פסוק ד:וימשחו שם את דוד. ואעפ"י שכבר היה נמשח ע"י שמואל אעפ"י כן בעת שקבלוהו עליהם למלך משחוהו:
פסוק ד:ויגידו לדוד לאמר אנשי יביש גלעד. פי' דבר אנשי יביש גלעד:
פסוק ד:אשר קברו את שאול. או הוא כמו הפוך אשר קברו אנשי יביש גלעד את שאול:
פסוק ו:הטובה הזאת. גמול הטובה הזאת:
פסוק ח:ויעבירהו מחנים. רצה להמליכו תחלה מעבר הירדן והעבירהו מחנים כי הוא מצוע גבול שני שבטים וחצי שהרי מחנים גבול בני גד וגבול בני מנשה ואף על פי שידע אבנר כי דוד נמשח למלך על ידי שמואל היה מתחזק להעמיד עדיין מלכות שאול כפי כחו, ובמדרש ויאמר אלהים אל יעקב אני אל שדי פרה ורבה וגו' אמרו מכאן דרש אבנר וקרב לאיש בשת בן שאול אמר הכתוב ומלכים מחלציך יצאו ועל בנימן נאמר שלא נולד עדיין ועד עכשיו לא עמד מבנימן אלא שאול לפיכך לקח איש בשת וימליכהו אל הגלעד וגו':
פסוק ט:וימליכהו אל הגלעד. אל במקום על כמו אל ההרים לא אכל וזולתו המליכהו תחילה מעבר לירדן ובארץ ישראל:
פסוק ט:ואל האשורי ואל יזרעאל ועל אפרים ועל בנימן. ואחרי אשר אמר על ישראל כלו למה זכר אלה המקומות, יש לפרש כי בשובו ממחנים היה וזה היה אחרי מלחמת הנערים ששב אבנר אחרי המלחמה למחנים אל איש בשת ואז העבירהו אל אלה המקומות הנזכרים עד שובו לביתו בארץ בנימן אבל על ישראל כלו המליכהו זולתי שבט יהודה ופי' האשורי כתרגומו דבית אשור ופי' ואל יזרעאל אינו יזרעאל זה אשר בנחלת בני מנשה:
פסוק יא:שבע שנים וששה חדשים. נמצא מלכות בטלה חמש שנים שהרי איש בשת לא מלך אלא שתי שנים:
פסוק יב:ממחנים גבעונה. עתה אומר כי אחר שהמליכו את איש בשת במחנים קודם שעבר הירדן לשוב לביתו היה מה שהיה ויצא אבנר עם עבדי איש בשת ללכת לגבעון שהוא ארץ בנימן ויצאו אליהם יואב ועבדי דוד ויפגשום על ברכת גבעון ונראה כי דעת יואב היה להלחם עמם וראה כי רבים אשר אתם וחדל עד שאמר אבנר יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו:
פסוק יד:וישחקו. דרך שחוק יתגרו אלה עם אלה בחרבותיהם ונראה מי ידע מדרכי המלחמה יותר ודרשו רז"ל ולפי שעשה עם דם הנערים שחוק נענש ונפל בחרב:
פסוק טו:ולאיש בשת. די היה לו אם אמר שנים עשר לאיש בשת כמו שאמר שנים עשר מעבדי דוד אלא בא להודיע כי משבט בנימן היו הולכין עמו להמליכו:
פסוק טז:ויפלו יחדיו. כל אחד הרג את חבירו:
פסוק טז:חלקת הצורים. ת"י אחסנת קטיליא מן ותקח צפורה צר צור חרבו שענינה חרב חדה ויש לפרש כמשמעו כמו והצורים נתצו ממנו ופירושו חלקת החזקים כי חזקים היו ובחזקה נלחמו שלא התגבר אחד על חבירו אלא כלם נהרגו כאחד איש על יד אחיו:
פסוק יח:ועשהאל קל ברגליו. ספר זה כי בטח בקלותו לרדוף אחרי אבנר מה שלא עשו כן האחרים ולא הבין כי לא לקלים המרוץ:
פסוק יח:הצבים. ביו"ד אחד לבד ויו"ד הרבים נעלמה מהמכתב:
פסוק כא:ואחוז לך אחד מן הנערים. לחברתך שישוב עמך ואם אתה ירא ממנו:
פסוק כא:קח לך את חליצתו. פי' כלי מלחמתו וגם אתה לא תהרגנו:
פסוק כב:למה אככה ארצה. כתרגומו אקטלינך וארמינך לארעא:
פסוק כב:ואיך אשא פני. ואיך ארים פני אל אחיך להביטו הלא אבוש ממנו אם אמיתך:
פסוק כג:באחרי החנית. יש חניתו' שראש עץ החנית מחודד ובו ברזל מחודד עשוי לתקעו בארץ כמו שאומר בשאול וחניתו מעוכה בארץ ופעמים מכים בו לאחור שאין פונים אל הרודף להכותו בלהבת החנית אלא מכים באחרי החנית וכן עשה אבנר לא פנה אל עשהאל אלא הכהו באחרי החנית:
פסוק כג:אל החומש. פירשו רבו' ז"ל בדופן חמישית מקום שמרה וכבד תלויים בו ות"י בסטר ירכיה:
פסוק כג:תחתיו. במקומו כמו ולא קמו איש מתחתיו ור"ל שלא הלך ולא זז ממקומו אחר שהוכה אלא מיד מת:
פסוק כג:ויעמדו. כאשר שמעו עבדי דוד הריגת עשהאל רדפו אחרי אבנר וכשהיו מגיעים אל המקום ההוא שמת שם עשהאל היו עומדים אבל יואב ואבישי לא עמדו עליו אלא רדפו אחרי אבנר:
פסוק כד:והשמש באה. כשהגיעו גבעת אמה באה השמש:
פסוק כד:גבעת אמה. נקראת הגבעה כן על ענין ידוע אצלם אולי היתה אמת המים בצד הגבעה:
פסוק כה:ויתקבצו. כשראו שהיו רודפים אחריהם התקבצו אותם שהיו הולכים ראשונים ובאו אחרי אבנר והיו לאגודה אחת להלחם עם יואב ופירוש אגודה סיעה מקובצין יחד כאילו נקשרים ונאגדים זה בזה:
פסוק כו:הלנצח תאכל חרב. תרגם יונתן הלאפרש וכן תרגם אם ישמור לנצח לאפרש ופירוש לנצח ידוע כי הוא כמו לעולם, ופי' תאכל חרב תאכל חרבך בשר לנצח הלא ידעתי כי תאותך לנצח למלחמה תהיה מרה באחרונה:
פסוק כז:כי לולא דברת. אם לא שדברת אתה יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו לא היתה מלחמה זאת היום ואתה החלות מלחמה זאת לא אני וכבר מאז מן הבקר ועד עתה נעלה העם איש מאחרי אחיו לולי דברת אתה וכשראה יואב כי לא יכול עמהם כי התקבצו כלם תקע בשופר שיעמדו ולא ירדפו וכן עשה ויעמדו כל העם אשר עם יואב:
פסוק כח:ולא ירדפו. כמו ולא רדפו עתיד במקום עבר ורבים כמוהו:
פסוק כט:כל הבתרון. שם מחוז וגבול מעבר לירדן נקרא כן על ענין ידוע אצלם:
פסוק ל:ויקבוץ את כל העם. לפקוד אותם מי חסר מהם:
פסוק ל:ויפקדו. חסרו כמו ולא נפקד ממנו איש:
פסוק ל:תשעה עשר איש ועשהאל. לפי שהיה נכבד מהתשעה עשר לא כללו עמהם וכתבו בפרט:
פסוק לב:ויאור להם בחברון. כשהיה אור היום בבקר היו בחברון:
