פסוק א:עקב הזעזוע הגדול – וַיֵּצְאוּ כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַתִּקָּהֵל הָעֵדָה כְּאִישׁ אֶחָד לְמִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע וְאֶרֶץ הַגִּלְעָד אֶל ה' אל הַמִּצְפָּה.
פסוק ב:וַיִּתְיַצְּבוּ פִּנּוֹת, ראשי כָּל הָעָם, כֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל בִּקְהַל עַם הָאֱלֹהִים, אַרְבַּע מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ. היה זה אחד הכינוסים הגדולים באותה תקופה, כיוון שהשבטים היו כבר מחולקים בנחלותיהם. רַגְלִי שֹׁלֵף חָרֶב, שכן כבר החליטו לצאת למסע עונשין כנגד העיר החוטאת.
פסוק ג:וַיִּשְׁמְעוּ בְּנֵי בִנְיָמִן כִּי עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הַמִּצְפָּה. וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל באותה אספה: לפני שנפתח במלחמה, דַּבְּרוּ – אֵיכָה נִהְיְתָה הָרָעָה הַזֹּאת. ברצוננו לשמוע את הסיפור לאשורו.
פסוק ד:וַיַּעַן הָאִישׁ הַלֵּוִי, אִישׁ הָאִשָּׁה הַנִּרְצָחָה, וַיֹּאמַר: הַגִּבְעָתָה, אל הגבעה אֲשֶׁר לְבִנְיָמִן בָּאתִי אֲנִי וּפִילַגְשִׁי לָלוּן.
פסוק ה:וַיָּקֻמוּ עָלַי בַּעֲלֵי, תושבי הַגִּבְעָה, וַיָּסֹבּוּ עָלַי אֶת הַבַּיִת לָיְלָה. אוֹתִי דִּמּוּ לַהֲרֹג, למרות שלא זו הייתה כוונתם, הוא משתמש בהרג כדימוי להתעללות מינית, מעין לשון נקייה. ואולי התכוון שאילו התנגד להם היו הורגים אותו, וְאֶת פִּילַגְשִׁי עִנּוּ וַתָּמֹת.
פסוק ו:וָאֹחֵז בְּפִילַגְשִׁי וָאֲנַתְּחֶה וָאֲשַׁלְּחֶהָ בְּכָל שְׂדֵה, אזור נַחֲלַת יִשְׂרָאֵל, כִּי עָשׂוּ זִמָּה וּנְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל.
פסוק ז:הִנֵּה כֻלְּכֶם, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הָבוּ לָכֶם דָּבָר וְעֵצָה הֲלֹם, כאן ועכשיו.
פסוק ח:וַיָּקָם כָּל הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד, לֵאמֹר: לֹא נֵלֵךְ אִישׁ לְאָהֳלוֹ, וְלֹא נָסוּר אִישׁ לְבֵיתוֹ, לפני שנבצע את החלטתנו.
פסוק ט:וְעַתָּה, זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה לַגִּבְעָה: נעלה ונילחם עָלֶיהָ בְּגוֹרָל.
פסוק י:וְלָקַחְנוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים לַמֵּאָה, מתוך מאה לְכֹל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, וּמֵאָה לָאֶלֶף וְאֶלֶף לָרְבָבָה. העשירית מכל שבט תצטרך לָקַחַת צֵדָה לָעָם הנלחם, לַעֲשׂוֹת לְבוֹאָם, להכין לו בפלישתו לְגֶבַע בִּנְיָמִן, כְּכָל, בגלל הַנְּבָלָה אֲשֶׁר עָשָׂה בְּיִשְׂרָאֵל.
פסוק יא:וַיֵּאָסֵף כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הָעִיר כְּאִישׁ אֶחָד חֲבֵרִים.
פסוק יב:וַיִּשְׁלְחוּ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֲנָשִׁים בְּכָל שִׁבְטֵי, חלקי שבט בִנְיָמִן לֵאמֹר: מָה נוראה הָרָעָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נִהְיְתָה בָּכֶם?!
פסוק יג:וְעַתָּה כאות לכך שכולכם מעוניינים לנקות את הכתם, תְּנוּ, הסגירו אֶת הָאֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה וּנְמִיתֵם, וּנְבַעֲרָה רָעָה מִיִּשְׂרָאֵל. וְלֹא אָבוּ בְּנֵי בִנְיָמִן לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל אֲחֵיהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
פסוק יד:וַיֵּאָסְפוּ בְנֵי בִנְיָמִן מִן הֶעָרִים הַגִּבְעָתָה, אל הגבעה לָצֵאת לַמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
פסוק טו:וַיִּתְפָּקְדוּ בְנֵי בִנְיָמִן בַּיּוֹם הַהוּא מכל הֶעָרִים עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב, לְבַד מִיֹּשְׁבֵי הַגִּבְעָה שמהם הִתְפָּקְדוּ שְׁבַע מֵאוֹת אִישׁ בָּחוּר. בנימין נאלצו לשלוח את כל לוחמיהם.
פסוק טז:מִכֹּל הָעָם הַזֶּה שְׁבַע מֵאוֹת אִישׁ בָּחוּר אִטֵּר, סגור יַד יְמִינוֹ, שמאליים. כָּל העם הזֶה קֹלֵעַ בָּאֶבֶן אֶל הַשַּׂעֲרָה וְלֹא יַחֲטִא.
פסוק יז:וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל הִתְפָּקְדוּ מכל השבטים לְבַד מִבִּנְיָמִן אַרְבַּע מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב, כָּל זֶה אִישׁ מִלְחָמָה.
פסוק יח:וַיָּקֻמוּ וַיַּעֲלוּ לבֵית אֵל. וַיִּשְׁאֲלוּ בֵאלֹהִים, כנראה באמצעות האורים והתומים, וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: מִי יַעֲלֶה לָּנוּ בַתְּחִלָּה לַמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי בִנְיָמִן? על עצם המלחמה לא שאלו כאן, וגם לא על הניצחון – שהיו בטוחים בהם. שאלתם הייתה מעין הטלת גורל בין השבטים – מי יסתער ראשון. מכיוון שמספרם של בני בנימין הוא פחות מעשירית מזה של כלל ישראל, לא כל צבא ישראל צריך לצאת למערכה בתחילה. לכן שלחו בינתיים שבט אחד בלבד. וַיֹּאמֶר ה': שבט יְהוּדָה יעלה בַתְּחִלָּה.
פסוק יט:וַיָּקוּמוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּבֹּקֶר וַיַּחֲנוּ עַל הַגִּבְעָה.
פסוק כ:וַיֵּצֵא אִישׁ יִשְׂרָאֵל לַמִּלְחָמָה עִם בִּנְיָמִן, וַיַּעַרְכוּ אִתָּם אִישׁ יִשְׂרָאֵל מִלְחָמָה אֶל הַגִּבְעָה. ה עִם בִּנְיָמִן, וַיַּעַרְכוּ אִתָּם אִישׁ יִשְׂרָאֵל מִלְחָמָה אֶל הַגִּבְעָה.
פסוק כא:וַיֵּצְאוּ בְנֵי בִנְיָמִן מִן הַגִּבְעָה בחירוף נפש, וַיַּשְׁחִיתוּ בְיִשְׂרָאֵל בַּיּוֹם הַהוּא שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ אָרְצָה. עלה בידם לנצח את הפולשים משבט יהודה ולהרוג לוחמים רבים.
פסוק כב:וַיִּתְחַזֵּק הָעָם אִישׁ יִשְׂרָאֵל, וַיֹּסִפוּ לַעֲרֹךְ, להכין מִלְחָמָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר עָרְכוּ שָׁם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן.
פסוק כג:וַיַּעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּבְכּוּ לִפְנֵי ה' עַד הָעֶרֶב. וַיִּשְׁאֲלוּ בַה' לֵאמֹר: הַאוֹסִיף לָגֶשֶׁת לַמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי בִנְיָמִן אָחִי? וַיֹּאמֶר ה': עֲלוּ אֵלָיו.
פסוק כד:וַיִּקְרְבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל בְּנֵי בִנְיָמִן שוב בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי.
פסוק כה:וַיֵּצֵא בִנְיָמִן לִקְרָאתָם מִן הַגִּבְעָה בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וַיַּשְׁחִיתוּ בִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עוֹד שְׁמֹנַת עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ אָרְצָה, כָּל אֵלֶּה שֹׁלְפֵי חָרֶב.
פסוק כו:וַיַּעֲלוּ כָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכָל הָעָם וַיָּבֹאוּ לבֵית אֵל. וַיִּבְכּוּ וַיֵּשְׁבוּ שָׁם לִפְנֵי ה' וַיָּצוּמוּ בַיּוֹם הַהוּא עַד הָעָרֶב, וַיַּעֲלוּ עֹלוֹת וּשְׁלָמִים לִפְנֵי ה'. אולי חשו צורך לכפר על ביטחונם המופרז בכוחם ועל נהייתם אחרי עבודה זרה, וגם להודות על הניצולים מהקרבות הראשונים.
פסוק כז:וַיִּשְׁאֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּה', וְשָׁם אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים בַּיָּמִים הָהֵם.
פסוק כח:וּפִינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן עֹמֵד לְפָנָיו בַּיָּמִים הָהֵם, והוא השואל באורים ובתומים. על ידי פינחס שאלו ישראל לֵאמֹר: הַאוֹסִף עוֹד לָצֵאת לַמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי בִנְיָמִן אָחִי, אִם אֶחְדָּל? וַיֹּאמֶר ה': עֲלוּ, כִּי מָחָר אֶתְּנֶנּוּ בְיָדֶךָ, תביסו אותם.
פסוק כט:וַיָּשֶׂם יִשְׂרָאֵל אֹרְבִים אֶל הַגִּבְעָה סָבִיב.
פסוק ל:וַיַּעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל בְּנֵי בִנְיָמִן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וַיַּעַרְכוּ אֶל הַגִּבְעָה כְּפַעַם בְּפָעַם, כמו בפעמים הקודמות.
פסוק לא:וַיֵּצְאוּ בְנֵי בִנְיָמִן לִקְרַאת הָעָם, הָנְתְּקוּ, התרחקו מִן הָעִיר. תחבולה זו, שאופן ביצועה יפורט להלן, חוזרת פעמים רבות במלחמות ישראל. צבא ישראל העמיד פנים כאילו הוא ניגף ובורח, ועל ידי נסיגתו הוא ניתק את צבא בנימין מִן הָעִיר. וַיָּחֵלּוּ בני בנימין לְהַכּוֹת מֵהָעָם חֲלָלִים כְּפַעַם בְּפַעַם, כמו בשני הקרבות הקודמים בַּמְסִלּוֹת, בדרכים אֲשֶׁר אַחַת עֹלָה בֵית אֵל וְאַחַת גִּבְעָתָה בַּשָּׂדֶה, שם הוכו כִּשְׁלֹשִׁים אִישׁ בְּיִשְׂרָאֵל.
פסוק לב:וַיֹּאמְרוּ לעצמם בְּנֵי בִנְיָמִן: נִגָּפִים, נוחלים תבוסה הֵם לְפָנֵינוּ כְּבָרִאשֹׁנָה. וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל מצדם אָמְרוּ: נָנוּסָה וּנְתַקְּנֻהוּ, ננתק את בנימין מִן הָעִיר אֶל הַמְסִלּוֹת.
פסוק לג:וְכֹל שאר אִישׁ יִשְׂרָאֵל קָמוּ מִמְּקוֹמוֹ וַיַּעַרְכוּ, התמקמו בְּבַעַל תָּמָר, וְאֹרֵב יִשְׂרָאֵל מֵגִיחַ מִמְּקֹמוֹ מִמַּעֲרֵה גָבַע.
פסוק לד:וַיָּבֹאוּ מִנֶּגֶד לַגִּבְעָה מכיוון בלתי צפוי, כוח רענן של עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ בָּחוּר מִכָּל יִשְׂרָאֵל, וְהַמִּלְחָמָה כָּבֵדָה. וְהֵם – בני בנימין לֹא יָדְעוּ כִּי נֹגַעַת, מגיעה עֲלֵיהֶם הָרָעָה.
פסוק לה:וַיִּגֹּף, הכה ה' אֶת בִּנְיָמִן לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּשְׁחִיתוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּבִנְיָמִן בַּיּוֹם הַהוּא עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף וּמֵאָה אִישׁ, כָּל אֵלֶּה שֹׁלֵף חָרֶב. רוב אנשי הצבא של בנימין נפלו בקרב הזה.
פסוק לו:וַיִּרְאוּ בְנֵי בִנְיָמִן כִּי נִגָּפוּ. במעין מאמר מוסגר מתוארת בפירוט תבוסתם: וַיִּתְּנוּ אִישׁ יִשְׂרָאֵל מָקוֹם לְבִנְיָמִן לתקוף אותם ובכך להתרחק מהעיר, כִּי בָטְחוּ אֶל הָאֹרֵב אֲשֶׁר שָׂמוּ אֶל הַגִּבְעָה.
פסוק לז:ובינתיים הָאֹרֵב הֵחִישׁוּ, הזדרזו וַיִּפְשְׁטוּ אֶל הַגִּבְעָה. וַיִּמְשֹׁךְ אגף הָאֹרֵב וַיַּךְ אֶת כָּל הָעִיר לְפִי חָרֶב.
פסוק לח:וְהַמּוֹעֵד, הסימן המיועד מראש הָיָה לְאִישׁ יִשְׂרָאֵל שבמחנה הראשי עִם הָאֹרֵב: כאשר תפרוץ לעיר, הֶרֶב, הרבה לְהַעֲלוֹתָם, להעלות את מַשְׂאַת, מדורת הֶעָשָׁן מִן הָעִיר.
פסוק לט:וַיַּהֲפֹךְ אִישׁ יִשְׂרָאֵל בַּמִּלְחָמָה, כאשר ישראל נסוגו לכאורה – וּבִנְיָמִן הֵחֵל לְהַכּוֹת חֲלָלִים בְּאִישׁ יִשְׂרָאֵל כִּשְׁלֹשִׁים אִישׁ, כִּי אָמְרוּ: אַךְ נִגּוֹף נִגָּף הוּא לְפָנֵינוּ כַּמִּלְחָמָה הָרִאשֹׁנָה,
פסוק מ:וְהנה הַמַּשְׂאֵת, הדלֵקה הֵחֵלָּה לַעֲלוֹת מִן הָעִיר, עַמּוּד עָשָׁן, וַיִּפֶן בִּנְיָמִן אַחֲרָיו, וְהִנֵּה עָלָה כְלִיל, כל הָעִיר הַשָּׁמָיְמָה.
פסוק מא:וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל הָפַךְ את פניו להתקפה. וַיִּבָּהֵל אִישׁ בִּנְיָמִן, כִּי רָאָה כִּי נָגְעָה עָלָיו הָרָעָה, שהרי הם מכותרים משני צדיהם.
פסוק מב:וַיִּפְנוּ מלִפְנֵי אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל דֶּרֶךְ, לכיוון הַמִּדְבָּר, וְהַמִּלְחָמָה הִדְבִּיקָתְהוּ, השיגה אותו. וַאֲשֶׁר יצאו מֵהֶעָרִים שבאזור מַשְׁחִיתִים אוֹתוֹ – את מחנה בנימין בְּתוֹכוֹ.
פסוק מג:כִּתְּרוּ, הקיפו אֶת בִּנְיָמִן, הִרְדִיפֻהוּ, רדפו אותו, במְנוּחָה, שם מקום, או: במקומות מנוחתו הִדְרִיכֻהוּ, רמסו או השיגו אותו עַד נֹכַח, מול הַגִּבְעָה מִמִּזְרַח שָׁמֶשׁ.
פסוק מד:וַיִּפְּלוּ מִבִּנְיָמִן שְׁמֹנָה עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ. הפילו אֶת כָּל אֵלֶּה שהיו אַנְשֵׁי חָיִל.
פסוק מה:וַיִּפְנוּ וַיָּנֻסוּ הַמִּדְבָּרָה אֶל סֶלַע הָרִמּוֹן, וַיְעֹלְלֻהוּ, בני ישראל השמידו את הנותרים בַּמְסִלּוֹת, בדרכים חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ. וַיַּדְבִּיקוּ אַחֲרָיו עַד המקום שנקרא גִּדְעֹם, שמקומו אינו ידוע, וַיַּכּוּ מִמֶּנּוּ עוד אַלְפַּיִם אִישׁ.
פסוק מו:וַיְהִי כָל הַנֹּפְלִים מִבִּנְיָמִן עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חֶרֶב בַּיּוֹם הַהוּא. הפילו אֶת כָּל אֵלֶּה אַנְשֵׁי חָיִל.
פסוק מז:וַיִּפְנוּ בני בנימין כאשר ראו כי הובסו, וַיָּנֻסוּ הַמִּדְבָּרָה אֶל סֶלַע הָרִמּוֹן שֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ, שרידים מבני השבט, וַיֵּשְׁבוּ בְּסֶלַע רִמּוֹן, התחבאו בין הצוקים אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים, ובני ישראל לא היו מעוניינים להמשיך לרדוף אחריהם.
פסוק מח:ולאחר שלוחמי בנימין חוסלו כמעט לגמרי, אִישׁ יִשְׂרָאֵל שָׁבוּ, חזרו אֶל בְּנֵי בִנְיָמִן שאינם לוחמים וַיַּכּוּם לְפִי חֶרֶב, מֵעִיר מְתֹם, מאוכלסת באנשים עַד בְּהֵמָה עַד כָּל הַנִּמְצָא בה, גַּם כָּל הֶעָרִים הַנִּמְצָאוֹת שִׁלְּחוּ בָאֵשׁ.
