פסוק א:דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ בֶּן חִלְקִיָּהוּ וְגוֹ׳. לֵיתֵי בַּר קַלְקַלְתָּא דְּתַקְנָן עוֹבְדוֹהִי – יִרְמְיָה בָּא מֵרָחָב הַזּוֹנָה (יהושע ב:א), וְלוֹכַח בַּר מְתַקְּנְתָּא דִּמְקַלְקְלָן עוֹבְדוֹהִי – אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁקִּלְקְלוּ מַעֲשֵׂיהֶן, שֶׁבָּאוּ מִזֶּרַע כָּשֵׁר (פסיקתא רבתי יג,ד):
פסוק ב:אֲשֶׁר הָיָה דְבַר ה׳ אֵלָיו וְגוֹ׳. אֲשֶׁר הִתְחִילָה שְׁכִינָה לִשְׁרוֹת עָלָיו בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן:
פסוק ג:וַיְהִי בִּימֵי יְהוֹיָקִים. וַיְהִי נָבִיא כָּל יְמֵי יֹאשִׁיָּהוּ הַנּוֹתָרִים, וִימֵי יְהוֹיָקִים בְּנוֹ וִימֵי צִדְקִיָּהוּ בְּנוֹ, עַד תֹּם עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה, הִיא הַשָּׁנָה עַד גְּלוֹת יְרוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי:
פסוק ה:בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן וְגוֹ׳. מִימֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן; הֶרְאָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָדָם דּוֹר וְדוֹר וּנְבִיאָיו (סדר עולם רבה ל):
פסוק ה:אֶצָּרְךָ. לְשׁוֹן צוּרָה:
פסוק ה:יְדַעְתִּיךָ. קְנִיּוֹשְׁטְ״וִי בְּלַעַ״ז, כְּמוֹ ״לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם״ (שמות ו:ג):
פסוק ה:הִקְדַּשְׁתִּיךָ. זִמַּנְתִּיךָ לְכָךְ:
פסוק ה:נָבִיא לַגּוֹיִם. לְיִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ נוֹהֲגִים עַצְמָם כְּעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, כָּךְ נִדְרַשׁ בְּסִפְרֵי: ״נָבִיא מִקִּרְבְּךָ וְגוֹ׳ יָקִים לְךָ״ (דברים יח:טו) וְלֹא לִמְכַחִישֵׁי תּוֹרָה. הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּם נָבִיא לַגּוֹיִם נְתַתִּיךָ? בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ נוֹהֲגִים כְּעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. דָּבָר אַחֵר: בְּטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם הִקְדַּשְׁתִּיךָ, עָלֶיךָ אָמַרְתִּי לְמֹשֶׁה: ״נָבִיא אָקִים לָהֶם כָּמוֹךָ״ (דברים יח:יח). זֶה הוֹכִיחָם וְזֶה הוֹכִיחָם, זֶה נִתְנַבֵּא אַרְבָּעִים שָׁנָה וְזֶה נִתְנַבֵּא אַרְבָּעִים שָׁנָה:
פסוק ו:אֲהָהּ. לְשׁוֹן יְלָל, קוֹנְפְּלֵיינְ״ט בְּלַעַ״ז:
פסוק ו:כִּי נַעַר אָנֹכִי. אֵינִי כְדַאי לְהוֹכִיחָן. מֹשֶׁה הוֹכִיחָן סָמוּךְ לְמִיתָתוֹ (דברים א), כְּבָר נֶחְשַׁב בְּעֵינֵיהֶם בְּכַמָּה נִסִּים שֶׁעָשָׂה לָהֶם: הוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם (שמות יב:לא-מג), וְקָרַע לָהֶם אֶת הַיָּם (שמות יד:טו-לא), הוֹרִיד אֶת הַמָּן, הֵגִיז אֶת הַשְּׂלָיו (במדבר יא), נָתַן לָהֶם אֶת הַתּוֹרָה (שמות לד), הֶעֱלָה אֶת הַבְּאֵר (במדבר כא:טז-יח); אֲנִי, בִּתְחִלַּת שְׁלִיחוּתִי אֲנִי בָּא לְהוֹכִיחָם?!
פסוק ז:עַל כָּל אֲשֶׁר אֶשְׁלָחֲךָ. אֶל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת:
פסוק ז:וְאֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוְּךָ. לְיִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר:
פסוק ט:וַיִּשְׁלַח ה׳ אֶת יָדוֹ. כָּל שְׁלִיחוּת שֶׁהוּא אֵצֶל יָד – לְשׁוֹן הוֹשָׁטָה. לָשׁוֹן אַחֵר: כַּתַּרְגּוּם: ״וְשָׁלַח ה׳ יָת פִּתְגָמֵי נְבִיאוּתֵיהּ״:
פסוק י:הִפְקַדְתִּיךָ. מִנִּיתִיךָ עַל הַגּוֹיִם:
פסוק י:לנתוש ולנתוץ. דיספציר בְּלַעַ״ז:
פסוק יא:מַקֵּל שָׁקֵד. מַנְדוֹלִי״ר בְּלַעַ״ז, וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם מַקֵּל שָׁקֵד ״מֶלֶךְ דְּמוֹחִי לְאַבְאָשָׁא״:
פסוק יב:הֵיטַבְתָּ לִרְאוֹת. הַשָּׁקֵד הַזֶּה הוּא מְמַהֵר לְהוֹצִיא פֶרַח קֹדֶם לְכָל הָאִילָנוֹת, אַף אֲנִי מְמַהֵר לַעֲשׂוֹת דְּבָרִי. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה (ירושלמי תענית ד, ה): הַשָּׁקֵד הַזֶּה הוּא מִשְּׁעַת חֲנִיטָתוֹ עַד גְּמַר בִּשּׁוּלוֹ עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם, כְּמִנְיַן יָמִים שֶׁבֵּין שִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז שֶׁבּוֹ הָבְקְעָה הָעִיר, לְתִשְׁעָה בְּאָב שֶׁבּוֹ נִשְׂרַף הַבַּיִת:
פסוק יג:סִיר נָפוּחַ. רוֹתֵחַ בּוֹיִילְנְ״ט בְּלַעַ״ז:
פסוק יג:וּפָנָיו. רְתִיחוֹתָיו, אֵשִׁישׁאוֹנְדִי״שׁ בְּלַעַ״ז:
פסוק יד:מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה. בָּבֶל לִצְפוֹנָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא (גיטין ו.):
פסוק טז:וְדִבַּרְתִּי מִשְׁפָּטַי אוֹתָם. אֶתְוַכַּח עִמָּם, עִם יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם:
פסוק יז:תְּאַזֹּר מָתְנֶיךָ. לְשׁוֹן זֵרוּז, כְּאִישׁ חַיִל:
פסוק יח:לְמַלְכֵי יְהוּדָה. כְּנֶגֶד מַלְכֵי יְהוּדָה:
פסוק יט:וְנִלְחֲמוּ אֵלֶיךָ. ״וִיהוֹן דָּיְנִין וּמְגִיחִין לְקָבְלָךְ לְמִסְתַּר יָת פִּתְגָמֵי נְבוּאָתָךְ״:
