פסוק א:וַיִּגְּשׁוּ אל ירמיהו כָּל־שָׂרֵי הַחֲיָלִים וְיוֹחָנָן בֶּן־קָרֵחַ וִיזַנְיָה בֶּן־הוֹשַׁעְיָה וְכָל־הָעָם ששרדו את החורבן והתגבשו לקבוצה, מִקָּטֹן וְעַד־גָּדוֹל,
פסוק ב:וַיֹּאמְרוּ אֶל־יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא: תִּפָּל־נָא תְחִנָּתֵנוּ לְפָנֶיךָ, וְהִתְפַּלֵּל בַּעֲדֵנוּ אֶל־ה' אֱלֹהֶיךָ בְּעַד כָּל־הַשְּׁאֵרִית הַזֹּאת, כִּי־נִשְׁאַרְנוּ מְעַט מֵהַרְבֵֶּה, כַּאֲשֶׁר עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֹתָנוּ. מכל הממלכה, שריה וצבאה נשארו מספר גדודים קטנים ומעט תושבים ששרדו.
פסוק ג:וְיַגֶּד־לָנוּ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת־הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נֵלֶךְ־בָּהּ, וְאֶת־הַדָּבָר אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה. מתוך מצוקה ומבוכה הם פונים אל הנביא שיביא לפני ה' את בקשתם, והוא יורה להם מה לעשות.
פסוק ד:וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא: שָׁמַעְתִּי, קיבלתי. הִנְנִי מִתְפַּלֵּל אֶל־ה' אֱלֹהֵיכֶם כְּדִבְרֵיכֶם ומבקש ממנו מענה לשאלתכם. וְהָיָה כָּל־הַדָּבָר אֲשֶׁר־יַעֲנֶה ה' אֶתְכֶם — אַגִּיד לָכֶם. לֹא־אֶמְנַע מִכֶּם דָּבָר. אמנם רק משה רבנו היה יכול לפנות אל אלוקים ולקבל תשובה מידית, ובכל זאת ירמיהו אמר להם: אני אתפלל אל ה', ואם הוא יתן בפי מענה — אמסור אותו לכם בדיוק. את דעתי הפוליטית והאסטרטגית אוכל אולי לומר מעצמי, אך לא את דבר ה'.
פסוק ה:וְהֵמָּה אָמְרוּ אֶל־יִרְמְיָהוּ: יְהִי ה' בָּנוּ לְעֵד אֱמֶת וְנֶאֱמָן, אִם־לֹא כְּכָל־הַדָּבָר אֲשֶׁר יִשְׁלָחֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֵלֵינוּ — כֵּן נַעֲשֶׂה.
פסוק ו:אִם־טוֹב וְאִם־רָע — בְּקוֹל ה' אֱלֹהֵינוּ אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ שֹׁלְחִים אֹתְךָ אֵלָיו — נִשְׁמָע, לְמַעַן אֲשֶׁר יִיטַב־לָנוּ כִּי נִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֵינוּ. הם מביעים מחויבות מוחלטת לדבר ה'.
פסוק ז:ירמיהו לא קיבל תשובה מידית, אבל — וַיְהִי מִקֵּץ עֲשֶׂרֶת יָמִים, וַיְהִי דְבַר־ה' אֶל־יִרְמְיָהוּ.
פסוק ח:וַיִּקְרָא ירמיהו אֶל־יוֹחָנָן בֶּן־קָרֵחַ וְאֶל כָּל־שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר אִתּוֹ וּלְכָל־הָעָם לְמִקָּטֹן וְעַד־גָּדוֹל,
פסוק ט:וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר שְׁלַחְתֶּם אֹתִי אֵלָיו לְהַפִּיל תְּחִנַּתְכֶם לְפָנָיו׃
פסוק י:אִם־שׁוֹב תֵּשְׁבוּ בָּאָרֶץ הַזֹּאת — וּבָנִיתִי אֶתְכֶם וְלֹא אֶהֱרֹס, וְנָטַעְתִּי אֶתְכֶם וְלֹא אֶתּוֹשׁ, אעקור, כִּי נִחַמְתִּי, התחרטתי כביכול אֶל־הָרָעָה אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לָכֶם. אם תישארו בארץ — תשתרשו ותצליחו בה. ולנוכח פחדם מנקמתו הצפויה של מלך בבל ביהודה המורדת אומר הנביא:
פסוק יא:אַל־תִּירְאוּ מִפְּנֵי מֶלֶךְ בָּבֶל אֲשֶׁר־אַתֶּם יְרֵאִים מִפָּנָיו. והוא שב ומבטיחם: אַל־תִּירְאוּ מִמֶּנּוּ, נְאֻם־ה', כִּי־אִתְּכֶם אָנִי לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם וּלְהַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ. אתם תוכלו לחיות בבטחה בארץ.
פסוק יב:וְאֶתֵּן לָכֶם רַחֲמִים לפני מלך בבל, וְרִחַם אֶתְכֶם, וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם אֶל־אַדְמַתְכֶם, הנחלות שהיו לכם בעבר.
פסוק יג:וְאִם־אֹמְרִים אַתֶּם: "לֹא נֵשֵׁב בָּאָרֶץ הַזֹּאת", לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ בְּקוֹל ה' אֱלֹהֵיכֶם, אם אתם סבורים שלא לציית לדברי —
פסוק יד:לֵאמֹר: "לֹא, כִּי אל אֶרֶץ מִצְרַיִם נָבוֹא, אֲשֶׁר שם לֹא־נִרְאֶה מִלְחָמָה, וְקוֹל שׁוֹפָר התרעה לֹא נִשְׁמָע, וְלַלֶּחֶם לֹא־נִרְעָב, וְשָׁם נֵשֵׁב, נתקיים".
פסוק טו:וְעַתָּה, כיוון שנראה שאתם מעדיפים את האפשרות האחרת — לברוח לממלכה הסמוכה, שבה אתם חושבים למצוא ביטחון — לָכֵן שִׁמְעוּ דְבַר־ה' שְׁאֵרִית יְהוּדָה: כֹּה־אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: אִם־אַתֶּם שׂוֹם תְּשִׂמוּן פְּנֵיכֶם לָבֹא מִצְרַיִם וּבָאתֶם לָגוּר שָׁם —
פסוק טז:וְהָיְתָה הַחֶרֶב אֲשֶׁר אַתֶּם יְרֵאִים מִמֶּנָּה — שָׁם תַּשִּׂיג אֶתְכֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם; וְהָרָעָב אֲשֶׁר־אַתֶּם דֹּאֲגִים מִמֶּנּוּ — שָׁם יִדְבַּק אַחֲרֵיכֶם, במִצְרַיִם, וְשָׁם תָּמֻתוּ.
פסוק יז:וְיִהְיוּ כָל־הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר־שָׂמוּ אֶת־פְּנֵיהֶם, תכננו לָבוֹא למִצְרַיִם לָגוּר שָׁם — יָמוּתוּ בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדָּבֶר, וְלֹא־יִהְיֶה לָהֶם שָׂרִיד וּפָלִיט מִפְּנֵי הָרָעָה אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא עֲלֵיהֶם.
פסוק יח:כִּי כֹה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: כַּאֲשֶׁר נִתַּךְ אַפִּי וַחֲמָתִי, כעסי הרב עַל־יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם — כֵּן תִּתַּךְ חֲמָתִי עֲלֵיכֶם בְּבֹאֲכֶם למִצְרָיִם, וִהְיִיתֶם דגם לְאָלָה, קללה וּלְשַׁמָּה, להשתוממות וְלִקְלָלָה וּלְחֶרְפָּה, וְלֹא־תִרְאוּ עוֹד אֶת־הַמָּקוֹם הַזֶּה — ארץ יהודה. אם תִּגלו למצרים — שם תמותו, ולא בכבוד.
פסוק יט:נראה שכשירמיהו מסר להם את דברי ה', הוא חש שכבר גמלה בלבם ההחלטה לצאת למצרים, שלא כפי שהצהירו, שישמעו לכל מה שיאמר להם; ובעצם הם הוליכו שולל אותו ואת עצמם. לכן הוא מוסיף דברים משלו: דִּבֶּר ה' עֲלֵיכֶם, שְׁאֵרִית יְהוּדָה: אַל־תָּבֹאוּ מִצְרָיִם. יָדֹעַ תֵּדְעוּ כִּי־הַעִידֹתִי, התריתי בָכֶם הַיּוֹם,
פסוק כ:כִּי הִתְעֵיתֶם בְּנַפְשׁוֹתֵיכֶם, עשיתם שקר בעצמכם, כִּי־אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי אֶל־ה' אֱלֹהֵיכֶם לֵאמֹר: הִתְפַּלֵּל בַּעֲדֵנוּ אֶל־ה' אֱלֹהֵינוּ, וּכְכֹל אֲשֶׁר יֹאמַר ה' אֱלֹהֵינוּ — כֵּן הַגֶּד־לָנוּ וְעָשִׂינוּ.
פסוק כא:וָאַגִּד לָכֶם הַיּוֹם, וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹל ה' אֱלֹהֵיכֶם וּלְכֹל אֲשֶׁר־שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם.
פסוק כב:וְעַתָּה יָדֹעַ תֵּדְעוּ כִּי בַּחֶרֶב, בָּרָעָב וּבַדֶּבֶר תָּמוּתוּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר חֲפַצְתֶּם לָבוֹא לָגוּר שָׁם. נבואתו של ירמיהו היא אפוא חד-משמעית: אם תישארו בארץ תזכו בביטחון, הצלחה ושגשוג, ולא תהיה לכם סיבה לפחד ממלך בבל. לעומת זאת, אם תצאו למצרים, יבואו עליכם רק צרות, סבל וייסורים.