פסוק א:וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אָהַב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת רַבּוֹת וְאֶת־בַּת־פַּרְעֹה, שהייתה נכבדת משאר נשיו הנכריות, שהיו מוֹאֲבִיּוֹת, עַמֳּנִיּוֹת, אֲדֹמִיֹּת, צֵדְנִיֹּת, בנות צידון, חִתִּיֹּת.
פסוק ב:מִן־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אָמַר־ה' אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: לֹא־תָבֹאוּ בָהֶם וְהֵם לֹא־יָבֹאוּ בָכֶם, כי אם לא כן, הם אָכֵן יַטּוּ אֶת־לְבַבְכֶם אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם – בָּהֶם דָּבַק שְׁלֹמֹה לְאַהֲבָה.
פסוק ג:וַיְהִי־לוֹ נָשִׁים שָׂרוֹת, נשותיו ממש שְׁבַע מֵאוֹת, וּפִילַגְשִׁים שמעמדן החוקי נמוך יותר שְׁלֹשׁ מֵאוֹת. וַיַּטּוּ נָשָׁיו אֶת לִבּוֹ.
פסוק ד:וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה, ככל שהאריכו שנות נישואיו, נָשָׁיו הִטּוּ אֶת־לְבָבוֹ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים, שלמה לא עבד עבודה זרה בפועל, וְאולם לֹא־הָיָה לְבָבוֹ שָׁלֵם עִם־ה' אֱלֹהָיו כִּלְבַב דָּוִיד אָבִיו.
פסוק ה:וַיֵּלֶךְ שְׁלֹמֹה אַחֲרֵי עַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִים וְאַחֲרֵי מִלְכֹּם שִׁקֻּץ, כינוי גנאי לעבודה זרה של העַמֹּנִים.
פסוק ו:וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה הָרַע בְּעֵינֵי ה', וְלֹא מִלֵּא אַחֲרֵי ה' כְּדָוִד אָבִיו.
פסוק ז:אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בָּמָה לִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב בָּהָר אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי יְרוּשָׁלִָם, בסביבות הר הזיתים, וּלְמֹלֶךְ שִׁקֻּץ בְּנֵי עַמּוֹן.
פסוק ח:וְכֵן עָשָׂה לְכָל־נָשָׁיו הַנָּכְרִיּוֹת, שהיו מַקְטִירוֹת וּמְזַבְּחוֹת לֵאלֹהֵיהֶן. נשות המלך המפונקות ישבו בבטלה, ואת זמנן מילאו במנהגיהן הקדומים. שלמה חטא בהתעלמותו ממעשיהן.
פסוק ט:וַיִּתְאַנַּף, כעס ה' בִּשְׁלֹמֹה, כִּי־נָטָה לְבָבוֹ מֵעִם ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּרְאָה אֵלָיו פַּעֲמָיִם – פעם אחת בחלום אחרי המלכתו, ופעם שנייה בחנוכת המקדש,
פסוק י:וְצִוָּה אֵלָיו עַל־הַדָּבָר הַזֶּה, לְבִלְתִּי־לֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וְלֹא שָׁמַר אֵת אֲשֶׁר־צִוָּה ה'. חכמתו, גדולתו ובעיקר העובדה שזכה לנבואה ישירה צריכות היו למנוע ממנו התנהגות זו.
פסוק יא:וַיֹּאמֶר ה' לִשְׁלֹמֹה בהתגלות או על ידי נביא: יַעַן אֲשֶׁר הָיְתָה־זֹּאת עִמָּךְ וְלֹא שָׁמַרְתָּ בְּרִיתִי וְחֻקֹּתַי אֲשֶׁר צִוִּיתִי עָלֶיךָ – קָרֹעַ אֶקְרַע אֶת־הַמַּמְלָכָה מֵעָלֶיךָ וּנְתַתִּיהָ לְעַבְדֶּךָ, לאחד מעבדיך.
פסוק יב:אַךְ־בְּיָמֶיךָ לֹא אֶעֱשֶׂנָּה, לְמַעַן זכותו של דָּוִד אָבִיךָ. אתה תישאר להחזיק בשלטון, אבל מִיַּד בִּנְךָ אֶקְרָעֶנָּה לאחר זמנך.
פסוק יג:רַק אֶת־כָּל־הַמַּמְלָכָה לֹא אֶקְרָע, כי אם שֵׁבֶט אֶחָד אֶתֵּן לִבְנֶךָ, לְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי. הבחירה בשושלת דוד נותרה על כנה, אבל בעקבות התנהגותו של שלמה לא תשלוט עוד שושלת זו על רוב הממלכה.
פסוק יד:וַיָּקֶם ה' שָׂטָן, מפריע, אויב לִשְׁלֹמֹה אֵת הֲדַד הָאֲדֹמִי, מִזֶּרַע הַמֶּלֶךְ הוּא בֶּאֱדוֹם, מזרעו של מלך אדום. וכך השתלשלו המאורעות:
פסוק טו:וַיְהִי בִּהְיוֹת דָּוִד אֶת־אֱדוֹם, באדום, בַּעֲלוֹת יוֹאָב שַׂר הַצָּבָא לְקַבֵּר אֶת־הַחֲלָלִים מהמלחמה, וַיַּךְ כָּל־זָכָר בֶּאֱדוֹם,
פסוק טז:כִּי שֵׁשֶׁת חֳדָשִׁים יָשַׁב־שָׁם יוֹאָב וְכָל־יִשְׂרָאֵל, עַד אשר הִכְרִית, הרגו כָּל־זָכָר בֶּאֱדוֹם.
פסוק יז:וַיִּבְרַח אֲדַד, הדד הוּא וַאֲנָשִׁים אֲדֹמִיִּים מֵעַבְדֵי אָבִיו אִתּוֹ, שסייעו להבריחו לָבוֹא מִצְרָיִם, וַהֲדַד אז נַעַר קָטָן.
פסוק יח:וַיָּקֻמוּ מִמִּדְיָן וַיָּבֹאוּ פָּארָן. הם פנו דרומה דרך מדבר סיני, שבחלקו היה שייך לאדום ובחלקו שכנו שבטי נוודים מדיינים, עד לגבול מואב בצפון. וַיִּקְחוּ אֲנָשִׁים, פליטים נוספים עִמָּם מִפָּארָן, וַיָּבֹאוּ מִצְרַיִם אֶל־פַּרְעֹה מֶלֶךְ־מִצְרַיִם. וַיִּתֶּן־לוֹ פרעה בַיִת, וְלֶחֶם אָמַר, ציווה לספק לוֹ מקופת המדינה. וְאֶרֶץ, נחלה נָתַן לוֹ. כך הפך הדד מפליט לבעל אחוזה.
פסוק יט:וַיִּמְצָא הֲדַד חֵן בְּעֵינֵי פַרְעֹה מְאֹד, וַיִּתֶּן־לוֹ אִשָּׁה אֶת־אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ, אֲחוֹת תַּחְפְּנֵיס הַגְּבִירָה.
פסוק כ:וַתֵּלֶד לוֹ אֲחוֹת תַּחְפְּנֵיס אֵת גְּנֻבַת בְּנוֹ. וַתִּגְמְלֵהוּ, גידלה אותו תַחְפְּנֵס בְּתוֹךְ בֵּית פַּרְעֹה, וַיְהִי גְנֻבַת בבֵּית פַּרְעֹה בְּתוֹךְ בְּנֵי פַרְעֹה, שכן היה אחיין המלכה. אם היה זה אותו פרעה שנתן את בתו לשלמה, ההטבות המיוחדות שהוא העניק להדד – אויבו של שלמה – נבעו כנראה גם מטעמים פוליטיים – שמירת האיזון המדיני בין יורש העצר האדומי לבין מלך ישראל.
פסוק כא:וַהֲדַד שָׁמַע בְּמִצְרַיִם כִּי־שָׁכַב דָּוִד עִם־אֲבֹתָיו, שדוד מת, וְכִי־מֵת יוֹאָב שַׂר־הַצָּבָא, וַיֹּאמֶר הֲדַד אֶל־פַּרְעֹה: שַׁלְּחֵנִי וְאֵלֵךְ אֶל־אַרְצִי.
פסוק כב:וַיֹּאמֶר לוֹ פַרְעֹה: כִּי, אבל מָה־אַתָּה חָסֵר עִמִּי, פה אתה מקבל את התנאים הטובים ביותר – וְהִנְּךָ מְבַקֵּשׁ לָלֶכֶת אֶל־אַרְצֶךָ, שאינה תרבותית, מפוארת ופורייה כמצרים?! וַיֹּאמֶר הדד: לֹא כִּי שַׁלֵּחַ תְּשַׁלְּחֵנִי. נראה שפרעה אכן שילח אותו, והדד שב לאדום. הדד ניסה לבצר לעצמו מעמד של מלך עתידי באדום, ואף שעדיין לא היה גורם מאיים, גדל כוחו והתפתח בארצו. אדום הייתה עדיין כפופה לשלמה, אבל שלטונו בה לא היה נוקשה, והוא לא ייחס חשיבות לשובו של הדד לאדום.
פסוק כג:וַיָּקֶם אֱלֹהִים לוֹ – לשלמה שָׂטָן נוסף – אֶת־רְזוֹן בֶּן־אֶלְיָדָע, אֲשֶׁר בָּרַח מֵאֵת הֲדַדְעֶזֶר מֶלֶךְ־צוֹבָה, מלך ארם שדוד הביס, אֲדֹנָיו. אולי שירת כקצין תחת מלך ארם צובא כשנלחם עם דוד.
פסוק כד:וַיִּקְבֹּץ עָלָיו, סביבו אֲנָשִׁים, וַיְהִי שַׂר־גְּדוּד עליהם, בַּהֲרֹג דָּוִד אֹתָם – את הדדעזר ואנשיו. וַיֵּלְכוּ רזון ואנשי גדודו לדַמֶּשֶׂק, שאף היא עיר בארם, וַיֵּשְׁבוּ בָהּ, וַיִּמְלְכוּ בְּדַמָּשֶׂק.
פסוק כה:וַיְהִי שָׂטָן לְיִשְׂרָאֵל כָּל־יְמֵי שְׁלֹמֹה. אמנם הוא מלך בתוך תחום שלטונו של שלמה, שהרי שלמה בנה את תדמור מצפון-מזרח לדמשק – אבל שלמה לא הגיב. וְזה הצטרף אֶת, עם הָרָעָה אֲשֶׁר עשה הֲדָד באדום. וַיָּקָץ בְּיִשְׂרָאֵל, תיעב את ישראל ומרד בהם, וַיִּמְלֹךְ עַל־אֲרָם. רזון לא היה מלך גדול ומאיים, אך הצטרף לגורמי המועקה. שלמה לא שלח את צבאו לגרש את רזון מדמשק ואת הדד מאדום. על חייליו הוטלו בעיקר משימות אבטחה. בניהו בן יהוידע, שר צבאו שהיה עוד מאנשי דוד, אמנם היה גיבור חיל, אבל נראה שלא שימש בפועל מצביא ולא נלחם בצבאות גדולים כל ימי שלמה.
פסוק כו:מכשול אחר שקם למלכות שלמה, שעם הזמן יתברר כחמור יותר – וְיָרָבְעָם בֶּן־נְבָט, אֶפְרָתִי, מבני אפרים, מִן־הַצְּרֵדָה, עיר לא גדולה, וְשֵׁם אִמּוֹ צְרוּעָה, אִשָּׁה אַלְמָנָה. ירבעם היתום מאב הגיע לשמש עֶבֶד לִשְׁלֹמֹה, וַיָּרֶם יָד בַּמֶּלֶךְ, התריס כנגד המלך, ואפילו מרד בו.
פסוק כז:וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר־הֵרִים יָד בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה: שלמה בָּנָה אֶת־הַמִּלּוֹא, כדי לחבר בחומה אחת את עיר דוד עם מקום המקדש, העיר העליונה. בכך הוא סָגַר אֶת־פֶּרֶץ, הרווח הפרוץ שהבדיל בין חלקיה של ירושלים, בעִיר דָּוִד אָבִיו. לפני בניית המילוא אפשר היה להגיע אל ירושלים מכל כיוון, והחומה שימשה בעיקר לנוי. אולי ירבעם טען שבתור מקום קדוש, אין להפוך את ירושלים לעיר מבצר.
פסוק כח:וְהָאִישׁ יָרָבְעָם גִּבּוֹר חָיִל, מוצלח ומוכשר. וַיַּרְא שְׁלֹמֹה אֶת־הַנַּעַר כִּי־עֹשֵׂה מְלָאכָה הוּא. עוד בהיותו צעיר הבחין שלמה בזריזותו וביעילותו והחליט לטפחו – וַיַּפְקֵד, שלמה מינה אֹתוֹ לְכָל־סֵבֶל, על כל החובות ועל גביית המסים של בֵּית יוֹסֵף, שבטו של ירבעם. המינוי שמינהו שלמה הוא שהעניק לו מעמד מכובד.
פסוק כט:וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא, וְיָרָבְעָם יָצָא מִירוּשָׁלִָם לצורך כלשהו, וַיִּמְצָא אֹתוֹ אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי הַנָּבִיא בַּדֶּרֶךְ, וְהוּא – ירבעם מִתְכַּסֶּה בְּשַׂלְמָה, בגד רחב וארוך, חֲדָשָׁה, וּשְׁנֵיהֶם לְבַדָּם בַּשָּׂדֶה,
פסוק ל:וַיִּתְפֹּשׂ אֲחִיָּה בַּשַּׂלְמָה הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר עָלָיו, וַיִּקְרָעֶהָ שְׁנֵים עָשָׂר קְרָעִים, לשתים-עשרה חתיכות.
פסוק לא:וַיֹּאמֶר לְיָרָבְעָם: קַח־לְךָ עֲשָׂרָה קְרָעִים מהגלימה הזו, כִּי כֹה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: "הִנְנִי קֹרֵעַ אֶת־הַמַּמְלָכָה מִיַּד שְׁלֹמֹה, וְנָתַתִּי לְךָ אֵת השלטון על עֲשָׂרָה הַשְּׁבָטִים.
פסוק לב:וְהַשֵּׁבֶט הָאֶחָד יִהְיֶה־לּוֹ, לשלמה, לְמַעַן עַבְדִּי דָוִד וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי בָהּ מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל,
פסוק לג:יַעַן אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְעַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִין, הצידונים, לִכְמוֹשׁ אֱלֹהֵי מוֹאָב וּלְמִלְכֹּם אֱלֹהֵי בְנֵי־עַמּוֹן, וְלֹא־הָלְכוּ בִדְרָכַי לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינַי וְלשמור את חֻקֹּתַי וּמִשְׁפָּטַי כְּדָוִד אָבִיו.
פסוק לד:וְלֹא־אֶקַּח אֶת־כָּל־הַמַּמְלָכָה מִיָּדוֹ של שלמה למרות חטאיו, כִּי אם נָשִׂיא במעמדו הנוכחי אֲשִׁתֶנּוּ, אשאיר אותו כֹּל יְמֵי חַיָּיו, לְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי אֹתוֹ אֲשֶׁר שָׁמַר מִצְוֹתַי וְחֻקֹּתָי.
פסוק לה:אבל – וְלָקַחְתִּי את עיקר הַמְּלוּכָה מִיַּד בְּנוֹ, וּנְתַתִּיהָ לְּךָ, את המלוכה בהיקפה הגדול – אֵת עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים.
פסוק לו:וְלִבְנוֹ אֶתֵּן שֵׁבֶט־אֶחָד לְמַעַן הֱיוֹת־נִיר, כדי שיישאר שלטון לְדָוִיד־עַבְדִּי כָּל־הַיָּמִים לְפָנַי בִּירוּשָׁלִַם, הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי לִי לָשׂוּם שְׁמִי שָׁם.
פסוק לז:וְאֹתְךָ אֶקַּח וּמָלַכְתָּ בְּכֹל אֲשֶׁר־תְּאַוֶּה, תרצה נַפְשֶׁךָ, וְהָיִיתָ מֶּלֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵל.
פסוק לח:וְהָיָה אִם־תִּשְׁמַע אֶת־כָּל־אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָ, וְהָלַכְתָּ בִדְרָכַי וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר בְּעֵינַי לִשְׁמוֹר חֻקּוֹתַי וּמִצְוֹתַי כַּאֲשֶׁר עָשָׂה דָּוִד עַבְדִּי – וְהָיִיתִי עִמָּךְ, וּבָנִיתִי לְךָ בַיִת־נֶאֱמָן, שושלת מלוכה, כַּאֲשֶׁר, כפי שבָּנִיתִי לְדָוִד, וְנָתַתִּי לְךָ אֶת־יִשְׂרָאֵל.
פסוק לט:וַאעַנֶּה, ייסרתי אֶת־זֶרַע דָּוִד לְמַעַן זֹאת, בגלל מעשי שלמה, אַךְ סבלם לֹא יימשך כָל־הַיָּמִים, ולבסוף ישובו לגדולתם".
פסוק מ:ירבעם שמע בנבואתו של אחיה השילֹני הבטחה לעתיד, ולא ניסה לארגן מרד של ממש בשלמה. וַיְבַקֵּשׁ שְׁלֹמֹה לְהָמִית אֶת־יָרָבְעָם, משום שהתריס כנגדו. וַיָּקָם יָרָבְעָם, וַיִּבְרַח גם הוא למִצְרַיִם, אֶל־שִׁישַׁק מֶלֶךְ־מִצְרַיִם. נראה ששישק לא בא משושלת מצרית. אולי הוא היה מן 'השושלת הכושית' שמשלה במצרים. קל היה לירבעם יותר לזכות בחסות של מלך שאינו עומד עם שלמה בקשרי חיתון. וַיְהִי בְמִצְרַיִם עַד־מוֹת שְׁלֹמֹה.
פסוק מא:וְיֶתֶר דִּבְרֵי, תולדות שְׁלֹמֹה וְכָל־אֲשֶׁר עָשָׂה וְחָכְמָתוֹ, הֲלוֹא־הֵם כְּתֻבִים עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה.
פסוק מב:וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ שְׁלֹמֹה בִירוּשָׁלִַם עַל־ כָּל־יִשְׂרָאֵל היו אַרְבָּעִים שָׁנָה.
פסוק מג:וַיִּשְׁכַּב שְׁלֹמֹה עִם־אֲבֹתָיו, מת בשלום, וַיִּקָּבֵר בְּעִיר דָּוִד אָבִיו. וַיִּמְלֹךְ רְחַבְעָם בְּנוֹ תַּחְתָּיו.
