א וְהָיָה֩ כִֽי־יָבֹ֨אוּ עָלֶ֜יךָ כָּל־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה הַבְּרָכָה֙ וְהַקְּלָלָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לְפָנֶ֑יךָ וַהֲשֵׁבֹתָ֙ אֶל־לְבָבֶ֔ךָ בְּכָל־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁ֧ר הִדִּיחֲךָ֛ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ שָֽׁמָּה׃ ב וְשַׁבְתָּ֞ עַד־יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ וְשָׁמַעְתָּ֣ בְקֹל֔וֹ כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר־אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם אַתָּ֣ה וּבָנֶ֔יךָ בְּכָל־לְבָבְךָ֖ וּבְכָל־נַפְשֶֽׁךָ׃ ג וְשָׁ֨ב יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ אֶת־שְׁבוּתְךָ֖ וְרִחֲמֶ֑ךָ וְשָׁ֗ב וְקִבֶּצְךָ֙ מִכָּל־הָ֣עַמִּ֔ים אֲשֶׁ֧ר הֱפִֽיצְךָ֛ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ שָֽׁמָּה׃ ד אִם־יִהְיֶ֥ה נִֽדַּחֲךָ֖ בִּקְצֵ֣ה הַשָּׁמָ֑יִם מִשָּׁ֗ם יְקַבֶּצְךָ֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וּמִשָּׁ֖ם יִקָּחֶֽךָ׃ ה וֶהֱבִֽיאֲךָ֞ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ אֶל־הָאָ֛רֶץ אֲשֶׁר־יָרְשׁ֥וּ אֲבֹתֶ֖יךָ וִֽירִשְׁתָּ֑הּ וְהֵיטִֽבְךָ֥ וְהִרְבְּךָ֖ מֵאֲבֹתֶֽיךָ׃ ו וּמָ֨ל יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ אֶת־לְבָבְךָ֖ וְאֶת־לְבַ֣ב זַרְעֶ֑ךָ לְאַהֲבָ֞ה אֶת־יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ בְּכָל־לְבָבְךָ֥ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ֖ לְמַ֥עַן חַיֶּֽיךָ׃ ז וְנָתַן֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֵ֥ת כָּל־הָאָל֖וֹת הָאֵ֑לֶּה עַל־אֹיְבֶ֥יךָ וְעַל־שֹׂנְאֶ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר רְדָפֽוּךָ׃ ח וְאַתָּ֣ה תָשׁ֔וּב וְשָׁמַעְתָּ֖ בְּק֣וֹל יְהוָ֑ה וְעָשִׂ֙יתָ֙ אֶת־כָּל־מִצְוֺתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּֽוֹם׃ ט וְהוֹתִֽירְךָ֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ בְּכֹ֣ל ׀ מַעֲשֵׂ֣ה יָדֶ֗ךָ בִּפְרִ֨י בִטְנְךָ֜ וּבִפְרִ֧י בְהֶמְתְּךָ֛ וּבִפְרִ֥י אַדְמָתְךָ֖ לְטוֹבָ֑ה כִּ֣י ׀ יָשׁ֣וּב יְהוָ֗ה לָשׂ֤וּשׂ עָלֶ֙יךָ֙ לְט֔וֹב כַּאֲשֶׁר־שָׂ֖שׂ עַל־אֲבֹתֶֽיךָ׃ י כִּ֣י תִשְׁמַ֗ע בְּקוֹל֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לִשְׁמֹ֤ר מִצְוֺתָיו֙ וְחֻקֹּתָ֔יו הַכְּתוּבָ֕ה בְּסֵ֥פֶר הַתּוֹרָ֖ה הַזֶּ֑ה כִּ֤י תָשׁוּב֙ אֶל־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכָל־לְבָבְךָ֖ וּבְכָל־נַפְשֶֽׁךָ׃ יא כִּ֚י הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לֹֽא־נִפְלֵ֥את הִוא֙ מִמְּךָ֔ וְלֹ֥א רְחֹקָ֖ה הִֽוא׃ יב לֹ֥א בַשָּׁמַ֖יִם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲלֶה־לָּ֤נוּ הַשָּׁמַ֙יְמָה֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה׃ יג וְלֹֽא־מֵעֵ֥בֶר לַיָּ֖ם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲבָר־לָ֜נוּ אֶל־עֵ֤בֶר הַיָּם֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה׃ יד כִּֽי־קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד בְּפִ֥יךָ וּבִֽלְבָבְךָ֖ לַעֲשֹׂתֽוֹ׃ טו רְאֵ֨ה נָתַ֤תִּי לְפָנֶ֙יךָ֙ הַיּ֔וֹם אֶת־הַֽחַיִּ֖ים וְאֶת־הַטּ֑וֹב וְאֶת־הַמָּ֖וֶת וְאֶת־הָרָֽע׃ טז אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֣י מְצַוְּךָ֮ הַיּוֹם֒ לְאַהֲבָ֞ה אֶת־יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ לָלֶ֣כֶת בִּדְרָכָ֔יו וְלִשְׁמֹ֛ר מִצְוֺתָ֥יו וְחֻקֹּתָ֖יו וּמִשְׁפָּטָ֑יו וְחָיִ֣יתָ וְרָבִ֔יתָ וּבֵֽרַכְךָ֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה בָא־שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ׃ יז וְאִם־יִפְנֶ֥ה לְבָבְךָ֖ וְלֹ֣א תִשְׁמָ֑ע וְנִדַּחְתָּ֗ וְהִֽשְׁתַּחֲוִ֛יתָ לֵאלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים וַעֲבַדְתָּֽם׃ יח הִגַּ֤דְתִּי לָכֶם֙ הַיּ֔וֹם כִּ֥י אָבֹ֖ד תֹּאבֵד֑וּן לֹא־תַאֲרִיכֻ֤ן יָמִים֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר אַתָּ֤ה עֹבֵר֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֔ן לָבֹ֥א שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ׃ יט הַעִידֹ֨תִי בָכֶ֣ם הַיּוֹם֮ אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָרֶץ֒ הַחַיִּ֤ים וְהַמָּ֙וֶת֙ נָתַ֣תִּי לְפָנֶ֔יךָ הַבְּרָכָ֖ה וְהַקְּלָלָ֑ה וּבָֽחַרְתָּ֙ בַּֽחַיִּ֔ים לְמַ֥עַן תִּחְיֶ֖ה אַתָּ֥ה וְזַרְעֶֽךָ׃ כ לְאַֽהֲבָה֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לִשְׁמֹ֥עַ בְּקֹל֖וֹ וּלְדָבְקָה־ב֑וֹ כִּ֣י ה֤וּא חַיֶּ֙יךָ֙ וְאֹ֣רֶךְ יָמֶ֔יךָ לָשֶׁ֣בֶת עַל־הָאֲדָמָ֗ה אֲשֶׁר֩ נִשְׁבַּ֨ע יְהוָ֧ה לַאֲבֹתֶ֛יךָ לְאַבְרָהָ֛ם לְיִצְחָ֥ק וּֽלְיַעֲקֹ֖ב לָתֵ֥ת לָהֶֽם׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

תפארת יהונתן

יהונתן אייבשיץ

פסוק א:
והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה והשבות אל לבבך וגו'. הענין הוא כי הטוב והעושר יש בו דבר מועיל להסיר כל המונעים כדי שיהיה יכול לעבוד ה' בכל לבבו ולא יטרידו אותו שום דבר לעומת זה הקללה העניות והמצוקות וכדומה מונעי' את האדם מכל שלימות כנודע אך יש בו גם קללה להיפוך כי העושר ורב טוב מביא את האדם לידי פריקת עול וישמן ישורון ויבעט וכדומה והוא כפי רוב טוב כן יתגבר יצרו ולעומת זה ברב תלאות ועניות יש בו ג"כ דבר מועיל שיכניע לבבו הערל ויתן אל לבו לעזוב לילך בדרכים רעים ולדבק בה' וזה וישעו וחפצו עד שאמרו חז"ל יאה עניותא לישראל וא"כ הכל לפי המקבל דהברכה כוללת ברכה וקללה וכן הקללה כוללת קללה וברכה והכל לפי שיתן האדם לבבו ה"ל סיג האדם ולכך נאמר הברכה והקללה:
פסוק א:
והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ה' אלקיך שמה וגו'. הא דאמר בכל הגוים נראה לבאר כי תרגיש חסד ה' שהכין זאבים וניצלו וגם מלחמת ה' שהגלוך בכל הגוים מסוף העולם ועד סופו מחמת זה אינם שולטין בך שלא יהיו נקראים מלכות קטוע וזה אומר אם זה סובל יהודים תחת ממשלתו גם אני אסבול וא' תולה בחבירו ואלו היה תחת ממשלה א' כבר ספו תמו ח"ו גם ראה חסד ה' בכל הגוים אשר הדיחך הם כלים ונאבדים הנה עם כתים הרומיים שגלו את ישראל מארצם כלו ונאבדו כי באו עם גוטן והונון ויגרשום ויכלו אותם ועם ספרדי שהי' בעזרת הרומיים ספו תמו ובאו עמים רבים תחת' מתחלה עם גאטי ואח"כ עם ברברים ואח"כ עם גאליא וכן עם בריטאני שהיו בסיועת טיטוס לחרוב את ירושלם כלו וישבו תחתם עם זאקסין וכהנה בכל האומות ומכ"ש בבל ויון שבאו תחתיהם מזרע אטמן ויגרשו' וא"כ לא נתקיים גוי וישראל תחת ממשלתם בגולה ולא נשתנה אומתם והם זרע עמוסים וא"כ זהו לאות ופלא וזהו תשוב אל לבבך:
פסוק ב:
ושבת עד ה' אלקיך וגו' אתה ובניך. כי ענין תחילת תשובה יהוה לעזוב פשע ולשמוע בקול ה' וגם ענין תשובה ללמד לאחרים דרך תשובה ולהורות חטאים בדרך וזהו אתה ובניך היינו תלמידים כמ"ש הרמב"ם ושב ה' אלקיך היינו כי עיקר התשובה יהיה ע"י ה' רק אתה תתחיל בתשובה כידוע פתחו לי כחודו של מחט ואני אפתח כפתחו של אולם וזהו ושב ה' כי הוא יקבל ויעזרך לתשובה:
פסוק ג:
ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלהיך שמה. זהו הענין חבלו של משיח שיהיה סמוך לגאולה עד שרבים מחכמי ישראל יאמרו יתי ולא אחמיניה והטעם כי השכינה עמנו בגלות אם על הבנים רטושה לשמרנו ולעת הגאולה לא ישוב השכינה אתנו בפעם אחת רק השכינה ישוב מקדם לא"י ואח"כ נשוב אנחנו לשם כי צריך הרבה דברים קודם לקיבוץ גליות וא"א אם לא השכינה במקומו וא"כ כשאנו בגולה וה' אין בקרבנו יהיה עלינו צרות מצוקות כי אין כאן מגין וזהו מאמר הקרא ושב כי מתחלה ישוב ה' לא"י ואח"כ וקבצך ולא יהיה בפעם א'. אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלהיך היינו כשאדם הוא צדיק הוא קרוב לשמים ואם יחטא קצת הוא מרוחק במקצת וכשחוטא ביותר הוא מתרחק ביותר עד כשמרבה לחטוא הוא בקצה השמים ומ"מ יקבץ נדחך ויעזרך בתשובה:
פסוק ה:
והביאך ה' אלהיך אל הארץ וגו' והטיבך והרבך מאבותיך. כי ישראל חטאו בא"י וה"ד בע"ת באותו מקום ולכך אמר הפסוק שיבואו לא"י והטיבך הוא מענין כיצד מטיבין המדה היינו שמשליכין הקוצים והזרעים רעים מתוכו וכן יהיה שהרשעים ימותו כדכתיב שנים מעיר וגו' ומ"מ לא תהיה מועט רק תהיה הברכה בך והרבך מאבותיך. ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך נראה לבאר דזה יהיה באותו דור שיהיו בגלות כי הם ראו הצרות והגאולה איך לא יכנע לבבם הערל רק בניהם אשר יולדו להם אח"כ בעת הרוחה ולא היו בצרות בהם יש לחוש שיהיה להם ח"ו לבב ערל לכך הבטיח להם שאפילו לבב זרעם יהיה נימול:
פסוק ו:
לאהבה את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך. ר"ל שהאהבה לא יהיה בשביל גדולה ויקר כי היא אהבה בלתי שלימה רק למען חייך בשביל התורה שהנחילנו לחיותינו ונתן ה' אלקיך את כל האלות האלה על אויביך וגו' כ"א אין אלות בעולם כלל לא יורגש המדוה שהיה לנו בגלות דרך משל מי שלא נחלה חולי קדחת האיש הזה אינו מרגיש כ"כ הצער שהיה והרפואה כמה הוא גדול התועלת אבל מי שראה הכאב ההוא וידע שגם הוא היה באותו צרה וניצול ממנו לעולם הוא מרגיש הנס ביותר ולכך למען ירגישו הנס והתשועה יבואו כל האלות על שונאינו ועינינו יהיו רואות ובזו נרגיש הנס ביותר:
פסוק ח:
ואתה תשוב ושמעת בקול ה' ועשית את כל מצותיו אשר אנכי מצוך היום. הורה לנו התורה שלא יבוטל הדת תורה ומצות ח"ו בזמן הגאולה וקיבוץ גליות כלל כי התורה הוא נצחי רק מה שתשוב ושמעת אז בקול ה' התורה חדשה היא רק פי' רזין דרזין סתרין דסתרין אבל ח"ו שיבוטל אפי' קוצה של יו"ד וזהו שאמר אע"פ שתשוב ושמעת מ"מ ועשית כל מצותיו אשר אנכי מצוך היום:
פסוק ט:
והותירך ה' אלקיך בכל מעשה ידיך וגו' כי ישוב ה' אלקיך לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך. והותירך פי' שתהא רק נותר כי הרבה ממך יאבדו כי ישוב ה' לשוש עליך כאשר שש על אבותיך בזמן גאולת מצרים ובזמן שרשעים בעולם אין שמחה שלימה לפני הקב"ה לכך יבער את הרשעים ויהיה השמחה שלימה לפני הקב"ה:
פסוק יא:
כי המצוה הזאת וגו' לא בשמים הוא וגו' ולא מעבר לים הוא וגו'. שלא תאמר להבין התורה וללמדה מצוה זאת שדיבר בה צריך השגת רה"ק כאשר השיגו דור המדבר שמן השמים דיבר ה' עמהם וגם הרבה מצות שנצטוו מקדם משום דהשיגו רה"ק בהיותם על הים כאמרם ראתה שפחה על הים וכו' או יאמר שתלוי במזלות דמזל מחכים וזהו לא בשמים היא וגם בהיותך בח"ל בגולה הקרוי מדינת הים כמ"ש בגמ' דגיטין תאמר כי התורה אינו מושג רק בא"י דאוירה מחכים וזהו בעבר לים הוא וקאמר דלא כן הוא רק דבכ"מ הכל ביד אדם והבן: