פסוק א:רוח וכו׳. רוח נבואה מה׳ היתה עלי ר״ל כל התנחומין שאני אומר לא מלבי המה כי אם בדבר ה׳:
פסוק א:יען. בעבור כי ה׳ משח אותי לבשר את הענוים ושלחני לעשות תחבושת לנשברי לב ר״ל לנבאות נחמה להמצטערים על איחור הגאולה:
פסוק א:לקרוא. לנבואת על שבויי ישראל שיצאו לחפשי:
פסוק א:ולאסורים. לנבאות על האסורים בגולה שיפתח מאסרם וילקחו מן הגלות:
פסוק ב:לקרוא. לבשר שיבא מה׳ שנת רצון לישראל עת נקמה מהאומות:
פסוק ב:לנחם. נקמת האומות יהיה לתנחומין לאבלי ציון על הצער שסבלו:
פסוק ג:לשום וכו׳. לשום דבר לאבלי ציון וחוזר ומפרש מהו ואמר לתת להם פאר במקום האפר שהיו מתפלשין בו בזמן האבל:
פסוק ג:שמן ששון. כי לפעמים מושחים בשמן לרפאות המכה לכן אמר שמן ששון העשוי להתענג:
פסוק ג:מעטה תהלה. עטיפת שבח והלול במקום רוח כהה וחשיכה:
פסוק ג:וקורא להם. כי אם יקרא אותם אילי הצדק כי יהיו גדולים כמעשה הצדק:
פסוק ג:מטע ה׳. אשר ה׳ נטע אותם להתפאר בהם:
פסוק ד:ובנו חרבות עולם. יבנו הערים החרבות מימות עולם ר״ל מזמן רב:
פסוק ד:שוממות ראשונים. הערים השוממות מימים ראשונים יקומו וכפל הדבר במ״ש:
פסוק ד:וחדשו. יבנו מחדש הערים החרבות והשוממות מדור ראשון וכפל הדבר פעמים רבות לחוזק רב:
פסוק ה:ועמדו זרים. הכשדים הזרים יעמדו וירעו צאנכם ובני נכר יעבדו אתכם בחרישת השדה ועבודת הכרם:
פסוק ו:כהני ה׳. נשיאי המקום:
פסוק ו:יאמר לכם. יהיה נאמר עליכם:
פסוק ו:ובכבודם תתימרו. אתם תהיו מרוממים בהכבוד שיש עתה אל האומות כי לכם יבוא:
פסוק ז:תחת. במקום הבושת שהיה לכם יהיה לכם משנה פי שנים מהכבוד:
פסוק ז:וכלימה. ותחת הכלימה שהיה להם בגלות ירונו וישמחו בחלקם הטוב שאתן להם:
פסוק ז:לכן. בעבור הכלימה שהיה להם מן העכו״ם לזה יירשו בארצם ירושה כפולה ומרובה:
פסוק ז:שמחת עולם. כי לא יגלו עוד מארצם:
פסוק ח:אוהב משפט. לכן נכון הדבר שיקבלו ישראל את הטובות האלה:
פסוק ח:שונא גזל בעולה. אפי׳ בהבאת העולה אני שונא אם בא מגזל וכמ״ש והבאתם גזול וכו׳ הארצה אותה (מלאכי א):
פסוק ח:פעולתס. שכר פעולתם אתן באמת:
פסוק ח:וברית עולם. ברית המתקיים לעולם אכרות להם:
פסוק ט:ונודע בגוים זרעם. זרע ישראל יהיה ניכר בחשיבות:
פסוק ט:וצאצאיהם. הבנים היוצאים מהם יהיו נודעים בתוך העמים וכפל הדבר במ״ש:
פסוק ט:כל רואיהם. כל הרואה אותם יכיר בהם אשר הם זרע המבורך מה׳:
פסוק י:שוש אשיש. אז יאמר ישראל שוש אשיש בתשועת ה׳ תגל נפשי בעזר אלהי:
פסוק י:כי הלבישני וכו׳. ר״ל סבב אותי בישע ובצדקה כלבוש המסבב את הגוף וכמעיל המעטף את הלובשו:
פסוק י:כחתן. כמו החתן אשר יגדיל פארו וכמו הכלה אשר תתקשט כלי תכשיטים:
פסוק יא:כי כארץ. כמו הארץ מוציאה צמחה אחר שנרקב ונפסד הגרגיר הזרוע וכמו הגנה המצמחת הדברים הנזרעים בה אחר ההפסד כן יצמיח ה׳ לישראל צדקה והלול: