ותמנע היתה פלגש לפי שנצטוינו בבני עשו שלא נתעבם ולא נקח ארצם והם כל בניו הידועים לו היושבים בשעיר שהם נקראים אדום על שמו אבל בן פלגש אינו בכלל ולא ירשו עמם בארצם ונצטוינו לתעבו ולמחות שמו:
פסוק כד:
אשר מצא את הימים כתב הרמב"ן פרדים ומצא שיולידו מין בשאינו מינו ואינו כן בשאר כלאים. ואמר במדבר ברעותו את החמורים שהיו לו שם במדבר חמורים רבים תובעים אתונות והרביעם עם הסוסיות והולידו ונחשב לו לחכמה בדורו שהכיר במיניהם שקרובים לטבע ויולידו והנה נודע במעשה ההיא ועל כן יתארהו בו. ואונקלוס תרגם גבריא פי' שענה באו עליו מן האומה הנקראים אמים לפנים עם גדול ורב כענקים ורצו לגזול ממנו החמורים של צבעון אביו והוא היה במדבר ואין עוזר לו ותמצא ידו להם והציל מידם והוא מלשון תמצא ידך לכל אויביך והיה נודע בגבורה ההיא:
פסוק לט:
בת מטרד בת מי זהב פי' בת עשיר שכל ימיו היה טרוד לצרף זהב והיה הזהב הולך בביתו כמים: