פסוק א:אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם. מִמֶּנּוּ:
פסוק א:וְאֶל מַקֶּבֶת בּוֹר. שֶׁנּוֹקְבִין וְחוֹצְבִין בָּהּ אֶת הַבּוֹרוֹת, אֲשֶׁר נֻקַּרְתֶּם בָּהּ:
פסוק א:נֻקַּרְתֶּם. לְשׁוֹן ״נִקְרַת הַצּוּר״ (שמות לג:כב), ״יִקְּרוּהָ עֹרְבֵי נַחַל״ (משלי ל:יז). וּמִי הוּא הַצּוּר? הוּא אַבְרָהָם אֲבִיכֶם, וּמִי הִיא הַמַּקֶּבֶת? הִיא שָׂרָה אֲשֶׁר חוֹלֶלְתְכֶם, אֲשֶׁר יְלַדְתְכֶם, לְשׁוֹן ״כִּי חָלָה גַּם יָלְדָה״ (ישעיהו סו:ח):
פסוק ב:תְּחוֹלֶלְכֶם. אֲשֶׁר תֵּלֵד אֶתְכֶם:
פסוק ב:כִּי אֶחָד קְרָאתִיו. כִּי אֶחָד הָיָה, יְחִידִי בְּאֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר הִגְלֵיתִיו שָׁם מֵאַרְצוֹ וּמִמּוֹלַדְתּוֹ, קְרָאתִיו – רִבִּיתִיו וְגִדַּלְתִּיו, לְשׁוֹן ״קְרִיאֵי הָעֵדָה״ (במדבר א:טז), וּכְשֵׁם שֶׁהוּא הָיָה יָחִיד וְגִדַּלְתִּיו, כֵּן אֲגַדֵּל אֶתְכֶם שֶׁאַתֶּם יְחִידִים לִי:
פסוק ג:וְעַרְבָתָהּ. אַף הוּא לְשׁוֹן ׳מִדְבָּר׳, כְּמוֹ ״בְּאֶרֶץ עֲרָבָה וְשׁוּחָה״ (ירמיהו ב:ו), אֶלָּא שֶׁהָעֲרָבָה כְּבָר הָיָה בָּהּ יִשּׁוּב וְהֻחְרְבָה:
פסוק ג:תּוֹדָה. קוֹל הוֹדָיָה:
פסוק ד:כִּי תוֹרָה מֵאִתִּי תֵצֵא. דִּבְרֵי נְבִיאִים תּוֹרָה הוּא, וְהַמִּשְׁפָּטִים סוֹפָן לִהְיוֹת מַרְגּוֹעַ וּמְנוּחָה לָעַמִּים, אֲשֶׁר אֶהְפּוֹךְ לָהֶם שָׂפָה בְרוּרָה לְעָבְדֵנִי (צפניה ג:ט):
פסוק ד:אַרְגִּיעַ. אָנִיחַ:
פסוק ה:יִשְׁפֹּטוּ. יְיַסְּרוּ, יושטיצ״א בלע״ז:
פסוק ו:שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ. שָׂרֵי צְבָאוֹת הָאֻמּוֹת שֶׁבַּשָּׁמַיִם:
פסוק ו:נִמְלָחוּ. נִתְבַּלּוּ, כְּמוֹ (ירמיהו לח:יב) ״בְּלוֹיֵי הַסְּחָבוֹת וְהַמְּלָחִים״, בֶּגֶד הַנִּשְׁחָת. לָשׁוֹן אַחֵר: נִמְלָחוּ – נִתְבַּלְבְּלוּ, לְשׁוֹן מַלָּחֵי הַיָּם שֶׁמְּבַלְבְּלִין הַמַּיִם בַּמְּשׁוֹטוֹת מַנְהִיגֵי הַסְּפִינָה, וְכֵן ״מְמֻלָּח טָהוֹר קֹדֶשׁ״ (שמות ל:לה):
פסוק ו:וְהָאָרֶץ. שִׁלְטוֹנֵי הָאָרֶץ:
פסוק ו:וְיֹשְׁבֶיהָ. שְׁאָר הָעָם:
פסוק ו:וִישׁוּעָתִי. לְעַמִּי לְעוֹלָם תִּהְיֶה. דָּבָר אַחֵר: שָׁמַיִם וָאָרֶץ מַמָּשׁ, וְכֵן פִּתְרוֹנוֹ: שְׂאוּ עֵינֵיכֶם וְהַבִּיטוּ אֶל הַשָּׁמַיִם וְאֶל הָאָרֶץ וּרְאוּ כַּמָּה הֵם חֲזָקִים וּבְרִיאִים, וְאַף עַל פִּי כֵן יִבְלוּ, וְצִדְקָתִי וִישׁוּעָתִי יִהְיוּ לְעוֹלָם. הֲרֵי שֶׁצִּדְקָתִי בְּרִיאָה וַחֲזָקָה יוֹתֵר מֵהֶם:
פסוק ח:עָשׁ וְסָס. מִינֵי תוֹלָעִים הֵם:
פסוק ט:עוּרִי עוּרִי. תְּפִלַּת הַנָּבִיא הִיא:
פסוק ט:רַהַב. מִצְרַיִם, שֶׁכָּתוּב בָּהּ ״רַהַב הֵם שָׁבֶת״ (ישעיהו ל:ז):
פסוק ט:מְחוֹלֶלֶת. לְשׁוֹן הֶרֶג חָלָל:
פסוק ט:תַּנִּין. פַּרְעֹה:
פסוק יא:וּפְדוּיֵי ה׳ יְשׁוּבוּן. לְשׁוֹן תְּפִלָּה, וּמוּסָב עַל עוּרִי עוּרִי:
פסוק יב:מִי אַתְּ. בַּת צַדִּיקִים כְּמוֹתֵךְ, מְלֵאָה זְכֻיּוֹת, לָמָּה תִּירְאִי מֵאֱנוֹשׁ אֲשֶׁר סוֹפוֹ לָמוּת?
פסוק יג:וַתִּשְׁכַּח ה׳ עֹשֶׂךָ. וְלֹא נִשְׁעַנְתָּ עָלָיו:
פסוק יג:הַמֵּצִיק. מוֹשְׁלֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם הַמְשַׁעְבְּדִים בָּכֶם:
פסוק יג:כַּאֲשֶׁר כּוֹנֵן. נִזְדַּמֵּן:
פסוק יג:וְאַיֵּה חֲמַת הַמֵּצִיק. מָחָר בָּא וְאֵינֶנּוּ:
פסוק יד:מִהַר צֹעֶה לְהִפָּתֵחַ. אֲפִלּוּ נְקָבִין קָשִׁין עָלָיו, וְצָרִיךְ הוּא לְהִפָּתֵחַ בְּהִלּוּךְ הַמֵּעַיִם כְּדֵי שֶׁלֹּא יָמוּת לַשַּׁחַת, וְכֵיוָן שֶׁמִּהַר לְהִפָּתֵחַ צָרִיךְ הוּא לִמְזוֹנוֹת רַבִּים, שֶׁאִם יֶחְסַר לַחְמוֹ אַף הוּא יָמוּת:
פסוק יד:צֹעֶה. לְשׁוֹן דָּבָר הָעוֹמֵד לִהְיוֹת נִירוֹק, כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר בְּמוֹאָב שֶׁדִּמָּהוּ הַנָּבִיא לְיַיִן (ירמיהו מח:יא) ״הַשֹּׁקֵט אֶל שְׁמָרָיו וְלֹא הוּרַק מִכְּלִי אֶל כֶּלִי״, וְנֶאֱמַר שָׁם ״וְשָׁלַחְתִּי לוֹ צֹעִים וְצֵעֻהוּ וְכֵלָיו יָרִיקוּ״. דָּבָר אַחֵר: מִהַר צֹעֶה – אוֹתוֹ הָאוֹיֵב הַמֵּצִיק, שֶׁהוּא עַכְשָׁיו חֲגוּר מָתְנַיִם, חֲלוּץ כֹּחַ, יְמַהֵר לְהִפָּתֵחַ וְלִהְיוֹת חַלָּשׁ:
פסוק יד:צֹעֶה. חוֹגֵר, כְּמוֹ (ישעיהו סג:א) ״צֹעֶה בְּרֹב כֹּחוֹ״:
פסוק יד:וְלֹא יָמוּת. הַמָּסוּר בְּיָדוֹ לַשַּׁחַת, אֲבָל הַלָּשׁוֹן רִאשׁוֹן מִדְּרַשׁ אַגָּדָה הוּא בִּפְסִיקְתָּא רַבָּתִי (פסיקתא רבתי לג:):
פסוק טו:רֹגַע הַיָּם. לְשׁוֹן ״עוֹרִי רָגַע״ (איוב ז:ה), פרונצ״א בלע״ז:
פסוק טז:לִנְטֹעַ שָׁמַיִם. ״לְקַיָּמָא עַמָּא דַּאֲמִיר עֲלֵיהוֹן דְּיִסְגּוֹן כְּכוֹכְבֵי שְׁמַיָּא״ (תרגום יונתן):
פסוק טז:וְלִיסֹד אָרֶץ. ״וּלְשַׁכְלָלָא כְּנִישְׁתָּא דַּאֲמִיר עֲלֵיהוֹן דְּיִסְגּוֹן כְּעַפְרָא דְּאַרְעָא״:
פסוק יז:קֻבַּעַת. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״פַּיְלֵי״, וְהוּא שֵׁם כּוֹס. וְלִי נִרְאֶה: קֻבַּעַת – אֵלּוּ הַשְּׁמָרִים הַקְּבוּעִים בְּתַחְתִּית הַכְּלִי, וּמָצִית יוֹרֶה עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״שְׁמָרֶיהָ יִמְצוּ״ (תהלים עה:ט):
פסוק יז:הַתַּרְעֵלָה. הוּא מַשְׁקֶה הַמְטַמְטֵם וּמַתִּישׁ כֹּחַ הָאָדָם כְּאָסוּר וְקָשׁוּר וּמְעֻטָּף, כְּמוֹ ״וְהַבְּרוֹשִׁים הָרְעָלוּ״ (נחום ב:ד), ״וְהַשֵּׁרוֹת וְהָרְעָלוֹת״ (ישעיהו ג:יט), שֶׁהוּא לְשׁוֹן ׳עִטּוּף׳, וּבְמַסֶּכֶת שַׁבָּת (שבת סה א) מָדִיּוֹת רְעוּלוֹת – מִין סַרְבָּל נָאֶה לְהִתְעַטֵּף בּוֹ:
פסוק יז:תַּרְעֵלָה. אינטומישמנ״ט בלע״ז:
פסוק יז:מָצִית. אגושטי״ר בלע״ז:
פסוק יט:שְׁתַּיִם הֵנָּה קֹרְאֹתַיִךְ. צָרוֹת כְּפוּלוֹת, שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם:
פסוק יט:מִי אֲנַחֲמֵךְ. מִי אָבִיא לָךְ לְנַחֲמֵךְ וְלוֹמַר: אַף אֻמָּה פְּלוֹנִית הִיא לָקְתָה דֻּגְמָתֵךְ?
פסוק כ:עֻלְּפוּ. לְשׁוֹן ׳עֲיֵפוּת׳, כְּמוֹ (עמוס ח:יג) ״תִּתְעַלַּפְנָה הַבְּתוּלוֹת בַּצָּמָא״, פשמי״ר בלע״ז:
פסוק כ:כְּתוֹא מִכְמָר. הֶפְקֵר כְּתוֹא זֶה שֶׁנָּפַל לְמִכְמָר. תּוֹא כְּמוֹ ״וּתְאוֹ וָזָמֶר״ (דברים יד:ה):
פסוק כא:וּשְׁכֻרַת וְלֹא מִיָּיִן. שִׁכֻרֶת מִדָּבָר אַחֵר שֶׁלֹּא מִיָּיִן:
פסוק כב:יָרִיב עַמּוֹ. אֲשֶׁר יָדִין דִּין עַמּוֹ:
פסוק כג:מוֹגַיִךְ. מְנִיעֵיךְ וּמְטַלְטְלֵיךְ, כְּמוֹ ״וְהִנֵּה הֶהָמוֹן נָמוֹג״ (שמואל א יד:טז). קרושלי״ר בלע״ז:
פסוק כג:שְׁחִי וְנַעֲבֹרָה. עַל גַּבֵּךְ: