פסוק ו:וְנָתְנוּ עָלָיו כְּסוּי עוֹר תַּחַשׁ וּפָרְשׂוּ בֶגֶד כְּלִיל תְּכֵלֶת מִלְמָעְלָה – בַּעֲבוּר מַעֲלַת הָאָרוֹן לֹא הָיָה נִרְאֶה עָלָיו כְּסוּי עוֹר תַּחַשׁ, אֲבָל הָיוּ מְכַסִּים אוֹתוֹ בַּפָּרֹכֶת שֶׁהוּא הַמָּסָךְ לוֹ, וּמְכַסִּים אֶת שְׁנֵיהֶם בְּמִכְסֵה עוֹר תַּחַשׁ בַּעֲבוּר הַגְּשָׁמִים, וּפוֹרְשִׂים עַל הַכֹּל בֶּגֶד כְּלִיל תְּכֵלֶת מִלְמַעְלָה שֶׁיִּהְיֶה נִרְאֶה עָלָיו הַבֶּגֶד הַנִּכְבָּד שֶׁהוּא כְּעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר (במד״ר ד יג). אֲבָל שְׁאָר כָּל הַכֵּלִים, הַשֻּׁלְחָן וְהַמְּנוֹרָה וְהַמִּזְבְּחוֹת, הָיָה נִרְאֶה עֲלֵיהֶם מִלְמַעְלָה מִכְסֵה עוֹר תַּחַשׁ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים כִּי טַעַם הַכָּתוּב, וּפָרְשׂוּ בֶגֶד כְּלִיל תְּכֵלֶת מִלְמַעְלָה לְפָרֹכֶת הַמָּסָךְ, וְנָתְנוּ עָלָיו, עַל הָאָרוֹן וְהַפָּרֹכֶת, כְּסוּי עוֹר תַּחַשׁ. וְטַעַם וְשָׂמוּ בַּדָּיו עַל כִּתְפוֹת הַכֹּהֲנִים. וְהַנָּכוֹן כִּי יְתַקְּנוּ אוֹתָם לִהְיוֹת יוֹצְאִים לָשֵׂאת אוֹתוֹ בָּהֶם, כִּי הָיוּ הַטַּבָּעוֹת רְחָבִים וְיַאֲרִיכוּ הַבַּדִּים בָּהֶם כִּרְצוֹנָם, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יָסוּרוּ מִמֶּנּוּ:
פסוק ז:וְלֶחֶם הַתָּמִיד עָלָיו יִהְיֶה – עַל הַשֻּׁלְחָן עַצְמוֹ יִהְיֶה הַלֶּחֶם, וַעֲלֵיהֶם בֶּגֶד הַתְּכֵלֶת, וְיָשִׂימוּ עַל הַבֶּגֶד הַזֶּה בַּשֻּׁלְחָן כָּל הַכֵּלִים, וְאַחֲרֵי כֵן יִפְרְשׂוּ עַל הַכֵּלִים וְהַשֻּׁלְחָן בֶּגֶד תּוֹלַעַת שָׁנִי, כִּי לִכְבוֹד הַלֶּחֶם שֶׁהוּא מְסֻדָּר כְּהִלְכָתוֹ יִפְרְשׂוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת לְהַפְרִישׁ בֵּין הַשֻּׁלְחָן וְלַחְמוֹ וּבֵין הַכֵּלִים, וְהָיָה הַמִּכְסֶה הָעֶלְיוֹן בְּבֶגֶד תּוֹלַעַת שָׁנִי שֶׁהוּא מַרְאֶה אָדֹם, בַּעֲבוּר שֶׁהַשֻּׁלְחָן סִימָן לְכֶתֶר מַלְכוּת שֶׁהוּא בְּמִדַּת הַדִּין. אֲבָל הָאָרוֹן וּמִזְבַּח הַזָּהָב בְּבֶגֶד תְּכֵלֶת, לְמִדָּה הַכְּלוּלָה מִן הַכֹּל, וּמִזְבַּח הָעוֹלָה בְּבֶגֶד אַרְגָּמָן שֶׁהוּא אָדֹם יוֹתֵר מִן הָרִאשׁוֹן, כִּי שָׁם יִזָּרֵק הַדָּם כֹּפֶר נַפְשָׁם:
פסוק טז:וּפְקֻדַּת אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן שֶׁמֶן הַמָּאוֹר – יֹאמַר שֶׁהוּא פָּקִיד עַל כָּל אֵלּוּ, וְשִׁעוּרוֹ פְּקֻדַּת כָּל הַמִּשְׁכָּן וּפְקֻדַּת כָּל אֲשֶׁר בּוֹ. וְאָמַר רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על במדבר ד׳:ט״ז) כִּי פֵּרוּשׁוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ פְּקִידוּת גַּם בַּמִּשְׁכָּן וּבְכָל כֵּלָיו עִם אִיתָמָר אָחִיו, רַק לְגֹדֶל מַעֲלַת אֶלְעָזָר הָיָה הוּא פָּקִיד עַל הַשֶּׁמֶן וְעַל הַקְּטֹרֶת לְבַדּוֹ. וְאֵינוֹ נָכוֹן, כִּי הַכָּתוּב אוֹמֵר (פסוקים כח לג) "בְּיַד אִיתָמָר", וּפֵרַשׁ בְּכָאן "בְּקֹדֶשׁ וּבְכֵלָיו". וְכֵן אָמַר לְמַעְלָה: ״וּנְשִׂיא נְשִׂיאֵי הַלֵּוִי אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן פְּקֻדַּת שׁוֹמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ״ (ג לב), כְּלוֹמַר נְשִׂיא פְּקֻדַּת מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ שֶׁהֵם הַנְּתוּנִים בְּיַד בְּנֵי קְהָת. אֲבָל פֵּרוּשׁ "פְּקֻדַּת כָּל הַמִּשְׁכָּן", כִּי פְּקֻדַּת שֶׁמֶן הַמָּאוֹר וְהַקְּטֹרֶת וְהַמִּנְחָה וְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּפְקֻדַּת כָּל הַמִּשְׁכָּן בַּקֹּדֶשׁ וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ בִּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ, הַכֹּל בְּיַד אֶלְעָזָר. וְהֵם הַנִּזְכָּרִים בְּכָאן (במדבר ד׳:ט״ו), שֶׁאָמַר: ״וְכִלָּה אַהֲרֹן וּבָנָיו לְכַסּוֹת אֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ״. וְהִנֵּה אֶלְעָזָר אֲמַרְכַּל עַל שְׁלֹשֶׁת הַנְּשִׂיאִים וְגִזְבָּר לְמִשְׁמֶרֶת בְּנֵי קְהָת, וְאִיתָמָר גִּזְבָּר לְגֵרְשׁוֹן וּמְרָרִי. וּמִפְּנֵי שֶׁלֹּא הִזְכִּיר בְּאֶלְעָזָר "וְנָשָׂא" כָּאָמוּר בַּלְוִיִּם, יֵרָאֶה שֶׁאֵינוֹ נוֹשֵׂא אוֹתָם, אֲבָל הוּא פָּקִיד עֲלֵיהֶם וְנוֹתֵן אוֹתָם מִיָּדוֹ לְיַד בְּנֵי קְהָת אֲשֶׁר יִבְחַר בָּם בִּזְרִיזוּת וַחֲסִידוּת, וְהֵם יִשְׂאוּ אוֹתָם וְיַחְזִירוּם לְיָדוֹ בְּהָקִים הַמִּשְׁכָּן. וְכֵן ״פְּקֻדַּת שׁוֹמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ״ (במדבר ג׳:ל״ב), וְכֵן ״וּבְשֵׁמוֹת תִּפְקְדוּ אֶת כְּלֵי מִשְׁמֶרֶת מַשָּׂאָם״ (במדבר ד׳:ל״ב). וְעַל דַּעַת הַיְּרוּשַׁלְמִי (שבת פ״י ה״ג) הַכָּתוּב בְּפֵרוּשֵׁי רַשִׁ״י (שבת צב ד״ה שכן) שֶׁהוּא נוֹשֵׂא אוֹתָם, יִהְיֶה מַשָּׂא גָּדוֹל, כִּי הַקְּטֹרֶת שס״ה מָנֶה (כריתות ו), וּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ לֹא פִּטְּמָהּ לַחֲצָאִין, וְשֶׁמֶן הַמָּאוֹר לְשָׁנָה שְׁלֵמָה רַב מְאֹד, קפ״ג לוּגִין, וּמִנְחַת הַתָּמִיד לֹא יָדַעְנוּ לְכַמָּה יָמִים יִשָּׂא מִמֶּנָּה. אֲבָל הָיָה אֶלְעָזָר חָזָק וְאַמִּיץ כְּיַעֲקֹב אָבִינוּ, וְכֵן מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְאַהֲרֹן אָחִיו, וְקוֹיֵי ה' יַחֲלִיפוּ כֹחַ:
פסוק כ:וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ – כְּשֶׁמַּכְנִיסִין אֶת הַכְּלִי לְתוֹךְ נַרְתִּיקוֹ, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ לְמַעְלָה בְּפָרָשָׁה זוֹ ״וּפָרְשׂוּ עָלָיו בֶּגֶד פְּלוֹנִי וְכִסּוּ אוֹתוֹ בְּמִכְסֶה פְּלוֹנִי״, וּבִלּוּעַ שֶׁלּוֹ זֶהוּ כִּסּוּיוֹ, לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר ד׳:כ׳), וְהוּא דַּעְתּוֹ שֶׁל אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על במדבר ד׳:כ׳). וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין (סנהדרין פ״א) שֶׁזּוֹ אַזְהָרָה עַל הַגּוֹנֵב כְּלִי שָׁרֵת שֶׁחַיָּב מִיתָה, וְהַקַּנָּאִין פּוֹגְעִין בּוֹ, שֶׁהַגְּנֵבָה וְהַגָּזֵל יִקָּרְאוּ בְּלִיעָה, מִלְּשׁוֹן ״חַיִל בָּלַע וַיְקִיאֶנּוּ״ (איוב כ טו), ״וְהוֹצֵאתִי אֶת בִּלְעוֹ מִפִּיו״ (ירמיהו נא מד). וְר״א (אבן עזרא על במדבר ד׳:כ׳) אָמַר כִּפְשׁוּטוֹ, שֶׁלֹּא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כַּאֲשֶׁר יוּסַר פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ וְיִגָּלֶה הָאָרוֹן, רַק אַחֲרֵי כֵן כַּאֲשֶׁר יְכֻסֶּה יָבֹאוּ לָשֵׂאת אוֹתוֹ. וְיִהְיֶה כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ כַּאֲשֶׁר יוּסַר הַבִּנְיָן מֵעַל הָאָרוֹן שֶׁהוּא הַקֹּדֶשׁ, מִלְּשׁוֹן ״בִּלַּע ה' וְלֹא חָמַל״ (איכה ב ב), ״יַחַד סָבִיב וַתְּבַלְּעֵנִי״ (איוב י ח). וְהִנֵּה הַלְוִיִּם מֻזְהָרִים שֶׁלֹּא יִגְּעוּ אֶל אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ, רַק בַּבַּדִּים יִשָּׂאֻהוּ, וְעוֹד יַזְהִירֵם שֶׁלֹּא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּלָל הֲסָרַת הַבִּנְיָן בְּעוֹד שֶׁיּוֹרִיד אַהֲרֹן אֶת הַפָּרֹכֶת, כְּעִנְיַן ״כִּי רָאוּ בַּאֲרוֹן ה'״ (שמואל א ו יט). וְיָפֶה אָמַר. אֲבָל עַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת, טַעַם הַכָּתוּב כִּי בַּעֲבוּר הֱיוֹת כְּבוֹד יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים שָׁם, הֻזְהֲרוּ הַלְוִיִּם שֶׁלֹּא יֶהֶרְסוּ לִרְאוֹת אֶת ה' עַד שֶׁיּוֹרִידוּ הַכֹּהֲנִים אֶת הַפָּרֹכֶת, כִּי אָז יִתְרָאֶה הַכָּבוֹד בְּחֶבְיוֹן עֻזּוֹ וְיָשׁוּב אֶל מְקוֹמוֹ הָרִאשׁוֹן לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, וְיִהְיֶה כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ כִּפְשׁוּטוֹ, וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין:
פסוק כו:וְאֵת כָּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה לָהֶם כְּתַרְגּוּמוֹ יָת כָּל דְּיִתְמְסַר לְהוֹן, לִבְנֵי גֵרְשׁוֹן, לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר ד׳:כ״ו). וְאִם כֵּן יִהְיֶה יֵעָשֶׂה כְּמוֹ ״וְאִישׁ בְּמָעוֹן וּמַעֲשֵׂהוּ בַכַּרְמֶל״ (שמואל א כה ב), נְכָסָיו אֲשֶׁר הוּא עוֹשֶׂה בָּהֶן. וְהַנָּכוֹן יוֹתֵר כָּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה לָהֶם לַמִּשְׁכָּן וְלַמִּזְבֵּחַ, כִּי כֵלִים רַבִּים לָהֶם:
פסוק כז:עַל פִּי אַהֲרֹן וּבָנָיו תִּהְיֶה כָּל עֲבֹדַת בְּנֵי הַגֵּרְשֻׁנִּי – וְאֵי זֶה מִן הַבָּנִים מְמֻנֶּה עֲלֵיהֶם? אִיתָמָר, לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר ד׳:כ״ז). וְאֵינוֹ נָכוֹן, כִּי לָמָּה יַזְכִּיר אַהֲרֹן? אֲבָל פֵּרוּשׁ עַל פִּי אַהֲרֹן וּבָנָיו תִּהְיֶה – שֶׁתִּהְיֶה עֲבוֹדָתָם עַל פִּיהֶם, הֵם יְמַנּוּ בְּנֵי הַגֵּרְשׁוּנִּי עַל עֲבוֹדָתָם, יֹאמְרוּ: פְּלוֹנִי מִבְּנֵי גֵרְשׁוֹן יִהְיֶה גִּזְבָּר עַל עִנְיַן כָּךְ, וְיִהְיֶה מְשׁוֹרֵר אוֹ שׁוֹעֵר כָּךְ, וְיִשָּׂא מִן הַיְרִיעוֹת כָּךְ. וְגַם בַּמַּסָּע לֹא יִפְרְקוּ וְלֹא יִטְעֲנוּ עַד שֶׁיְּצַוּוּ אוֹתָם אַהֲרֹן וּבָנָיו. וְהִנֵּה כֻּלָּם צְרִיכִין לִפְקִידָה שֶׁהוּא הַמִּנּוּי, וְאֶלְעָזָר אֲמַרְכַּל עַל כָּל שְׁלֹשֶׁת הַנְּשִׂיאִים, וְאִיתָמָר גִּזְבָּר עַל גֵּרְשׁוֹן וּמְרָרִי. וְאָמַר ״וּפְקַדְתֶּם עֲלֵיהֶם בְּמִשְׁמֶרֶת״ כִּי מֹשֶׁה יִהְיֶה עִמָּהֶם בְּעֵת הַמִּנּוּי כַּאֲשֶׁר יַפְקִידוּ אֲלֵיהֶם הַמִּשְׁמָרוֹת, אֲבָל בְּיַד אִיתָמָר תִּהְיֶה מִשְׁמַרְתָּם, שֶׁכָּל אֶחָד יַחְזִיר כֵּלָיו לְיָדוֹ בַּחֲנוֹת הַמִּשְׁכָּן וְיֹאמַר לוֹ: ״הֲרֵי לְפָנֶיךָ כֵּלִים הַמְּסוּרִים בְּיָדִי״:
פסוק לב:וְעַמּוּדֵי הֶחָצֵר סָבִיב וְאַדְנֵיהֶם וִיתֵדֹתָם וּמֵיתְרֵיהֶם – שֶׁל עַמּוּדִים, שֶׁהֲרֵי יְתֵדוֹת וּמֵיתְרֵי קְלָעִים בְּמַשָּׂא בְּנֵי גֵרְשׁוֹן הָיוּ. וִיתֵדוֹת וּמֵיתָרִים הָיוּ לַיְרִיעוֹת וְלַקְּלָעִים מִלְּמַטָּה, שֶׁלֹּא יַגְבִּיהֵם הָרוּחַ, וִיתֵדוֹת וּמֵיתָרִים הָיוּ לָעַמּוּדִים סָבִיב לִתְלוֹת בָּהֶם הַקְּלָעִים לִשְׂפָתָם הָעֶלְיוֹנָה בִּכְלוֹנְסוֹת וְקוּנְדָּסִין, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בִּמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר ד׳:ל״ב). וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה יַעֲשׂוּ יְתֵדוֹת בָּעַמּוּדִים, וְעוֹד מַה נִּשְׁתַּנּוּ יְתֵדוֹת שֶׁל עַמּוּדִים מִשְּׁאָר הַיְּתֵדוֹת, שֶׁאֵלּוּ לִבְנֵי גֵרְשׁוֹן וְאֵלּוּ לִבְנֵי מְרָרִי. וְלֹא מָצָאתִי בְּמִשְׁנַת מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן שֶׁיִּהְיוּ יְתֵדוֹת לָעַמּוּדִים, אֶלָּא כָּךְ שָׁנוּ שָׁם (פרק ה'): הָיָה מְחַבֵּר אֶת הַקּוּנְדָּסִין בַּמֵּיתָרִים וּבָעַמּוּדִים, וּמְחַבְּרָן בְּתוֹךְ יְתֵדוֹת שֶׁל הָאֹהֶל. וּכְשֵׁם שֶׁהָיוּ יְתֵדוֹת לַמִּשְׁכָּן כָּךְ הָיוּ יְתֵדוֹת לֶחָצֵר, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כז יט): ״לְכָל כְּלֵי הַמִּשְׁכָּן בְּכָל עֲבֹדָתוֹ וְכָל יְתֵדֹתָיו וְכָל יִתְדֹת הֶחָצֵר (סביב) נְחֹשֶׁת״ - זֶה לְשׁוֹן הַבָּרַיְתָא, וְלֹא נִשְׁנָה שָׁם שֶׁיְּהוּ יְתֵדוֹת לָעַמּוּדִים. אֲבָל נְפָרֵשׁ כִּי יְתֵדוֹת וּמֵיתָרִים שֶׁל קַלְעֵי הֶחָצֵר הָיוּ בְּיַד בְּנֵי מְרָרִי, וּמֵיתָרִים וִיתֵדוֹת שֶׁל מִשְׁכָּן וְהָאֹהֶל הֵם שֶׁהָיוּ בְּיַד בְּנֵי גֵרְשׁוֹן. כִּי "וְאֵת מֵיתְרֵיהֶם וְאֶת כָּל כְּלֵי עֲבוֹדָתָם" (במדבר ד׳:כ״ו) כִּנּוּי לִירִיעוֹת הַמִּשְׁכָּן וּלְאֹהֶל מוֹעֵד הַנִּזְכָּרִים בְּרֹאשׁ הַפָּסוּק (במדבר ד׳:כ״ה), לֹא לֶחָצֵר. וְכֵן אָמַר לְמַעְלָה (ג כו) "וְאֵת מֵיתָרָיו" שֶׁהוּא רֶמֶז לַמִּשְׁכָּן הַנִּזְכָּר (שם פסוק כה), לֹא לְקַלְעֵי הֶחָצֵר. וְדוֹמֶה לָזֶה ״אַךְ אֶל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִקְרָבוּ״ (במדבר י״ח:ג׳) עַל "שֵׁבֶט אָבִיךָ" הָרָחוֹק, לֹא עַל "בָּנֶיךָ" הַקָּרוֹב. וְכֵן ״וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה״ (שם פסוק טז) שָׁב אֶל "בְּכוֹר הָאָדָם", לֹא אֶל "בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה", וְכֵן רַבִּים. אֲבָל לְפִי לְשׁוֹן הַבְּרַיְתָא נִרְאֶה לִי שֶׁלֹּא הָיוּ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן נוֹשְׂאִים אֶלָּא בְּגָדִים, לֹא נְחֹשֶׁת וְעֵצִים כְּלָל. וְהוּא שֶׁשָּׁנִינוּ (שם פרק יג): ״בְּנֵי גֵרְשׁוֹן הָיוּ מְמֻנִּים בַּמַּעֲרָב וְהֵם מְמֻנִּים עַל כְּלֵי הָאֶרֶג״. וְאִם כֵּן יִהְיֶה פֵּרוּשׁ וִיתֵדֹתָם שֶׁל הַמִּשְׁכָּן וְשֶׁל עַמּוּדֵי הֶחָצֵר, וּמֵיתְרֵיהֶם שֶׁל עַמּוּדֵי הֶחָצֵר בִּלְבַד. וְכֵן אָמַר לְמַעְלָה (ג לו): ״קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן וּבְרִיחָיו וְעַמּוּדָיו וַאֲדָנָיו וְכָל כֵּלָיו וְכֹל עֲבֹדָתוֹ״, וְיִכְלֹל יְתֵדוֹתָיו. וּלְכָךְ יַזְכִּיר מֵיתָרִים בִּשְׁנֵיהֶם וְלֹא יַזְכִּיר יְתֵדוֹת רַק בִּבְנֵי מְרָרִי:
פסוק לב:וְטַעַם וּבְשֵׁמוֹת תִּפְקְדוּ אֶת כְּלֵי מִשְׁמֶרֶת מַשָּׂאָם, שֶׁיַּפְקִיד בְּיַד כָּל אִישׁ בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת לְגֻלְגְּלוֹתָם כְּלֵי מַשָּׂאָם. יֹאמַר: ״אִישׁ פְּלוֹנִי יִשָּׂא מִן הַקְּרָשִׁים כָּךְ בְּמִסְפָּר, וּפְלוֹנִי מִן הַבְּרִיחִים אוֹ הָעַמּוּדִים כָּךְ בְּמִסְפָּר״, לֹא שֶׁיְּצַוֶּה: ״בְּנֵי מְרָרִי בִּכְלָלָם יִשְׂאוּ כָּל הַקְּרָשִׁים וְהָאֲדָנִים וְהָעַמּוּדִים״. וְהִזְכִּיר זֶה תְּחִלָּה בִּבְנֵי מְרָרִי בַּעֲבוּר כֹּבֶד מַשָּׂאָם, אוּלַי יָקֵל כָּל אֶחָד מִמַּשָּׂאוֹ וְיַטִּיל עַל חֲבֵרוֹ, וְהוּא הַדִּין גַּם בִּבְנֵי קְהָת וְגֵרְשׁוֹן:
פסוק מט:וּפְקֻדָיו אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה – מָסֹרֶת ד' כְּתִיבִין ״אֲשֶׁר״ וּסְבִירִין ״כַּאֲשֶׁר״, וְאוֹתָן הַפְּקוּדִים הָיוּ בַּמִּצְוָה מִבֶּן שְׁלֹשִׁים וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים - לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר ד׳:מ״ט). וְאִם כֵּן יִהְיֶה וּפְקֻדָיו כִּנּוּי לְמֹשֶׁה. אֲבָל ר״א פֵּרֵשׁ כִּי אִישׁ אִישׁ עַל גֵּרְשׁוֹן קְהָת וּמְרָרִי, שֶׁמִּנָּה מֹשֶׁה לְכָל אֶחָד מִשְּׁלָשְׁתָּם עַל עֲבוֹדָתוֹ וְעַל מַשָּׂאוֹ כַּאֲשֶׁר הִזְכִּיר לְמַעְלָה, וְזֶה טַעַם וּפְקֻדָיו שֶׁל כָּל אִישׁ וָאִישׁ הַנִּזְכָּר. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה אֲשֶׁר צִוָּה כִּפְשׁוּטוֹ, יֹאמַר שֶׁמִּנָּה שְׁלֹשֶׁת הָאַחִים הָאֵלֶּה כָּל אֶחָד עַל עֲבוֹדָתוֹ וְעַל מַשָּׂאוֹ כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ לְמַעְלָה, וּפְקוּדָיו שֶׁל כָּל אֶחָד מֵהֶם אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה לִפְקֹד אוֹתָם לְגֻלְגְּלוֹתָם, מִנָּה עַל עֲבוֹדָתוֹ וְעַל מַשָּׂאוֹ. הִזְכִּיר שֶׁמִּנָּה אוֹתָם לְמִשְׁפְּחוֹתָם וּמִנָּה הַיְּחִידִים לְגֻלְגְּלוֹתָם כָּל אֶחָד עַל עֲבוֹדָתוֹ וְעַל מַשָּׂאוֹ. וְכֵן הַדִּין שֶׁאֵין בֶּן לֵוִי רַשַּׁאי לַעֲשׂוֹת בִּמְלֶאכֶת חֲבֵרוֹ וְלֹא לְסַיְּעוֹ בָּהּ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (ספרי קרח ט): וּכְבָר בִּקֵּשׁ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה לְסַיֵּעַ אֶת רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן גּוּדְגְּדָה בְּהַגָּפַת דְּלָתוֹת, אָמַר לוֹ: חֲזוֹר לַאֲחוֹרֶיךָ שֶׁכְּבָר אַתָּה מִתְחַיֵּב מִיתָה, שֶׁאֲנִי מִן הַשּׁוֹעֲרִים וְאַתָּה מִן הַמְשׁוֹרְרִים: