פסוק ב:גביע. כוס ארוך, וקורין לו מדירנ"א בלע"ז:
פסוק ז:חלילה לעבדיך. חלין הוא לנו, לשון גנאי ותרגום חס לעבדיך, חס מאת הקדוש ברוך הוא יהי עלינו מעשות זאת והרבה חס ושלום יש בתלמוד בלשון הזה:
פסוק ח:הן כסף אשר מצאנו. זה אחד מעשרה קל וחמר האמורים בתורה וכלן מנויין בבר' רבה:
פסוק י:גם עתה כדבריכם. אף זו מן הדין, אמת כדבריכם כן הוא שכלכם חיבים בדבר, עשרה שנמצאת גנבה ביד אחד מהם כלם נתפשים, אבל אני אעשה לכם לפנים משורת הדין, אשר ימצא אתו יהיה לי עבד:
פסוק יב:בגדול החל. שלא ירגישו בו שהיה יודע היכן הוא:
פסוק יג:ויעמס איש על חמרו. בעלי זרוע היו ולא הצרכו לסיע זה את זה לטעון:
פסוק יג:וישבו העירה. מטרפולין היתה והוא אומר העירה, עיר כל שהיא, אלא שלא היתה חשובה בעיניהם אלא כעיר בינונית של עשרה בני אדם לענין המלחמה:
פסוק יד:עודנו שם. שהיה ממתין להם:
פסוק טו:הלוא ידעתם כי נחש ינחש וגו'. הלא ידעתם כי איש חשוב כמוני יודע לנחש ולדעת מדעת ומסברא ובינה כי אתם גנבתם הגביע:
פסוק טז:האלהים מצא. יודעים אנו שלא סרחנו, אבל מאת הקדוש ברוך הוא נהיתה להביא לנו זאת מצא בעל חוב מקום לגבות שטר חובו:
פסוק טז:ומה נצטדק. לשון צדק, וכן כל תבה שתחלת יסודה צד"י והיא באה לדבר בלשון מתפעל או נתפעל נותן טי"ת במקום תי"ו, ואינה נתנת לפני אות ראשונה של יסוד התבה אלא באמצע אותיות העקר, כגון נצטדק מגזרת צדק, (דניאל ד ל) ויצטבע מגזרת צבע, (יהושע ט ד) ויצטירו מגזרת (משלי יג יז) ציר אמונים, (יהושע ט יב) הצטידנו מגזרת (לעיל מב כה) צדה לדרך ותיבה שתחלתה סמ"ך או שי"ן כשהיא מתפעלת התי"ו מפרדת את אותיות העקר, כגון (קהלת יב ה) ויסתבל החגב, מגזרת סבל, (דניאל ז ח) משתכל הוית בקרניא, (מיכה ו טז) וישתמר חקות עמרי, מגזרת שמר, (ישעיה נט טו) וסר מרע משתולל, מגזרת (איוב יב יז) מוליך יועצים שולל, (שמות ט יז) מסתולל בעמי, מגזרת (ירמיה יח טו) דרך לא סלולה:
פסוק יח:ויגש אליו. דבר באזני אדני. (בראשית רבה) יכנסו דברי באזניך:
פסוק יח:ואל יחר אפך. מכאן אתה למד שדבר אליו קשות:
פסוק יח:כי כמוך כפרעה. חשוב אתה בעיני כמלך, זהו פשוטו ומדרשו - סופך ללקות עליו בצרעת כמו שלקה פרעה ע"י זקנתי שרה על לילה אחת שעכבה (בראשית רבה). דבר אחר מה פרעה גוזר ואינו מקיים מבטיח ואינו עושה אף אתה כן. וכי זוהי שימת עין שאמרה לשים עיניך עליו, דבר אחר: כי כמוך כפרעה - אם תקניטני אהרוג אותך ואת אדוניך (בראשית רבה):
פסוק יט:אדני שאל את עבדיו. (בראשית רבה) בתחילה בעלילה באת עלינו, למה היה לך לשאול כל אלה, ביתך היינו מבקשים, או אחותינו אתה מבקש, ואף על פי כן ונאמר אל אדוני לא כחדנו ממך דבר:
פסוק כ:ואחיו מת. מפני היראה היה מוציא דבר שקר מפיו, אמר - אם אומר לו שהוא קיים - ימר הביאוהו אצלי:
פסוק כ:לבדו לאמו. מאותו האם אין לו עוד אח:
פסוק כב:ועזב את אביו ומת. אם יעזוב את אביו דואגים אנו שמא ימות בדרך שהרי אמו בדרך מתה:
פסוק כט:וקראו אסון. (בראשית רבה) שהשטן מקטרג בשעת הסכנה:
פסוק כט:והורדתם את שיבתי וגו'. עכשיו כשהוא אצלי אני מתנחם בו על אמו ועל אחיו, ואם ימות זה דומה עלי ששלשתן מתו ביום:
פסוק לא:והיה כראותו כי אין הנער ומת. אביו מצרתו:
פסוק לב:כי עבדך ערב את הנער. אם תאמר למה אני נכנס לתגר יותר משאר אחי - הם כולם מבחוץ ואני נתקשרתי בקשר חזק להיות מנודה בשני עולמות:
פסוק לג:ישב נא עבדך וגו'. (בראשית רבה) לכל דבר אני מעולה ממנו, לגבורה, ולמלחמה, ולשמש: