פסוק א:שִׁכּוֹרֵי אֶפְרַיִם. שֶׁהָיוּ מִשְׁתַּכְּרִין בְּיַיִן טוֹב שֶׁל מְדִינַת פְּרוּגִיתָא, כִּדְאָמַר (שבת קמז ב): מַיָּא דְּדוֹרְמַסְקִית וְחַמְרָא דִּפְרוּגִיתָא קִפְּחוּ עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים:
פסוק א:וְצִיץ נֹבֵל צְבִי תִפְאַרְתּוֹ. וּמַצַּב מַטַּע תִּפְאַרְתּוֹ יִהְיֶה צִיץ הַפֶּרַח שֶׁלּוֹ נוֹבֵל. הֵם תְּאֵנִים הַמְקֻלְקָלוֹת, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בִּבְרָכוֹת (ברכות מ ב) עַל הַנּוֹבְלוֹת, וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ: בְּשׁוּלֵי כַּמְרָא, וְצִיץ נֵץ, כְּדִמְתַרְגְּמִינָן (במדבר יז:כג) ״וַיָּצֵץ צִיץ״ – ״וְאָנֵץ נֵץ״:
פסוק א:אֲשֶׁר נְטוּעִים עַל רֹאשׁ גֵּיא שְׁמָנִים. הִיא כִּנֶּרֶת, שֶׁפֵּרוֹתֶיהָ מְתוּקִים, וְשָׁם הֵם הוֹלְמִים עַצְמָן בְּיָיִן:
פסוק א:הֲלוּמֵי יָיִן. ״כְּתוּשֵׁי חֲמַר״. וְיֵשׁ עוֹד לִפְתּוֹר צְבִי תִפְאַרְתּוֹ אֲשֶׁר עַל וְגוֹ׳: צְבִי הַתִּפְאֶרֶת שֶׁעַל רֹאשׁ עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים, הַמְּשׁוּחִין בְּגֵאוּת רָאשֵׁי שְׁמָנִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ו:ו) ״רֵאשִׁית שְׁמָנִים יִמְשָׁחוּ״. גֵּיא לְשׁוֹן ׳גַּאֲוָה׳, כְּמוֹ (ישעיהו טז:ו) ״מוֹאָב גֵּיא מְאֹד״ (וְאוֹתוֹ הַצִּיץ כְּצִיצַת נוֹבֵל תִּהְיֶה). הֲלוּמֵי יָיִן. כָּךְ קוֹרְאָן עַל שֵׁם שִׁכְרוּתָן, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (עמוס ו:ו) ״הַשּׁוֹתִים בְּמִזְרְקֵי יָיִן״:
פסוק ב:הִנֵּה יֵשׁ רוּחַ חָזָק וְאַמִּץ לַה׳, שֶׁהוּא כְּזֶרֶם בָּרָד וְשַׂעַר קֶטֶב מְרִירִי:
פסוק ב:הִנִּיחַ לָאָרֶץ בְּיָד. יַנִּיחֵהוּ עַל אַרְצָם בְּיָדוֹ הַחֲזָקָה, וְיַפִּיל הַנּוֹבְלוֹת מִן הַתְּאֵנִים:
פסוק ד:כְּבִכּוּרָהּ בְּטֶרֶם קַיִץ. כְּבִשּׁוּלָהּ שֶׁל תְּאֵנַת צִיץ נֹבֵל:
פסוק ד:בְּטֶרֶם קַיִץ. עֵת בִִּשּׁוּל שְׁאָר הַתְּאֵנִים, אֲשֶׁר מִתּוֹךְ שֶׁהִיא בְּכוּרָה קוֹפֵץ עָלֶיהָ וּבוֹלְעָהּ בְּעוֹדָהּ בְּכַפּוֹ, כָּךְ ״וַיִּשְׁקֹד עַל הָרָעָה וַיְבִיאֶהָ עָלֵינוּ״ (דניאל ט:יד):
פסוק ה:בַּיּוֹם הַהוּא. כְּהִתָּם הַפּוֹשְׁעִים:
פסוק ה:יִהְיֶה ה׳ צְבָאוֹת לַעֲטֶרֶת צְבִי. לַצַּדִּיקִים הַנִּשְׁאָרִים בָּהּ:
פסוק ו:וּלְרוּחַ מִשְׁפָּט. יִהְיֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהוֹרוֹת מִשְׁפָּט:
פסוק ו:לַיּוֹשֵׁב עַל הַמִּשְׁפָּט וְלִגְבוּרָה. יִהְיֶה לְאוֹתָן שֶׁהֵם מְשִׁיבֵי מִלְחָמָה, מִלְחַמְתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה (מגילה טו ב):
פסוק ז:וְגַם אֵלֶּה. יוֹשְׁבֵי מִשְׁפָּט וּמְשִׁיבֵי מִלְחָמָה שֶׁבַּדּוֹר הַזֶּה, כְּלוֹמַר: טוֹבִים וַחֲשׁוּבִים שֶׁבָּהֶן, בַּיַּיִן שָׁגוּ, כִּי עַתָּה אֵין טוֹב בָּהֶם:
פסוק ז:שָׁגוּ בָּרֹאֶה. הִלְעִיגוּ בְּדִבְרֵי הַנְּבִיאִים, וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם בְּמַאֲכַל מַעֲדַנִּים, שֶׁרָאוּהוּ עֹנֶג לָהֶם:
פסוק ז:פָּקוּ פְּלִילִיָּה. הִכְשִׁילוּ הַמִּשְׁפָּט:
פסוק ז:פָּקוּ. לְשׁוֹן ״פִּיק בִּרְכַּיִם״ (נחום ב:יא), ״פּוּקָה״ (שמואל א כה:לא):
פסוק ח:כִּי כָּל שֻׁלְחָנוֹת. שֶׁלָּהֶם, שֶׁל זִבְחֵי מֵתִים הֵם, שֶׁהֵם כְּקִיא צוֹאָה:
פסוק ח:בְּלִי מָקוֹם. אֵין הַדַּעַת סוֹבַלְתָּן:
פסוק ט:אֶת מִי יוֹרֶה דֵעָה. שֶׁמָּא לְתִינוֹקוֹת שֶׁאֵין יוֹדְעִין לְהָבִין, כִּי הַגְּדוֹלִים פָּנוּ לְדֶרֶךְ רָעָה?
פסוק ט:גְּמוּלֵי מֵחָלָב. בְּדוּלֵי מֵחָלָב:
פסוק ט:עַתִּיקֵי מִשָּׁדָיִם. לְשׁוֹן ״וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם״ (בראשית יב:ח). דָּבָר אַחֵר: בְּדוּלִים מִן הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת חָלָב, וְעַתִּיקֵי מִשָּׁדָיִם מוּסָרִים מִלִּפְנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים:
פסוק י:כִּי צַו לָצָו צַו לָצָו. נָבִיא מְצַוֶּה לָהֶם מֵאֵת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהֵם יֵשׁ לָהֶם צַו שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה כְּנֶגֶד צַו זֶה; וְחוֹזֵר הַנָּבִיא וּמוֹכִיחָם, וְהֵם תָּמִיד אוֹמְרִים: ״יֵשׁ לָנוּ צַו לְצַו שֶׁלָּנוּ חָשׁוּב מִשֶּׁלְּךָ״:
פסוק י:קַו לָקָו. יֵשׁ לָהֶם קַו מִשְׁקוֹלֶת מִשְׁפְּטֵי רֶשַׁע כְּנֶגֶד קַו הַצֶּדֶק:
פסוק י:זְעֵיר שָׁם. הַנָּבִיא אוֹמֵר לָהֶם: עוֹד מְעַט תָּבוֹא עֲלֵיכֶם רָעָה, וְהֵם אוֹמְרִים: ״זְעֵיר שָׁם, יְמַהֵר יָחִישָׁה מַעֲשֵׂהוּ״ (ישעיהו ה:יט) לְיָמִים מוּעָטִין:
פסוק יא:בְּלַעֲגֵי שָׂפָה. וְכֵן כָּל לְשׁוֹן לְעָגִים, וְכֵן (ישעיהו לב:ד) ״עִלְּגִים״, שְׁנֵיהֶם לְשׁוֹן הָפוּךְ שֶׁאֵינוֹ מְיֻשָּׁר לְהִשָּׁמַע:
פסוק יא:יְדַבֵּר אֶל הָעָם הַזֶּה. כָּל הַמְדַבֵּר אֲלֵיהֶם דְּבַר נְבוּאָה וְתוֹכָחָה, דּוֹמֶה לָהֶם לְלָשׁוֹן נִלְעָג, שֶׁאֵין יְכוֹלִין לְהָבִין בּוֹ:
פסוק יב:אֲשֶׁר אָמַר הַנָּבִיא לָהֶם זֹאת הַמְּנוּחָה – לִהְיוֹתְכֶם בְּשַׁלְוָה, הָנִיחוּ לֶעָיֵף – שֶׁלֹּא תִגְזְלוּהוּ, זֹאת תִּהְיֶה לָכֶם הַמַּרְגֵּעָה:
פסוק יג:וְהָיָה לָהֶם דְּבַר ה׳ וגו׳. כְּמִדָּתָם יִמְדּוֹד לָהֶם, יִגְזוֹר שֶׁדְּבָרוֹ עֲלֵיהֶם צַו שֶׁל אֻמּוֹת הַמִּשְׁתַּעְבְּדִים בָּם עַל צַו, פְּקוּדָה עַל פְּקוּדָה, עֲבוֹדָה עַל עֲבוֹדָה,קַו שֶׁל פֻּרְעָנוּת כְּנֶגֶד קַו שֶׁל עֲבֵירוֹת שֶׁבְּיָדָם, קַו לָקָו תִּקְוָה חִלּוּף תִּקְוָה, יְקַוּוּ לְאוֹר וְהִנֵּה חֹשֶׁךְ (איוב ג:ט):
פסוק יג:זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם. לְיָמִים מוּעָטִים תָּבֹא עֲלֵיהֶם, וְהֵם יִתְמַעֲטוּ שָׁם בְּאֶרֶץ אוֹיְבֵיהֶם:
פסוק יד:מֹשְׁלֵי הָעָם הַזֶּה. הָאוֹמְרִים לָצוֹן בְּלָשׁוֹן מָשָׁל, כְּגוֹן:
פסוק טו:כָּרַתְנוּ בְרִית אֶת מָוֶת. שֶׁלֹּא יָבֹא עָלֵינוּ:
פסוק טו:עָשִׂינוּ חֹזֶה. גְּבוּל שֶׁלֹּא יַעַבְרֶנְהוּ, וְכֵן ״מְחוֹז חֶפְצָם״ (תהלים קז:ל), וְכֵן ״מֶחֱזָה אֶל מֶחֱזָה״ (מלכים א ז:ה), כֻּלָּם לְשׁוֹן ׳גְּבוּל׳ הֵם וְחִיצוֹנוֹ שֶׁל דָּבָר, אשומיי״ר בלע״ז:
פסוק טו:שִׁיט שׁוֹטֵף. מַכָּה הַמִּתְהַלֶּכֶת בָּאָרֶץ:
פסוק טו:לֹא יְבוֹאֵנוּ. לֹא יָבֹא עָלֵינוּ:
פסוק טו:שַׂמְנוּ כָזָב. שַׂמְנוּ עֲבוֹדָה זָרָה:
פסוק טו:מַחְסֵנוּ. מַחֲסֶה שֶׁלָּנוּ:
פסוק טו:וּבַשֶּׁקֶר נִסְתָּרְנוּ. בְּעֲבוֹדָה זָרָה בָּטַחְנוּ לְהַסְתִּירֵנוּ:
פסוק טז:הִנְנִי יִסַּד לְשׁוֹן עָבָר הוּא, כְּמוֹ (אסתר א:ח) ״יִסַּד הַמֶּלֶךְ״, וְכֵן צָרִיךְ לְפוֹתְרוֹ: הִנְנִי הוּא אֲשֶׁר יִסַּד כְּבָר. (בְּצִיּוֹן אֶבֶן כְּבָר) נִגְזְרָה הַגְּזֵרָה לְפָנַי, וְהֶעֱמַדְתִּי מֶלֶךְ מָשִׁיחַ, שֶׁיְּהֵא בְּצִיּוֹן לְאֶבֶן בֹּחַן, לְשׁוֹן מִבְצָר וְחֹזֶק, כְּמוֹ (ישעיהו לב:יד) ״עֹפֶל וָבַחַן״, וּכְמוֹ ״הֵקִימוּ בְחוּנָיו״ (ישעיהו כג:יג):
פסוק טז:מוּסָד מוּסָּד. הָרִאשׁוֹן פַּתַּח לְפִי שֶׁהוּא דָבוּק, מוּסָד שֶׁל מוּסָד, שֶׁהוּא מוּסָד גָּמוּר:
פסוק טז:הַמַּאֲמִין לֹא יָחִישׁ. הַמַּאֲמִין דָּבָר זֶה לֹא יְמַהֲרֶנָּה, לֹא יֹאמַר: ״אִם אֱמֶת הוּא, יְמַהֵר לָבֹא״:
פסוק יז:וְשַׂמְתִּי מִשְׁפָּט לְקָו. לִפְנֵי בֹּא אוֹתוֹ מֶלֶךְ אָבִיא עֲלֵיכֶם גְּזֵרוֹת לְהָתֵם הַפּוֹשְׁעִים שֶׁבָּכֶם, וְשַׂמְתִּי מִשְׁפָּט יִסּוּרִין לִהְיוֹת לְקָו, כְּלוֹמַר: אָשִׂים קַו מִדַּת יִסּוּרִין לְהָבִיא עֲלֵיכֶם, וְאֶת צְדָקָה אָשִׂים שֶׁתְּהֵא מִשְׁקֹלֶת הַמְיַשֶּׁרֶת בִּנְיַן הַבּוֹנִין בַּחוֹמוֹת, כְּלוֹמַר: שֶׁתְּהֵא צְדָקָה מְהַלֶּכֶת לִפְנֵיהֶם וּמְיַשֶּׁרֶת דַּרְכֵיהֶם, שֶׁיִּכְלוּ הַפּוֹשְׁעִים וְנוֹתְרוּ הַצַּדִּיקִים:
פסוק יז:וְיָעָה בָרָד מַחְסֵה כָזָב. אוֹתוֹ כִּסּוּי שֶׁאֲמַרְתֶּם כִּי שַׂמְנוּ כָזָב מַחְסֵנוּ, יָבֹא בָרָד וִיטַאטְאֵנוּ. וְיָעָה לְשׁוֹן ׳טִאוּט׳, כְּמוֹ ״אֶת הַיָּעִים״ (מלכים א ז:מ) שֶׁגּוֹרְפִין בָּהֶן אֵפֶר הַכִּירוֹת:
פסוק יז:וְסֵתֶר, שֶׁאֲמַרְתֶּם עָלָיו וּבַשֶּׁקֶר נִסְתָּרְנוּ הַמַּיִם יִשְׁטְפוּהוּ, כְּלוֹמַר: אָבִיא הֲמוֹן אֻמּוֹת שֶׁיִּשְׁבְּרוּ מַצֵּבוֹתֵיכֶם וּפְסִילֵיכֶם. וְלָשׁוֹן מִשְׁפָּט הָאָמוּר כָּאן יושטיצ״א בלע״ז:
פסוק יח:וְכֻפַּר בְּרִיתְכֶם אֶת מָוֶת. וְיִתְבַּטֵּל הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם כָּרַתְנוּ בְרִית אֶת מָוֶת. כָּל ׳כַּפָּרָה׳ לְשׁוֹן ׳קִנּוּחַ׳ וְ׳סִלּוּק דָּבָר׳, וְכֵן ״אֲכַפְּרָה פָנָיו״ (בראשית לב:כא):
פסוק יח:וְחָזוּתְכֶם, אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם: עִם שְׁאוֹל עָשִׂינוּ חֹזֶה:
פסוק יח:שׁוֹט שׁוֹטֵף. אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לֹא יְבוֹאֶנּוּ, וִהְיִיתֶם לוֹ לְמִרְמָס:
פסוק יט:בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר. כְּלוֹמַר, תָּדִיר תָּדִיר אָבִיא עֲלֵיכֶם גְּזֵרוֹת:
פסוק יט:וְהָיָה רַק זְוָעָה הָבִין שְׁמוּעָה. זְוָעָה לְכָל הַשּׁוֹמְעִים לְהָבִין שְׁמוּעוֹת פֻּרְעָנוּת הַקָּשׁוֹת שֶׁאָבִיא עֲלֵיכֶם, כָּל הַשּׁוֹמְעִים יָזוּעוּ:
פסוק כ:כִּי קָצַר הַמַּצָּע מֵהִשְׂתָּרֵעַ. כִּי אָבִיא עֲלֵיכֶם שׂוֹנֵא דּוֹחֵק אֶתְכֶם, אֲשֶׁר לֹא תוּכְלוּ לְהַסְפִּיק עֲבוֹדָתוֹ, כְּשֶׁיַּצִּיעַ מַצָּעוֹ עֲלֵיכֶם יִקְצַר לוֹ מֵהִשְׂתָּרֵעַ הַשּׁוֹכֵב עָלָיו:
פסוק כ:מֵהִשְׂתָּרֵעַ. מִהִשְׁתַּטֵּחַ לְהַאֲרִיךְ אֵיבָרָיו, אישטנדליי״ר בלע״ז:
פסוק כ:וְהַמַּסֵּכָה צָרָה. הַנָּסִיךְ שֶׁיִּמְשׁוֹל עֲלֵיכֶם יִהְיֶה מְקוֹמְכֶם דָּחוּק לוֹ בְּהִתְכַּנְּסוֹ לְתוֹכוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ דְּרָשׁוּהוּ (יומא טב) עַל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהִכְנִיס מְנַשֶּׁה לַהֵיכָל (דברי הימים ב לג:ז): קָצַר הַמַּצָּע הַזֶּה מֵהִשְׂתָּרֵעַ, מֵהִשְׂתָּרֵר עָלָיו שְׁנֵי רֵעִים. וַאֲנִי פֵּרַשְׁתִּיו לְפִי פְּשׁוּטוֹ, וּבְדֶרֶךְ זֶה תִּרְגֵּם יוֹנָתָן. וְאַף מִדְרַשׁ רַבּוֹתֵינוּ יֵשׁ לְיַשְּׁבוֹ עַל אֹפֶן הַדִּבּוּר, כְּלוֹמַר: לָמָּה אֲנִי מֵבִיא עֲלֵיכֶם פֻּרְעָנוּת זוֹ? לְפִי שֶׁקָּצַר הַמַּצָּע מֵהִשְׂתָּרֵעַ אֲנִי לְבַדִּי עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ח:כז) ״הִנֵּה הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ״, וְכָל שֶׁכֵּן בְּהַכְנִיסְכֶם מַסֵּכָה עִמִּי, כִּבְיָכוֹל צַר לָנוּ הַמָּקוֹם:
פסוק כא:כִּי כְהַר פְּרָצִים. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״אֲרֵי כְּמָא דְזָעוּ טוּרַיָּא כַּד אִתְגְּלִי יְקָרָא דַה׳ בְּיוֹמֵי עֻזִּיָּה מַלְכָּא (ישעיהו ו:ד), וּכְנִיסִין דַּעֲבִיד לִיהוֹשֻׁעַ בְּמֵישַׁר גִּבְעוֹן (יהושע י:יב) וְכוּ׳, כֵּן יִתְגְּלֵי לְאִתְפָּרְעָא מִדְּעַבְדִין וְכוּ׳״:
פסוק כא:זָר מַעֲשֵׂהוּ. יִדְמֶה לָכֶם לְזָר, כִּי יָבוֹא עֲלֵיכֶם פֻּרְעָנוּת קָשָׁה:
פסוק כא:וְלַעֲבֹד עֲבֹדָתוֹ. לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ, כְּמוֹ ׳עֲבוֹדַת הָאֲדָמָה׳, לבורי״ר בלע״ז:
פסוק כב:וְעַתָּה אַל תִּתְלוֹצָצוּ. לֵאמֹר ״כָּרַתְנוּ בְרִית אֶת מָוֶת״ (ישעיהו כח:טו):
פסוק כב:מוֹסְרֵיכֶם. יִסּוּרִין:
פסוק כד:הֲכֹל הַיּוֹם לְשׁוֹן תְּמִיהָה הוּא, לְכָךְ נָקוּד חֲטַף פַּתַּח:
פסוק כד:יַחֲרֹשׁ. מִי שֶׁחוֹרֵשׁ לִזְרוֹעַ, וְכִי הַחוֹרֵשׁ כְּדֵי לִזְרֹעַ לְעוֹלָמִים חוֹרֵשׁ? אִם כֵּן, מַה יּוֹעִיל? אַף הַנְּבִיאִים מוֹכִיחִים אֶתְכֶם לְהַחֲזִירְכֶם לְמוּטָב, הַלְּעוֹלָמִים יוֹכִיחוּ וְלֹא יוֹעִילוּ?
פסוק כד:יִפְתַּח וִישַׂדֵּד אַדְמָתוֹ. וְכִי לְעוֹלָם לֹא יִזְרַע, אֶלָּא תָּמִיד יִפְתַּח אֶת הָאֲדָמָה בְּאִתִּים וּבִכְלֵי מַחֲרֵשָׁה? וִישַׂדֵּד לְשׁוֹן עֲבוֹדַת שָׂדֶה. יִפְתַּח וִישַׂדֵּד – בִּתְחִלָּה הוּא עוֹשֶׂה תְּלָמִים רְחָבִים וְסוֹף הוּא עוֹשֶׂה תְּלָמִים קְטַנִּים בְּמִדְרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא:
פסוק כה:הֲלוֹא כֵּן דֶּרֶךְ הַחוֹרֵשׁ: כֵּיוָן שֶׁחוֹרֵשׁ, מַשְׁוֶה פְּנֵי הָאֲדָמָה וְאַחַר כָּךְ זוֹרֵעַ:
פסוק כה:וְהֵפִיץ קֶצַח. אִם קֶצַח בָּא לִזְרוֹעַ, זוֹרְעָהּ בִּתְפוּצָה, וְאִם כַמֹּן בָּא לִזְרוֹעַ, זוֹרְעוֹ בִּזְרִיקָה. קֶצַח מִין אֹכֶל הוּא:
פסוק כה:וְשָׂם חִטָּה שׂוֹרָה וּשְׂעֹרָה נִסְמָן וְכֻסֶּמֶת גְּבֻלָתוֹ. וְאִם תְּבוּאָה בָּא לִזְרֹעַ, כָּךְ הוּא מִנְהָגוֹ: זוֹרֵעַ הַחִטִּין בְּאֶמְצַע הַחֲרִישָׁה, וְהַשְּׂעוֹרָה זוֹרֵעַ סָבִיב לָהֶם לָהֶם, וְהַכּוּסְמִין זוֹרְעָהּ עַל גְּבוּלֵי הַשָּׂדֶה וּמְצָרָיו. שׂוֹרָה לְשׁוֹן ׳שְׂרָרָה׳, זוֹרֵעַ בָּאֶמְצַע, וְנִמְצָאָה שׂוֹרָה עַל הַשְּׂעוֹרִין וְהַכּוּסְמִין:
פסוק כו:וְיִסְּרוֹ לַמִּשְׁפָּט וְגוֹ׳. אַף מִי שֶׁאֱלֹהָיו יוֹרֶנּוּ, לֹא לָנֶצַח יִשְׁלַח נְבִיאִים לְהוֹכִיחוֹ. אַחֲרֵי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ לַתּוֹכָחָה, הוּא יְיַסְּרֶנּוּ בְּמִשְׁפְּטֵי יִסּוּרִין כְּדֵי שֶׁתּוֹעִיל עֲמַל תּוֹכַחְתּוֹ שֶׁהוֹכִיחַ, כָּזֶה שֶׁמַשְׁוֶה פְּנֵי הָאָרֶץ לִזְרוֹעַ כְּדֵי שֶׁתִּצְלַח עֲמַל חֲרִישָׁתוֹ שֶׁחָרַשׁ:
פסוק כז:בֶחָרוּץ. הוּא עֵץ עָשׂוּי חֲרִיצִים חֲרִיצִים, וּשְׁמוֹ ״מוֹרַג״ (ישעיהו מא:טו), וּמְחַתֵּךְ בּוֹ הַקַּשִּׁין לִהְיוֹת תֶּבֶן:
פסוק כז:כִּי לֹא בֶחָרוּץ יוּדַשׁ קֶצַח. לְפִי שֶׁזַּרְעוֹ נוֹחַ לָצֵאת מִתּוֹךְ קַשִּׁין שֶׁלּוֹ, וְכֵן עַל כַּמֹּן לֹא יָסִבּוּ אוֹפַן עֲגָלָה לְדוּשׁוֹ, לְפִי כִּי קַל הַקֶּצַח לְחוֹבְטָהּ בַּמַטֶּה וְהַכַּמֹּן בַּשָּׁבֶט:
פסוק כח:לֶחֶם יוּדָק. וְאֶת מִי דָּקִים בִּדְבָרִים קָשִׁין? אֶת הַלֶּחֶם שֶׁל תְּבוּאָה, לְפִי שֶׁאֵינָהּ נוֹחָה לֵחָבֵט:
פסוק כח:כִּי לֹא לָנֶצַח אָדוֹשׁ יְדוּשֶׁנּוּ. הֲרֵי ׳כִּי׳ זֶה מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן ׳אֶלָּא׳: לֹא לָנֶצַח כּוֹתְשִׁין עָלָיו, לְפִי שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יִכְתְּשׁוּ גַּרְעִינֵי הַזֶּרַע לִהְיוֹת נִדָּשִׁין לִכָּתֵת עַל יְדֵי הֶחָרוּץ וְאוֹפַן הָעֲגָלָה:
פסוק כח:וְהָמַם גִּלְגַּל עֶגְלָתוֹ וּפָרָשָׁיו. וּכְשֶׁמְּסַבְּבִין עָלָיו אוֹפַנֵּי עֲגָלָה לְדֻקּוֹ וּלְדוּשׁוֹ, אֲפִלּוּ הַגִּלְגַּל הוּמַם וּמִשְׁתַּבֵּר, וְכֵן שְׁאָר כְּלֵי הָעֲגָלָה עִמּוֹ הַמַּפְרִישִׁים אֶת הַתְּבוּאָה מִקַּשֶּׁיהָ לֹא יְדֻקֶּנּוּ, וְהַחִטִּים אֵינָם נִדֹּקִּין לִהְיוֹת נִטְחָנִין. אָדוֹשׁ יְדוּשֶׁנּוּ – כְּמוֹ ״עָשֹׂה יַעֲשֶׂה״ (יחזקאל לא:יא), ״צָנוֹף יִצְנֹף״ (ישעיהו כב:יח), וְאָלֶ״ף זוֹ בָּאָה בִּמְקוֹם הֵ״א, כְּמוֹ ״וְאַחֲרֵי כֵן אֶתְחַבַּר יְהוֹשָׁפָט״ (דברי הימים ב כ:לה) כְּמוֹ הִתְחַבֵּר, אַף כָּאן הָדוֹשׁ יְדוּשֶׁנּוּ, וְכֵן חִבְּרוֹ מְנַחֵם:
פסוק כט:גַּם זֹאת מֵעִם וגו׳. גַּם זֹאת, כְּדֶרֶךְ דָּשֵׁי תְּבוּאָה וְחוֹבְטֵי קֶצַח וְכַמֹּן, מֵעִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָצָא:
פסוק כט:הִפְלִיא עֵצָה. לְהַרְאוֹתְכֶם רְמָזִים בְּדֶרֶךְ חִדּוּשׁ מָשָׁל נִפְלָא וּמְכֻסֶּה, כִּי כַּאֲשֶׁר הַכַּמּוֹן וְהַקֶּצַח אֵינָם מַכְבִּידִין עֲלֵיהֶם בִּמְדוּשָׁה רַבָּה, לְפִי שֶׁהֵם נֶחְבָּטִין בְּקַל, כָּךְ אִלּוּ הֱיִיתֶם מְמַהֲרִין לְקַבֵּל מוּסָר, לֹא הָיָה מַכְבִּיד עֲלֵיכֶם גְּזֵרוֹת; וְאַתֶּם קָשִׁים לְקַבֵּל תּוֹכָחוֹת כַּתְּבוּאָה הַקָּשָׁה לָדוּשׁ, לְכָךְ יַכְבִּיד עֲלֵיכֶם הַרְבֵּה, וְלֹא לָנֶצַח לְכִלָּיָה יָרִיב וִידַקֶּה, כַּאֲשֶׁר ״לֹא לָנֶצַח אָדוֹשׁ יְדוּשֶׁנּוּ״ (ישעיהו כח:כח), וְיִכְלוּ חִצֵּי מַכּוֹתָיו וְאַתֶּם לֹא תִכְלוּ, דֻּגְמַת הֲמִימַת הַגַּלְגַּל וְהָעֲגָלָה וְהַחִטִּין לֹא יִדֹּקּוּ; וְאִלּוּ הֱיִיתֶם נוֹחִים לִכְלוֹת, לֹא הָיָה בּוֹדֵק אֶתְכֶם בְּיִסּוּרִין קָשִׁין, כַּפִּשְׁתָּנִי הַזֶּה, כְּשֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁפִּשְׁתָּנוֹ יָפֶה, הוּא מְנַקֵּשׁ עָלֶיהָ (בראשית רבה לד ב):
