פסוק א:וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַהִיא. כְּשֶׁהִגִּיעַ אוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁהִשְׁלִיט נְבוּכַדְנֶצַּר אֶת צִדְקִיָּהוּ עַל חֲמֵשֶׁת מְלָכִים, שֶׁהָיָה יִרְמְיָה אוֹמֵר שְׁלִיחוּתוֹ וּמְשַׁלֵּחַ הַמּוֹסֵרוֹת וְהַמּוֹטוֹת אֶל הַמְּלָכִים בְּיַד מַלְאָכֵיהֶם (ירמיה כז:ב-ג):
פסוק א:בְּרֵאשִׁית מַמְלֶכֶת צִדְקִיָּה. בִּתְחִלָּה שֶׁהִשְׁלִיטוֹ עַל חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים, וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר בִּתְחִלַּת מַלְכוּתוֹ, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית. אוֹתָהּ שָׁנָה יָרַד לְהַקְבִּיל אֶת פְּנֵי נְבוּכַדְנֶצַּר בְּבָבֶל, וְשָׂרָיָה שַׂר הַמְּנוּחָה עִמּוֹ, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּסוֹף הַסֵּפֶר (ירמיה נא:נט), וְהִשְׁלִיטוֹ עַל הַמְּלָכִים:
פסוק א:אָמַר אֵלַי וגו׳. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (סדר עולם רבה כה): מִי הִטְעָה אֶת חֲנַנְיָה? שָׁמַע שֶׁהָיָה יִרְמְיָה מִתְנַבֵּא בַּשּׁוּק הָעֶלְיוֹן: ״הִנְנִי שֹׁבֵר אֶת קֶשֶׁת עֵילָם״ (ירמיה מט:לה), וּנְבוּאָה זוֹ בְּסוֹף הַסֵּפֶר נֶאֶמְרָה, בְּרֵאשִׁית מַמְלֶכֶת צִדְקִיָּהוּ, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ שָׁם (ירמיה מט:לד); וּלְפִי שֶׁעֵילָם סְמוּכָה לְבָבֶל, עָמַד הוּא בַּשּׁוּק הַתַּחְתּוֹן וְדָרַשׁ וְדָן קַל וָחֹמֶר: וּמָה עֵילָם, שֶׁלֹּא בָּאָה אֶלָּא לַעֲזֹר אֶת הַכַּשְׂדִּים וְכוּ׳; כְּמָה שֶׁהִיא בְּסַנְהֶדְרִין (פט.):
פסוק ו:יַעֲשֶׂה. פַאצָ״א בְּלַעַ״ז:
פסוק ו:יקם. לְשׁוֹן תְּפִלָּה (של״ש שטי״ן אלו ע״ד והביא״ו לבית הכל״א לא סדר״ן הר״ב המחב״ר) (אָמֵן כֵּן יַעֲשֶׂה וְגוֹ׳. בַּעֲלֵי אַגָּדָה אוֹמְרִים: כָּךְ אָמַר לוֹ הַלְוַאי וְיִתְקַיְּמוּ דְּבָרֶיךָ אֲנִי מִשְׁתַּכֵּר וְאַתָּה נִפְסַד, אֲנִי כֹּהֵן וְאוֹכֵל קָדְשֵׁי שָׁמַיִם אִם יַעֲמֹד הַבַּיִת בְּבִנְיָנוֹ, וְאַתָּה גִּבְעוֹנִי כְּדָכָתִיב כָּאן) אֲשֶׁר מִגִּבְעוֹן, וְתִהְיֶה לִי עֶבֶד חוֹטֵב עֵצִים וְשׁוֹאֵב מַיִם (וּמוֹרֵה צֶדֶק שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ נָקִיט לֵהּ טַעַם רַבּוֹתֵינוּ, שֶׁלָּמְדוּ מִכָּאן: כָּל הַמַּחֲנִיף לָרָשָׁע סוֹף נוֹפֵל בְּיָדוֹ אוֹ בְּיַד בְּנוֹ אוֹ בְּיַד בֶּן בְּנוֹ, שֶׁכֵּן יִרְאִיָּיה בֶּן שֶׁלֶמְיָה בֶּן חֲנַנְיָה תָּפְשׂוּ לְבַסּוֹף וְהֵבִיאוּ לְבֵית הַכֶּלֶא):
פסוק ז:אַךְ שְׁמַע נָא וְגוֹ׳. עַד הַנָּבִיא אֲשֶׁר יִנָּבֵא לְשָׁלוֹם, אָמַר: אֲנִי מִתְנַבֵּא פּוּרְעָנִיּוֹת; אִם לֹא יָבֹא, אֵינִי שַׁקְרָן, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״נִחָם עַל הָרָעָה״ (יואל ב:יג), אֲבָל הַנָּבִיא אֲשֶׁר יִנָּבֵא לְשָׁלוֹם, בְּבֹא דְּבַר הַנָּבִיא יִוָּדַע וְגוֹ׳, אֲבָל אִם לֹא יָבֹא דְּבָרוֹ – שַׁקְרָן הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב וְגוֹ׳״ (במדבר כג:יט). כָּךְ דָּרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא (תנחומא, וירא יג):
פסוק יד:אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לוֹ. שֶׁרָכַב עַל אֲרִי וְקָשַׁר תַּנִּין בְּרֹאשׁוֹ (שבת קמט:):
פסוק טז:הַשָּׁנָה אַתָּה מֵת. וּבַשָּׁנָה הַבָּאָה תִּקָּבֵר:
פסוק יז:בַּשָּׁנָה הַהִיא בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. וַהֲלֹא אֵין חֹדֶשׁ שְׁבִיעִי מִן הַשָּׁנָה? אֶלָּא מֵת עֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְצִוָּה לְבָנָיו שֶׁיִּקְבְּרוּהוּ לְאַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְלֹא קֹדֶם, וְיַעֲלִימוּ אֶת מִיתָתוֹ אוֹתוֹ הַיּוֹם, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נְבוּאַת יִרְמְיָה שֶׁקֶר (ירושלמי סנהדרין יא,ה):
