פסוק ב:יַעֲשֶׂה זֹּאת. שׁוֹמֵר שַׁבָּת וְגוֹ׳:
פסוק ג:הַבְדֵּל יַבְדִּילַנִי ה׳ מֵעַל עַמּוֹ. לָמָּה אֶתְגַּיֵּר? הֲלֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַבְדִּילֵנִי מֵעַל עַמּוֹ כְּשֶׁיְשַׁלֵּם שְׂכָרָם:
פסוק ג:וְאַל יֹאמַר הַסָּרִיס. לָמָּה אֵיטִיב דְּרָכַי וּמַעֲלָלַי? הֵן אֲנִי כְּעֵץ יָבֵשׁ, מֵאֵין זִכָּרוֹן:
פסוק ד:וּמַחֲזִיקִים. אוֹחֲזִים:
פסוק ז:לְכָל הָעַמִּים. וְלֹא לְיִשְׂרָאֵל לְבַדָּם, כִּי אַף לַגֵּרִים:
פסוק ח:עוֹד אֲקַבֵּץ עָלָיו. מִן הָאֻמּוֹת שֶׁיִּתְגַּיְּרוּ וְנִלְווּ עֲלֵיהֶם:
פסוק ח:לְנִקְבָּצָיו. נוֹסָפִים עַל קִבּוּצֵי יִשְׂרָאֵל:
פסוק ט:כֹּל חַיְתוֹ שָׂדָי. כָּל גֵּרֵי הָאֻמּוֹת, אֵתָיוּ וְהִתְקָרְבוּ אֵלַי, וְתֹאכְלוּ אֶת כָּל חַיְתוֹ בַּיַּעַר, אֶת גִּבּוֹרֵי הָאֻמּוֹת שֶׁאִמְּצוּ אֶת לִבָּם מִלְּהִתְגַּיֵּר:
פסוק ט:חַיְתוֹ שָׂדָי. חַיַּת הַשָּׂדֶה אֵין כֹּחָהּ רַב כְּחַיַּת הַיַּעַר, חַיַּת הַשָּׂדֶה חֲלָשָׁה וְתַשּׁוּשַׁת כֹּחַ מֵחַיַּת הַיַּעַר, וְעַל שֶׁאָמַר עוֹד אֲקַבֵּץ עָלָיו אָמַר הַמִּקְרָא הַזֶּה:
פסוק י:צֹפָיו עִוְרִים כֻּלָּם. לְפִי שֶׁאָמַר ״דִּרְשׁוּ ה׳״ (ישעיהו נה:ו) וְכָל הָעִנְיָן, וְהֵם אֵינָם שׁוֹמְעִים, חוֹזֵר וְאוֹמֵר: הִנֵּה הַנְּבִיאִים צוֹעֲקִים לָהֶם וּמַכְרִיזִים עַל הַתְּשׁוּבָה וְתֵיטִיב לָהֶם, וַהֲרֵי פַּרְנָסֵיהֶם כְּעִוְרִים כֻּלָּם, וְאֵינָם רוֹאִין אֶת הַנּוֹלָדוֹת, כְּצוֹפֶה הַמֻּפְקָד לִרְאוֹת אֶת הַחֶרֶב בָּא לְהַזְהִיר אֶת הָעָם, וְהוּא עִוֵּר מִלִּרְאוֹת אֶת הַחֶרֶב בָּאָה וְאִלֵּם מִלְּהַזְהִיר אֶת הָעָם, כַּכֶּלֶב שֶׁמִּנּוּהוּ לִשְׁמֹר הַבַּיִת וְהוּא אִלֵּם מִלִּנְבֹּחַ, כָּךְ פַּרְנָסֵי יִשְׂרָאֵל אֵינָם מַזְהִירִין אוֹתָם לַחֲזוֹר לַמּוּטָב:
פסוק י:הֹזִים שֹׁכְבִים. פֵּירֵשׁ דּוּנָשׁ: נִרְדָּמִים שׁוֹכְבִין, וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם: ״נַיְימִין שָׁכְבִין״, וְאֵין לוֹ דִּמְיוֹן:
פסוק יא:וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ. רוֹצִים לְמַלֹּאות כְּרֵסָם (אינגר״ש בלע״ז):
פסוק יא:וְהֵמָּה רֹעִים. כְּמוֹ שֶׁהַכְּלָבִים לֹא יָדְעוּ שָׂבְעָה, כֵּן הָרֹעִים לֹא יָדְעוּ הָבִין מַה יִּהְיֶה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים:
פסוק יא:כֻּלָּם. לְדֶרֶךְ הֲנָיָתָם פָּנוּ אִישׁ לְבִצְעוֹ, לִגְזוֹל אֶת שְׁאָר הָעָם שֶׁהֵם מְמֻנִּים עֲלֵיהֶם:
פסוק יא:מִקָּצֵהוּ. כְּמוֹ ״כָּל הָעָם מִקָּצֶה״ (בראשית יט:ד), מִקְצֵה מִנְיָנָם וְעַד קָצֵהוּ, כֻּלָּם נוֹהֲגִים כֵּן:
פסוק יב:אֵתָיוּ אֶקְחָה יַיִן. כָּךְ הָיוּ אוֹמְרִים זֶה לָזֶה:
פסוק יב:וְהָיָה כָזֶה יוֹם מָחָר. בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה:
