פסוק א:ודוד עבר מעט מהראש. ספר הכתוב שבעבור דוד מראש הר הזיתים שזכר, בא אליו ציבא עבד מפיבושת והביא לו מנחה צמד חמורים חבושים ומאתים לחם ומאה צמוקים, והם דבלות תאנים יבשות, ומאה קיץ שהם הענבים היבשים, ולפי שהם יבשים בקיץ נקראים כן.
פסוק ב:ואמר למלך שהיה מביא החמורים לבית המלך, ר"ל לרכוב עליהם נשיו וילדיו, כי נשים הוציא עמו מירושלם, והלחם והקיץ לנערים והיין ליעף מעמל הדרך:
פסוק ג:ודוד שאלו איה בן אדוניך שהוא מפיבושת? וציבא ספר עליו לשון הרע שאמר מפיבושת היום ישיבו לי בית ישראל ממלכות אבי, (ד) ואז נתן דוד לציבה כל אשר למפיבושת, לפי שהיה הוא ראוי לקבל חסד יותר ממנו. ובמסכת שבת (פ"ה נ"ו ע"א) השתדלו חז"ל לפטור דוד מקבול לשון הרע של ציבא, אמרו שם, אמר רב כי מעיינ' ביה בדוד לא משכתחת ביה בר מדאוריה דכתיב רק בדבר אורית החתי. והקשו שם שכבר נמצא לו ענין אחר, והא שקבל לשון הרע מציבא על מפיבושת, ועל זה חלקו, רב אמר קבל דוד לשון הרע, ושמואל אמר לא קבל. והיותר מובחר מה שיורה עליו פשט הכתוב, שדוד טעה בזה לרוב פחזותו וצרת לבבו, וחטא יותר ויותר באשר לא קבל התנצלות ממפיבושת האמתי והישר, (ה-ו) ואולי בעונש זה בא אליו מיד איש יוצא ממשפחת בית שאול שמעי בן גרא וקלל לדוד ויסקל באבנים אותו ואת כל עבדיו, ר"ל שהשליך עליהם אבנים מההר אשר היה בו אל הדרך אשר היה עובר בו דוד ואנשיו, וזהו ויסקל באבנים לעמתו ועפר בעפר:
פסוק ז:והקללה שקללו היא אמרו צא צא איש הדמים ואיש הבליעל, הנה באמרו איש הדמים רמז שהוא צוה להרוג אבנר ואישבשת, ואולי רמז גם כן לאוריה החתי, ורמז באיש הבליעל ששכב עם בת שבע בהיות אשת איש:
פסוק ח:ואמרו עוד השיב עליך ה' כל דמי בית שאול וגומר, פירושו אצלי ששלשה רעות גדולות יעדו שיבואו עליו. האחת אמרו השיב עליך ה' כל דמי בית שאול אשר מלכת תחתיו, ר"ל אמת הוא שבית שאול נעשה בית הדמים כי כל בניו מתו בחרב, ועתה ישיב השם עליך את כל דמי בית שאול, כלומר שימותו בניך גם כן על ידי חרב, כי כבר מת אמנון, והדמים שהיו בבית שאול יהיו כמותם בביתך. השנית אמרו ויתן ה' את המלוכה ביד אבשלום בנך, ר"ל הנה לשאול לא היה חרפה גדולה אשר קמת עליו, לפי שלא היית בנו, אבל אתה אנושה מכתך שהבן אשר יצא ממעיך קם עליך, והיותר קשה מזה הוא שמלכות אבשלום הוא מאת ה' אשר בטחת בו וזהו ויתן ה': השלישית אמרו והנך ברעתך ר"ל שאול לא ראה בימיו רעתו ולא קם מלך בחייו, אבל אתה תראה ברעתך והבטת צר מעון ובימיך חרפתך, והסבה בכל זה כי איש דמים אתה:
פסוק ט:והנה אבישי בן צרויה אמר למה יקלל הכלב המת הזה את אדוני המלך? ר"ל מה הטענה אשר לזה לקלל? הנה אינו ממשפחת אבשלום לשיתגאה וידבר דברים, כי הוא כלב מת, כלומר ממשפחת שאול כאלו מת ובטל מן העולם. מה לו לקללך? האם הרגת אתה לשאול ובניו? אם כן למה יקלל הכלב המת הזה את אדוני המלך? והנה כפי הדין להיותו מרים יד במלך ומגדפו הוא חייב מיתה, ולכן אעברה נא ואסירה את ראשו. אבל דוד לא אבה (י) ואמר מה לי ולכם בני צרויה כי יקלל וכי ה' אמר לו קלל את דוד וגו', ואחשוב שנתן דוד בזה שתי טענות שאין ראוי להרגו. האחד שדבריו אינם מזיקים לא לדוד ולא להם, וזהו אמרו מה לי ולכם בני צרויה? לפי שצרויה אחות דוד היתה אשת מדינים נוקמת ונוטרת כנחש, ואמר שהיו בניה דומים אליה. השנית שאין זה משמעי, כי ה' אמר לו קלל את דוד, ומי יאמר מדוע עשית כן? ואחרי ששמעי מוכרח בזה אין ראוי שיהרג. ואמר זה על צד המליצה, שהקדוש ברוך הוא לא דבר לשמעי ולא צוהו שיקלל אבל הניע לבבו לעשות זה להעניש בו את דוד. ולפי שאבישי לא נתרצה בזה, כי בידוע כי האדם המקלל למלך חייב מיתה אעפ"י שדבריו אינם מזיקים למלך, ואין התנצלות מהיות השם יתברך סבתו כי הוא לא קלל במצותו, לזה הוצרך דוד לדבר פעם שנית, (יא) וזה טעם ויאמר דוד אל אבישי ואל כל עבדיו הנה בני וגו', ובזה לא נתן הטענה הראשונה ולא אמר מה לי ולכם, אבל אמר אם בני אשר יצא ממעי (והוא משל להיותו נולד ממנו) מבקש את נפשי, רוצה לומר לתפשו ולהכניעו, או אמר זה על צד ההעברה עם היות שלא כוון אבשלום להרגו כמו שאמרתי, אף כי עתה בן הימיני שלהיותו משבט בנימן אינו מהזרות אם יקללני, ואם כן אם אני בלתי יכול על אבשלום למה אתעצם כנגד שמעי? והוא למוד נכבד, שכאשר אדם יראה מה רבו צריו ולא יוכל להלחם עם היותר עצמיים וגבורים, שלא יתעצם נגד הקטן מהם כי חרפה היא לו:
פסוק יב:אולי יראה השם בעוני, רצה לומר אולי ישגיח האל יתברך בעוני והחרפה אשר אני סובל ויהיה זה כפרת אשמותי, ולהיותי סובל זה בסבר פנים יפות ומודה על הרעה ישיב השם לי טובה תחת קללתו. הנה ספר שבדברים הקדושים האלה מנע דוד את אבישי ואת כל עבדיו מבוא בדמי שמעי בהיותו מצדיק עליו את הדין.
פסוק יג:ובמדרש תהלים (מזמור ב') אמרו וילך דוד ואנשיו בדרך, וכי באויר היה לכם לילך אלא שהלכו בדרך עצת דוד. ושמעי הולך בצלע ההר, שהזכיר מעשה הצלע שהוא בת שבע, הוא שדוד אומר (תהלים ל"ח י"ח) כי אני לצלע נכון ומכאובי נגדי תמיד, והאו שאמר דוד לשלמה והוא קללני קללה נמרצת נוטריקון "נואף "מואבי "רוצח "צורר "תועבה. מאי והנך ברעתך? אמר ר' אבא בר כהנא אסקופין של בת שבע הולכת לפני דוד. הנה ביארו חכמינו ז"ל בזה המאמר ששמעי רמז לדוד עון בת שבע ואוריה החתי, וכל זה מורה על חסידותו ויושר שכלו של דוד שמשל ברוחו ושמר לפיו מחסום בעוד רשע לנגדו, (יד) ולזה מה שאמר אחר זה ויבא המלך וכל העם עייפים, רוצה לומר שבא לבחורים שהוא המקום שזכר למעלה, והיו עייפים ועצבים מעמל הדרך ומיגון דברי שמעי וינפש שם מכל עמלו:
פסוק טו:ואבשלום וכל העם איש ישראל וגו'. אחרי שספר מה שקרה לדוד בדרכו, חזר הכתוב לספר ענין אבשלום שבא אל ירושלים וכל ישראל עמו ואחיתופל היועץ הגדול, (טז) ושבא חושי הארכי אל אבשלום ואמר לו יחי המלך, כמודה לו במלכותו:
פסוק יז:והשיבו אבשלום זה חסדך את רעך למה לא הלכת את רעך? וכדי להרחיק ההכפל ראוי שיפורש זה חסדך את רעך על מה שאמר יחי המלך, כי איך קראו מלך בהיותו רעה דוד? ועוד הוכיחו על דבר שני, והוא למה לא הלכת את רעך? כי שניהם דברים מגונים שלא הלך עמו ושבא לפניו להודות במלכותו:
פסוק יח:וחושי השיבו שמשתי טענות יראה שעשה מה שראוי. האחד לפי שהוא לא היה אוהב את דוד ועובד אותו במה שהוא דוד כי אם במה שהוא מלך ישראל, ועתה שאינו מלך למה ילך אחריו? וזהו לא כי אשר בחר השם והעם הזה, רוצה לומר היושבים שמה עם המלך וכל ישראל והם אשר בכל הארץ לו אהיה ואתו אשב. וכתב כתבתי פעמים שהמלכת המלכים תושלם בשני דברים, בחירת השם יתברך בו ושיקבלוהו העם וישימוהו עליהם למלך, ולזה אמר כאן אשר בחר השם והעם הזה וגו'. והטענה השנית היא אמרו, (יט) והשנית למי אעבוד הלא לבפי בנו וגו'. רוצה לומר אינני הולך למשפחת בית שאול כי אם לפני בנו, והמלכות לך יאות כפי הדין, ואם כן בזה לא אפשע לאביך, ולכן הוליד משתי הטענות כאשר עבדתי לפני אביך כן אהיה לפניך, ומהמאמר הזה יראה שלא היתה כוונת אבשלום למרוד באביו ולהמיתו כי אם לירש מלכותו ולישב במקומו. ולפי שהיו דבריו של אבשלום שהוא היה אוהב את אביו בכל לבבו, לכן אמר אליו חושי למי אני אעבוד הלא לפי בנו וגו'. והנה אבשלום קבל את חושי לעבד נאמן, אבל לא שאל בראשונה עצה ממנו, (כ) ולאחיתופל לבד שאל העצה והוא יעצו בוא אל פלגשי אביך. או נאמר כדברי האפוד, שאמר הבו לכם עצה לכל הזקנים, עם היות שפרט אחיתופל לפי שהיה הראש:
פסוק כא:והנה יעצו שיבוא אל פלגשי אביו, לפי שחשש כמו שכתבתי אולי ישלימו אבשלום ודוד אביו, כי היה זה נקל לפי טבע הענין, וגם כי אבשלום ירא חטא היה ונזיר עולם, ומפני זה היו נחלשים ידי אנשיו והנמשכים אחריו, ולכן היה מהעצה שיחלל יצועי אביו, באופן שתמנע עוד ההשלמה ביניהם ולא יתרצה דוד שירש אבשלום את המלכות, כי הנה יעקב עברתו שמרה אל ראובן על כדומה לזה ונטל ממנו הבכורה, כמו שאמר (דברי הימים א' ה' א') ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף בן ישראל וגו', ולזה אמר בוא אל פלגשי אביך, שיבא לא לבד לאחת מהן כי אם ליותר מאחת, ושיעשהו באופן מפורסם עד שישמעוהו כל ישראל וידעו כי נבאש את אביו, ועם זה יתחזקו ידי האנשים אשר עמו. והנה אבשלום הוכרח לקבל עצתו בזה, לפי שלא יתיאשו בני ישראל ממנו אבל יבטחו בו שלא ישלים את אביו ובזה ימשכו אחריו (כב) ולזה הטו משרתי אבשלום לו אוהל על הגג, באופן שראו כל העם הכנסו לאהל והתייחד עמהן, וזהו ויבא אבשלום אל פילגשי אביו, כי בא אל האהל ושכב עמהן, ובזה נתקיים ייעוד הנביא שאמר (סימן י"ב י"א י"ב) הנני מקים עליך רעה מביתך ולקחתי את נשיך לעיניך ונתתי לרעך ושכב את נשיך לעיני השמש הזאת, כי אתה עשית בסתר ואני אעשה את הדבר הזה נגד כל ישראל ונגד השמש. ואינו מהבטל שיעשה הרע הזה על ידי אבשלום להיותו בן יפת תואר, אמרו באלה הדברים רבה (אמר המגיה לא מצאתי מדרש זה שם כי אם מעט מזעיר בפרשת כי תצא, אמנם בתנחומא ריש פרשת כי תצא מצאתיו בביאור גדול ודוק): עבירה גוררת עבירה, כתיב בתורה (דברים כ"א י"ב) וגלחה את ראשה כדי שתתנוול ולא תמצא חן בעיניו, מה כתיב אחריו? (שם ט"ו) כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה, שתים בבית מריבה בבית, ועוד אחת אהובה ואחת שנואה, מה כתיב אחריו (שם י"ח) כי יהיה לאיש בן סורר ומורה, שכן מצינו בדוד המלך, על שחמד מעכה בת תלמי מלך גשור במלחמה, יצא ממנו אבשלום שבקש להחרים את אביו ושכב עם פלגשיו לעיני כל ישראל, ועליה נהרגו כמה רבבות מישראל, ועשתה מחלוקת בישראל, ונהרג שמעי בן גרא ושבע בן בכרי ואחיתופל, והשליט ציבא על בית שאול:
פסוק כג:ואמנם סמך הכתוב לזכור כאן שהיה עצת אחיתופל בימים ההם כשואל דבר מאת האלקים לסבות. האחת להגיד למה לא חלקו הזקנים וחושי בזה עם היות שידעו בעצה הזאת, ולזה אמר שלא מצא חושי הארכי וכל הזקנים מקום לחלוק עליה, וגם שאם יחלוק אפשר שיחשד שהיה אומר זה לכבוד דוד, ולפי שלא מצא פני ההראות לחלוק עליו שתק. ואחשוב אני שהפסוק הזה הקדמה למה שיזכור מעצת אחיתופל וחושי, והוא שעצת אחיתפל אשר יעץ בימים ההם היה כאשר ישאל איש בדבר האלקים, אם לדוד ביעצו אותו, ואם לאבשלום במה שיעץ אחריו, ועם כל זה סבב השם יתברך שאבשלום וכל ישראל יסכימו יותר בעצת חושי מעצת אחיתפל. וכבר ביאר הפילוסוף שהעצה היא בדברים העתידים ובדברים האפשריים, וענינה היא העמידה על הסבות והדרכים אשר יגיע בהם לכל דבר אל התכלית הנרצה, והיתה עצת אחיתפל תמיד שלא יחטא בסבה ודרך מהדרכים המיוחדים להגיע על הדרוש, ולכן אמר שהיה ענינו כשואל איש בדבר האלקים, ואולי טוב עצתו היה לו בכח אלקי להיות כח המדמה שלו מושפע ונשלם מאד מהעליונים, וזהו כאשר ישאל איש בדבר האלקים. והנה אחיתפל היה אבי אביה של בת שבע אשת דוד, כמו שנאמר בגבורי דוד (סימן כ"ג ל"ד) אליעם בן אחיתפל הגלוני, ובת שבע היתה בת אליעם, והנה עם זה בהיותו עם דוד היה מיעץ אותו באמת ובתמים, ואחרי שהיה בקושרים עם אבשלום היתה עצתו שלימה נגד דוד, ולזה כוון באמרו גם לדוד גם לאבשלום. והאפוד כתב שהיה אחיתופל קודם זה יועץ לאבשלום, ואין זה מחוייב מאמרו גם לאבשלום, כי זה כתב כותב הספר למה שראה עצת הפילגשים ועצת אבחרה נא שנים עשר אלף איש וגו', היותם עצות נכונות וישרות כפי חומר הדרוש וטבע הענין. ובמדרש תהלים (סוף מזמור ג') אמרו (שם ב') רבים קמים עלי, רבים בקומה רבים בתורה, רבים בקומה זה שובך וגלית, שובך למה נקרא שמו כן? שהיתה קומתו כשובך, ושופך היה שמו שהיה שופך דמים, וכן גלית שכתוב בו שש אמות וזרת. רבים בתורה, דואג אב ב"ד היה נאמר (סי' כ"א ז') אביר הרועים אשר לשאול, אחיתופל יועץ היה, שנאמר ועצת אחיתופל, איש קרי ולא כתיב, שלא היה איש אלא מלאך, וכן אמר דוד ואתה אנוש כערכי:
