פסוק ג:וּשְׁמוּאֵל מֵת. הֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר ״וַיָּמָת שְׁמוּאֵל״, אֶלָּא לְפִי שֶׁבָּא לְדַבֵּר בְּשָׁאוּל שֶׁהוּצְרַךְ לִדְרֹשׁ בְּבַעֲלַת אוֹב, פָּתַח וְאָמַר ״וּשְׁמוּאֵל מֵת״, שֶׁאִלּוּ הָיָה קַיָּם, מִמֶּנּוּ הָיָה שָׁאוּל דּוֹרֵשׁ, וְשָׁאוּל הֵסִיר הָאוֹבוֹת, וְהֻצְרַךְ לְבַקֵּשׁ אִשָּׁה בַּעֲלַת אוֹב:
פסוק ג:וַיִּסְפְּדוּ לוֹ כָל יִשְׂרָאֵל וַיִּקְבְּרֻהוּ בָרָמָה וּבְעִירוֹ. (תרגום:) וּסְפָדוּ עֲלוֹהִי כָּל יִשְׂרָאֵל וּקְבָרוּהִי בְּרָמָתָא וּסְפָדוּ עֲלוֹהִי אֱנָשׁ בְּקַרְתֵּיהּ״; ׳וּבְעִירוֹ׳ מוּסָב עַל ׳וַיִּסְפְּדוּ לוֹ׳, סְפָדוּהוּ בָרָמָה כְּשֶׁקְּבָרוּהוּ, וּסְפָדוּהוּ אִישׁ בְּעִירוֹ״:
פסוק ו:גַּם בָּאוּרִים. לְפִי שֶׁהָרַג נוֹב עִיר הַכֹּהֲנִים, לֹא נַעֲנָה:
פסוק ח:וַיִּתְחַפֵּשׂ שָׁאוּל. ״שִׁנָּה בְּגָדָיו, וְכֵן ״הִתְחַפֵּשׂ וָבֹא בַמִּלְחָמָה״ (מלכים א כב:ל); וְכֵן ״בְּרָב כֹּחַ יִתְחַפֵּשׂ לְבוּשִׁי״ (איוב ל:יח), וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״וְאִשְׁתַּנִּי שָׁאוּל:
פסוק ח:וַיָּבֹאוּ אֶל הָאִשָּׁה לָיְלָה. יוֹם הָיָה, אֶלָּא מִתּוֹךְ צָרָתָם הָיָה דּוֹמֶה לָהֶם לַיְלָה, כָּךְ דָּרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא (פרשת אמור ב):
פסוק ט:מִתְנַקֵּשׁ. מְבַקֵּשׁ תַּקָּלָה:
פסוק יב:וַתִּזְעַק בְּקוֹל גָּדוֹל. שֶׁרָאֲתָהוּ עוֹלֶה שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הָעוֹלִים, שֶׁהַמַּעֲלֶה בִּזְכוּרוֹ, עוֹלִים רַגְלֵיהֶם לְמַעְלָה, וְזֶה עוֹלֶה רֹאשׁוֹ לְמַעְלָה, בִּשְׁבִיל כְּבוֹדוֹ שֶׁל שָׁאוּל (תנחומא שם):
פסוק יג:אֱלֹהִים רָאִיתִי עֹלִים מִן הָאָרֶץ. מַלְאָכִים שְׁנַיִם, מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל, שֶׁנִּתְיָרֵא שְׁמוּאֵל שֶׁמָּא אֲנִי מִתְבַּקֵּשׁ בַּדִּין, וְהֶעֱלָה מֹשֶׁה עִמּוֹ (כדאיתא בחגיגה ד ב):
פסוק יד:מַה תָּאֳרוֹ. שְׁלֹשָׁה דְבָרִים נֶאֶמְרוּ בָּאוֹב: הַמַּעֲלֶה אוֹתוֹ, רוֹאֵהוּ וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ קוֹלוֹ, וְהַנִּשְׁאָל לוֹ, שׁוֹמְעוֹ וְאֵינוֹ רוֹאֵהוּ, וּלְפִיכָךְ שָׁאַל מַה תָּאֳרוֹ, וְאַחֵר, לֹא רוֹאֵהוּ וְלֹא שׁוֹמְעוֹ (תנחומא שם):
פסוק יד:וְהוּא עֹטֶה מְעִיל. שֶׁהָיָה רָגִיל לִלְבֹּשׁ מְעִיל, שֶׁנֶּאֱמַר ״וּמְעִיל קָטֹן תַּעֲשֶׂה לּוֹ אִמּוֹ״ (שמואל א ב:יט), וּבִמְעִילוֹ נִקְבַּר, וְכֵן עָלָה, וְכֵן לֶעָתִיד לָבֹא יַעַמְדוּ בִּלְבוּשֵׁיהֶם (תנחומא שם):
פסוק טו:הִרְגַּזְתָּנִי. הֶחֱרַדְתָּנִי:
פסוק טו:גַּם בְּיַד הַנְּבִיאִים גַּם בַּחֲלֹמוֹת. אֲבָל בָּאוּרִים וְתֻמִּים לֹא אָמַר לוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁשָּׁאַל בָּהֶם כְּמוֹ שֶׁאָמוּר לְמַעְלָה, שֶׁהָיָה בּוֹשׁ מִמֶּנּוּ עַל שֶׁהָרַג נוֹב עִיר הַכֹּהֲנִים:
פסוק טו:וָאֶקְרָאֶה לְךָ. לְשׁוֹן וָאֶזְעַק אַחֲרֶיךָ, כְּמוֹ ״נִקְרֹא נִקְרֵיתִי בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ״ (שמואל ב א:ו); וּכְמוֹ ״וְשָׁם נִקְרָא אִישׁ בְּלִיַּעַל״ (שמואל ב כ:א), הֻצְרַכְתִּי לִהְיוֹת נִקְרָא אֵלֶיךָ, שֶׁתּוֹדִיעֵנִי מָה אֶעֱשֶׂה:
פסוק טז:וְלָמָּה תִּשְׁאָלֵנִי. הֲרֵי שָׁאַלְתָּ מִן הַנְּבִיאִים הַחַיִּים:
פסוק טז:וַיְהִי עָרֶךָ. (תרגום:) ״וַהֲוָה בְּסַעֲדֵיהּ דְּגַבְרָא דְאַתְּ בְּעֵיל דּבָבֵיהּ״:
פסוק טז:עָרֶךָ. לְשׁוֹן שׂוֹנֵא וְכַמָּה יֵשׁ בַּמִּקְרָא, ״וּמָלְאוּ פְנֵי תֵבֵל עָרִים״ (ישעיהו יד:כא); ״וְהִשְׁמַדְתִּי עָרֶיךָ״ (מיכה ה:יג); ״חֶלְמָא לְשָׂנְאָךְ וּפִשְׁרֵהּ לְעָרָךְ״ (דניאל ד:טז):
פסוק יז:לְרֵעֲךָ לְדָוִד. וּבְחַיָּיו לֹא הִזְכִּיר לוֹ שְׁמוֹ, אֶלָּא ״וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמְּךָ״ (שמואל א טו:כח), לְפִי שֶׁהָיָה יָרֵא מִמֶּנּוּ שֶׁלֹּא יַהַרְגֵנּוּ, לְפִי שֶׁמְּשָׁחוֹ לַמַּלְכוּת (תנחומא שם):
פסוק יט:אַתָּה וּבָנֶיךָ עִמִּי. בִּמְחִצָּתִי:
פסוק כד:עֵגֶל מַרְבֵּק. (תרגום:) ״עֵגֶל פָּטִים״:
