פסוק א:ויעל מלאך ה' מן הגלגל וגו'. ויעל מלאך ה' תרגם יונתן בן עוזיאל וסליק נביאה דיי'. וזכרו חז"ל (וי"ר פר' א' דף קס"ה) שהמלאך הזה היה פנחס. ונראה שבאה לו זאת הנבואה בגלגל, ובאה לו למקום אחר שנקרא אח"כ בוכים מפני זה המאורע שבכו בו בני ישראל להגידה אליהם. והיה מאמרו אעלה אתכם וגו', ואביא אתכם וגו', והוא עתיד בלשון עבר, כמו (איוב א' ה') ככה יעשה איוב כל הימים, יאמר בשם האל שהוא ית' העלם ממצרים והביא אותם אל הארץ אשר נשבע לאבותיהם, ושאמר אליהם אל תחשבו שיש בי שנוי מהאהבה אשר אהבתי אתכם ושאשתנה ממנה, אינו כן, כי אני לא אפר בריתי אתכם לעולם, אבל יהיה בתנאי (ב) שאתם לא תכרתו ברית ליושבי הארץ הזאת, ר"ל אם תחפצו בבריתי לא תכרתו ברית לאויבי שהם יושבי הארץ, כי אין ראוי לאדם שיכרות ברית לאויבי אדונו המושל בו, והיה תכלית המאמר ולא שמעתם בקולי מה זאת עשיתם, ר"ל בחרתם בברית העמים ועזבתם בריתי ראו מה עשיתם? לפי שכמו שאני אמרתי לא אפר בריתי אתכם ג"כ (ג) אמרתי לא אגרש אותם מפניכם, ר"ל אם תכרתו אליהם ברית אין ראוי שאורישם מהארץ אבל שתשבו כלכם באהבה ואחוה כיון שבחרתם בבריתם, ואני ידעתי שהם יהיו לצדים, ר"ל צוררים אתכם, ואלהיהם יהיו לכם למוקש. והנה היה צורך ביאת זה הנביא להוכיחם ולהתרות בהם על אשר לא הורישו את האויבים אשר בנחלתם כמו שנזכר למעלה:
פסוק ד:(ד-ה) וזכר שישראל עצמם הודו בדבר ובכו בשמעם זה ויזבחו שם לה', והותרה בזה השאלה החמשית:
פסוק ו:וישלח יהושע את העם וגו'. כבר התעוררו המפרשים למה נזכרו כאן הדברים האלה? ואמרו שלפי שעשו ישראל את הרע בעיני ה' (כמו שיזכור) הקדים לזכור שכל ימי יהושע לא עשו הרע, אבל אחרי ששלח אותם יהושע איש לנחלתו ומת הוא וכל דורו ואז השחית כל בשר את דרכו ועשו את הרע בעיני ה', כמו שיזכור סמוך לזה, ויהיה לפי זה שיעור הפסוקים, עם היות שיהושע נלחם מלחמות ה' ולקח את הארץ והנחילה לבני ישראל, ושלח העם איש לנחלתו, איש תחת גפנו ותחת תאנתו, (ז) ועם היות גם כן שעבדו העם את ה' כל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע (וביאר מי הם הזקנים, ואמר אשר ראו את כל מעשה ה' הגדול אשר עשה לישראל, והם אשר ראו קריעת ים סוף ומתן תורה והמן ושאר הנסים, והזקנים האלה הם שהיו קטנים פחות מעשרים שנה ביציאתם ממצרים) הנה עם כל השרשים האלה שהיו עמהם, (ח) מיד כשמת יהושע בן נון עבד ה' שמת בן מאה ועשר שנים, (ט-י) ושקברו אותו בתמנת חרס, ושגם כל הדור ההוא נאספו אל אבותיו (כאשר קם דור אחר אחריהם אשר לא ידעו את ה', ר"ל בידיעה מושכלת, וגם את המעשה, ר"ל וגם לא ידעו אותו בידיעה חושיית) השחיתו בני ישראל את דרכם כמו שיזכור. הנה התבאר מזה שלא נאמרו הדברים האלה בכאן כי אם לצורך מה שירצה לספר ולפרסם מה שיזכרו מרשעת ישראל, והותרה השאלה הששית: וחז"ל אמרו (עיין רש"י) בתמנת חרס מלמד שהיה תמונת חרס שהוא השמש על קברו של יהושע, כאומר חבל על אדם שעמדה לו חמה ומוטל בקבר:
פסוק יא:הפרשה השנית בספור עונות בני ישראל, איך עזבו את ה' פעמים רבות אחרי מות יהושע, ומה שקרה להם מהעונש בעבור זה. וספר זה בדרך כלל, ועוד יגיד בפרט ממשלת עתניאל בן קנז. תחלת הפרשה ויעשו בני ישראל את הרע, עד ודבורה אשה נביאה וגו', והנה שאלתי בפרשה הזאת בסדר הפסוקים שש שאלות:
פסוק יא:השאלה הראשונה במה שזכר ויקם ה' שופטים ויושיעום וגו', וגם אל שופטיהם וגו', וכי הקים ה' אליהם שופטים וגו'. והנה אמרו ויקם ה' שופטים ויושיעום הוא עצמו וכי הקים ה' שופטים והושיעם, והוא כפל. ועם זה יקשה עוד למה לא זכר מי היו אלה השופטים? ולמה העלים שמותם וספור התשועות ההם שעשו? כמו שזכר אחר כך ענין שאר השופטים ותשועותיהם בפרט:
פסוק יא:השאלה השנית בכפל הפסוקים הראשונים, אמר ויעזבו את ה' אלהי אבותם וגו', ואמר אחריו מיד ויעזבו את ה' ויעבדו לבעל, ושני הפסוקים כחם אחד וענינם אחד:
פסוק יא:השאלה השלישית במה שאמר שתי פעמים ויחר אף ה', כי הוא אמר בתחלת הפרשה ויחר אף ה' בישראל ויתנם ביד שוסים, ואחר כך אמר ויחר אף ה' בישראל ויאמר יען אשר עבדו וגו', והוא אם כן מותר מבואר בהם:
פסוק יא:השאלה הרביעית באמרו שהניח ה' את הגוים לנסות בם את ישראל, ואמר בפירוש וינח ה' את הגוים האלה לבלתי הורישם מהר ולא נתנם ביד יהושע, ואם האל ית' הניחם בגזרתו איך נענשו ישראל על בלתי הורישם מהארץ? האם יוכלו ישראל להוריש את אשר יניח ה'? ועל כיוצא בזה אמר יפתח (בספ' סי' י"א כ"ג) ועתה ה' אלהי ישראל הוריש את האמורי מפני עמו ישראל ואתה תירשנו, הלא את אשר יורישך וגו'? השאלה החמשית בכפל גדול בא בפסוקים ההם, אמר מן הגוים אשר עזב יהושע ומת למען נסות בם את ישראל, ואמר ואלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל, הנה אמר הנסיון שלשה פעמים ללא צורך:
פסוק יא:השאלה הששית במה שאמר אחר זה ויעשו בני ישראל את הרע וגו', ויחר אף ה' בישראל וגו', וימכרם וגו', ויזעקו בני ישראל אל ה' ויקם ה' להם מושיע ויושיעם את עתניאל בן קנז, והנה יראה שהיה זה סמוך למיתת יהושע, ויקשה אם כן מה הם השופטים שזכר ביניהם שהקים השם ית' ושהיו מושיעים לישראל? והנני מפרש הכתובים באופן שיותרו השאלות כלם:
פסוק יא:ויעשו בני ישראל את הרע וגו'. ראוי שתדע שהפסוקים האלה אינם ספור מה שקרה בימי השופטים שהיו בישראל קודם עתניאל בן קנז, כי בין יהושע ובינו לא היה שופט כלל בישראל, אבל הם הקדמה למה שיזכור מספורי השופטים, וזה כי למה שבימי יהושע היו ישראל מצליחים במלחמותיהם, הנה במה שיספר שקרה אחרי מותו בימות השופטים שהיו אחריו יפלו ספקות: ראשון מה היה שבימי יהושע היה ה' עמהם והיו האומות נכנעים לישראל, ואחרי מותו היו ישראל נמנעים לאומות העולם והיו האומות מושלים בהם? האם עשה התשועה יהושע בעצמותו או טוב מערכתו ובמותו כיפר בריתו את מות? או מה היה הסבה בזה? הספק השני מה היה שגם אחרי מות יהושע לא היו ישראל תמיד מנוצחים, אבל פעמים קרה להם תשועה והצלה ופעמים הלכו בלי כח לפני רודף? האם היה זה במקרה? הספק השלישי בענין השופטים עצמם, מה היה שפעמים בימי השופטים היו ישראל נוצחים ונושעים ופעמים מנוצחים ונכשלים לפני אויביהם? ואם השופטים כלם היה מקים האל ית' למה יהיה עם שופט אחד ולא יהיה עם שופט אחר? ולמה לא יהיה עם השופט האחד תמיד? הנה להשיב על הספקות האלה להיותם כוללים כל ספורי השופטים, ראה שמואל הנביא (כותב הספר ומגיד עניני השופטים) להציע קודם ספוריהם סבת הטוב והרע שקרה להם בכלל, ואחר כך יבאר אותו בפרט, ולכן אמר כי אם ראינו שהיה ה' ית' את ישראל בימי יהושע ונפלו אויביהם לפניהם לחרב ולא עמד איש בפניהם, ואחרי מותו לא היה כן, הנה הסבה בזה לא היתה חיוב המערכה ולא המקרה, אבל היה מפעל ההשגחה, שבימי יהושע היו ישראל צדיקים וטובים ולכן משלו באומות והיה ה' עמהם, אבל אחרי מותו השחיתו ישראל את דרכם וחטאו לפניו ויעבדו אלהים אחרים ולכן באותו עון היו נכשלים לפני אויביהם וה' סר צלם מעליהם ויהי ערם, וזהו שאמר בתחלת הפרשה ויעשו בני ישראל את הרע בעיני ה' ויעבדו את הבעלים וזהו מאמר כולל, ופרט ואמר (יב) ויעזבו את ה', לומר שהיה עשיית הרע בעיניו במה שעזבו את ה', עם היותו אלהי אבותם אברהם יצחק ויעקב שמפני זה היה ראוי שלא יעזבוהו, וגם שהוציאם ממצרים, והיא סבה אחרת מגודל ההטבה, ושעשו כל זה בהפך, כי הלכו אחרי אלהי העמים והוא סותר למה שאמר ה' אלהי אבותם, ואמר אשר סביבותיהם שהוא סותר למה שאמר המוציא אותם מארץ מצרים כי אלו האלוהות לא הביאו משם אבל היו מסביבותיהם, וזכר מה היה ההליכה אשר הלכו אחריהם, באמרו וישתחוו להם ויכעיסו את ה', ר"ל שישראל השתחוו לאותם האלוהות והיא ההליכה שזכר אחריהם, ובזה הכעיסו את ה', כי היה מכלל האזהרה (שמות כ' ג') לא תשתחוה להם.
פסוק יג:עוד אמר (יג-יד) ויעזבו את ה' ויעבדו לבעל ולעשתרות ויחר אף ה' בישראל ויתנם ביד שוסים וגו', לפי שהעזיבה לאל יובן כאן משני פנים, אם בשותפם עמו אלהים אחרים שזהו עזיבתו, ואם בעבדם אותם האלהים אחרים ועזבו את האלוה ית' כלל שהיא העזיבה המוחלטת, ולכן אמר שבשני אופנים האלה עזבו את ה', רוצה לומר בהיותם הולכים ומשתחוים לאלהי העמים כמו שזכר, ומזה נמשך שהכעיסו את ה' אבל עדיין האריך אפו ולא הענישם, אבל אחרי שהם עזבו אותו באופן השני והוא היותר עצום, אז חרה אפו ויתנם ביד שוסים, לפי שעזבו את ה' מכל וכל ולא עבדוהו כלל, ועבדו לבד את הבעלים ואת העשתרות. וכן אמרו חז"ל ויעזבו את ה' ויעבדו לבעל שלא עבדו האלהים אפילו בשותפות, ירצו שויעזבו הראשון הוא בהליכתם אחרי אלהים אחרים, והשני הוא להודיע שאפילו בשותפות עם האלוהות ההם לא עבדו את ה', ומפני זה החטא החמור שזכר באחרונה אמר ויחר אף ה' בישראל, כי על ההשתחואה לאלהים אחרים נתכעס, ועל עבדם הבעל והעשתרות ועזבם את ה' חרה אפו בישראל מאד ומיד הענישם. והנה זכר בעונש שלשה דברים. האחד ויתנם ה' ביד שוסים וישוסו אותם, רוצה לומר שהקים האל יתברך באומות מלכים או פקידים אויבי ישראל וחפצים ברעתם, והם היו שוסים אותם, כמו כושן ועגלון וסיסרא, ואמר זה על הפקידים. ואחריו זכר העונש השני והוא אמרו וימכרם ביד אויביהם מסביב, רוצה לומר שעם היות שהם יכרתו ברית לאויביהם יושבי הארץ וחיו עמהם בשלוה, היה מעונש האל יתברך שהאויבים עברו על בריתם וילחמו עמהם ולא יאבו שלומם, וזהו וימכרם ה' ביד אויביהם, כי השליך ביניהם איבה וקטטה הרבה. העונש השלישי שעם היות שבמלחמות פעמים יהיה הנצחון עם אומה אחת, ועם כל זה כבר יקרה על המעט שהמנוצחים יכו בנוצחים, הנה לא היה כן בישראל, שכאשר היו האויבים יוצאים אליהם היו הם בורחים תמיד, וזהו ולא יכלו עוד לעמוד לפני אויביהם, שעל הרוב ועל המעט תמיד היו מנוצחים, וכאשר ישראל היו יוצאים להלחם בהם גם כן היתה מכה רבה בהם וזהו (טו) בכל אשר יצאו יד ה' היתה בם לרעה, כלומר בין שהיה ישראל היוצא נגד האויבים ובין שהיו האויבים יוצאים אלהם תמיד היו מנוצחים. כאשר דבר ה' וכאשר נשבע ה' להם, רוצה לומר שהאל ית' נשבע להם כאשר יעבדו אלהים אחרים להעניש אותם, ושירדוף אחד מהאויבים אלף מישראל, כמו שבא בפרשת אם בחקותי (ויקרא כ"ו) ובפרשת והיה כי תבא (דברים כ"ח). וזכר שמכל העונשים האלה קצו בחייהם ויצר להם מאד. הנה בזה השיב לספק הראשון, והודיענו הסבה הכוללת למה אחרי מות יהושע היה ישראל לשמצה בקמיהם:
פסוק טז:ויקם ה' שופטים ויושיעום וגומר. הנה עתה ישיב לספק השני אשר מפאת השופטים, למה היו מהם מושיעים ומהם לא יושיעום, ואמר שאין ספק שהיה מקים ה' שופטים לשיושיעום מיד שוסיהם, כי זה פירוש ויושיעום, רוצה לומר כדי שיושיעום, ולתכלית זה הקימם, אבל לא היה מספיק בידם לעשותו על חטאות ישראל, שהם (יז) גם אל שופטיהם לא שמעו כי זנו אחרי אלהים אחרים וגו', ומפני זה לא היה מושיעם השופט ההוא לאשמת העם. וכן נתן הטעם למה מצאנו אחרי כן תשועות לשופטים אחרים, ואמר (יח) וכי הקים ה' להם שופטים, רוצה לומר וכאשר תראה שהקים להם ה' שופט ושהיה ה' עם אותו השופט והושיעם, הנה היה הסבה בזה כי ינחם ה' מנאקתם מפני לוחציהם, רוצה לומר שהאל ניחם מהרע בסבת נאקתם וצעקתם שצועקים מלוחציהם, ולפי שהיו ישראל שבים בתשובה שלמה יושיעום שופטיהם, ואם אחרי כן ראינו עוד צרה ומצוקה באה עליהם אחרי תשועתם, היתה הסבה בזה (יט) לפי שבמות השופט ישובו והשחיתו הדור ההוא מאבותם ללכת אחרי אלהים אחרים, ולכן היה מיד מענישם ההשגחה האלהית. הנה התבארו הפסוקים והותרו השאלות ראשונה ושנית:
פסוק כ:ויחר אף ה' בישראל וגו', אין הכוונה בזה שעתה אחר מות השופט חרה אף ה', כי מה שאמר בענין הנחת האויבים לנסות בם את ישראל הוא באמת דבר כולל וקודם לכל השופטים, אבל אחשוב כי ויחר אף ה' בישראל הנאמר כאן הוא עצמו ויחר אף ה' הנאמר למעלה, כי הוא ספר למעלה שחרה אף יתברך על הע"ז ויתן את ישראל ביד שוסים, ועתה יאמר (שג"כ היה מפעל אותו החרון אף הקודם הנזכר למעלה) שאמר ית' יען אשר עברו הגוי הזה את בריתי אשר צויתי אל אבותם ולא שמעו לקולי, רוצה לומר יען שעברו הברית אשר כרת האל בסיני עם אבותם, כשאמר (שמות כ' ג') לא יהיה לך אלהים אחרים על פני וגו', ולא שמעו בקולו במה שהזהירם עליו פעמים אחרות הרבה על ידי יהושע, שעל כן כמו שהם אינם שומרים בריתו כך יתברך לא ישמור הברית אשר כרת אתם לתת להם את ארץ הכנעני כלה, ולכן (כא) לא יוסף להוריש את הגוים מפניהם, והם הגוים אשר עזב יהושע ולא כבשם לזקנתו: ואמר שיעשה זה, ר"ל שלא יוסיף להורישם, (כב) לנסות בם את ישראל השומרים הם דרך ה', רוצה לומר שהיה הנסיון לראות אם ישראל יעבדו את אלהיהם אם לא. ועם מה שפירשתי הותרה השאלה השלישית מאשר אמר ב' פעמים ויחר אף ה' וגו', וגם הרביעית (מהשאר האומות האלה לנסות בם את ישראל) הותרה ממה שיקל, לפי שלא היה הנסיון לראות אם יכרתו ברית עמהם כי כבר כרתו אותו, אבל היה אם יעבדו את אלהיהם, וגם לא אמר שהניחם כ"א אחרי היותם עוברים ברית האל והיותם עובדי ע"ז, אז ראה להניחם על צד העונש ועל צד הנסיון, כדי לראות אם ימשכו עוד אחרי אלהיהם אם לא, ובהיותם עובדי ע"ז יהיו אותם העמים שלוחי ההשגחה להענישם.
פסוק כג:ויהיה א"כ אמרו (כג) וינח ה' את הגוים האלה לבלתי הורישם מהר, הוא מה שעשה אחרי חטאם, ואמר ולא נתנם ביד יהושע, אין פירושו שבעבור זה לא נתנם ביד יהושע, כ"א שעתה אחרי חטאם הניח ה' את כל הגוים לבלתי הורישם, והם האומות אשר לא נתנם ביד יהושע לזקנתו, כי אותם האומות שלא נתן ביד יהושע לסבת זקנתו וחולשתו אותם הניח ה' עתה לנסות את ישראל.