פסוק ב:שלש ערים. תניא, ערים הללו אין עושין אותן לא טירין קטנים ולא כרכים גדולים אלא עיירות בינוניות .
(מכות י' א')
פסוק ב:תבדיל לך. לך ולא לאחרים [ספרי].
פסוק ב:בתוך ארצך. ולא בספר .
(שם)
פסוק ג:תכין לך הדרך. מכוונות דרכים לערי מקלט מזו לזו, שנאמר תכין לך הדרך .
(מכות ט' ב')
פסוק ג:תכין לך הדרך. תניא, ר' אליעזר בן יעקב אומר, מקלט היה כתוב על פרשת דרכים כדי שיכיר הרוצח דפנה לשם, אמר רב כהנא, מאי קרא, תכין לך הדרך – עשה לך הכנה לדרך .
(שם י' ב')
פסוק ג:הדרך. ת"ר, דרך ערי מקלט שלשים ושתים אמות, אמר רב הונא, מאי קרא, דכתיב תכין לך הדרך – דרך הדרך .
(ב"ב ק' ב')
פסוק ג:כל רצח. ואפילו כהן גדול .
(סנהדרין י"ח ב')
פסוק ד:וזה דבר הרצח. רוצח שגלה לעיר מקלטו ורצו אנשי העיר לכבדו יאמר להם רוצח אני, ואם אמרו לו אעפ"כ – יקבל מהם, שנאמר וזה דבר הרוצח .
(מכות י"ב ב')
פסוק ד:בבלי דעת. פרט למתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם, לכותי והרג את ישראל, לנפל והרג בן קיימא .
(שם ז' ב')
פסוק ד:לא שנא לו. איזה הוא שונא, כל שלא דבר עמו שלשה ימים מחמת שנאה .
(סנהדרין כ"ז ב')
פסוק ד:מתמל שלשם. רבי יהודה אומר, תמול שנים, שלשום שלשה [ספרי].
פסוק ה:ביער. מה יער רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם, אף כל מקום שיש רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם, יצא חצר בעל הבית שאין רשות לניזק ליכנס לשם והרגו בשוגג אינו גולה .
(מכות ח' א')
פסוק ה:לחטב עצים. אבא שאול אומר, מה חטבת עצים רשות אף כל רשות, יצא האב המכה את בנו והרב הרודה את תלמידו ושליח ב"ד .
(שם שם)
פסוק ה:ונדחה ידו בגרזן. מכאן אתה אומר, נתכוין לקוץ את האילן ונפל על האדם והרגו הרי זה גולה [ספרי].
פסוק ה:ונשל הברזל. נשמט הברזל מקתו והרג – הרי זה גולה, מן העץ המתבקע – אינו גולה, דכתיב ונשל הברזל, ויש אם למקרא – ונשל קרינן .
(מכות ז' ב')
פסוק ה:ונשל הברזל. נאמר כאן נשל ונאמר להלן (פ' עקב) ונשל ה' אלהיך את הגוים האל, מה נשילה דלהלן מכה אף נשילה דכאן מכה .
(ירושלמי מכות פ"ב ה"ב)
פסוק ה:ומצא. ת"ר, ומצא פרט לממציא את עצמו, מכאן א"ר אליעזר בן יעקב, אם משיצתה האבן מידו הוציא הלה את ראשו וקבלה פטור .
(מכות ח' א')
פסוק ה:הוא ינוס. הוא ולא זוממין, לפיכך העדים שאמרו מעידים אנו באיש פלוני שחייב גלות ונמצאו זוממין אין גולין תחתיו אלא לוקין ארבעים .
(שם ב' ב')
פסוק ה:אל אחת הערים. ולא יהיה גולה מעיר לעיר [ספרי].
פסוק ה:וחי. ע"ל בפ' ואתחנן בפ' ונס אל אחת מן הערים האל וחי (ד' ב') וצרף לכאן.
פסוק ו:ולו אין משפט מות. אשר רב הונא, רוצח שגלה לעיר מקלט ומצאו גואל הדם בדרך והרגו פטור, קסבר ולו אין משפט מות, בגואל הדם הוא דכתיב .
(מכות י' ב')
פסוק ז:על כן אנכי מצוך, מה ת"ל – להזהיר בית דין על כך [ספרי].
פסוק ח:ואם ירחיב וגו'. תניא, ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך [אלו ערי קיני קניזי וקדמוני] .
(שם)
פסוק י:והיה עליך דמים. תניא, מניין שאם לא יצאו ב"ד לקווץ את הדרכים ולתקן את הרחובות ואת האסטרטאות ולמוד את המקואות, שכל דמים שנשפכו שם מעלה עליהם הכתוב כאלו הם שפכום, ת"ל והיה עליך דמים .
(מו"ק ה' א')
פסוק יא:וארב לו וגו'. פרט לזורק אבן לגו .
(סנהדרין ע"ט א')
פסוק יב:ושלחו וגו'. תניא, רבי יוסי ב"ר יהודה אומר, בתחלה אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט , וב"ד שולחין ומביאין אותו משם, ומי שנתחייב מיתה הרגוהו, שנאמר ושלחו זקני עירו ולקחו אותו משם ונתנו אותו ביד גואל הדם ומת .
(מכות י' ב')
פסוק יג:לא תחוס. מה ת"ל, שמא תאמר הואיל ונהרג זה למה אנו באים לחוב בדמו של זה, ת"ל לא תחוס עינך עליו [ספרי].
פסוק יד:לא תסיג. מה ת"ל, והלא כבר נאמר לא תגזול, אלא מלמד שכל העוקר תחומו של חבירו עובר בשני לאוין, יכול אף בחו"ל כן, ת"ל בנחלתך אשר תנחל בארץ, בא"י עובר בשני לאוין ובחו"ל עובר בלאו אחד [ספרי]
פסוק יד:לא תסיג. תניא, מניין למוכר קבר אבותיו שעובר בל"ת, ת"ל לא תסיג גבול רעך, יכול אפילו לא נקבר בו אדם מעולם, ת"ל בנחלתך אשר תנחל .
(שם)
פסוק יד:לא תסיג. תניא, מניין למחליף דברי ר' אליעזר בדברי ר' יהושע ודברי ר' יהושע בדברי ר"א אמר על טהור טמא ועל טמא טהור שהוא עובר בל"ת, ת"ל לא תסיג גבול רעך .
(שם)
פסוק יד:אשר גבלו ראשונים. מאי גבלו ראשונים, א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן, דכתיב (פ' וישלח) אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ, אטו כולי עלמא יושבי רקיע הם, אלא שהיו בקיאים בישובה של ארץ, שהיו אומרים מלא קנה זה לזית, מלא קנה זה לגפנים, מלא קנה זה לתאנים .
(שבת פ"ה א')
פסוק יד:אשר גבלו ראשונים. מכאן דמנהגא מילתא היא [שו"ת רב שרירא גאון].
פסוק טו:לא יקום עד אחד. הרואה דבר ערוה בחבירו יחידי אסור לו להעיד עליו, שנאמר לא יקום עד אחד באיש, ושם רע בעלמא קא מפיק ביה .
(פסחים קי"ג ב')
פסוק טו:עד אחד. ממשמע שנאמר עד איני יודע שהוא אחד, ומה ת"ל אחד, זה בנה אב, כל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים עד שיפרוט לך הכתוב אחד .
(סוטה ב' ב')
פסוק טו:באיש. אין לי אלא באיש, באשה מניין, ת"ל בכל חטא אשר יחטא , א"כ מה ת"ל איש, לומר לך באיש אינו קם, אבל קם הוא באשה להשיאה, דברי ר' יהודה [ספרי].
פסוק טו:לכל עון ולכל חטאת. לכל עון ולכל חטאת הוא דאינו קם, אבל קם הוא לשבועה .
(כתובות פ"ז ב')
פסוק טו:לכל עון ולכל חטאת. לדיני נפשות ולדיני ממונות, למכות ולקרבנות, להעלות לכהונה ולהוריד מן הכהונה [ספרי].
פסוק טו:על פי. מפיהם ולא מפי כתבם .
(גיטין ע"א א')
פסוק טו:על פי. מלמד שלא תהא סנהדרין שומעת מפי המתורגמן .
(מכות ו' ב')
פסוק טו:על פי. מלמד דבעדים לא אמרינן שתיקה כהודאה [חידושי ריטב"א לכתובות כ"ב ב'].
פסוק טו:שני עדים. האשה שבאה ואמרה מת בעלי אין היורשין נכנסין לנחלתו של בעלה על פיה, דרחמנא אמר על פי שני עדים יקום דבר .
(יבמות קי"ז א' ברש"י)
פסוק טו:שני עדים. מר זוטרא ורב אדא סבא פלגו נכסייהו בהדי הדדי, אתו לקמיה דרב אשי, אמרו ליה, ע"פ שני עדים אמר רחמנא דאי בעי למיהדר לא מצי ואנן לא נהדר, או דילמא לא מקיימי אלא בסהדי, אמר להו, לא אברו סהדי אלא לשקרי .
(קדושין ס"ה ב')
פסוק טו:שני עדים. נאמר כאן שני ונאמר להלן (פ' י"ז) ועמדו שני האנשים, מה שני שנאמר להלן אנשים ולא נשים ולא קטנים אף שני שנאמר כאן אנשים ולא נשים, ולא קטנים, הרי למדנו שאין האשה דנה ולא מעידה .
(ירושלמי יומא פ"ו ה"א)
פסוק טו:או ע"פ שלשה עדים. גט פשוט עדיו שנים ומקושר שלשה , מנה"מ, אמר רמי בר יחזקאל, דאמר קרא ע"פ שני עדים או ע"פ שלשה עדים, אם מתקיימת עדות בשנים למה פרט שלשה, אלא לומר לך, שנים לפשוט ושלשה למקושר .
(ב"ב ק"מ ב')
פסוק טו:או ע"פ שלשה עדים. אם מתקיימת עדות בשנים למה פרט שלשה, אלא להקיש שנים לשלשה, מה שלשה מזימין את השנים אף שנים יזומו שלשה, ומניין אפילו מאה ת"ל עדים .
(מכות ה' ב')
פסוק טו:או ע"פ שלשה עדים. רבי שמעון אומר, אם מתקיימת עדות בשנים למה פרט שלשה, להקיש שלשה לשנים, מה שנים אין נהרגין עד שיהיו שניהם זוממין אף שלשה אין נהרגין עד שיהיו שלשתן זוממין, ומניין אפילו מאה, ת"ל עדים .
(שם שם)
פסוק טו:או ע"פ שלשה עדים. רבי עקיבא אומר, אם מתקיימת עדות בשנים למה פרט שלשה, אלא להקיש שלשה לשנים, מה שנים אם נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה אף שלשה אם נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה, ומניין אפילו מאה, ת"ל עדים .
(שם שם)
פסוק טו:יקום דבר. דבר ולא חצי דבר, למעוטי שנים אומרים ראינו שער אחד בגבה ושנים אומרים בכריסה .
(ב"ק ע' ב')
פסוק טו:יקום דבר. אמר ליה רב פפא לאביי, לר' עקיבא דאמר אף שלשה שנמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה, א"כ הורג יציל, רובע יציל , אמר רבא, יקום דבר כתיב, במקיימי דבר הכתוב מדבר .
(מכות ו' א')
פסוק טז:כי יקום וגו'. תנא רבי הושעיא, בשתי כתי עדים הכתוב מדבר, כי יקום עד חמס באיש, עד זומם שהוא עונה באיש , לענות בו סרה – בו ולא בעדותו .
(ירושלמי מכות פ"א ה"ז)
פסוק טז:לענות בו סרה עד שתסרה גופה של עדות, מלמד שאין העדים נעשין זוממין עד שיזומו את עצמן .
(מכות ה' א')
פסוק יז:ועמדו שני האנשים. ת"ר, נאמר כאן שני ונאמר להלן (פ' י"ד) על פי שני עדים, מה שני שנאמר להלן בעדים איירי אף שני שנאמר כאן בעדים איירי .
(שבועות ל' א')
פסוק יז:ועמדו שני האנשים. ת"ר, ועמדו שני האנשים, מצוה לבעלי דינין שיעמדו .
(שם שם)
פסוק יז:ועמדו שני האנשים. תניא, העדים מצותן בעמידה, דכתיב ועמדו שני האנשים .
(שם שם ב')
פסוק יז:שני האנשים. מה ת"ל שני, שלא יהא אחד עומד ואחד יושב, אחד מדבר כל צרכו ולאחד אומר הדיין קצר דבריך .
(ירושלמי סנהדרין פ"ג ה"ט)
פסוק יז:האנשים. אנשים ולא קטנים, מלמד שהקטנים פסולים לעדות .
(ב"ב קנ"ה ב')
פסוק יז:אשר להם הריב. יבא בעל הריב ויעמוד על ריבו, מכאן שאין מקבלים עדות שלא בפני בעל דין [ספרי].
פסוק יז:לפני ה'. צריכים העדים לידע לפני מי הם מעידין ומי עתיד להפרע מהם, שנאמר ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' .
(סנהדרין ו' ב')
פסוק יז:לפני ה'. תניא, בשעה שנדון ינאי המלך לפני ב"ד, אתא ויתיב, אמר לו שמעון בן שטח, ינאי המלך, עמוד על רגליך ויעידו בך, לפי שלא לפנינו אתה עומד אלא לפני מי שאמר והיה העולם, שנאמר ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' .
(שם י"ט א')
פסוק יז:לפני ה', תניא, אין לי שעומדין אלא נדונין, מניין שגם השואל הלכות ואגדות עומד, ת"ל ועמדו שני האנשים לפני ה' .
(ירושלמי נדרים פ"י ה"ח)
פסוק יז:לפני ה'. כי הוו אתו לדין לפני ר"ע היה אומר להם דעו לפני מי אתם עומדים, שנאמר ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' – לפני ה' ולא לפני עקיבא בן יוסף .
(ירושלמי סנהדרין פ"א ה"א)
פסוק יח:ודרשו השפטים היטב. הובא לפנינו לעיל בפ' ראה (י"ג ט"ו) בפ' ודרשת וחקרת היטב.
פסוק יח:עד שקר העד. מכאן שכל עדות שאי אתה יכול להזימה אינה עדות .
(פסחים י"ב א' ברש"י)
פסוק יח:עד שקר העד. אין העדים נעשין זוממין עד שיזומו את עצמן, דאמר קרא והנה עד שקר העד שקר ענה באחיו – עד שתשקר גופה של עדות .
(מכות ה' א')
פסוק יט:ועשיתם לו וגו'. וליחוש דילמא הך דאסהידו עליה טריפה הוי, אלא מכאן דאזלינן בתר רובא .
(חולין י"א ב')
פסוק יט:כאשר זמם. עדים זוממין אין צריכין התראה, מאי טעמא, מי איכא מידי דאינהו בעי קטלי בלא התראה ואינהו בעו התראה, ואנן בעינן ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו .
(כתובות ל"ג א')
פסוק יט:כאשר זמם. שור המועד שהעידוהו שני עדים בראשונה ושנים בשניה ושנים בשלישית, הרי כאן ג' עדיות והן עדות אחת להזמה, נמצאת כת ראשונה זוממת הרי כאן שתי עדיות, הוא פטור והן פטורים , נמצאת כת שניה זוממת הרי כאן עדות אחת הוא פטור והן פטורים, נמצאת כת שלישית זוממת כולן חייבים, ועל זה נאמר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו .
(ב"ק כ"ד א')
פסוק יט:כאשר זמם. העידוהו שהוא חייב מלקות ארבעים והוזמו כל אחד לוקה ארבעים ואין משלשין ביניהם, מאי טעמא, אמר רבא, בעינן כאשר זמם לעשות .
(מכות ה' א')
פסוק יט:כאשר זמם. תניא, בריבי אומר, לא הרגו נהרגין, הרגו אין נהרגין, דכתיב כאשר זמם – ולא כאשר עשה .
(חולין י"א ב' ברש"י)
פסוק יט:כאשר זמם לעשות. עדים זוממין אע"פ דלית בהו מעשה רחמנא קרייה מעשה, דכתיב כאשר זמם לעשות .
(ב"ק ה' א')
פסוק יט:לעשות לאחיו. העדים שהעידו בעבד והוזמו נהרגין, ואע"פ דכתיב כאשר זמם לעשות לאחיו אפילו הכי אחיו הוא במצות .
(שם פ"ח א')
פסוק יט:לעשות לאחיו. תניא, ר' יוסי אומר, זוממי עדי בת כהן שזנתה איני יודע אם לו הוקשו ולחנק או לה הוקשו ולשרפה, כשהוא אומר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו – לאחיו ולא לאחותו, הוי אומר לבועל הוקשו .
(סנהדרין צ' א')
פסוק יט:לעשות לאחיו, לו ולא לזרעו, לפיכך העדים שאמרו איש פלוני בן גרושה ובן חלוצה, והוזמו, אין אומרים יעשו הם כבני גרושה וחלוצה אלא לוקין ארבעים, ולפסלוהו לדידיה ולא לזרעו, בעינן כאשר זמם לעשות וליכא .
(מכות ב' א')
פסוק יט:לעשות לאחיו. הצדוקים היו אומרים אין עדים זוממין נהרגין עד שיהרג הנדון , אמרו להם חכמים, הרי הוא אומר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו והרי אחיו קיים .
(שם ה' ב')
פסוק יט:ובערת הרע. אמר רבא, אדם טריפה שהרג או שרבע בפני ב"ד חייב, מאי טעמא, דכתיב ובערת הרע מקרבך .
(סנהדרין ע"ח א')
פסוק יט:ובערת הרע. רוצח שלא נגמר דינו שברח מצוה לאתויי לבי דינא ולקיומא ביה ובערת הרע מקרבך .
(חולין ק"מ א')
פסוק יט:ובערת הרע מקרבך. נאמר כאן ובערת הרע מקרבך ונאמר בעגלה ערופה ואתה תבער דם הנקי מקרבך (כ"א ח'), מה להלן התזת הראש אף כאן התזת הראש .
(ירושלמי סנהדרין פ"ז ה"ג)
פסוק כ:והנשארים ישמעו. ת"ר, עדים זוממין צריכין הכרזה, שנאמר והנשארים ישמעו ויראו ולא יוסיפו לעשות עוד .
(סנהדרין פ"ט א')
פסוק כא:ולא תחוס עינך. מה ת"ל, שמא תאמר עני הוא זה ושלא בכונה חבל בו וארחמנו, לכך נאמר ולא תחוס עינך [ספרי].
פסוק כא:נפש בנפש. מלמד שאין עדים זוממין נהרגין עד שיגמר הדין .
(מכות ה' ב')
פסוק כא:יד ביד. מכדי כתיב ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו, יד ביד למה לי, אלא לומר לך, דבר הניתן מיד ליד ומאי ניהו ממון .
(ב"ק ס"ד א')