנַשֶּׁ֔ה גַּמְלִיאֵ֖ל בֶּן־פְּדָהצֽוּר׃ כא וּצְבָא֖וֹ וּפְקֻדֵיהֶ֑ם שְׁנַ֧יִם וּשְׁלֹשִׁ֛ים אֶ֖לֶף וּמָאתָֽיִם׃ כב וּמַטֵּ֖ה בִּנְיָמִ֑ן וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י בִנְיָמִ֔ן אֲבִידָ֖ן בֶּן־גִּדְעֹנִֽי׃ כג וּצְבָא֖וֹ וּפְקֻדֵיהֶ֑ם חֲמִשָּׁ֧ה וּשְׁלֹשִׁ֛ים אֶ֖לֶף וְאַרְבַּ֥ע מֵאֽוֹת׃ כד כָּֽל־הַפְּקֻדִ֞ים לְמַחֲנֵ֣ה אֶפְרַ֗יִם מְאַ֥ת אֶ֛לֶף וּשְׁמֹֽנַת־אֲלָפִ֥ים וּמֵאָ֖ה לְצִבְאֹתָ֑ם וּשְׁלִשִׁ֖ים יִסָּֽעוּ׃ כה דֶּ֣גֶל מַחֲנֵ֥ה דָ֛ן צָפֹ֖נָה לְצִבְאֹתָ֑ם וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י דָ֔ן אֲחִיעֶ֖זֶר בֶּן־עַמִּֽישַׁדָּֽי׃ כו וּצְבָא֖וֹ וּפְקֻדֵיהֶ֑ם שְׁנַ֧יִם וְשִׁשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וּשְׁבַ֥ע מֵאֽוֹת׃ כז וְהַחֹנִ֥ים עָלָ֖יו מַטֵּ֣ה אָשֵׁ֑ר וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י אָשֵׁ֔ר פַּגְעִיאֵ֖ל בֶּן־עָכְרָֽן׃ כח וּצְבָא֖וֹ וּפְקֻדֵיהֶ֑ם אֶחָ֧ד וְאַרְבָּעִ֛ים אֶ֖לֶף וַחֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ כט וּמַטֵּ֖ה נַפְתָּלִ֑י וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י נַפְתָּלִ֔י אֲחִירַ֖ע בֶּן־עֵינָֽן׃ ל וּצְבָא֖וֹ וּפְקֻדֵיהֶ֑ם שְׁלֹשָׁ֧ה וַחֲמִשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וְאַרְבַּ֥ע מֵאֽוֹת׃ לא כָּל־הַפְּקֻדִים֙ לְמַ֣חֲנֵה דָ֔ן מְאַ֣ת אֶ֗לֶף וְשִׁבְעָ֧ה וַחֲמִשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וְשֵׁ֣שׁ מֵא֑וֹת לָאַחֲרֹנָ֥ה יִסְע֖וּ לְדִגְלֵיהֶֽם׃ לב אֵ֛לֶּה פְּקוּדֵ֥י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם כָּל־פְּקוּדֵ֤י הַֽמַּחֲנֹת֙ לְצִבְאֹתָ֔ם שֵׁשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֙לֶף֙ וּשְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֔ים וַחֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת וַחֲמִשִּֽׁים׃ לג וְהַ֨לְוִיִּ֔ם לֹ֣א הָתְפָּקְד֔וּ בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ לד וַֽיַּעֲשׂ֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כְּ֠כֹל אֲשֶׁר־צִוָּ֨ה יְהוָ֜ה אֶת־מֹשֶׁ֗ה כֵּֽן־חָנ֤וּ לְדִגְלֵיהֶם֙ וְכֵ֣ן נָסָ֔עוּ אִ֥ישׁ לְמִשְׁפְּחֹתָ֖יו עַל־בֵּ֥ית אֲבֹתָֽיו׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ברכת אשר

אשר וסרטיל

פסוק א:
"וידבר ה'" וגו'. ראה מה שכתבתי בעניין נוסח תרגום אונקלוס להלן (ד, א). (פ' נשא תשנ"ב)
פסוק ב:
רש"י ד"ה באֹתֹת, ...צבע כל אחד כגוון אבנו הקבועה בחושן וכו'. ושלא כדברי רש"י ז"ל למעלה (א, נב ד"ה איש על דגלו): ...שלשה שבטים לכל דגל. ע"כ. כלומר כאן מדובר בדגל השבטי, ולמעלה בדגלו של מחנה בן שלושה שבטים. וזה קשה כי מן הפסוקים הסמוכים נראה שמדובר בדגלי המחנות שהיו ארבעה ולא בדגלי השבטים. (פ' במדבר תשל"ב) וראה "לפשוטו של רש"י". לדבריו, קושי זה הביא את רש"י להביא פירוש נוסף.
פסוק ב:
וראה בספר דברים (לב, י) רש"י ד"ה יסבבנהו, ...וארבעה דגלים לארבע רוחות. ע"כ. כלומר דגל למחנה, דהיינו ארבעה דגלים. (פ' האזינו תשמ"ו)
פסוק ב:
וניסוח דברי רש"י: כל דגל יהיה לו אות וכו' קצת קשה, כי מה זה דגל כשאין בו אות כלשהו. אבל לפי פירוש רש"י בשיר השירים (ב, ד) שדגל הוא קבוצה, אתי שפיר. ולשון רש"י בהמשך: כל אחד כגוון אבנו הקבועה בחושן, ומתוך כך וכו', גם היא קשה. כלום כל אחד ידע את צבע שבטו בחושן כל כך יפה, עד שזה יהיה האות? והרי גוון אבני החושן לכאורה לא היה מובהק כל כך, וכבר מן הטעם הפשוט שאין בו צבעי־יסוד. וראה מאמרו של דב גינזבורג על אבני החושן שיסופח לחומש "דעת מקרא", שמות ("לזהות המינרלוגית של אבני־החושן"). (פ' במדבר תש"ן)
פסוק ב:
גם מדברי רשב"ם על אתר משמע שדגל ואות דברים נפרדים הם: "סימן היה בנס של כל דגל"! כלומר המילה "נס" מתארת את מה שנקרא דגל בעברית מודרנית, והמילה "דגל" מתארת יחידה של שלושה שבטים שנוסעים יחד במדבר סיני. אך לפי זה לשונו של רש"י בריש הדיבור קשה: מה פירוש "תלויה בו", במה? (פ' במדבר תשנ"ו)
פסוק ב:
וראה פירושו של "העמק דבר" ש"אֹתֹת" הם סימנים לבתי־האב ולהם דגלים משלהם, כלומר שלושה סוגי דגלים היו. ומכל מקום, בעוד צבעם וסמליהם של דגלי השבטים מתוארים בדברי חז"ל, לא מצאתי מי נדרש לשאלה: מה היה צבעם של דגלי המחנות? (פ' במדבר תשנ"ח) וראה דברי חזקוני על אתר שכתב: בדגלים היה כתוב אותיות של שמות האבות, וכיצד היו כתובות? בדגל ראובן היה כתוב [אותיות] אי"י, בשני בצ"ע, בשלישי רח"ק, ברביעי מק"ב, ראשונות שבתיבות הם אברם, השניות יצחק, השלישית יעקב, והענן היה מסכך על ישראל כמין ה"א דאברהם. (הראני הרב איתן שנדורפי שי')
פסוק ב:
שם. ...באות שמסר להם יעקב אביהם כשנשאוהו ממצרים... ישאוהו מן המזרח וכו'. תמיד התקשיתי בהבנת תמונה זו. מתחילה חשבתי שהכוונה לציין את סדר האחיזה במיטה בשעת חניה, ואילו ההליכה היתה באותה המתכונת בלא הקפדה על רוחות השמים. כלומר יהודה הלך לפעמים בראש ולפעמים בסוף. אך מפסוק ט דלהלן לא משמע כך. (פ' במדבר תשנ"ז) וראה מה שכתבתי להלן (בפסוק ט).
פסוק ב:
רש"י ד"ה מנגד, ...שיוכלו לבא בשבת, משה ואהרן ובניו והלוים חונים בסמוך לו. ע"כ. מוטב היה לגרוס ומשה וכו', כי אז ברורה יותר תכליתו של הסיפא - לומר שמשה ואהרן והלויים חנו מסביב למשכן, קרובים מארבע המחנות. בלא הו"ו אין משמעו של הסיפא ברור. ואכן בדפו"ר באה ו"ו. (פ' במדבר תשנ"ב)
פסוק ב:
בעל הטורים ד"ה איש על דגלו באתת, שיעקב רמז להם מי יהיה ראש דגל, שכל מי שדבר עמו לנוכח, היה ראש דגל, כמו "ראובן בכורי אתה", "יהודה אתה יודוך אחיך", יוסף "מאל אביך ויעזרך", דן "לישועתך קויתי ה'". באשר לדן - כאן נאמן "בעל הטורים" לפירושו בספר בראשית (מט, טז), ש"לישועתך" מוסב על דן (להושיעך קויתי) ולא על הקב"ה. וכן ברשב"ם וראב"ע שם. (פ' במדבר תשנ"ו) ובספר "מציון מכלל יופי" (עמ' סב) העיר הגר"א נבנצל שליט"א: נמצא טעם טיפחא תחת תיבת "לישועתך" שהוא - היינו טיפחא - טעם מפסיק מתיבה שלאחריו. ולפי זה משמעות הקרא כן היא - "לישועתך", היינו לישועתו של שבט דן, ובשביל ישועתו קויתי לה'. (הראני ר' גרשון באס שי')
פסוק ג:
"והחֹנים קדמה מזרחה". ו"ו־החיבור בפתיחת תיאור המחנה הראשון היא תמוהה, ומה גם שתיאורי יתר המחנות פותחים בלא ו"ו־החיבור, ראה פסוקים י, יח ו־כה. (פ' במדבר תשס"ב) וראה "אור החיים" הק' שו"ו זו באה לחבר בין הציווי על החניה סביב המשכן (שבפסוק ב) לקביעת סדר החניה סביב המשכן (בפסוקנו).
פסוק ג:
"והחֹנים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה". קשה לי מה עניין חנייתו המתמדת של מחנה יהודה "קדמה" (לפנים קרוי קדם - רש"י), והרי ודאי לא תמיד נסעו לצד מזרח, ומה אפוא היתרון בזה, ומה הצורך להדגיש סדר קבוע בזה. (פ' במדבר תשנ"א)
פסוק ג:
בענין סידור המחנה ראיתי דבריו היפים של בעל "כלי יקר", אך אין בין זה ובין פשוטם של דברים ולא כלום.
פסוק ג:
וראה מה שכתבתי למעלה (בפסוק ב) ודברי רש"י להלן (יז ד"ה כאשר יחנו כן יסעו) ומה שכתבתי להלן (י, כה) ובעיקר מה שכתבתי להלן (בפסוק ט). (פ' במדבר תשנ"ט)
פסוק ז:
"מטה זבולן". ולא: ומטה, בו"ו, כמו בשלושת המקבילים. וראה "בעל הטורים" ותנחומא שהוא מביא - על שום שזבולון מפרנס את יששכר! רק קצת קשה לי, מה שייך לפרנס בימי דור המדבר כשהקב"ה זן את כולם במידה שווה, והרי בדור המדבר קא עסקינן. ואולי אדרבה, הכרת הטוב של יששכר לאחיו זבולון רמוזה דווקא כאן, להראות מעלתו של יששכר שזכר טובה לאחיו לא רק בשעה שהזדקק לו, אלא גם בשעה שהקב"ה זן את כולם במידה שווה. (פ' במדבר תשנ"ו)
פסוק ט:
רש"י ד"ה ראשונה יסעו, ...דגל יהודה במזרח וכו'. כלומר הם נסעו במערכת "כְּתֵיבה". ומחלוקת אמוראים היא בירושלמי (עירובין פ"ה, ה"א): חד אמר שהיו הולכים כמו תיבה מרובעת (דגל יהודה במזרח ודגל ראובן בדרום וכו') וחד אמר שהיו הולכים כקורה ארוכה (שהיו הדגלים עומדים בשורה ישרה זה אחר זה), וכאן סתם רש"י כמאן דאמר "כתיבה". בעקבות דברי רש"י אלו שוב קשה לי, כיצד זה שתמיד מחנה יהודה במזרח, והרי יהודה נסע ראשונה, ולא תמיד היה המסע בכיוון מזרחה, ואילו רש"י אומר במפורש "וכשהולכין, הולכין כדרך חנייתן - הלויים והעגלות באמצע, דגל יהודה במזרח, ושל ראובן בדרום" וכו'. והנה להלן (יז, ד"ה ונסע אהל מועד) אומר רש"י "לאחר שני דגלים הללו", כלומר נסעו במערך עורפי "כקורה" - יהודה, ראובן, אהל מועד וכו'. וקשה ליישב את הקושיה השנייה בכך שנניח, כי הלכו במערך מעוין. ומכל מקום הקושיה הראשונה במקומה. (פ' במדבר תשל"ב) באשר לקושיה הראשונה ראה "גור אריה" שאין כוונת הכתוב לומר ששבט יהודה לעולם יהיו בראש הנוסעים, אלא שדגל מחנה יהודה עוקרים ראשונים ממקומם והולכים, ולאחריהם דגל מחנה ראובן וכו', ובאמת כשפנו מערבה היה שבט יהודה מאחור. בדרך אחרת ביאר הגאון ר' חיים קנייבסקי בספרו "טעמא דקרא" על אתר וכתב: קדמה מזרחה - הטעם שהוצרך לכתוב שניהם, יש לומר דהנה זה הסדר רק כשהולכין לצד מזרח, אבל כשהלכו לצד צפון (עיין תוספות ערכין טו ע"א ד"ה כשם) ישתנה כל הסדר והיה מוכרח להיות יהודה לצפון כדי שיהיה הראשון, ולכן כתיב כאן "קדמה" - כשהולכין קדמה אז יהודה מזרחה. (הראני הרב איתן שנדורפי שי')
פסוק ט:
היום דיברתי על כל הנ"ל עם ר' יהודה קיל שי' כעורך ספר במדבר של "דעת מקרא", והוא הודה לי שחלק מן הדברים כלל אינם נהירים גם לו. (פ' במדבר תש"ן)
פסוק ט:
בשבת בבוקר הגעתי למסקנה שרש"י כלל אינו מבקש להכריע במחלוקת, אם כתיבה אם כקורה נסעו (ירושלמי עירובין פ"ה, ה"א). רש"י מפרש כל אימת שהוא נדרש לנושא זה, לפי משמע הכתוב, כלומר פעם כקורה ופעם כתיבה, ובכך מראה לנו על אלו פסוקים הסתמכו החולקים במחלוקת זו. (פ' במדבר תש"ן)
פסוק יד:
"אליסף בן רעואל". ואילו למעלה (א, יד) ולהלן (י, כ) שם נשיא גד הוא אליסף בן דעואל. (פ' במדבר תשמ"ה)
פסוק יד:
והנה רמב"ן (ב, יד) מדגיש דבר עקרוני באשר לשמות במקרא - "כי המנהג בלשון הקודש לשנות השמות בטעם שווה, כמו 'זרח' (להלן כו, יג) ו'צוחר' (בראשית מו, י)... ונקרא דעואל שידע את האל, רעואל ששׂם רעיון לבו באל... והיו קוראים האיש ההוא בשני שמות, ולכך תזכרנו התורה בשניהם" וכו'. וראה גם רש"ר הירש כאן. ומכל מקום זהו המקום היחיד שבו בא השם ברי"ש ולא בדל"ת. ואיכשהו מעלה תופעה זו את ענין הדלי"ת והרי"ש הגדולות בתיבות "אחד" ו"אחר", ראה מה שכתבתי שם (שמות לד, יד) בשם מו"ר הרב יונה מרצבך זצ"ל. (פ' במדבר תשנ"ח)
פסוק יז:
"בתוך המחנֹת". לכאורה משתמע מכאן שנסעו במערך שבו חנו, ואף על פי כן אומר רש"י כאן - "לאחר שני דגלים הללו" כלומר כקורה נסעו, ורשב"ם על אתר מבאר כך בשפה ברורה עוד יותר. קושי נוסף הוא שבדיבור השני לפסוקנו (ד"ה כאשר יחנו כן יסעו) אומר רש"י - "הליכתן כחנייתן, כל דגל מהלך לרוח הקבוע לו", כלומר הדעה המנוגדת לדבריו בד"ה הראשון. (פ' במדבר תשס"ב) וראה מש"כ למעלה (בפסוק ט).
פסוק יז:
רש"י ד"ה ונסע אהל מועד. ראה מה שציינתי להלן (י, כא). (פ' במדבר תש"ס)
פסוק יז:
רשב"ם ד"ה כאשר יחנו כן יסעו, בכל ענין שהיו סביב למשכן הארבעה דגלים וכו'. כך היו סביב דרך הליכתם וכו'. והרי זה כמו רש"י - בדיבור הקודם רשב"ם אומר במפורש לפי השיטה שכקורה נסעו, ואילו כאן - כתיבה. (פ' במדבר תשס"ב) והנה יש הבדל דק בין פירוש רש"י לפירוש רשב"ם לפסוקנו. לפי רש"י, אותן שתי יחידות של שלושה שבטים - דגל יהודה ודגל ראובן - תמיד נוסעות לפני שהארון נוסע. ואילו רשב"ם אומר שתמיד לפני שנסע הארון, נסעו שתי יחידות של שלושה שבטים, אבל לא תמיד אותן שתי יחידות. כלומר לפי רש"י (ד"ה ונסע אהל מועד) מחנות בני ישראל נסעו תמיד בשורה ישרה (או כמעוין בכיוון מזרחי דרומי). לעומת זאת רשב"ם (בד"ה בתוך המחנות), שלפיו ההיערכות של המחנות תמיד היתה אותה היערכות, הן בזמן החניה הן בזמן הנסיעה, מרגיש צורך לומר שלא תמיד נסעו אותם השבטים בהתחלה. הסדר של נסיעת השבטים היה תלוי בשאלה לאיזה כיוון נסעו באותו זמן. (ראה הערתו של ר' מאיר יצחק לוקשין על פירוש רשב"ם שבהוצאת "חורב").
פסוק יז:
שם. ...ודרך ימין נמנו הדגלים, מזרח ודרום, מערב וצפון. ע"כ. לא ידעתי למה זה נקרא בפיו דרך ימין, לכאורה זה דרך שמאל. השווה משנה זבחים (פ"ה, מ"ג): "...דרומית־ מזרחית, מזרחית־צפונית, צפונית־מערבית, מערבית־דרומית". במקדש, כידוע, כל הפניות היו לימין (ראה יומא טו ע"ב), וזהו אפוא הנקרא דרך ימין, מה שאין כן כאן. (פ' במדבר תשנ"ו) הערת ר' חזקי פוקס שי': בימי קדם צורת ההתבוננות היסודית על העולם היתה כשהמבט מופנה לכיוון מזרח. וממילא נקודת ההתחלה היתה כשהמבט למזרח, וכשהאדם פונה אז לימין, דרך מסעו היא מזרח-דרום-מערב-צפון.
פסוק לא:
"לאחרֹנה יסעו לדגליהם". קשה לדעת, על מה מוסבת המילה "לדגליהם", אם על כל המחנות - שהרי זה האחרון - כלומר שמדובר כאן בדגלי המחנות, או מוסבת על דגלי שלושת השבטים המרכיבים את מחנה דן. אם כאפשרות האחרונה, יקשה, למה אין עניין זה מוזכר בשלושת המחנות הקודמים. וראה מה שכתבתי למעלה (ב, ב). (פ' במדבר תשמ"ט) וראה "דעת מקרא", שם מבואר: מילה זו ("לדגליהם") חסרה בסיכום הפקודים של הדגלים הקודמים (ט, טז, כד), ואילו כאן חסרה המילה "לצבאתם", הנמצאת בפסוקים אלה. אולי הסיבה בכך, שמחנה דן, כמאסף, סגר בעצם את כל שורת הדגלים, ולפיכך באה המילה "לדגליהם" במקום "לצבאתם": "לאחרנה יסעו לדגליהם" של כל המחנות. ע"כ.
פסוק לג:
"והלוים לא התפקדו" וגו'. חוזר אל הציווי שלמעלה (א, מט). ואולם קשה: (א) הרי כבר נאמר שם (א, מז) שהלויים לא התפקדו? (ב) למה בא איסור פקידת הלויים אחר סיפור העובדה שלא התפקדו? ולכאורה צריך עיון. (פ' במדבר תשנ"ד)
פסוק לג:
וראה ראב"ע (א, מט) ששם לב לקושי השני, אך אינו מישבו. ולפי דברי רמב"ן המובאים למעלה (א, מט) מיושבים שני הקשיים. וראה מה שכתבתי למעלה (שם). (פ' במדבר תשנ"ד)