פסוק ג:וירא ויקם כו'. הראוי יאמר וישמע ויקם. ועוד אומרו אל נפשו שהוא משולל הבנה. ועוד למה הלך במדבר דרך יום ועוד אומ' ויבא וישב מה ביאה היא זו ולמה נזדמן לו רתם מאילן אחר. ועוד מה זו שאלה ששאל את נפשו כי הראוי יאמר וישאל מות. ועוד מה ענין אומר רב עתה ה' וגם היכן היא תשובתו יתברך. ועוד או' וישכב ויישן תחת רתם אחד בדל"ת שהוא לשון זכר ולמעלה אמר רתם אחת בתי"ו. ועוד או' והנה זה מלאך מאי זה והל"ל והנה מלאך נגע בו. ועוד מה ענין עגת רצפים זאת ולמה חזר לשכב ויישן וחזרו וקראוהו לאכול ולא האכילוהו האכילה השנית טרם ישכב ויישן. ועוד מה היתה האכילה השנית כי לא נזכר רק הראשונה שהית' עגת רצפים ולמה לא נאמר כי רב ממך הדרך כי אם בשניה. ועוד או' וילך בכח האכיל' ההיא כו'. איך יתכן יספיק כח אכילה א' לארבעים יום. ועוד או' עד הר האלהים חורב כי לא יש מהלך מ' יום עד חורב כנודע כי אחד עשר יום מחרב עד קדש ברנע הקרוב' לארץ. ועוד כי מאומרו רב ממך הדרך היה כאומר לו ללכת הר חורב ואיך היה שואל מה לך פה אליהו ועוד למה שכב ויישן זה פעמים. ועוד מה זו שאלה מה לך פה הוא כי היה בורח וימלט שם וגם בתשובתו קנא קנאתי כו' אם לזה בא הלא גם בזולת מקום זה היה יכול להתלונן תלונה זו. ועוד למה כפל קנא קנאתי ועוד או' צא ועמדת בהר לפני ה' כי הלא גם שם היה לפני ה' ומה ענין הנה ה' עובר. ועוד מה ענין ה' אל הרוח סערה רעש ואש ודממה דקה. ועוד או' ויצא ויעמוד פתח המערה ולמה לא יצא ועמד בהר כמצותו ית' ולמה חזר לומר אליו שנית מה לך פה והוא גם הוא השיב כאשר בתחלה קנא קנאתי כו'. ועוד איך נמשך מזה לשלחו מדברה דמשק ואיך היה זה דרכו של אליהו שיאמר לו לך שוב לדרכך מדברה דמשק. ועוד אם ללכת הר חורב היה בכח האכיל' ההיא באיזה כח חזר עוד מ' יום מחורב ולא יום אחד ולא יומים בלי אכילה:
פסוק ג:אמנם הנה ארז"ל על פסוק ותקח האשה את שני האנשים ותצפנו ותצפנם לא נאמר אלא פנחס אמר לה אני כהן דומה למלאך והמלאך מבקש נראה מבקש אינו נראה ולא הטמינ' כי אם לכלב ע"כ והן אמת כי לא, כל הכהנים יכולים להיות רואים ולא נראים כי אם שהוא לא גלה לה שהוא אליהו שמאז נתכהן כשהרגו לזמרי נתקדש חומרו כמאמרנו על ויקח רומח בידו שהוא חסר וא"ו לרמוז שלקח רמ"ח איברי' באבר א' כי בידו פעל פעולה שקנה בה הויה חדשה וזיכוך חומרו שעל כן נתברך שיחיה לעולם כמאמרם ז"ל כי עליו נאמר בריתי היתה אתו החיים והשלום ומה גם לחכמי האמת הא מרים שאז נכנסו בו שני נשמות של נדב ואביהוא כי נעזר עזר גדול להזדכך בהן בלי ספק אלא שלא הושלל לגמרי מהחומר רק שיעור שאם יחפוץ להמשיך איכות גופו אל איכות נפשו ולא יראה לעיני בשר יש לאל ידו והוא אשר עשה בבית רחב ולא הוצרכה להטמינו.
פסוק ג:ובזה נבא אל ענין הכתובי' והוא בשום לב כאשר איזבל שלחה אליו לאמר כעת מחר אשים את נפשך כנפש אחד מהם למה לא שלחה לתופשו והניחוהו ללכת משם בארה שבע ומשם המדברה ואין אומר אליו דבר אך הוא כי כשומעו עשה כאשר עשה בבית רחב שהמשיכה גופו הזך אחר איכות נפשו ולא נראה לעם כי אם הוא היה רואה אותם והם לא יראוהו וז"א וירא ויקם וילך כו' לומר כי פחד ורגז פן יחפש לכן עשה שהוא יראה ולא הם וזהו וירא כלומר הוא לבדו ולא השאר וכך הוא דרך המקרא שלא לומר דבר כזה מפורש בעצם כענין אומרו ותצפנו שיובן מאומרו לשין יחיד בלבד כך פה באו' וירא כלומר הוא לבדו ראה ואיך היה זה הלא הוא כי ויקם וילך אל נפשו שהמשיך גופו אל נפשו שהוא אל איכותה להיות גם גופו כרוחני לבלתי יראוהו כאשר עשה בית רחב וילך כך עם נערו עד באר שבע להניחו שם והוא הלך המדברה והענין שהיתה כוונתו לבלתי בקש מי שיפרנסהו והוא בורח כאשר בתחלה ע"י עורבים ואשה אלמנה רק ללכת אל נקרת הצור הוא המערה אשר בה יש מרז"ל אומרים כי שם נזדכך משה עד שנעשו לו קרני ההוד כך רצה אליהו ללכת שם למען יגמר שם זיכוך חומרו לגמרי שיתקיים בו החיים והשלום שיזדכך וחי לעולם ושם לא יצטרך לאכול כי יזדכך חומרו ויהיה הולך אחר איכות נפשו וזהו גם הוא כיוון באו' וילך אל נפשו וכונתו היתה ללכת עד חורב כי שם המערה ההיא אחר לכתו מהלך יום אחד לא יכול לסבול בלי אכילה כי גם שחומרו היה זך עד יוכל להסתר מעיני כל לא היה עד גדר שיתקיים בלי אוכל ומים כי עדיין עביו' חומר בצד מה היה בו כי לא נהפך חומרו עדיין לרוחניות גמור ע"כ אחר מהלך יום וירא כי לא יוכל להתאפק בלא אכילה התחיל לשוב מדרכו.
פסוק ד:וזהו ויבא והזמין לו הוא ית' רתם אחד יסתופף בצלו לנוח מעייפותו ואפשר נרמז לו כי זה העופות בא לו על ידי אש קנאתו לבלתי האריך אפו מישראל על כן רמזו לו ברותם ההוא והוא הנודע מרז"ל כי הרותם אין האש נכבה ממנו לעולם כי בדקו ומצאו בו אש אחר י"ב חדש ועכ"ז למה שצל הרותם מעט הוא לא נחה דעתו בצלו והיה מצטער שנלא' ולא אכל לחם מאז יצא ממקומו אז אמר בלבו הנה טוב טוב היה לי מותי מחיי כי חיי צער כאלה אינן חיים אך ראה כי אחר שברכו ה' בחיי' והשלום והוא מה שכתבנו על הנני נותן לו את בריתי שלום כי למה קרא את החיים שלום הלא הוא כי הנפש והגוף הם שני נגדיי' ולא יוכלו לשבת יחדו ועל כן על כי אין שלום ביניהם אין זווגם עולה יפה עד יתפרדו ויזדכך החומר בכור הארץ ואחר התחייה שיזדכך החומר בטל אורות אז תאוה הנפש להיו' בו כי חברים היו בעבוד את ה' ואת אדם הראשין אלמלא נתעכר חומרו לא היה ית' ממיתו כמדובר במקומו וזאת הברכה אשר ברך ה' את פנחס הוא אליהו שיהיה לו שלם כי יזדכך חומרו ויחדו יהיו תמים ברוחניות וע"י כן תשמח ותנוח נפשו בו לעולם כי שלום ביניהם והנה עתה כבר התחיל אליהו להזדכך כמדובר על כן אמר בלבו אם אשאל למות הלא יהיה ב' ממאנים א' נפשי כי אחרי ראותה כי גופי התחיל להזדכך בעצם לא תחפוץ לצאת מחברתו כי זך הוא ועמו עשתה זכיות רבות והשני הוא ית' החפץ חסד והוא ברכני לחיות לעולם ואהיה לפניו ית' כבועט בברכתו ועל כן רצה לפייס את שניהם ואלו היה מתחיל בו ית' לשאול ממנו המות יאמר לו שבשביל הנפש לא היה רוצה על כן בה התחיל וישאל את נפשו למות והוא על דרך מה שהיה משה מסיח עם נפשו קרוב לסילוקו על שהיתה מתקשה לצא' כך עשה אליהו שאל את נפשו שהסיח עמה וישאל אותה שאלה זו כמתחנן אליה שלא תמאן ואז כאשר שחקה ותודה לו שאל מאת ה' ויאמר רב עתה כלומר הרבה הוא מה שחייתי עד כה לכן עתה שנפשי הודת לי אתה ה' קח נפשי כי לא טוב אנכי מאבותי שלא חיו לעולם אז הזמין לו הוא ית' רותם אחר לא הראשון כי הראשון שלא נח תחתיו נזכר בלשון נקבה וזה בלשון זכר והוא כי הראשון היה אילן רתמי' הנקרא בשם נקבה כתאנה וגפן שנזכרים בלשון נקבה והוא אילן שצלו מועט כי כך הוא ליודעיו.
פסוק ה:אך הרותם הזה השני היה צלו נאה ובו וישכב ויישן תחת רתם אחד ומה היה הרוח' הזה ומה נשתנה מהראשון שכאן שכב ונח ויישן ולא בראשון לזה אמר והנה זה מלאך לומר הרותם הזה לא טבעי היה כי הנה זה מלאך שעשה יתברך יהיה מחופף עליו עד ינוח ויישן דוגמת אילו רותם עב ועתה הוא נוגע בו ויאמר לו קום אכול והיתה השכיבה תחת צל המלאך ההוא למען בעלות הנפש למעלה בהיותו ישן תקבל מלמעל' יתרון איכות רוחני ותופיע ותשפיע בגופו שפע רוחני לזככו כי הנה אפילו בכל אדם ארז"ל שכשאדם ישן הנפש עולה ושואבת לו חיי' מלמעל' ומה גם עתה בנושא זה ששואבת לו רוחניות לגמור זיכוכו ולהיות שעדיין בשינה ההיא לא נגמר לו הזיכוך כ"א שנתרב' על הקודם ועדיין היה צריך לאכול דבר מלובש בגשמיו' לקיים הגוף עם נפשו בו.
פסוק ו:ע"כ האכילו עוגת רצפי' שהוא דוגמת פת הנאפה על כגחלי' אך היה דבר קרוב אל אור רוחני כקורבת הגחלי' אל הלהבת היוצא מהן ע"י נפוח כך היה מאכל קרוב אל הרוחניו' מעין מה שהיה גופו עדיין ולשתהיה נפשו עולה לשאוב לו מלמעל' זיכוך יתר עד גדר שע"י אכול דבר רוחני יותר על עוגת רצפים הנז' יוכל להתקיים מבלי אכול ושתה וכן היה כי אחר השינה השנית נגע בו ויאמר לו קום אכול ולא אמר מה יאכל והוא כי האכיל' ההיא היתה דבר דק וקרוב אל הרוחניות הרבה יותר מהעגת רצפי' אך מלובש דבר מה באופן יספיק ע"י השינ' והאכיל' ההיא ללכת מ' יום מבלי יאכל וישתה וזכו כי רב ממך הדרך ועכ"ז הלך מהלך ט"ו ימים במ' עד הר האלהים חורב ויבא שם אל המערה וילן שם כי שם יזון מזיו השכינ' ולא יצטרך לאכול לחם אנשי' כי אם ששם יזדכך לגמרי בהתמידו שם אז והנה דבר ה' אליו מה לך פה אליהו לומר הנה המקום הזה מה שהיה בו הוא הפך מדתך והוא כי שם נכנס משה במאמרו יתב' ושמתיך בנקרת הצור ושכותי כפי עליך עד עברי ושם ויעבור ה' על פניו כו' שהם י"ג מדות רחמיו אשר אמר משה הודיעני נא את דרכיך ואדעך למען אמצא חן בעיניך שהוא כמ"ש ז"ל ואדעה במה אשכך רוגזך ואפייסך כשתכעוס על בניך ואז כביכול נתעטף כשליח צבור ויאמר כו' עשו לפני כסדר הזה וברית כרותה לי"ג מדות שאינן חוזרות ריקם נמצא כי במער' ההיא שם נגלה ה' אל משה כעובר לפניו ויאמר לו י"ג מדות לרחם על ישראל ועל כן א"ל הוא ית' מה לך פה אליהו כי מדתך הפך מה שהו' פה כלומר האם שבת מאותה מדה ותבקש רחמי' ואריכו' אפי' על בנו והיה ית' חפצו יתהפך ממדתו ויאמר שיעשה כן הוא יתב' ויאריך אפו ויחון את עמו אך הוא החזיק במדתו ואמר קנא קנאתי כו' לו' הלא לא פעם א' קנאתי על כבודך כי אם פעמים והוי חזקה לא אשוב ממנה והוא קנא בשטים קנאתי עתה ופי' מה שקנאתי בראשונה הוא כי עברו בריתך בני ישראל שהוא בהצמדם לבעל פעור שחללו ברית מילתם ומה שקראתי עתה הוא את מזבחותיך הרסו ואת נביאיך הרגו בחרב ומה שבאתי פה הוא כי בקשו את נפשי לקחת' כלומר ועל כן באתי להציל נפשי בבלי אוכל כי פה אשב מזדכך גופי ותתקיים בי לעולם.
פסוק יא:אז בראותו ית' כי לא שב ממדתו א"ל צא ועמדת בהר לפני ה' כי והנה ה' עובר כי אעשה עמך כאשר עשיתי למשה שעברתי לפניו והוא אומרו ושכתי כפי עליך עד עברי וכן היה כי ויעבור ה' על פניו ויקרא הי"ג מדות וזהו אומר והנ' ה' עוב' כלומר לפניך כאשר היה אז במשה לראו' אם יקבל גם הוא עתה לפייס את הקב"ה בי"ג מדותיו וטרם יעבור ה' על פניו ראה רוח גדולה וחזק כו'.
פסוק יא:והנה בד' מדות אלו ובד' דברים אלו דברו האחרונים דברים ורמזים בלתי מתיישבים בענין ובכתובי' אך אנו אין לנו כי אם מה שגלו לנו חכמי האמת והצדק כי לפני השכינ' יש ד' מסכי' אשר הזכירם יחזקאל הנביא רוח סער' ענן גדול ואש מתלקחת ונוג' כי נוגה הוא המסך היות' פנימי קרוב אל שכינתו ית' והן הם אלה הראשון רוח גדולה וחוק כו' לפנים הימנו ענן גדול מרעיש הארץ והוא אחר הרוח רעש ואחר הרעש לפנים ממנו אש מתלקחת ואחר האש קול דממה דקה בנוג' לו סביב כי שם דממה מירא' יוצר הכל וענין הכתוב כי אחרי או' צא ועמד' בהר לפני ה' הוצרך לתת טעם מה הי' כי במשה נאמר שלא יצא מהמערה כי אם ושמתיך בנקרת הצור ושכתי כפי עליך עד עברי וארז"ל שאם היה פתוח בפי המערה כמלא פי מחט לא היה יכול לסבול ולמה באליהו נאמר לו צא ועמדת לפני ה' שאפי' חוצה יכול לעמוד לפני ה' לז"א והנה רוח סערה כו' ואחר כו' לומר כי רק אך במשה לא היו מסכי' כי אדרבה ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים על כן להיות השגתו רבה והארתו ית' אלוו שיעור מופלג הוצרך היות בפנים אך פה מה שנאמר לו צא ועמדת לפני ה' הוא כי היה ע"י מסך והיה בהדרגה תחל' ראה המסך הא' והוא רוח גדול' וחזק ויכיר כי לא ברוח ה' ואחר הרוח רעש והכיר כי לא ברעש ה' כלומר כי על כן אין צורך להליט פניו באדרתו וכן אח"כ אש לא באש ה' ולא לט פניו אך במסך הפנימי שהיה קול דממה דקה אז וילט פניו באדרתו ועכ"ז לא ערב אל לבו לצאת חוצה בהר כי בוש מכבוד אלהים באופן כי גם מה שהיה לפני ה' לא ממש כי אם על ידי מסך והוא מתוק כנודע מחכמי האמת נמצא כי הכין לו הוא ית' דרך יבקש רחמים כי עבר על פניו מעין מה שעשה למשה למען ישוב מדרך קנאתו ויבקש רחמים בי"ג מדותיו להאריך אפי' לישראל ויאמר לו מה לך פה אליהו כלומר אם עודך מחזיק בסברתך בהיותך פה מקום אשר בו נעשה הפכו והשיב כי עודנו בסברתו כי קנאת ה' בוערה בו ואמר קנא קנאתי כמפורש בקודם אז א"ל הוא יתברך לך שוב לדרכך אשר תפשת ושים מי שיפעול בהם קנאתך כלומר כי אתה אשר בקשת להזדכך למטה אעשה לך למעלה כאשר היה אחרי כן ומה שלא אכל לחם בשובו הוא כי הלא כתבנו הוא כי ע"י זיכוך שנזדכך בשינה ובאכילה ההיא נתקיים מ' יום בלי אכילה הם גם עתה אחרי היותו במער' ההיא כי בכח היותו שם נתקיים עד בואו אל עיר מושב לאכול שם לחם אנשים כי עודנו צרי' עד יעלה השמימה:
פסוק יט:וילך משם כו'. הנה לשדה שצריך י"ב ימים לחרוש אותו בשני פרים נקרא י"ב צמדים כמנהג הישמעאלי' במקומותינו ואמר שהי' כבר בשנים העשר כי כבר יגע י"א יום זולת זה והניח כל יגיעו ללכת אחרי אליהו ונחה קדושתו במה שלא דבר עמו ולא עשה לו דבר כי אם שהשליך אדרתו אליו כי האדרת אשר לט בה פניו בהיותו לפני ה' במערה מהופעת השכינה שהיה בה התפעל אלישע כי מצא מין את מינו ונעור כי גם הוא שכינ' עמו ומיד ויעזוב את הבקר וירץ אחרי אליהו ויאמר אשקה נא לאבי כו' ויאמר לו לך שוב אלי ואל תשאר שם כי מה עשיתי לך בערך מה שאעשה לעתיד ומרוב שמחתו שהיה נדבק באליהו למלאות מקומו עשה משתה לכל העם הנמצאים כי זבח את צמד הבקר ובכלי עץ של הבקר בשל להם הבשר ויתן לעם ויאכלו ויקם וילך כו':
