פסוק א:קָרְבוּ פְקֻדּוֹת הָעִיר. הַקְרִיבוּ אֶת הַפְּקוּדִים אֲשֶׁר הִפְקַדְתִּי לְשַׁחֵת אֶת הָעִיר:
פסוק ב:שִׁשָּׁה אֲנָשִׁים. רַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּם בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (נה.): קֶצֶף, אַף, וְחֵמָה, מַשְׁחִית, מְשַׁבֵּר, מְכַלֶּה:
פסוק ב:מַפָּצוֹ. שֶׁהוּא מְשַׁבֵּר אֶת הַכֹּל, כְּמוֹ ״וְנִפֵּץ אֶת עֹלָלַיִךְ״ (תהלים קלז:ט):
פסוק ב:וְקֶסֶת הַסּוֹפֵר. פִּנְקָס; הֵם לוּחוֹת שֶׁמְּחֻפִּין בְּשַׁעֲוָה, וְחוֹרְתִין בָּם בְּעֵט:
פסוק ב:אֵצֶל מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת. הוּא מִזְבַּח אֲבָנִים שֶׁעָשָׂה שְׁלֹמֹה (מלכים א ח:סד; ט:כה) תַּחַת מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה בַּמִּדְבָּר (שמות לח:א-ב):
פסוק ג:מֵעַל הַכְּרוּב. מֵעַל הַכַּפֹּרֶת, שֶׁהַשְּׁכִינָה הָיְתָה שׁוֹרָה שָׁם עַד הֵנָּה, וְהִתְחִילָה לְהִסְתַּלֵּק וְלָצֵאת לַחוּץ מְעַט מְעַט, עֶשֶׂר מַסָּעוֹת (ראש השנה לא.), וְזֶה מַסָּע הָרִאשׁוֹן(עיין עמוס ט פסוק א ברש״י וצריך עיון יוש״ה): מִן הַכְּרוּב לְמִפְתַּן בֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים:
פסוק ד:וְהִתְוִיתָ תָּו. וְרָשַׁמְתָּ רֹשֶׁם:
פסוק ד:עַל מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים. הַצַּדִּיקִים, כְּדֵי לִהְיוֹת לְאוֹת שֶׁלֹּא יִפְגְּעוּ בָם הַמַּשְׁחִיתִים (להלן ו):
פסוק ה:וְלָאֵלֶּה אָמַר בְּאָזְנַי. לְשֵׁשֶׁת הַמְּחַבְּלִים:
פסוק ו:וּמִמִּקְדָּשִׁי תָּחֵלּוּ. מִן הָעוֹמְדִים לִפְנֵי מִקְדָּשִׁי; וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ: אַל תִּקְרֵי מִמִּקְדָּשִׁי אֶלָּא ׳מִמְּקֻדָּשַׁי׳, מִן הַמְקֻדָּשִׁים לִי, הֵם אוֹתָם חֲקוּקֵי הַתָּו שֶׁהִתְרָה בָּהֶם מִלְּהַזִּיקָם, חָזַר וְצִוָּה לְחַבְּלָם, לְפִי שֶׁאָמְרָה מִדַּת הַדִּין לְפָנָיו: מַה נִּשְׁתַּנּוּ אֵלּוּ מֵאֵלּוּ, הֲרֵי לֹא מִחוּ בָהֶם; כִּדְאִיתָא בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (נה.):
פסוק ח:וְנֵאשֲׁאַר אֲנִי. וְנִשְׁאַרְתִּי אֲנִי:
פסוק ט:מָלְאָה מֻטֶּה. דִּין מְעֻקָּל (חבקוק א:ד):