פסוק א:עֵצוֹת מֵרָחוֹק אֱמוּנָה אֹמֶן. עֵצוֹת שֶׁיָּעַצְתָּ מֵרָחוֹק לְאַבְרָהָם בִּבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים:
פסוק א:אֱמוּנָה אֹמֶן. אֱמוּנָה נֶאֱמֶנֶת. אֹמֶן כְּמוֹ ׳אֹהֶל׳, ׳אֹכֶל׳, וְאֵינוֹ לְשׁוֹן פּוֹעֵל אֶלָּא לְשׁוֹן מִפְעָל, אבוירמנ״ט בלע״ז:
פסוק ב:כִּי שַׂמְתָּ. הַר שֵׂעִיר מֵעִיר לְגָל:
פסוק ב:אַרְמוֹן זָרִים מֵעִיר. מָעוֹן שֶׁעָשׂוּ בְּעִירְךָ, שֶׁהֶחֱרִיבוּהָ, תִּתֵּן אַרְמְנוֹתֶיהָ חֻרְבָּן, אֲשֶׁר לְעוֹלָם לֹא יִבָּנֶה:
פסוק ד:מַחְסֶה מִזֶּרֶם. כִּסּוּי אֹהֶל לְהַצִּיל מִזֶּרֶם, וְצֵל לְהָגֵן מֵחֹרֶב. וּמַהוּ אוֹתוֹ זֶרֶם? הוּא רוּחַ עָרִיצִים, כִּי רוּחָם דִּמָּה לְזֶרֶם הַשּׁוֹטֵף בְּקִיר וּמַפִּילוֹ:
פסוק ה:כְּחֹרֶב בְּצָיוֹן. בְּעֵת יֹבֶשׁ, שֶׁמְיַבֵּשׁ הַזְּרָעִים לְהִתְמוֹלֵל, כֵּן תַּכְנִיעַ שְׁאוֹן זָרִים:
פסוק ה:חֹרֶב בְּצֵל עָב. כְּשֶׁהַמַּיִם מִתְקַשְּׁרִים בְּעָנָן עָב בִּימֵי הַשָּׁרָב, שֶׁהַכֹּל שְׂמֵחִים בּוֹ, כֵּן יַעֲנֶה שִׁיר הַצַּדִּיקִים עַל זְמִיר עָרִיצִים וּמַפַּלְתָּן:
פסוק ה:זְמִיר. לשון ״לא תִזְמֹר״ (ויקרא כה:ד):
פסוק ו:וְעָשָׂה ה׳ צְבָאוֹת לְכָל הָעַמִּים. כְּשֶׁיָּבֹאוּ לִצְבֹּא עַל יְרוּשָׁלַיִם:
פסוק ו:מִשְׁתֵּה שְׁמָנִים. שֶׁהֵם סְבוּרִים שֶׁיְּהֵא נוֹחַ לָהֶם כְּשֶׁמֶן, יֵהָפֵךְ לְמִשְׁתֵּה שְׁמָרִים:
פסוק ו:שְׁמָנִים מְמֻחָיִם. נוֹחִים וְשְׁמֵנִים כְּמוֹחַ עֲצָמוֹת, יִהְיֶה שְׁמָרִים מְזֻקָּקִים מִכָּל מַשְׁקֶה שֶׁמֶן וְיַיִן, שֶׁלֹּא יְהֵא שָׁם אֶלָּא שְׁמָרִים לְבַדָּם; וְכָל זֶה בְּמִלְחֲמוֹת גּוֹג וּמָגוֹג:
פסוק ז:הַלּוֹט. הַכִּסּוּי. הַלּוֹט עַל [כָּל] הָעַמִּים. הַמְכַסֶּה אֶת כָּל הָעַמִּים, הַלּוֹט כְּמוֹ ״וַיָּלֶט פָּנָיו״ (מלכים א יט:יג), ״הִנֵּה הִיא לוּטָה בַשִּׂמְלָה״ (שמואל א כא:י):
פסוק ז:וְהַמַּסֵּכָה. לְשׁוֹן נְסִיכוּת וְשָׂרָרָה:
פסוק ח:בִּלַּע הַמָּוֶת. יְכַסֶּנּוּ וְיַעֲלִימֶנּוּ עוֹלָמִית מִיִּשְׂרָאֵל (פסחים סח א):
פסוק ט:וְאָמַר. עַמּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא ״הִנֵּה וְגוֹ׳״:
פסוק ט:קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ. הָיִינוּ מְקַוִּים לוֹ שֶׁיּוֹשִׁיעֵנוּ:
פסוק י:כִּי תָנוּחַ יַד ה׳. גְּבוּרָתוֹ שֶׁל מָקוֹם:
פסוק י:וְנָדוֹשׁ. יְהֵא נָדוֹשׁ:
פסוק י:תַּחְתָּיו. בִּמְקוֹמוֹ. וְנָדוֹשׁ כְּמוֹ ״וְנָרוֹץ הַגַּלְגַּל״ (קהלת יב:ו):
פסוק י:מַדְמֵנָה. טִיט, וְכֵן ״לְדֹמֶן עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה״ (ירמיה ח:ב):
פסוק יא:וּפֵרַשׂ יָדָיו. וְשָׁבַר יָדוֹן וּזְרוֹעוֹתָיו בְּסִפּוּק כַּפַּיִם בִּבְכִי:
פסוק יא:הַשֹּׂחֶה. הַשָּׁט בַּמַּיִם:
פסוק יא:לִשְׂחוֹת. לָשׁוּט, וְכֵן ״מֵי שָׂחוּ״ (יחזקאל מז:ה):
פסוק יא:וְהִשְׁפִּיל. הַמַּשְׁפִּיל אֶת גַּאֲוָתוֹ:
פסוק יא:עִם אָרְבּוֹת יָדָיו. לָשׁוֹן ״וְאָרַב לוֹ״ (דברים יט:יא), תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״אַשְׁוַת יְדוֹהִי״ – מָקוֹם שֶׁהוּא שָׂם לוֹ יָדַיִם לֶאֱרוֹב, וְהֵם מִגְדָּלִים גְּבוֹהִים. אַשְׁוַת – חוֹמוֹת וּמִגְדָּלִים, כְּמוֹ ״נָפְלוּ אָשְׁיוֹתֶיהָ״ (ירמיהו נ:טו):
פסוק יב:מִשְׂגַּב חוֹמֹתֶיךָ. לְמוֹאָב הוּא אוֹמֵר:
