פסוק א:וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ וַיַּאַסְפוּ אֵלָיו את כָּל־זִקְנֵי, מכובדי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם.
פסוק ב:וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ אל בֵּית־ה' וְכָל־אִישׁ יְהוּדָה וְכָל־יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם אִתּוֹ וְהַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִיאִים וְכָל־הָעָם לְמִקָּטֹן וְעַד־גָּדוֹל, וַיִּקְרָא בְאָזְנֵיהֶם אֶת־כָּל־דִּבְרֵי סֵפֶר הַבְּרִית הַנִּמְצָא בְּבֵית ה', דברי התוכחות שבסוף ספר דברים.
פסוק ג:וַיַּעֲמֹד הַמֶּלֶךְ עַל־הָעַמּוּד, מקום מוגבה במקדש שהיה מיועד למלך. וַיִּכְרֹת אֶת־הַבְּרִית לִפְנֵי ה', לָלֶכֶת אַחַר ה' וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְאֶת־עֵדְוֹתָיו וְאֶת־חֻקֹּתָיו בְּכָל־לֵב וּבְכָל־נֶפֶשׁ, לְהָקִים, לקיים אֶת־דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת הַכְּתֻבִים עַל־הַסֵּפֶר הַזֶּה. וַיַּעֲמֹד כָּל־הָעָם בַּבְּרִית. כל העם קיבל על עצמו את הברית באופן טקסי ורשמי.
פסוק ד:וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת־חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְאֶת־כֹּהֲנֵי הַמִּשְׁנֶה, סגני הכהן וְאֶת־שֹׁמְרֵי הַסַּף, לְהוֹצִיא מֵהֵיכַל ה' אֵת כָּל־הַכֵּלִים הָעֲשׂוּיִם לַבַּעַל וְלָאֲשֵׁרָה וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמָיִם, כלי העבודה הזרה שנשמרו במקדש מימים עברו. וַיִּשְׂרְפֵם מִחוּץ לִירוּשָׁלִַם בְּשַׁדְמוֹת, שדות קִדְרוֹן. נחל קדרון הקרוב למעיין השילוח הוא נחל אכזב הפונה לכיוון ים המלח. גיא בן הִנֹּם הסמוך אליו היה מקום פולחן קדום לעבודה זרה. וְנָשָׂא, אדם כלשהו יוביל אֶת עֲפָרָם, האפר של הכלים השרופים אל בֵּית־אֵל, שאינה באזור זה, ובה עמד אחד מעגלי ירבעם.
פסוק ה:וְהִשְׁבִּית, ביטל מעבודה אֶת־הַכְּמָרִים, כהני העבודה הזרה אֲשֶׁר נָתְנוּ, מינו מַלְכֵי יְהוּדָה וַיְקַטֵּר, שהיו זובחים בַּבָּמוֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה וּמְסִבֵּי, בסביבות יְרוּשָׁלִָם, וְכן אֶת־הַמְקַטְּרִים לַבַּעַל, לַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ וְלַמַּזָּלוֹת וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמָיִם.
פסוק ו:וַיֹּצֵא אֶת־הָאֲשֵׁרָה מִבֵּית ה' מִחוּץ לִירוּשָׁלִַם אֶל־נַחַל קִדְרוֹן, וַיִּשְׂרֹף אֹתָהּ בְּנַחַל קִדְרוֹן וַיָּדֶק, כתש אותה לְעָפָר, וַיַּשְׁלֵךְ אֶת־עֲפָרָהּ עַל־קֶבֶר בְּנֵי הָעָם. ההשלכה על הקבר הטמא מבטאת ביזיון נוסף של שרידי האשרה, והיא נועדה גם לוודא שלא ישתמשו בהם בעתיד לשום צורך.
פסוק ז:וַיִּתֹּץ, הרס אֶת־בָּתֵּי הַקְּדֵשִׁים, האנשים ששימשו לזנות פולחנית אֲשֶׁר בְּבֵית ה', אֲשֶׁר הַנָּשִׁים אֹרְגוֹת שָׁם בָּתִּים, כיסויים לָאֲשֵׁרָה.
פסוק ח:וַיָּבֵא אֶת־כָּל־הַכֹּהֲנִים, כהני הבמות שאמנם הקריבו בהן לה', אך גם זה היה אסור, מֵעָרֵי יְהוּדָה. וַיְטַמֵּא אֶת־הַבָּמוֹת אֲשֶׁר קִטְּרוּ־שָׁמָּה הַכֹּהֲנִים כדי שיתרחקו מהן מִגֶּבַע עַד־בְּאֵר שָׁבַע בכל תחום ארץ יהודה. וְנָתַץ גם אֶת־בָּמוֹת הַשְּׁעָרִים, ובכללן הבמה המיוחדת אֲשֶׁר ליד פֶּתַח שַׁעַר יְהוֹשֻׁעַ שַׂר־הָעִיר אֲשֶׁר ניצבה עַל־שְׂמֹאול אִישׁ הנכנס בְּשַׁעַר הָעִיר.
פסוק ט:אַךְ לֹא יַעֲלוּ כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֶל־מִזְבַּח ה' בִּירוּשָׁלִָם, כִּי אִם־אָכְלוּ מַצּוֹת בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם. הכהנים הללו היו בעיקרם כהנים כשרים, אלא שמכיוון שעבדו בבמות, פסל אותם יאשיהו מלעבוד בבית ה' לעולם, והשווה את מעמדם למעמד כהנים בעלי מום, האוכלים חלק ממתנות המקדש אבל אינם עובדים בו.
פסוק י:וְטִמֵּא אֶת־הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵי בֶן־הִנֹּם, לְבִלְתִּי לְהַעֲבִיר אִישׁ אֶת־בְּנוֹ וְאֶת־בִּתּוֹ באופן טקסי בָּאֵשׁ לאליל מֹּלֶךְ.
פסוק יא:וַיַּשְׁבֵּת, ביטל אֶת־הַסּוּסִים אֲשֶׁר נָתְנוּ מַלְכֵי יְהוּדָה לפולחן הקשור לַשֶּׁמֶשׁ, שעליהם היו רוכבים לקראתה מִבֹּא בֵית־ה', מן המקדש מזרחה אֶל־לִשְׁכַּת נְתַן־מֶלֶךְ הַסָּרִיס אֲשֶׁר בַּפַּרְוָרִים, בפרוורי העיר. בין הפולחנים הזרים שהובאו ליהודה בשנות שלטונם של מנשה ואמון, הוכנס אל המקדש הפולחן שבו ביטאה תהלוכת סוסים טקסית את מהלך השמש בשמים. וְאֶת־מַרְכְּבוֹת הַשֶּׁמֶשׁ, שנסיעתן סימלה את תנועת השמש בשמים, שָׂרַף יאשיהו בָּאֵשׁ.
פסוק יב:וְאֶת־הַמִּזְבְּחוֹת המיוחדים אֲשֶׁר עַל־הַגָּג של עֲלִיַּת אָחָז, אֲשֶׁר־עָשׂוּ מַלְכֵי יְהוּדָה דוגמת המזבחות האשוריים או הארמיים וְאֶת־הַמִּזְבְּחוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה מְנַשֶּׁה בִּשְׁתֵּי חַצְרוֹת בֵּית־ה' נָתַץ הַמֶּלֶךְ יאשיהו, וַיָּרָץ, רוצץ אותם מִשָּׁם וְהִשְׁלִיךְ גם אֶת־עֲפָרָם אֶל־נַחַל קִדְרוֹן.
פסוק יג:וְאֶת־הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר מִימִין לְהַר־הַמַּשְׁחִית, הר הזיתים. אולי היה זה כינוי גנאי לשמו של הר המשחה, משום שסמוך לו עמדו במות, אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל לְעַשְׁתֹּרֶת שִׁקֻּץ, כינוי גנאי לאליל צִידֹנִים וְלִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב וּלְמִלְכֹּם תּוֹעֲבַת, אליל בְּנֵי־עַמּוֹן, שאותן לא הרסו עד כה, אולי משום שבנה אותן שלמה המלך, טִמֵּא הַמֶּלֶךְ.
פסוק יד:וְשִׁבַּר אֶת־הַמַּצֵּבוֹת וַיִּכְרֹת אֶת־הָאֲשֵׁרִים, וַיְמַלֵּא אֶת־מְקוֹמָם עַצְמוֹת אָדָם כדי לטמאם. יאשיהו המלך לא הגביל את פעולותיו לארץ יהודה בלבד; הוא גם פנה צפונה.
פסוק טו:וְגַם אֶת־הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר בְּבֵית־אֵל, הַבָּמָה אֲשֶׁר עָשָׂה יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת־יִשְׂרָאֵל – גַּם אֶת־הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא וְאֶת־הַבָּמָה נָתָץ, וַיִּשְׂרֹף אֶת־הַבָּמָה, הֵדַק אותה לְעָפָר וְשָׂרַף את האֲשֵׁרָה.
פסוק טז:וַיִּפֶן יֹאשִׁיָּהוּ וַיַּרְא אֶת־הַקְּבָרִים אֲשֶׁר־שָׁם בָּהָר, וַיִּשְׁלַח וַיִּקַּח אֶת־הָעֲצָמוֹת מִן־הַקְּבָרִים וַיִּשְׂרֹף אותן עַל־הַמִּזְבֵּחַ של ירבעם, מרכז הפולחן של ישראל, שבו עמד אחד מעגלי הזהב, וַיְטַמְּאֵהוּ, כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר קָרָא אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר קָרָא אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, בין שיאשיהו שמע על נבואתו של איש האלוקים לירבעם על מלך בשם יאשיהו שעתיד לשרוף על המזבח בבית-אל עצמות אדם – ואולי גם את עצמותיו של ירבעם עצמו – ובין שמימש נבואה זו שלא מדעת.
פסוק יז:וַיֹּאמֶר יאשיהו: מָה הַצִּיּוּן, סימן הקבר הַלָּז, ההוא אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה? וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַנְשֵׁי הָעִיר: זהו הַקֶּבֶר של אִישׁ־הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר־בָּא מִיהוּדָה וַיִּקְרָא הכריז מראש, הזמין אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עַל הַמִּזְבַּח של בֵּית־אֵל.
פסוק יח:וַיֹּאמֶר: הַנִּיחוּ לוֹ, אִישׁ אַל־יָנַע, יניע את עַצְמֹתָיו, שכן הוא אדם קדוש. וַיְמַלְּטוּ, הצילו עַצְמֹתָיו אֵת עַצְמוֹת הַנָּבִיא אֲשֶׁר־בָּא מִשֹּׁמְרוֹן, שפיתה את איש האלוקים מיהודה לחזור עמו, ושביקש להיקבר לידו. בזכות איש האלוקים זכה באותה שעה גם הוא שעצמותיו יישארו במקומן, שהרי יאשיהו לא יכול היה להבחין בין עצמות לעצמות, ולכן נמנע מכל מגע בקבר.
פסוק יט:וְגַם אֶת־כָּל־בָּתֵי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן אֲשֶׁר עָשׂוּ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל לְהַכְעִיס הֵסִיר יֹאשִׁיָּהוּ, וַיַּעַשׂ לָהֶם כְּכָל־הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר עָשָׂה בְּבֵית־אֵל. הוא טיהר את כל ערי שומרון, בכך ששרף, השמיד וטימא את כל מזבחות העבודה הזרה ואת כל במות הפולחן.
פסוק כ:וַיִּזְבַּח, טבח אֶת־כָּל־כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר־ שָׁם עַל־הַמִּזְבְּחוֹת, וַיִּשְׂרֹף אֶת־עַצְמוֹת אָדָם עֲלֵיהֶם, וַיָּשָׁב יְרוּשָׁלִָם, לאחר שניקה את הארץ עד כמה שידו הייתה מגעת.
פסוק כא:וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת־כָּל־הָעָם לֵאמֹר: כיוון שאנו מתחזקים כעת בעבודת ה', עֲשׂוּ פֶסַח לַה' אֱלֹהֵיכֶם, כַּכָּתוּב עַל סֵפֶר הַבְּרִית הַזֶּה, בספר התורה.
פסוק כב:כִּי, ואכן לֹא נַעֲשָׂה כַּפֶּסַח הַזֶּה מִימֵי הַשֹּׁפְטִים אֲשֶׁר שָׁפְטוּ אֶת־יִשְׂרָאֵל וְכֹל יְמֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וּמַלְכֵי יְהוּדָה. בכל התקופה הזאת לא התקבץ העם כולו בירושלים להקריב קרבן פסח.
פסוק כג:כִּי אִם־בִּשְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ נַעֲשָׂה הַפֶּסַח הַזֶּה לַה' בִּירוּשָׁלִָם.
פסוק כד:וְגַם אֶת־הָאֹבוֹת וְאֶת־הַיִּדְּעֹנִים וְאֶת־הַתְּרָפִים, אמצעים שונים לניחוש ולידיעת העתיד וְאֶת־הַגִּלֻּלִים וְאֵת כָּל־הַשִּׁקֻּצִים, כינויי גנאי לעבודה זרה אֲשֶׁר נִרְאוּ בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וּבִירוּשָׁלִַם בִּעֵר יֹאשִׁיָּהוּ, לְמַעַן הָקִים אֶת־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַכְּתֻבִים עַל־הַסֵּפֶר אֲשֶׁר מָצָא חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן בֵּית ה'.
פסוק כה:וְכָמֹהוּ לֹא־הָיָה לְפָנָיו מֶלֶךְ אֲשֶׁר־שָׁב אֶל־ה' בְּכָל־לְבָבוֹ וּבְכָל־נַפְשׁוֹ וּבְכָל־מְאֹדוֹ כְּכֹל תּוֹרַת מֹשֶׁה, וְאַחֲרָיו לֹא־קָם כָּמֹהוּ. אפילו בין מלכי יהודה בלט יאשיהו בצדקתו. פעולותיו היו נמרצות אף יותר מאלה של חזקיהו.
פסוק כו:אַךְ, בכל זאת לֹא־שָׁב ה' מֵחֲרוֹן אַפּוֹ, כעסו הַגָּדוֹל אֲשֶׁר־חָרָה אַפּוֹ בִּיהוּדָה עַל כָּל־הַכְּעָסִים אֲשֶׁר הִכְעִיסוֹ מְנַשֶּׁה. בכל מעשיו הטובים של יאשיהו לא היה די לתיקון הרעות שעשה מנשה.
פסוק כז:וַיֹּאמֶר ה': גַּם אֶת־יְהוּדָה אָסִיר מֵעַל פָּנַי, כַּאֲשֶׁר, כמו שהֲסִרֹתִי אֶת־יִשְׂרָאֵל, וּמָאַסְתִּי, ואמאס אֶת־הָעִיר הַזֹּאת אֲשֶׁר־בָּחַרְתִּי, אֶת־יְרוּשָׁלִַם, וְאֶת־הַבַּיִת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי שיִהְיֶה שְׁמִי שָׁם. בימי מנשה כבר נגזרה הגזרה שירושלים והמקדש שבה ייחרבו. גורלה של ממלכת יהודה כבר נחרץ.
פסוק כח:וְיֶתֶר דִּבְרֵי יֹאשִׁיָּהוּ וְכָל־אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלֹא־הֵם כְּתוּבִים עַל־ סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה. הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה.
פסוק כט:בְּיָמָיו עָלָה פַרְעֹה נְכֹה מֶלֶךְ־מִצְרַיִם למלחמה עַל־מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל־נְהַר פְּרָת. היה זה אחד הניסיונות האחרונים של מלך מצרי לפתוח במלחמת הכרעה במעצמה הצפונית. שלא כמלכים המצריים שלפניו ושאחריו, שהגיבו להתקפות שבאו מן הצפון, עלה פרעה נכה עד נהר פרת ויזם מערכה גדולה נגד אשור. וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ לִקְרָאתוֹ כדי לעצור את מצרים. וַיְמִיתֵהוּ, פרעה הורה להמיתו בִּמְגִדּוֹ כִּרְאֹתוֹ אֹתוֹ.
פסוק ל:כנראה נורה ונפצע תחילה, אך לא החזיק מעמד – וַיַּרְכִּבֻהוּ עֲבָדָיו מֵת מִמְּגִדּוֹ, וַיְבִאֻהוּ יְרוּשָׁלִַם וַיִּקְבְּרֻהוּ בִּקְבֻרָתוֹ. וַיִּקַּח עַם־הָאָרֶץ אֶת־יְהוֹאָחָז בֶּן־יֹאשִׁיָּהוּ, וַיִּמְשְׁחוּ אֹתוֹ, וַיַּמְלִיכוּ אֹתוֹ תַּחַת אָבִיו.
פסוק לא:בֶּן־עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה יְהוֹאָחָז בְּמָלְכוֹ וּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים בלבד מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם, וְשֵׁם אִמּוֹ חֲמוּטַל בַּת־יִרְמְיָהוּ מִלִּבְנָה.
פסוק לב:וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' כְּכֹל אֲשֶׁר־עָשׂוּ אֲבֹתָיו.
פסוק לג:וַיַּאַסְרֵהוּ פַרְעֹה נְכֹה בְרִבְלָה בְּאֶרֶץ חֲמָת, עיר בצפון סוריה מִמְּלֹךְ בִּירוּשָׁלִָם. פרעה נכה ראה בעצמו את השליט העליון על ארץ יהודה. מכיוון שיהואחז הומלך שלא ברשותו, פרעה נכה הסירוֹ מן המלוכה ואסר אותו. יתרה מזו – וַיִּתֶּן־עֹנֶשׁ עַל־הָאָרֶץ מֵאָה כִכַּר־כֶּסֶף וְכִכַּר זָהָב, קנס משמעותי.
פסוק לד:וַיַּמְלֵךְ פַּרְעֹה נְכֹה אֶת־אֶלְיָקִים בֶּן־יֹאשִׁיָּהוּ תַּחַת יֹאשִׁיָּהוּ אָבִיו. ייתכן שפרעה הסיר את יהואחז ממלכותו לא בגלל אישיותו או התנהגותו של יהואחז, אלא רק משום שלא הוא היה מי שהמליך אותו. כדי לבטא את שררתו ושלטונו הוא החליף אותו באחיו. וַיַּסֵּב אֶת־שְׁמוֹ יְהוֹיָקִים. הוא העניק לו שם מלכות. וְאֶת־יְהוֹאָחָז לָקַח בשבי, וַיָּבֹא מִצְרַיִם וַיָּמָת שָׁם.
פסוק לה:וְהַכֶּסֶף וְהַזָּהָב נָתַן יְהוֹיָקִים לְפַרְעֹה, כיוון שהוא היה למלך יהודה, הוא שילם את הקנסות מיד, אך לא מכיסו – אַךְ הֶעֱרִיךְ אֶת־הָאָרֶץ, קצב מס על תושביה לָתֵת אֶת־הַכֶּסֶף עַל־פִּי דרישת פַרְעֹה. אִישׁ כְּעֶרְכּוֹ, לפי רכושו נָגַשׂ, גבה אֶת־הַכֶּסֶף וְאֶת־הַזָּהָב מאֶת־עַם הָאָרֶץ לָתֵת לְפַרְעֹה נְכֹה.
פסוק לו:בֶּן־עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה יְהוֹיָקִים בְּמָלְכוֹ וְאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם, וְשֵׁם אִמּוֹ זְבוּדָּה בַת־פְּדָיָה מִן־רוּמָה. הוא היה אחיו מאב של יהואחז, בן לאם אחרת. וְחָמֵשׁ שָׁנָה יְהוֹיָקִים בְּמָלְכוֹ וְאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם, וְשֵׁם אִמּוֹ זְבוּדָּה בַת־פְּדָיָה מִן־רוּמָה.
פסוק לז:וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' כְּכֹל אֲשֶׁר־עָשׂוּ אֲבֹתָיו.
