פסוק א:למלוך שלמה. חוזר הוא על שנה הרביעית:
פסוק א:ויבן. התחיל לבנות:
פסוק ב:והבית. בו כלול ההיכל עם בית קדש הקדשים:
פסוק ב:ארכו. ממזרח למערב:
פסוק ג:על פני היכל. למזרחו של ההיכל:
פסוק ג:ארכו. מדה המרובה נקרא אורך, עם שהיא מצפון לדרום:
פסוק ג:על פני רוחב. אורך האולם מול רוחב ההיכל עשרים מול עשרים:
פסוק ג:על פני הבית. נמשך כלפי המזרח:
פסוק ד:שקופים אטומים. רוצה לומר: סתומים במחיצה בהירה, כזכוכית וכיוצא, להשקיף דרך שם, ועם כי היו סתומים:
פסוק ה:על קיר הבית. רוצה לומר: נסמכות ונשענות אל קיר הבית:
פסוק ה:יציע סביב. וחוזר ומפרש לקירות הבית, אשר המה סביב ההיכל מצפון ומדרום, ואשר המה סביב הדביר מצפון וממערב ומדרום, אליהם סמך מעשה הצלעות בכל סביבם:
פסוק ו:היציע התחתונה. היציעים ההם אשר היו סביב בשלשת הרוחות, היו משולשים, תחתים ושנים ושלישים, תקרות התחתים היו רצפות השניים, ותקרות השניים היו רצפות השלישים וכאשר בנו בנין כותלי הבית, פחתו אמה מעובי הכותל בכלות חמש אמות מהארץ, ועל כניסת האמה ההיא, הניחו קורות תקרת התחתיים, שהם רצפת השנים, אם כן נתרחבו השנים אמה אחת, של כניסת הכותל, וכמו כן פחתו אמה, בכלות עשר אמות, ועל כניסת האמה ההיא הניחו קורות תקרת השנים, שהם רצפת השלישים, אם כן נתרחבו השלישים עוד אמה על השנים, וכן פחתו אמה בכלות חמשה עשר אמות, להניח על כניסת האמה קורות תקרת השלישים, וזה שאמר: כי מגרעות נתן לבית סביב חוצה, ורוצה לומר: לכותלי הבית מצד החוץ, היה מגרע מן העובי מול כלות גבהי כל שורה משורות היציעים, בכדי להניח קורות תקרת היציעים על כניסת האמה האמור:
פסוק ו:לבלתי אחז. רוצה לומר: לבל עשות כדרך הבנאים, הבונים בנין נמוך נשען לגבוה ממנו, אשר דרכם לעשות חורים ונקבים בבנין הגבוה, להכניס ולאחוז בו קורות תקרת בנין הנמוך:
פסוק ז:והבית בהבנותו. בא ליתן טעם למה עשה המגרעות ולא בנאוה כדרך הבנאים, ואמר שהבית במקום שבנאוה נבנה מאבן שלמה, כמו שהסיעם והביאם מההר, כי לא חפץ להביא במקום הבנין דבר בלתי נשלם, ולזה נחצב כל אבן בהר בשלימותה ובמדה הנרצה, ולא נעשה בהם עוד מלאכה במקום הבנין, ולא היה אם כן נשמע שם קול מקבות וגרזן, כי לא נעשה שם דבר, כי אם הנחה לבדה, ואם היו בונים כדרך הבנאים לעשות נקבים, היה אם כן בהכרח לעשות מלאכה במקום הבנין:
פסוק ח:פתח הצלע התיכונה. אשר עלו דרך בה אליה מן התחתונה, עמדה לרוח הדרומי מהבית, רוצה לומר: בהצלע אשר עמדה בעבר הדרומי:
פסוק ח:ובלולים. בדרך מדרגות עמוד, אשר עמדה בחלל התחתונה, עלו להפתח ההיא:
פסוק ח:ומן התיכונה. ובדרך זה עלו מן התיכונה אל השלישים, כי עמד העמוד בחלל התיכונה, ובה עלו אל הפתח הפתוח מהתיכונה להשלישים:
פסוק ט:את הבית. את קירות ההיכל:
פסוק ט:ויספון. כסה את הבית בתקרה חקוקה ומצוירת גבים, לנוי ולפאר, וממעל לה עשה עוד תקרה מארזים סדורות, להיות מחוזק לדריסת רגלי העולים לראות בדקי הבית:
פסוק י:על כל הבית. נשען אליה בכל שלש הרוחות:
פסוק י:קומתו. קומת של כל אחד ואחד:
פסוק י:ויאחז את הבית. היציעים ההם אחז עם הבית בעצי ארזים, והם קורות התקרות אשר הונחו על המגרעות:
פסוק יב:הבית הזה וגו׳. רוצה לומר עם היותך בונה אותה בהיפה בהבנינים, מכל מקום לא אשרה בו שכינתי, כי אם תלך בחוקותי וגו׳:
פסוק יב:והקימותי. אז אקיים דברי, שהבטחתי להשרות בה השכינה:
פסוק יד:ויכלהו. למעלה אמר שכלה קירות הבית, וכאן אמר שכלה התקרה:
פסוק טו:ויבן את קירות וגו׳. לפי שכל הבית היה בה טוח זהב מבפנים, ואי אפשר לטוח הזהב על האבנים, ולזה חפה את הקירות מבפנים בצלעות ארזים, ועליהם הטיח את הזהב:
פסוק טו:קירות הספן. הוא התקרה העשוי גבים גבים:
פסוק טו:את קרקע הבית. להיות לה לרצפה:
פסוק טז:ויבן את עשרים אמה. רוצה לומר: חלל העשרים אמה שהיה בסוף הבית למערבה, בנה גם אותה בצלעות ארזים, מהקרקע עד קירות הסיפון, כמו ההיכל:
פסוק טז:ויבן לו מבית לדביר. עכשיו בא לומר מה שהיה משמש אותו החלל, ואמר שמבית לדביר, רוצה לומר: מבפנים להמחיצה, בנה להיות קודש הקדשים:
פסוק יז:לפני. למזרחו של בית קודש הקדשים:
פסוק יח:וארז וגו׳. רוצה לומר: צלעות הארז אשר היו מחפים את הבית מבפנים, מלאכת ציורם היה צורות פקעים ופטורי צצים:
פסוק יח:הכל ארז. כל הבית חפה ארז על האבנים של הכותלים:
פסוק יט:ודביר בתוך הבית. בחלל הבית עשה מחיצה מפסקת, ומבפנים לאותה מחיצה הכין לתת שם את הארון, והוא בית קודש הקדשים:
פסוק כ:ולפני הדביר. החלל הפנימה לה לצד המערב:
פסוק כ:ועשרים אמה קומתו. ולמעלה (פסוק) אמר:
פסוק כ:שלשים אמה קומתו, כי ההיכל לבד היתה שלשים אמה, אבל עליית בית קודש הקדשים היתה נמוכה משל היכל י׳ אמות. ורבותינו ז״ל אמרו (בבבא בתרא צח ב): שחושב כאן משפת כרובים ולמעלה, שהיו קומתן י׳ אמות כמו שנאמר למטה (פסוק כג):
פסוק כ:ויצפהו זהב סגור. חזר וכתבו, לומר שזהב הצפוי היה זהב סגור:
פסוק כ:ויצף מזבח ארי. זהו מזבח הקטורת, ועשאו מאבנים, וארז ממעל, ועל הארז צפהו זהב, והיה אם כן מעשה המזבח דומה למעשה קירות הבית, ולזה סמכו כאן:
פסוק כא:ויצף שלמה וגו׳. בא לומר שזהב צפוי ההיכל הנעשה בפנים, היה זהב סגור, כמו של בית קדשי הקדשים:
פסוק כא:ויעבר. עשה בריחים משלשלאות זהב לפני המחיצה:
פסוק כא:ויצפהו. על המחיצה יאמר:
פסוק כב:ואת כל הבית. בא לומר שהכל חפה, ואף התקרה שלא הוזכר למעלה:
פסוק כב:וכל המזבח. בכל ששת השטחים:
פסוק כב:אשר לדביר. העומד סמוך להדביר:
פסוק כג:ויעש בדביר. בחלל בית קודש הקדשים:
פסוק כג:קומתו. קומת כל אחד, והכרובים ההם עמדו בארץ (סוכה ה ב):
פסוק כד:כנף הכרוב. רוחב הכנף מצפון לדרום:
פסוק כד:השנית. מוסב על הכנף:
פסוק כה:הכרוב השני. רוחב כנפי כרוב השני ואם כן ארבעת הכנפים מלאו כל רוחב חלל בית קודש הקדשים:
פסוק כו:קומת וגו׳. רוצה לומר: כמו שקומת הכרוב האחד היה עשר אמות, כן קומת הכרוב השני:
פסוק כז:הבית הפנימי. זהו בית קודש הקדשים:
פסוק כז:ויפרשו. רוצה לומר: עשאום פרושים:
פסוק כז:אל תוך הבית. אשר אל אויר חלל הבית:
פסוק כז:כנף אל כנף. כנף כרוב האחד, בכנף כרוב השני:
פסוק כט:קירות הבית. הם הצלעות שבפנים:
פסוק כט:מסב קלע. מסובב בציורים, וחוזר ומפרש מה היו הציורים, ואמר שהיו פתוחי ציורי כרובים וגו׳:
פסוק כט:מלפנים ולחיצון. לבית קודש הקדשים ולהיכל:
פסוק ל:צפה זהב. על רצפת צלעות הברושים:
פסוק ל:לפנימה ולחיצון. לבית קודש הקדשים ולהיכל:
פסוק לא:ואת פתח הדביר. ולפתח העשויה בהמחיצה המפסקת בין ההיכל לבית קודש הקדשים:
פסוק לא:עשה דלתות. שתים היו, האחת בהמזוזה מזה, והאחת מזה, וכל אחת כדי רוחב חצי חלל הפתח:
פסוק לא:האיל מזוזות חמשית. רוצה לומר: עמודי המזוזות היו בני חמש צלעות, ולא מרובעות כדרך רוב המזוזות:
פסוק לב:ושתי דלתות וגו׳. רוצה לומר: אותן שתי הדלתות מעצי השמן, העשויות לפתח הדביר, הן היו קלע, ומצויר עליהם צורת כרובים וגו׳:
פסוק לב:צפה זהב. על הדלתות:
פסוק לב:וירד על הכרובים וגו׳. צפוי הזהב היה מרדד על הצורות, להיות שוקע במקום שקועו, ובולט במקום בליטתו, באופן שלא יבטל צפוי הזהב את צורות הציורים, אבל יהיו נראים כשהם מצופים זהב:
פסוק לג:מאת רבעית. מרביעית, וכן (ירמיהו ב לז) מאת זה תצאי שהוא כמו מזה. ורוצה לומר: שעשה המזוזות האלה מרובעות, בני ארבעה צלעות, לא כמזוזות של בית קודש הקדשים:
פסוק לד:ושתי דלתות. של ההיכל, היו מעצי ברושים, והיו בתמונת דלתות בית קודש הקדשים, האחת קבועה בהמזוזה מזה, והאחת מזה, ובכל אחת כחצי רוחב חלל הפתח:
פסוק לד:שני צלעים הדלת האחת. שני עברי הדלת האחת, מזה ומזה היה מצוייר מעשה גלילים, רצה לומר: אופנים:
פסוק לד:ושני קלעים. רצה לומר:
פסוק לד:וכן שני עברי הדלת השנית, היה מצויר מעשה גלילים. או רצה לומר: ושני ציורים היו להדלת השנית מזה ומזה, והיו מעשה גלילים, והכוונה יהיה לאחדים עם הפירוש הראשון:
פסוק לה:וקלע כרובים. עוד צייר עליהם כרובים וגו׳:
פסוק לה:מישר על המחוקה. היה מרדד את הזהב, להיות מיושר ושוה על חקיקת הציורים אשר על הדלתות, להיות שוקע במקום שקועו, ובולט במקום בליטתו, לבל יבטל הזהב צורות הציורים, אבל יהיה נראה זהב:
פסוק לו:החצר הפנימית. זה עזרת כהנים: שלשה טורי גזית: שלשה שורות זה על גב זה, בנה באבני גזית, ועליהם שורה הרביעית, בנה מארזים כרותות ומחוטבות ביותר, וכסדר הזה בנה אותו עד כלות גבהי הכתלים:
פסוק לז:בשנה הרביעית. למלכות שלמה:
פסוק לז:יוסד. הונח היסוד:
פסוק לח:לכל דבריו. כל הדברים הנצרכים בו:
פסוק לח:ולכל משפטיו. היא היא, וכפל הדבר במילות שונות:
פסוק לח:ויבנהו שבע שנים. רצה לומר:
פסוק לח:שבנה כל שבעת השנים, ולא הפסיק זמן מה ולא חש למנות החדשים היתרים על שבעת השנים. או רצה לומר: שבנה רק שבע שנים שלמות, כי במשך זמן הבנין, חדל לבנותו בשעור החדשים העודפים על שבעת השנים:
