פסוק ב:צָרִים. לְשׁוֹן ״מָצוֹר״ (דברים כ:יט):
פסוק ב:בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה. לְשׁוֹן בֵּית הַמִּשְׁמָר:
פסוק ה:עַד פָּקְדִי אֹתוֹ. פְּקֻדַּת כָּל הָאָדָם הִיא הַמִּיתָה (במדבר טז:כט):
פסוק ו:וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ וגו׳. לֹא לְצִדְקִיָּהוּ אָמַר כֵּן, אֶלָּא פֵּירֵשׁ הַכָּתוּב לָמָּה כְּלָאוֹ, וְחוֹזֵר לְדִבּוּרוֹ הָרִאשׁוֹן לְפָרֵשׁ מַה הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ:
פסוק ז:בָּא אֵלֶיךָ. עַל פִּי הַדִּבּוּר:
פסוק יא:אֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה. שְׁטַר הַמְּכִירָה:
פסוק יא:אֶת הֶחָתוּם וְגוֹ׳. עִם חֲתִימָתוֹ, כְּשֶׁהוּא חָתוּם כְּדָת וְחֹק:
פסוק יא:וְאֶת הַגָּלוּי. שֶׁהוּחְזַק בְּבֵית דִּין עַל פִּי עֵדָיו, וְכָתְבוּ וְחָתְמוּ הַדַּיָּנִין אַשְׁרְתָּא דְדַיָּנֵי, הוּא קִיּוּם הַשְּׁטָרוֹת (כתובות כא:), לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר גָּלוּי וּמְפֻרְסָם, פֶּן יָמוּתוּ הָעֵדִים. וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ לְעִנְיַן גֵּט פָּשׁוּט וּמְקֻשָּׁר בְּבָבָא בַּתְרָא (קס.-קס:):
פסוק יב:לְעֵינֵי חֲנַמְאֵל דּוֹדִי. וְעַד עַכְשָׁו קְרָאוֹ בֶּן דּוֹדִי, שֶׁמָּא שְׁנַיִם הָיוּ, וְאִם אֵין זֹאת לֹא יָדַעְתִּי מַהוּ. וְיֵשׁ נוֹטִים לוֹמַר דּוֹדוֹ וּבֶן דּוֹדוֹ הָיָה חֲנַמְאֵל לְיִרְמְיָה, כְּגוֹן רְאוּבֵן נָשָׂא אֶת בַּת שִׁמְעוֹן אָחִיו וְיָלְדָה לוֹ נְמוּאֵל, וּכְבָר הוֹלִיד שִׁמְעוֹן יָמִין, הֲרֵי יָמִין דּוֹדוֹ לִנְמוּאֵל, שֶׁבֶּן אֲחִי אִמּוֹ הוּא וְגַם בֶּן דּוֹדוֹ, שֶׁהוּא בֶּן שִׁמְעוֹן אֲחִי אָבִיו שֶׁל נְמוּאֵל. וְאֵינָהּ הִיא הַמִּדָּה, שֶׁלֹּא מָצִינוּ בְּכָל הַמִּקְרָא אָח הָאֵם קָרוּי דּוֹד:
פסוק יד:כֹּה אָמַר וְגוֹ׳. אַל תֹּאמַר: לְחִנָּם אֲנִי מַצְנִיעָם, שֶׁהֲרֵי הַכֹּל גּוֹלִים:
פסוק טו:כִּי כֹה אָמַר ה׳. סוֹפָן לִקְנוֹת בָּתִּים:
פסוק יז:לֹא יִפָּלֵא. לֹא יִכָּחֵד; וְיוֹדֵעַ אַתָּה שֶׁסּוֹפֵנוּ לִגְלוֹת, וְלָמָּה אָמַרְתָּ לִי לִקְנוֹת שָׂדֶה?
פסוק יח:וּמְשַׁלֵּם עֲוֹן אָבוֹת אֶל חֵיק. הַדּוֹר הַזֶּה, הַהוֹלְכִים אַחֲרֵי אֲבוֹתֵיהֶם בְּדֶרֶךְ הָרָעָה:
פסוק יח:הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר. וְלֹא אָמַר וְהַנּוֹרָא, אָמַר: עוֹבְדֵי אֱלִילִים מְרַקְּדִין בְּהֵיכָלוֹ, אַיֵּה נוֹרְאוֹתָיו? בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא (יומא סט:):
פסוק כ:וּבָאָדָם. בִּשְׁאָר אֲנָשִׁים. דָּבָר אַחֵר: אוֹתוֹת שֶׁהָיוּ שְׁקוּלִין לְיִשְׂרָאֵל וּלְמִצְרַיִם, כֵּיצַד? ״וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ וַיָּאֶר הַלַּיְלָה״ (שמות יד:כ) – אוֹתוֹ מַזָּל שֶׁשִּׁמֵּשׁ חֹשֶׁךְ לְמִצְרַיִם, שִׁמֵּשׁ אוֹר לְיִשְׂרָאֵל; מִדְרַשׁ אַגָּדָה:
פסוק כג:וַתַּקְרֵא אוֹתָם. הִקְרֵיתָ אוֹתָם; לְשׁוֹן ״מִקְרֶה״ (שמואל א ו:ט):
פסוק כד:וַאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. רָעָה עָלֶיהָ, הָיָה וּבָא:
פסוק כה:וְהָעִיר נִתְּנָה. וְלָמָּה לִי שָׂדֶה?
פסוק כז:הֲמִמֶּנִּי יִפָּלֵא. וְכִי הָעֲתִידוֹת עֲלוּמוֹת מִמֶּנִּי?
פסוק לא:לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּנוּ אוֹתָהּ. בְּיוֹם שֶׁהוּסַד הַבַּיִת, נָשָׂא שְׁלֹמֹה אֶת בַּת פַּרְעֹה (ויקרא רבה יב, ה):
פסוק לג:וְלַמֵּד אוֹתָם. לְשׁוֹן פָּעוּל, אפרננ״ט בְּלַעַ״ז:
פסוק לז:הִנְנִי מְקַבְּצָם. בְּרַחֲמִים, מִכָּל אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם בְּאַפִּי:
