פסוק ב:וַיָּבֹאוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן – הִקְדִּים הַכָּתוּב בְּנֵי רְאוּבֵן בַּפָּסוּק הָרִאשׁוֹן ״וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד״ כַּמִּשְׁפָּט, כִּי הוּא הַבְּכוֹר וּבֶן הַגְּבִירָה. וְכֵן כְּשֶׁיְּסַפֵּר הַכָּתוּב הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה יֹאמַר: ״וְלָרְאוּבֵנִי וְלַגָּדִי נָתַתִּי״ (דברים ג טז), אֲבָל בְּכָל הַפָּרָשָׁה הַזּוֹ יַקְדִּים בְּנֵי גָד, כִּי הֵם נָתְנוּ הָעֵצָה הַזֹּאת וְהֵם הָיוּ הַמְדַבְּרִים תְּחִלָּה לְמֹשֶׁה בַּנַּחֲלָה הַזֹּאת, וְהֵם הָיוּ גִּבּוֹרִים יוֹתֵר מִבְּנֵי רְאוּבֵן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד״ (שם לג כ). וּלְפִיכָךְ לֹא הָיוּ יְרֵאִים לָשֶׁבֶת לְבַדָּם בָּאָרֶץ הַזֹּאת מִפְּנֵי יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ. וְהִנֵּה מֹשֶׁה חָשַׁד אוֹתָם כִּי יֹאמְרוּ כֵן מִפַּחַד אַנְשֵׁי אֶרֶץ כְּנַעַן, שֶׁאָמְרוּ בָּהֶם הַמְרַגְּלִים: ״לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ״ (במדבר י״ג:ל״א), וְלָכֵן אָמַר לָהֶם שֶׁאֵינָם בּוֹטְחִים בַּה' כַּאֲבוֹתָם, וְיֹסֵף עוֹד לְהַעֲנִישָׁם כָּהֶם לְהַנִּיחָם בַּמִּדְבָּר. וּלְכָךְ עָנוּ אוֹתוֹ: חָלִילָה שֶׁנִּירָא מֵהֶם, אֲבָל נַעֲבֹר חֲלוּצִים לַמִּלְחָמָה וְנִהְיֶה מְהִירִים וְרִאשׁוֹנִים לִפְנֵי הָעָם לְהִלָּחֵם בְּאוֹיְבֵי ה', כִּי לַחְמֵנוּ הֵם!:
פסוק יט:כִּי בָאָה נַחֲלָתֵנוּ אֵלֵינוּ – כְּבָר קִבַּלְנוּהָ בָּעֵבֶר הַמִּזְרָחִי, לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר ל״ב:י״ט). וְאֵינוֹ הָגוּן שֶׁיְּדַבְּרוּ כֵּן לִפְנֵי מֹשֶׁה לֵאמֹר כְּבָר קִבַּלְנוּהָ, כִּי אֵינֶנּוּ בְּיָדָם אֲבָל בִּרְצוֹנוֹ הַדָּבָר תָּלוּי, וְלֹא קִבְּלוּהָ עַד שֶׁיִּתְּנֶנָּה הוּא לָהֶם. אֲבָל כָּךְ אָמְרוּ: כִּי לֹא תַנְחִילֵנוּ אִתָּם לְמַעֵט נַחֲלָתָם בָּאָרֶץ הַטּוֹבָה שֶׁלָּהֶם, כִּי בָאָה אֵלֵינוּ הַנַּחֲלָה הָרְאוּיָה לָנוּ שֶׁהִיא אֶרֶץ מִקְנֶה וְלָנוּ הַמִּקְנֶה יוֹתֵר מִשְּׁאָר הַשְּׁבָטִים, וְהִיא דֶּרֶךְ בַּקָּשָׁה לֹא דֶּרֶךְ מְרִיבָה. אוֹ שֶׁיֹּאמְרוּ כִּי לֹא נִנְחַל אִתָּם, כִּי אֲפִלּוּ אִם לֹא תַחְפֹּץ לָתֵת לָנוּ עַתָּה אֶת הָאָרֶץ נַעֲבֹר עִמָּהֶם אָנוּ וְכָל אֲשֶׁר לָנוּ, אֲבָל לֹא נִנְחַל אִתָּם כִּי נָשׁוּב אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת שֶׁהִיא נַחֲלָתֵנוּ הָרְאוּיָה לָנוּ וְשֶׁאֲנַחְנוּ רוֹצִים בָּהּ וְאֵין שְׁאָר הַשְּׁבָטִים חֲפֵצִים בָּהּ כְּלָל:
פסוק כט:וְטַעַם אִם יַעַבְרוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן וְגוֹ' וּנְתַתֶּם לָהֶם אֶת אֶרֶץ הַגִּלְעָד, כִּי עַתָּה לֹא מָסַר לָהֶם מֹשֶׁה כָּל אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג, רַק קְצָת עָרִים בְּאֶרֶץ גִּלְעָד שֶׁהוּא מְקוֹם הַמִּקְנֶה, וְהֵם עֲטָרוֹת וְדִיבוֹן וְהַנִּזְכָּרִים כָּאן (במדבר ל״ב:ל״ד-ל״ח) שֶׁבָּנוּ בָּהֶם מִבְצָרִים לָשֶׁבֶת בָּהֶם טַפָּם וּמִקְנֵיהֶם, וּשְׁאָר הָאָרֶץ הִנִּיחוּהָ חֲרֵבָה. וּלְכָךְ צִוָּה לִיהוֹשֻׁעַ וְהַנְּשִׂיאִים: אִם יַעַבְרוּ אִתְּכֶם, תְּנוּ לָהֶם כָּל הָאָרֶץ לַאֲחֻזַּת עוֹלָם, וְאִם לֹא יִרְצוּ לַעֲבֹר אִתְּכֶם, תִּקְחוּ מֵהֶם כָּל הָאָרֶץ הַזֹּאת וּתְגָרְשׁוּ מִשָּׁם נְשֵׁיהֶם וְטַפָּם, וְתִתְּנוּ לָהֶם אֲחֻזָּה הָרְאוּיָה לָהֶם בְּאֶרֶץ כְּנַעַן שֶׁיִּכְבְּשׁוּ אוֹתָהּ לָהֶם כַּאֲשֶׁר יַעַבְרוּ שָׁם. וְר״א אָמַר (אבן עזרא על במדבר ל״ב:ל׳): וְאִם לֹא יַעַבְרוּ בִּרְצוֹנָם, תּוֹלִיכוּם עִמָּכֶם בְּעַל כָּרְחָם וְיֵאָחֲזוּ שָׁם בְּתוֹכְכֶם:
פסוק לא:וַיַּעֲנוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן לֵאמֹר וְגוֹ' נַחְנוּ נַעֲבֹר – אָמְרוּ לוֹ: אֵין אֲדוֹנֵנוּ צָרִיךְ לְצַוּוֹת עָלֵינוּ בִּתְנַאי כָּפוּל, חָלִילָה לַעֲבָדֶיךָ מֵעֲבוֹר עַל מַה שֶׁאֲדוֹנִי מְצַוֶּה, כִּי הֵם דִּבְרֵי ה' וְלֹא נַעֲבֹר עַל מִצְוָתוֹ. וְזֶה טַעַם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר ה', כִּי מִתְּחִלָּה אָמְרוּ "כַּאֲשֶׁר אֲדוֹנִי מְצַוֶּה" (במדבר ל״ב:כ״ה):
פסוק לג:וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בֶּן יוֹסֵף – מִתְּחִלָּה לֹא בָּאוּ לְפָנָיו שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה, אֲבָל כַּאֲשֶׁר חָלַק הָאָרֶץ לִשְׁנֵי הַשְּׁבָטִים, רָאָה שֶׁהִיא אֶרֶץ גְּדוֹלָה יוֹתֵר מִן הָרָאוּי לָהֶם, וּבִקֵּשׁ מִי שֶׁיִּרְצֶה לְהִתְנַחֵל עִמָּהֶם. וְהָיוּ אֲנָשִׁים מִשֵּׁבֶט מְנַשֶּׁה שֶׁרָצוּ בָהּ, אוּלַי אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ, וְנָתַן לָהֶם חֶלְקָם. וְטַעַם וְלַחֲצִי – חֵלֶק אֶחָד מֵהֶם, וְכֵן ״אָז יֵחָלֵק הָעָם יִשְׂרָאֵל לַחֵצִי, חֲצִי הָעָם הָיָה אַחֲרֵי תִבְנִי בֶן גִּינַת לְהַמְלִיכוֹ וְהַחֲצִי אַחֲרֵי עָמְרִי״ (מלכים א טז כא). וְהָעִנְיָן כִּי בְּנֵי מְנַשֶּׁה הָיוּ שְׁמוֹנָה בָּתֵּי אָבוֹת כַּכָּתוּב בְּפָרָשַׁת הַפְּקוּדִים (לעיל כו כט-לב), וּמִשְׁפַּחַת הַמָּכִירִי וּמִשְׁפַּחַת הַגִּלְעָדִי יָרְשׁוּ בָּאָרֶץ הַזֹּאת כִּי הָיוּ אַנְשֵׁי חַיִל וְלָכְדוּ אוֹתָהּ לְעַצְמָם, וְנָתַן לָהֶם חֵלֶק רַב מֵהֶם. וְשֵׁשׁ הַמִּשְׁפָּחוֹת עָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן, דִּכְתִיב בִּיהוֹשֻׁעַ (יז ב): ״וַיְהִי לִבְנֵי מְנַשֶּׁה הַנּוֹתָרִים לְמִשְׁפְּחֹתָם לִבְנֵי אֲבִיעֶזֶר וְלִבְנֵי חֵלֶק וְלִבְנֵי אַשְׂרִיאֵל וְלִבְנֵי שֶׁכֶם וְלִבְנֵי חֵפֶר וְלִבְנֵי שְׁמִידָע״. וְזֶהוּ מַה שֶׁכָּתוּב שָׁם (פסוק ה): ״וַיִּפְּלוּ חַבְלֵי מְנַשֶּׁה עֲשָׂרָה לְבַד מֵאֶרֶץ הַגִּלְעָד וְהַבָּשָׁן אֲשֶׁר מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן״. וְהַטַּעַם כִּי עָשׂוּ מִן הָאָרֶץ תִּשְׁעָה חֲלָקִים שָׁוִים לְתִשְׁעַת הַמַּטּוֹת, וְלֹא יָכְלוּ לָתֵת לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה הַנּוֹתָרִים חֵלֶק שָׁלֵם וְלֹא חֲצִי חֵלֶק כִּי רֻבָּם נִשְׁאֲרוּ, וְהִנֵּה עָשׂוּ מִן הַשֵּׁבֶט כֻּלּוֹ חֲלָקִים וּמָצְאוּ כִּי עֲשִׂירִית הַשֵּׁבֶט בִּלְבַד נָחֲלוּ בְּאֶרֶץ הַבָּשָׁן וְעֶשֶׂר הַיָּדוֹת נִשְׁאֲרוּ, וְנָתְנוּ לוֹ מֵחֵלֶק שֵׁבֶט שָׁלֵם עֲשָׂרָה חֲבָלִים וְהָאֶחָד נִשְׁאַר. וְאוּלַי בַּעֲבוּר הֱיוֹת שְׁתֵּי הַמִּשְׁפָּחוֹת הָאֵלֶּה הַמָּכִירִי וְהַגִּלְעָדִי הַמּוּעָטוֹת בַּשֵּׁבֶט רָצוּ לְהִפָּרֵד מִשִּׁבְטָם כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה לָהֶם נַחֲלָה רַבָּה מֵהֶם כִּי יִלְכְּדוּהָ בְּחַרְבָּם, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי הוּא הָיָה אִישׁ מִלְחָמָה וַיְהִי לוֹ הַגִּלְעָד וְהַבָּשָׁן״ (יהושע יז א). עַל כֵּן הִזְכִּיר בַּשֵּׁבֶט הַזֶּה חֲבָלִים וְלֹא הִזְכִּיר כֵּן בִּשְׁאָר הַשְּׁבָטִים. כָּךְ נִרְאֶה לִי פֵּרוּשׁ הַכָּתוּב הַזֶּה עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט. וְהִנֵּה לֹא הִזְכִּיר מֹשֶׁה בַּתּוֹרָה שֶׁיְּחַלֵּק בֵּינֵיהֶם הָאָרֶץ הַזֹּאת וְיִתֵּן לְכָל אֶחָד מִשְּׁנֵי הַשְּׁבָטִים הָאֵלֶּה חֶלְקוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אֲבָל אָמַר שֶׁנָּתַן לָהֶם וְלַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשִּׁי מַמְלְכוֹת שְׁנֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה. וּבְמִשְׁנֵה תּוֹרָה (דברים ג יג) פֵּרֵשׁ שֶׁנָּתַן לַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה חֵלֶק בִּפְנֵי עַצְמוֹ כָּל חֶבֶל הָאַרְגֹּב וְכָל הַבָּשָׁן. וְהִנֵּה קִצֵּר בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא רָצָה לְהַזְכִּיר בָּהּ חֲלֻקַּת הַשְּׁנַיִם בַּאֲשֶׁר לֹא תִּזָּכֵר בָּהּ חֲלֻקַּת שְׁאָר הַשְּׁבָטִים, אֲבָל בְּסֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ אָמַר בְּבֵאוּר כִּי מֹשֶׁה חָלַק לָהֶם, דִּכְתִיב: ״וַיִּתֵּן מֹשֶׁה לְמַטֵּה בְנֵי רְאוּבֵן לְמִשְׁפְּחֹתָם וַיְהִי לָהֶם הַגְּבוּל" וְגוֹ' (יהושע יג טו), וּכְתִיב: ״וַיִּתֵּן מֹשֶׁה לְמַטֵּה בְנֵי גָד לְמִשְׁפְּחֹתָם וַיְהִי לָהֶם הַגְּבוּל" וְגוֹ' (שם פסוק כד), וּכְתִיב: ״וַיִּתֵּן מֹשֶׁה לַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה וַיְהִי לַחֲצִי מַטֵּה בְנֵי מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחֹתָם וַיְהִי גְבוּלָם" וְגוֹ' (שם פסוק כט):
פסוק לח:וְאֶת נְבוֹ וְאֶת בַּעַל מְעוֹן מוּסַבֹּת שֵׁם – נְבוֹ וּבַעַל מְעוֹן שְׁמוֹת עֲבוֹדָה זָרָה הֵם, שֶׁהָאֱמוֹרִיִּים קוֹרִין עָרֵיהֶם עַל שֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶם, וּבְנֵי רְאוּבֵן הֵסֵבּוּ שְׁמוֹתָם לְשֵׁמוֹת אֲחֵרִים. זֶהוּ ״מוּסַבֹּת שֵׁם״ - נְבוֹ וּבַעַל מְעוֹן מוּסַבּוֹת לְשֵׁם אַחֵר, לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר ל״ב:ל״ח). וְהַכָּתוּב שֶׁאָמַר ״וַיִּקְרְאוּ בְשֵׁמוֹת אֶת שְׁמוֹת הֶעָרִים אֲשֶׁר בָּנוּ״ - עַל כֻּלָּם יִרְמֹז, לֹא עַל נְבוֹ וְעַל בַּעַל מְעוֹן בִּלְבַד. וְעוֹד, מַה טַעַם שֶׁיַּזְכִּיר אוֹתָם הַכָּתוּב בְּשֵׁם הָעֲבוֹדָה זָרָה וְיֹאמַר כִּי בְּנֵי רְאוּבֵן בָּנוּ אוֹתָן וְהֵסֵבּוּ שְׁמָם, וְלֹא יַזְכִּיר הַשֵּׁם הַטּוֹב הַמּוּסָב לָהֶם? וּמִנְהַג הַכָּתוּב לְעוֹלָם בֶּעָרִים הַנִּלְכָּדוֹת לְהַזְכִּיר הַשֵּׁם הֶחָדָשׁ: ״וַיִּקְרְאוּ לְלֶשֶׁם דָּן כְּשֵׁם דָּן אֲבִיהֶם״ (יהושע יט מז), ״וַיִּקְרָא אֶתְהֶן חַוּוֹת יָאִיר״ (במדבר ל״ב:מ״א), ״וַיִּקְרָא לָה נֹבַח״ (במדבר ל״ב:מ״ב). גַּם בְּכָל הַמּוּסַבּוֹת שֵׁם יַזְכִּירֵם: ״וְשֵׁם חֶבְרוֹן לְפָנִים קִרְיַת אַרְבַּע״ (יהושע יד טו), ״וְשֵׁם דְּבִיר לְפָנִים קִרְיַת סֵפֶר״ (שם טו טו). וְהַקָּרוֹב אֵלַי כִּי אֵלּוּ הַשֵּׁמוֹת הָיוּ שְׁמוֹת הֶעָרִים בְּיַד מוֹאָב, וְסִיחוֹן כָּבַשׁ כָּל הֶעָרִים הָאֵלֶּה מִמֶּלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן, כִּי כֵן כָּתוּב בְּחֶשְׁבּוֹן וְדִיבוֹן וּמֵידְבָא כְּמוֹ שֶׁאָמַר ״וַנִּירָם אָבַד חֶשְׁבּוֹן״ וְגוֹ' (במדבר כ״א:ל׳). וְכֵן יֵרָאֶה לִי מִדִּבְרֵי יִפְתָּח שֶׁאָמַר: ״בְּשֶׁבֶת יִשְׂרָאֵל בְּחֶשְׁבּוֹן וּבִבְנוֹתֶיהָ וּבְעַרְעוֹר וּבִבְנוֹתֶיהָ וּבְכָל הֶעָרִים אֲשֶׁר עַל יְדֵי אַרְנוֹן״ (שופטים יא כו), וְהִיא עֲרוֹעֵר אֲשֶׁר לָקְחוּ מִיַּד סִיחוֹן. וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר הִגְלָה תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי, חָזְרוּ מוֹאָב וְיָשְׁבוּ בְּאַרְצָם וּבְעָרֵיהֶם, כִּי מָצָאנוּ בְּסֵפֶר יִרְמְיָהוּ (מ״ח) כַּאֲשֶׁר הֶחֱרִים נְבוּכַדְנֶצַּר אֶת מוֹאָב שֶׁלָּכַד מֵהֶם כָּל הֶעָרִים הָאֵלֶּה, וְהִזְכִּיר בְּשֵׁמוֹת חֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵא וְקִרְיָתַיִם וְדִיבוֹן וּנְבוֹ וְיַעְזֵר וַעֲרוֹעֵר וּבַעַל מְעוֹן שֶׁקְּרָאוֹ בֵּית מְעוֹן, וּבֵית נִמְרָה שֶׁקְּרָאוֹ נִמְרִים וְיַהְצָה, וַהֲרֵי הֵם כֻּלָּם לְמוֹאָב. וְכֵן בִּישַׁעְיָהוּ (פרקים ט״ו ט״ז) כְּשֶׁשָּׁטַף סַנְחֵרִיב אֶת מוֹאָב הוּזְכְּרוּ שָׁם רֻבָּן שֶׁל עָרִים הַלָּלוּ, כִּי לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי הִגְלָה תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ שָׁטַף עַמּוֹן וּמוֹאָב. וְלָכֵן נִרְאֶה כִּי פֵּרוּשׁ מוּסַבֹּת שֵׁם שֶׁאֵלּוּ הֶעָרִים כֻּלָּן הֵם מוּסַבּוֹת שֵׁם, שֶׁהֵסֵבּוּ הָאֱמוֹרִי אֶת שְׁמָם הָרִאשׁוֹן כַּאֲשֶׁר לָכַד אוֹתָם, וְזֶה הָיָה שְׁמָם הָרִאשׁוֹן כְּשֶׁהָיוּ בְּיַד מוֹאָב, וּבְנֵי רְאוּבֵן וְגָד עוֹד קָרְאוּ אוֹתָם בְּשֵׁמוֹת כַּאֲשֶׁר בָּנוּ אוֹתָם. וְלֹא אָמַר הַכָּתוּב "וַיִּקְרְאוּ שֵׁמוֹת לֶעָרִים אֲשֶׁר בָּנוּ", אֲבָל אָמַר וַיִּקְרְאוּ בְשֵׁמוֹת אֶת שְׁמוֹת הֶעָרִים, כִּי קָרְאוּ לָהֶם בְּשֵׁמוֹת אֶת הַשֵּׁמוֹת הָרִאשׁוֹנִים אֲשֶׁר הָיוּ לָהֶם מִתְּחִלָּה, כִּי רָצוּ לְהַזְכִּירָם בַּשֵּׁם הַיָּדוּעַ לָהֶם מֵאָז, אוֹ לְהוֹבִישׁ אֶת מוֹאָב, אוֹ כַּאֲשֶׁר הִזְכִּירוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁהָיוּ הָאֱמוֹרִים קוֹרִין עָרֵיהֶם עַל שֵׁם ע״ז שֶׁלָּהֶם, אֲבָל לֹא רָאִינוּ בִּיהוֹשֻׁעַ שֶׁהֵסֵב שְׁמוֹת הֶעָרִים שֶׁכָּבַשׁ:
פסוק לח:וְטַעַם וְאֶת שִׂבְמָה – שֶׁבָּנוּ אֶת שִׂבְמָה, וְאֵינָהּ מוּסֶבֶת שֵׁם:
פסוק מא:וְיָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה הָאִישׁ הַזֶּה יִתְיַחֵס אֶל מִשְׁפַּחַת אִמּוֹ בַּעֲבוּר שֶׁלָּקַח אֲחֻזָּתוֹ עִמָּהֶם, כִּי בְדִבְרֵי הַיָּמִים (א ב כא כב) מְפֹרָשׁ שֶׁהוּא בֶּן חֶצְרוֹן בֶּן פֶּרֶץ בֶּן יְהוּדָה, וְאִמּוֹ בַּת מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה. דִּכְתִיב: ״וְאַחַר בָּא חֶצְרוֹן אֶל בַּת מָכִיר אֲבִי גִלְעָד וְהוּא לְקָחָהּ וְהוּא בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת שְׂגוּב, וּשְׂגוּב הוֹלִיד אֶת יָאִיר וַיְהִי לוֹ עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ עָרִים בְּאֶרֶץ הַגִּלְעָד״. וּכְתִיב: ״וַיִּקַּח גְּשׁוּר וַאֲרָם אֶת חַוֹּת יָאִיר מֵאִתָּם אֶת קְנָת וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ שִׁשִּׁים עִיר, כָּל אֵלֶּה בְּנֵי מָכִיר אֲבִי גִלְעָד״ (שם פסוק כג). וּמִזֶּה נִרְאֶה שֶׁהָיָה נֹבַח הַלּוֹכֵד קְנָת וּבְנוֹתֶיהָ בֶּן יָאִיר, וְלָכֵן יִקָּרְאוּ גַּם הֵן חַוּוֹת יָאִיר. וְטַעַם ״וַיִּתֵּן מֹשֶׁה אֶת הַגִּלְעָד לְמָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה״ (במדבר ל״ב:מ׳) - לְמִשְׁפַּחְתּוֹ, כִּי בָּנָיו לְכָדוּהָ. וְכֵן ״וּלְמָכִיר נָתַתִּי אֶת הַגִּלְעָד״ (דברים ג טו) - וְלַמָּכִירִי, כִּי בַּעֲבוּר הֱיוֹתוֹ נִכְבָּד וְרֹאשׁ לְכָל זַרְעוֹ יִקָּרְאוּ בָּנָיו בִּשְׁמוֹ, כִּי כֵן יֹאמְרוּ הַכְּתוּבִים בְּרָאשֵׁי הַשְּׁבָטִים בְּנַחֲלָתָם: ״נֶגְבָּה לְאֶפְרַיִם וְצָפוֹנָה לִמְנַשֶּׁה״ (יהושע יז י), וְכֵן ״לִמְנַשֶּׁה הָיְתָה אֶרֶץ תַּפּוּחַ״ וְגוֹ' (שם פסוק ח). וּמַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב בְּסֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ (יז א): ״וַיְהִי הַגּוֹרָל לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה כִּי הוּא בְּכוֹר יוֹסֵף, לְמָכִיר בְּכוֹר מְנַשֶּׁה אֲבִי הַגִּלְעָד כִּי הוּא הָיָה אִישׁ מִלְחָמָה וַיְהִי לוֹ הַגִּלְעָד וְהַבָּשָׁן״ - גַּם כֵּן עַל בָּנָיו שֶׁהָיוּ אַנְשֵׁי מִלְחָמָה, כִּי הֵם הָלְכוּ גִּלְעָדָה וַיִּלְכְּדוּהָ, וּלְכָךְ נָתַן לָהֶם מֹשֶׁה חֵלֶק גָּדוֹל מֵהֶם. וְאוּלַי הָיָה עֲדַיִן מָכִיר קַיָּם וְלֹא נִגְזְרָה עָלָיו גְּזֵרַת הַמִּדְבָּר, לְפִי שֶׁלֹּא הָיָה מִפְּקוּדֵי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, שֶׁהָיָה לוֹ יוֹתֵר מִשִּׁשִּׁים שָׁנָה וְהֶאֱרִיךְ שָׁנִים כַּדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים:
פסוק מב:וַיִּקְרָא לָה נֹבַח – לֹא מַפִּיק הֵ״א, וְרָאִיתִי בִּיסוֹדוֹ שֶׁל רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן: לְפִי שֶׁלֹּא נִתְקַיֵּם לָהּ שֵׁם זֶה, לְפִיכָךְ הוּא רָפֶה, שֶׁמַּשְׁמָע מִדְרָשׁוֹ כְּמוֹ ״לֹא״. וְתָמֵהַּ אֲנִי, מַה יִדְרֹשׁ שְׁתֵּי תֵּבוֹת הַדּוֹמוֹת לָזוֹ: ״וַיֹּאמֶר לָה בֹעַז״ (רות ב יד), ״לִבְנוֹת לָה בַיִת״ (זכריה ה יא), לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר ל״ב:מ״ב). וַהֲרֵי הָרַב אוֹצָר בָּלוּם לַתּוֹרָה, לַהֲלָכוֹת וְלַהַגָּדוֹת, וְאִשְׁתְּמִיטְתֵּיהּ זוֹ שֶׁאָמְרוּ בְּמִדְרַשׁ רוּת (רבה ה ה): ״וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה כְּאַחַת שִׁפְחוֹתֶיךָ״ (רות ב יג), אָמַר לָהּ: חַס וְשָׁלוֹם, אֵין אַתְּ מִן הָאֲמָהוֹת אֶלָּא מִן הָאִמָּהוֹת. וְדִכְוָתֵיהּ: ״וְנֹבַח הָלַךְ וַיִּלְכֹּד אֶת קְנָת וַיִּקְרָא לָה נֹבַח בִּשְׁמוֹ״ - מְלַמֵּד שֶׁלֹּא עָמַד לָהּ אוֹתוֹ הַשֵּׁם. וְדִכְוָתֵיהּ: ״וַיֹּאמֶר אֵלַי לִבְנוֹת לָה בַיִת בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר״ - מְלַמֵּד שֶׁאֵין לַשֶּׁקֶר תְּשׁוּעָה. עַד כָּאן בָּאַגָּדָה. וְכֵן בִּגְמָרָא שֶׁל מַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין (כד) אָמְרוּ: זוֹ חֲנֻפָּה וְגַסּוּת הָרוּחַ שֶׁיָּרְדוּ לְבָבֶל, אִין לְבָבֶל נָחוּת, וְאִשְׁתַּרְבּוּבֵי אִשְׁתַּרְבּוּב לְעֵילָם, דַּיְקָא נַמִּי דִּכְתִיב ״לִבְנוֹת לָה בַיִת״, שְׁמַע מִנָּהּ. וְהוּא מִדְרָשׁ מִן חֶסְרוֹן הַמַּפִּיק הַזֶּה, שֶׁלֹּא עָמַד לָהּ הַבַּיִת בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר:
