פסוק ג:תחת חרמון. תחת הר חרמון:
פסוק ג:בארץ המצפה. הר חרמון היה בארץ המצפה:
פסוק ח:משרפות מים. חריצים שמי הים נקווים בהם, והחמה שורפתן ונעשים מלח:
פסוק י:כי חצור וכו׳. ולזה פתח בה תחלה:
פסוק יג:על תלם. רצה לומר, בגבהם, שלא נפלו חומותיהם בעת הכבוש:
פסוק טז:ואת הר ישראל. אשר ישב בו ישראל אבינו, ונקרא על שמו:
פסוק יז:ההר החלק. שהיה נחלק לשנים, אחת הנה ואחת הנה:
פסוק יז:העולה. אשר עולה עד שעיר:
פסוק כ:לבלתי היות להם תחנה. מן בני ישראל:
פסוק כ:כי למען השמידם. כי חיזק לבבם למען השמידם:
פסוק כא:מן חברון. אף כי כלב הוריש הענקים מחברון ייחס הדבר אל יהושע, לפי שבימיו הוריש, וכל נצחון המלחמה יחשב אל המושל על הצבא:
פסוק כג:כמחלקותם. כפי המחלוקת האמורה למטה:
פסוק כג:לשבטיהם. לכל שבט ושבט חלק לבד: