ויקרב אליה כו'. ארז"ל בתנחומא האתה יואב אתה הוא השר של ישראל אתה הוא שנאמר בך יושב בשבת תחכמוני ויאמר אני ובמדרש חזית אמר טובה חכמה מכלי קרב זו חכמתה של סרח בת אשר מכלי קרבו של יואב האתה יואב לא אתה בן תור' ולא דוד בן תורה לא כן כתיב בתורה כי תקרב אל עיר כו' וקראת אליה לשלום וכן התמו עד כאן תמו דברי תורה שלא תתקיים אמר לה ואת מאן א"ל אנכי שלמי אמוני ישראל אני הוא שהשלמתי מנינם של ישראל במצרים אני הוא שהשלמתי יאמן ליוסף נאמן למשה ואתה מבקש להמית עיר ואם בישראל עיר זו אבל ובית מעכה ואם בישראל אני היא אם בישראל מיד ויען יואב ויאמר חלילה חלילה לי חלילה לדוד חלילה ליואב לא כן כי אם איש מהר אפרי' שבע בן בכרי שמו נשא ידו במלך בדוד אם במלך למה בדוד אמר ר' עזרי' ללמדך שכל המעיז פניו בתלמידי חכמים וגדול הדור כאלו מעיז פניו במלך דוד שהיה מלך וחכם וגדול אמר ר' יודן כל המעיז פניו במלך כאלו מעיז בהקב"ה ח"ו כתיב נשא ידו במלך זה מלך מלכי המלכים הק"בה ואח"כ בדוד שהוא מלך ישראל ע"כ ואין ספק כי אחרי שולי רבותינו נלך כי הן הם יודעי האמת כעדותו ית' בתורתו הקדושה והמה קיימו מה שכבר קבלו כי סרח בת אשר היתה ושהתלוננה על החילם במלחמה ולשפוך סוללה טרם קרוא אליה לשלום.
פסוק יח:
ועל פי דרכם נבא אל התכת הכתובים כי הלא ראוי לשים לב א' אומרו ותאמר לאמר כי מלת לאמר מיותרת ומשוללת הבנה לפי דרכה להיות לאמר לאחרים. ב' כפל אומרו דבר ידברו. ג' אומרו לאמר פעם שנית כי גם הוא מיותר כראשון. ד' אומרו שאול ישאלו כו' כי אחר אומרו דבר ידברו למה חוזר ואומר שאול ישאלו וזה וזה אחד הוא. ה' כפל השאלה. ו' אומרו וכן התמו כי גם לרז"ל אין הלשון מתיישב ולא מתקשר לפי פשוטו. ז' דברים מכופלים שבפסוק אנכי שלומי כו'. ח' כפל אומרו חלילה חלילה.
פסוק יח:
אך הנה היחלו לשפוך סוללה אל העיר טרם ישאלו ויקראו לשלום אלא שמן ה' יצא שלא עברה הסוללה העיר' כי לתוקף בנין החיל לא הספיק' להרוס וליכנס רק נכנסה בעובי הקיר ודחתה כשיעור' בקיר ומילאה מקום האבנים שדחתה ונשארה תחתם בתוך הבנין כאלו שם נבנתה מתחלה וזהו ותעמוד בחיל אז באה האשה החכמה ותאמר האתה יואב איש חכם תעשה את הדבר הזה ויאמר אני ותאמ' לאמר והוא כי הנה ידענו מה בין לשון אמירה ללשון דבור כי אמיר' לשון חיבה ושלום ודיבור לשון קושי. ונבא אל הענין ותאמר לאמר כלומר ותאמר כי הראוי היה לאמר שהוא לשון אמירה וחיבה לא אפי' לשון קושי כל שכן להכנס העיר מיד ואם חפצתם מתוך כעס לבלתי דבר בלשון חיבה רק לשון קושי דברו בלשון קושי אך לא קרב למלחמ' וזהו דבר ידברו בראשונה לומר אם בחרתם דבר שהוא לשון קושי ידברו בראשונה לשון קושי ולא תתחילו במלחמה בראשונה להשחית החומה אך האמת לא זו הדרך הנאות כי אם לאמר לשון חיבה שהוא לשון אמירה כי הלא לא ידעתם אם אנשי העיר במרד אם אין ולכן הראוי הוא שאול ישאלו באבל מה ענינם אם מלחמה או שלום הוכן התמו בתמיהה לומר וכן בפתאומיות התמו לגוע לא טוב הדבר כי הלא ראו נא כי הוא ית' מלך חפץ בחיים כי הנה אנכי שלומי אמוני ישראל אני השלמתי מנינם במצרים וה' החייני ואתה תופש הפך דרך ה' כי תבקש להמית עיר וגם ואם בישראל דע כי לא את עצמך אתה משחית בעון זה כי אם את כל העם אשר אתך שה' באפו יבלעם על השחיתם עיר ואם בישראל וזהו ולמה תבלע את נחלת ה' ויען יואב ויאמר חלילה חלילה על שני הדברים א' על המית בלי שאלה לשלום בתחלה שנית על החטיא את נחלת ה' אשר אתי אך לא מלבי היה הדבר כי אם העם עשו מאליהם והוא מאמר הכתוב למעלה וכל העם אשר את יואב משחיתים להפיל החומה יורה כי לא מלבו עשו וז"א חלילה חלילה כלומר לי ולא להמון העם העושים מלבם ומה שכפלתי ואמרתי חלילה זה פעמים הוא אם אבלע שהוא את נחלת ה' שעמי להחטיאם ואם אשחית את עיר ואם בישראל לא כן הדבר כאשר חשבת וגם פתאומיות העם לא היה כי אם על כי קנאו קנאת ה' כי איש מהר אפרים נשא ידו במלך בדוד כמשז"ל כי המורד במלכות בית דוד כמורד בשכינה וזהו במלך בדוד שהוא במלך הקדוש במה שנשא ידו בדוד לכן תנו אותו לבדו כו':