פסוק ב:צו את בני ישראל. למה נאמר , לפי שאמר משה (כ"ז ט"ז) יפקוד ה׳ איש על העדה אשר יצא לפניהם, אמר לו הקב"ה למשה, עד שאתה מפקדני על בני פקוד בני עלי שלא ינהגו בי מנהג בזיון ושלא ימירו את כבודי באלהי הנכר, לכך נאמר צו את בני ישראל וגו׳ [ספרי].
פסוק ב:את קרבני וגו׳. והאיך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו, לפיכך תקנו נביאים הראשונים עשרים וארבע משמרות ועל כל משמר ומשמר היה מעמיד בירושלים וזה הוא מעמדות .
(תענית כ"ו א')
פסוק ב:תשמרו להקריב. תניא, בן בג בג אומר, מניין לתמיד שטעון ביקור ד׳ ימים קודם שחיטה, שנאמר תשמרו להקריב לי במועדו ובפסח הוא אומר (פ' בא) והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחודש, מה להלן טעון ביקור ד' ימים קודם שחיטה אף כאן טעון ביקור ד' ימים קודם שחיטה .
(פסחים צ"ו א׳)
פסוק ב:תשמרו להקריב. תניא. צדוקים היו אומרים יחיד מתנדב ומביא תמיד, שהיו דורשים את הכבש אחד תעשה, ואהדרו להו רבנן את קרבני לחמי לאשי תשמרו – שיהיו כולם באים מתרומת הלשכה .
(מנחות ס"ה א׳)
פסוק ב:להקריב לי. אמר רב טוביה בר מתנה א"ר יאשיה, מניין למוקצה מן התורה שנאמר תשמרו להקריב לי, לי ולא לאדון אחר, ואיזהו אחר שמקריבין לו הוי אומר זה עבודת כוכבים .
(תמורה כ"ט א')
פסוק ב:במועדו. במועדו ואפילו בשבת, במועדו ואפילו בטומאה .
(פסחים ע"ז א׳)
פסוק ג:שנים ליום. מהו ליום – כנגד היום , או אינו אלא חובת היום, כשהוא אומר את הכבש אחד תעשה בבקר וגו׳, הרי חובת היום אמור, הא מה אני מקיים שנים ליום – כנגד היום, הא כיצד, תמיד של שחר היה נשחט על קרן צפונית מערבית ושל בין הערבים על קרן מזרחית צפונית .
(תמיד ל"א ב׳)
פסוק ד:את הכבש אחד. שאל רבי עקיבא את רבי נחוניא הגדול, אם נאמר כבש למה נאמר אחד, אמר לו, אחד – מיוחד שבעדרו .
(מגילה כ"ח א׳)
פסוק ד:את הכבש אחד וגו'. תניא, רבנן אמרי, תפלות מתמידין גמרו, תפלת השחר מתמיד של שחר, את הכבש אחד תעשה בבקר, תפלת המנחה מתמיד של בין הערבים, ואת הכבש השני תעשה בין הערבים .
(ירושלמי ברכות פ"ד ה"א)
פסוק ד:אחד תעשה בבקר. אחד בבקר ולא שנים בבקר .
(זבחים י"א ב׳)
פסוק ד:בין הערבים. אמר רבא, מצותו דתמיד משינטו צללי ערב, דאמר קרא בין הערבים, מעידנא דמתחיל שמשא למערב .
(פסחים נ"ח א׳)
פסוק ד:בין הערבים. ת"ר, תמיד קודם לפסח, מאי טעמא, יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים לדבר שלא נאמר בו אלא בין הערבים בלבד .
(שם נ"ט א׳)
פסוק ו:העשיה בהר סיני. תניא, רבי עקיבא אומר, עולה שהקריבו ישראל במדבר עולת תמיד הואי, דכתיב עולת תמיד העשויה בהר סיני, קרבה ולא פסקה .
(חגיגה ו׳ ב׳)
פסוק ז:ונסכו רביעת ההין. ת"ר, ונסכו רביעית ההין – [בשל ערבית איירי] ושל שחרית ילמד משל ערבית .
(יומא ל"ד א׳)
פסוק ז:בקדש. תניא, ר׳ אליעזר ב"ר צדוק אומר, יין קרוש של נסכים שורפין אותו במקום קדוש, מאי טעמא, יליף קודש קודש מנותר, מה נותר שריפתו בקדושה אף האי שריפתו בקדושה .
(סוכה מ"ט א׳ ב׳)
פסוק ז:בקדש. תניא, רבי אומר, אומר אני אף משנכנסו ישראל לארץ אין נסכים קרבים אלא מבפנים , מאי טעמא, דכתיב בקדש הסך נסך .
(ירושלמי מגילה פ"א הי"א)
פסוק ז:הסך נסך. תניא, ר׳ נתן אומר, בקדש הסך נסך, בשני נסוכין הכתוב כדבר, אחד נסוך המים ואחד נסוך היין , ואימא תרווייהו דחמרא, אם כן לכתוב קרא או הסך הסך או נסך נסך, מאי הסך נסך – ש"מ תרתי .
(תענית ג׳ א׳)
פסוק ז:הסך נסך שכר לה'. אמר ריש לקיש, בזמן שמנסכין יין על גבי המזבח פוקקין את השיתין לקיים מה שנאמר בקדש הסך נסך שכר לה', מאי משמע, אמר רב פפא׳ שכר לשון שתיה, לשון שביעה, לשון שכרות .
(סוכה מ"ט ב׳)
פסוק ח:ואת הכבש השני וגו'. למה נאמר , לפי שהוא אומר את הכבש אחד, יכול לא הקריבו של שחר שומע אני שלא יקרבו של בין הערבים , ת"ל ואת הכבש השני תעשה בין הערבים, מגיד שאם לא הקריב תמיד של שחר מקריב של בין הערבים [ספרי].
פסוק ח:כמנחת הבקר וכנסכו. תניא, קטורת של שחר היתה קריבה בין דם לאברים , ושל בין הערבים בין אברים לנסכים, דאמר קרא כמנחת הבקר וכנסכו, מה מנחת הבקר קטורת קודמת לנסכים אף של בין הערבים קטורת קודמת לנסכים, אי מה להלן קטורת קודמת לאברים אף כאן קטורת קודמת לאברים, מי כתיב כאברי הבקר, כמנחת הבקר כתיב, כמנחת הבקר ולא כאברי הבקר .
(יומא ל"ד א׳)
פסוק ט:וביום השבת. הובא לפנינו בפ׳ תשא בפסוק מחלליה מות יומת.
פסוק ט:שני כבשים. [מעוט כבשים שנים, ומה ת"ל שני, שיהיו שניהם שוין] .
(יומא ס"ב ב׳)
פסוק י:עלת שבת בשבתו. אין שורפין קדשים ביו"ט , מנה"מ, אמר אביי, דאמר קרא עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת ולא עולת חול ביו"ט .
(שבת כ"ד ב')
פסוק י:עלת שבת בשבתו. תניא, ר׳ עקיבא אומר, עולת שבת בשבתו, לימד על חלבי שבת שקריבים ביו"ט , יכול אף ביוהכ"פ, ת"ל בשבתו .
(שם קי"ד א׳)
פסוק י:עלת שבת בשבתו. תניא, תמיד דוחה שבת, דאמר קרא עולת שבת בשבתו על עולת התמיד, מכלל דתמיד קרב בשבת .
(פסחים ס"ו א׳)
פסוק י:עלת שבת בשבתו. בשבתו ולא בשבת אחרת, הרי שלא הקריב בשבת זו יכול יקריב בשבת הבא, ת"ל עולת שבת בשבתו, מגיד שאם עבר היום בטל קרבנו [ספרי].
פסוק י:על עולת התמיד. מגיד שאין מקריבים מוספים אלא בין תמיד של שחר ובין תמיד של בין הערבים .
(שם)
פסוק יד:ונסכיהם וגו׳. בלוג היה מודד לכל המנחות , ששה לפר, ארבעה לאיל, שלשה לכבש, דכתיב ונסכיהם חצי ההין יהיה לפר ושלישית ההין לאיל ורביעית ההין לכבש יין, הין י"ב לוגין, דכתיב (פ׳ תשא) ושמן זית הין, וכתיב (שם) שמן משחת קודש זה לי לדורותיכם, זה – בגימטריא י"ב .
(מנחות פ"ט א')
פסוק יד:עלת חדש בחדשו. ת"ר, באחד בניסן ר"ה לתרומת שקלים , דאמר קרא זאת עולת חודש בחדשו לחדשי השנה, אמרה תורה חדש והבא קרבן מתרומה הדשה, וגמר שנה שנה מניסן, דכתיב (פ׳ בא) ראשון הוא לכם לחדשי השנה .
(ר"ה ז׳ א׳)
פסוק יד:עלת חדש בחדשו. תניא, יכול יהא תורם בכל חודש וחודש, ת"ל עולת חודש בחדשו לחדשי השנה, בחודש אחד הוא תורם לכל חדשי השנה, יכול באיזה שירצה, נאמר כאן לחדשי השנה ונאמר להלן (פ׳ בא) ראשון הוא לכם לחדשי השנה, מה התם ניסן אף הכא ניסן .
(ירושלמי שקלים פ"א ה"א)
פסוק יד:עלת חדש בחדשו. בחדשו ולא בחודש אחר, הרי שלא הקריב בחודש זה שומע אני יקריב בחודש אחר, ת"ל זאת עולת חודש בחדשו, מגיד שאם עבר היום בטל קרבנו [ספרי].
פסוק טו:ושעיר עזים אחד. הנדמה פסול לקרבן המוספים, מאי טעמא, דאמר קרא אחד, אחד המיוחד ובא מששת ימי בראשית .
(בכורות י"ז א׳)
פסוק טו:לחטאת לה׳. ידיעות הטומאה שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף שעירי הרגלים ושעירי ראשי חדשים מכפרין , יאמר קרא ושעיר עזים אחד לחטאת לה', חטא שאין מכיר בו אלא המקום יהא שעיר זה מכפר .
(שבועות ט׳ א׳)
פסוק טו:לחטאת לה׳. אמר ריש לקיש, מה נשתנה שעיר של ר"ח שנאמר בו לה', אמר הקב"ה, יהא זה כפרה עלי על שמעטתי את הירח .
(חולין ס׳ ב׳)
פסוק טו:על עולת התמיד. תניא, שעיר של ר"ח קורם לפר של ר"ח, דאמר קרא על עולת התמיד ונסכו – סמכו לעולת התמיד .
(ירושלמי הוריות פ"ג ה"ד)
פסוק טו:על עולת התמיד. מגיד שאין מוספין קריבין אלא בנתיים [ספרי].
פסוק יט:והקרבתם אשה וגו'. תניא, הרי שמצא פרים ולא מצא אילים, אילים ולא מצא כבשים יכול לא יקריב עד שיהיו כולם ת"ל (פ׳ אמור) והקרבתם אשה – אפילו אחד מהם, יכול אפילו כולם מצויין, ת"ל פרים בני בקר שנים ואיל אחד [ספרי].
פסוק כא:עשרון עשרון. מה ת"ל עשרון עשרון – לרבות חצי עשרון .
(מנחות פ"ז ב׳)
פסוק כג:מלבד עלת הבקר. תניא, ר׳ עקיבא אומר, פר העולה ושבעה כבשים של יוהכ"פ עם תמיד של שחר היו קרבין, שנאמר מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד אלמא מוספין עם תמיד של שחר עביד להו .
(יומא ע׳ ב׳)
פסוק כג:אשר לעלת התמיד. כל התדיר מחבירו קודם את חבירו, תמידין קודמין למוספין, מוספי שבת קודמין למוספי ר"ח, מוספי ר"ח – למוספי ר"ח, שנאמר מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד, מה ת"ל לעולת התמיד – למימר דהך דתדיר תיקדום .
(זבחים פ"ט א׳)
פסוק כו:מנחה חדשה. [מהו חדשה – שתהא חדשה לכל המנחות שלא תקדמנה מנחה אחרת], ואין לי אלא חדשה של חטים, חדשה של שעורים מניין, ת"ל חדשה חדשה (פ׳ אמור) אם איני ענין לחדשה של חטים תנהו ענין לחדשה של שעורים .
(מנחות פ"ד ב׳)
פסוק ל:שעיר עזים אחד. א"ר משרשיא בשם ר' אידא, בכל הקרבנות כתיב שעיר לחטאת ובעצרת אין כתיב לחטאות, אמר הקב"ה לישראל, מכיון שקבלתם עליכם עול תורה מעלה אני עליכם כאלו לא חטאתם מימיכם .
(ירושלמי ר"ה פ"ד ה"ח)
פסוק לא:תמימים יהיו לכם ונסכיהם. מקיש נסכים לבהמה, מה בהמה נפסלת במומין בחסר ויתר, אף נסכים נפסלין במומין בחסר ויתר [ספרי].