פסוק ד:מרפא. מלשון רפיון וחלשות:
פסוק ד:לדבר. בדבר הלמ״ד במקום בי ת וכן ישבת לכסא (תהילים ט׳:ה׳) ומשפטו בכסא:
פסוק ה:יוכל. מלשון יכולת:
פסוק ו:וישלחו. ענין הושטה וכן תשלח קציריה עד ים (שם):
פסוק י:בידך. עמך ברשותך לעשות מצותך וכן אנשי המלחמה אשר בידינו (במדבר ל״א:מ״ט):
פסוק יא:בלוי. מלשון בליה ורקבון:
פסוק יא:סחבות. ענין גרירה והמשכה בארץ כמו סחוב והשלך (לעיל כב):
פסוק יא:מלחים. ענין השחתה כמו כי שמים כעשן נמלחו (ישעיהו נ״א:ו׳):
פסוק יא:וישלחם. ענין הושטה:
פסוק יב:אצילות ידיך. הם בתי השחי כמו על כל אצילי ידי (יחזקאל י״ג:י״ח):
פסוק יד:מבוא. פתח שבאים דרך בו:
פסוק יד:תכחד. ענין מניעה והעלמה:
פסוק יט:דואג. ענין פחד ומורא:
פסוק יט:את היהודים. מן היהודים וכן כצאתי את העיר (שמות ט) ומשפטו מן העיר:
פסוק יט:נפלו. ענין חניה והתחברות:
פסוק יט:והתעללו. ענין לעג ובזיון כמו כי התעללת בי (במדבר כב):
פסוק כב:הסיתוך. מל׳ הסתה ופתוי:
פסוק כב:ויכלו. מלשון יכולת:
פסוק כב:הטבעו. מל׳ טביעה בבוץ. ענינו טיט הלח וכן היגאה גומא בלי בצה (איוב ח׳:י״א):
פסוק כב:נסוגו אחור. ענין הפרישה לאחור וכן ונסוג מאחר אלהינו (ישעי׳ נט):
פסוק כג:תתפש. ענין האחיזה בחזקה:
פסוק כו:מפיל. ענין נטיה וחניה:
פסוק כז:ויחרישו. שתקו כמו ואם החרש יחריש (במדבר ל):