א דְּבַר־יְהוָ֣ה ׀ אֲשֶׁ֣ר הָיָ֗ה אֶל־הוֹשֵׁ֙עַ֙ בֶּן־בְּאֵרִ֔י בִּימֵ֨י עֻזִּיָּ֥ה יוֹתָ֛ם אָחָ֥ז יְחִזְקִיָּ֖ה מַלְכֵ֣י יְהוּדָ֑ה וּבִימֵ֛י יָרָבְעָ֥ם בֶּן־יוֹאָ֖שׁ מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל׃ ב תְּחִלַּ֥ת דִּבֶּר־יְהוָ֖ה בְּהוֹשֵׁ֑עַ וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־הוֹשֵׁ֗עַ לֵ֣ךְ קַח־לְךָ֞ אֵ֤שֶׁת זְנוּנִים֙ וְיַלְדֵ֣י זְנוּנִ֔ים כִּֽי־זָנֹ֤ה תִזְנֶה֙ הָאָ֔רֶץ מֵֽאַחֲרֵ֖י יְהוָֽה׃ ג וַיֵּ֙לֶךְ֙ וַיִּקַּ֔ח אֶת־גֹּ֖מֶר בַּת־דִּבְלָ֑יִם וַתַּ֥הַר וַתֵּֽלֶד־ל֖וֹ בֵּֽן׃ ד וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֵלָ֔יו קְרָ֥א שְׁמ֖וֹ יִזְרְעֶ֑אל כִּי־ע֣וֹד מְעַ֗ט וּפָ֨קַדְתִּ֜י אֶת־דְּמֵ֤י יִזְרְעֶאל֙ עַל־בֵּ֣ית יֵה֔וּא וְהִ֨שְׁבַּתִּ֔י מַמְלְכ֖וּת בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃ ה וְהָיָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וְשָֽׁבַרְתִּי֙ אֶת־קֶ֣שֶׁת יִשְׂרָאֵ֔ל בְּעֵ֖מֶק יִזְרְעֶֽאל׃ ו וַתַּ֤הַר עוֹד֙ וַתֵּ֣לֶד בַּ֔ת וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ קְרָ֥א שְׁמָ֖הּ לֹ֣א רֻחָ֑מָה כִּי֩ לֹ֨א אוֹסִ֜יף ע֗וֹד אֲרַחֵם֙ אֶת־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל כִּֽי־נָשֹׂ֥א אֶשָּׂ֖א לָהֶֽם׃ ז וְאֶת־בֵּ֤ית יְהוּדָה֙ אֲרַחֵ֔ם וְהֽוֹשַׁעְתִּ֖ים בַּיהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיהֶ֑ם וְלֹ֣א אֽוֹשִׁיעֵ֗ם בְּקֶ֤שֶׁת וּבְחֶ֙רֶב֙ וּבְמִלְחָמָ֔ה בְּסוּסִ֖ים וּבְפָרָשִֽׁים׃ ח וַתִּגְמֹ֖ל אֶת־לֹ֣א רֻחָ֑מָה וַתַּ֖הַר וַתֵּ֥לֶד בֵּֽן׃ ט וַיֹּ֕אמֶר קְרָ֥א שְׁמ֖וֹ לֹ֣א עַמִּ֑י כִּ֤י אַתֶּם֙ לֹ֣א עַמִּ֔י וְאָנֹכִ֖י לֹֽא־אֶהְיֶ֥ה לָכֶֽם׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

רש"י

רש״י

פסוק א:
דְּבַר ה׳ אֲשֶׁר הָיָה אֶל הוֹשֵׁעַ בֶּן בְּאֵרִי בִּימֵי עֻזִּיָּה יוֹתָם וְגוֹ׳. אַרְבָּעָה מְלָכִים הַלָּלוּ קִפֵּחַ בְּיָמָיו, שֶׁהֶאֱרִיךְ שָׁנִים בְּחַיֵּי כֻּלָּם. מִכָּאן אָמְרוּ: אוֹי לָהּ לָרַבָּנוּת שֶׁמְּקַבֶּרֶת אֶת בְּעָלֶיהָ (פסחים פז,ב).
פסוק א:
וּבִימֵי יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ מִבְּנֵי יֵהוּא, וְאַף הוּא מָלַךְ עִם עֻזִיָּה וְיוֹתָם, אֶלָּא שֶׁגָּרְמָה לוֹ זְכוּת לְהִמָּנוֹת עִם הַצַּדִּיקִים הַלָּלוּ, לְפִי שֶׁלֹּא קִבֵּל לָשׁוֹן הָרָע עַל עָמוֹס, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בִּפְסָחִים בְּפֶרֶק הָאִשָּׁה (שם), שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ז:י): ״וַיִּשְׁלַח אֲמַצְיָה וְגוֹמֵר קָשַׁר עָלֶיךָ עָמוֹס וְגוֹ׳״:
פסוק ב:
תְּחִלַּת דִּבֶּר ה׳ בְּהוֹשֵׁעַ. רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ תְּחִלָּה לְאַרְבָּעָה נְבִיאִים שֶׁנִּתְנַבְּאוּ (בַּיָּמִים הַלָּלוּ) הוֹשֵׁעַ יְשַׁעְיָה עָמוֹס וּמִיכָה. יְשַׁעְיָה נִתְנַבֵּא שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ו:ד) ״וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים״ וְגוֹמֵר, וְהוּא הָיָה יוֹם שֶׁנִּתְנַגַּע עֻזִּיָּה שֶׁנִּכְנַס לַהֵיכָל שֶׁרָעֲשׁוּ הָעֶלְיוֹנִים לְשָׂרְפוֹ וְתַחְתּוֹנִים לְבָלְעוֹ כְּעָנְשָׁן שֶׁל עֲדַת קֹרַח שֶׁהָיוּ בָּהֶם בְּלוּעִין וּשְׂרוּפִים. בְּעָמוֹס נֶאֱמַר שְׁנָתַיִם לִפְנֵי הָרַעַשׁ וְהוֹשֵׁעַ קָדַם לְכֻלָּם וּמִיכָה הָיָה אַחֲרוֹן לְכֻלָּם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (מיכה א:א) ״בִּימֵי יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּה״ וְלֹא נֶאֱמַר בּוֹ ׳עֻזִּיָּה׳. וּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא תְּחִלַּת דִּבּוּר שֶׁנִּדְבַּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם הוֹשֵׁעַ אָמַר לוֹ כֵּן.
פסוק ב:
קַח לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים. רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ כְּמַשְׁמָעוֹ, לְפִי שֶׁאָמַר עַל יִשְׂרָאֵל הַחֲלִיפֵם בְּאֻמָּה אַחֶרֶת, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בִּפְסָחִים רֵישׁ פֶּרֶק הָאִשָּׁה (פסחים פז,א):
פסוק ב:
וְיַלְדֵי זְנוּנִים. שֶׁתֵּלֵד לְךָ יְלָדִים שֶׁיִּהְיוּ סְפֵקֵי מַמְזֵרוּת, וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם ״אִתְנַבֵּי נְבוּאָה עַל יָתְבֵי קַרְתָּא טַעֲוָותָא״, וְקַח הָאָמוּר כָּאן לְשׁוֹן ׳לִמּוּד׳ הוּא (משלי ד:ב), לַמֵּד אוֹתָן לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה:
פסוק ב:
כִּי זָנֹה תִזְנֶה. לְשׁוֹן הוֹוֶה הוּא:
פסוק ג:
אֶת גֹּמֶר. רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (פסחים פז,א-ב): כָּךְ שְׁמָהּ עַל שֵׁם זְנוּתָהּ, שֶׁהַכֹּל גּוֹמְרִין בָּהּ וְדָשִׁין בָּהּ כִּדְבֵלָה. וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם: גֹּמֶר, שֶׁאִם יָשׁוּבוּ מִדַּרְכָּם גָּמְרָה פֻּרְעָנוּתָם, וְאִם לָאו יִהְיוּ כְּנוֹבֶלֶת מִתְּאֵנָה (ישעיה לד:ד):
פסוק ג:
וַתַּהַר וַתֵּלֶד ״וְאוֹסִיפוּ לְמֶעְבַּד עוֹבָדִין בִּישִׁין״ (תרגום יונתן).
פסוק ד:
קְרָא שְׁמוֹ יִזְרְעֶאל. ״קְרֵי שׁוּמְהוֹן מְבַדְּרַיָּא״ (תרגום יונתן), הִתְנַבֵּא עֲלֵיהֶן שֶׁיִּגְלוּ וְיִהְיוּ זְרוּעִין בָּאֲרָצוֹת:
פסוק ד:
אֶת דְּמֵי יִזְרְעֶאל. כְּתַרְגּוּמוֹ, אֶת דְּמֵי בֵּית אַחְאָב שֶׁהָרַג יֵהוּא בְּיִזְרְעֶאל (מלכים ב ט:כא-כז; י:א-יא), עַל שֶׁעָבְדוּ אֶת הַבַּעַל וְהָלְכוּ הוּא וּבָנָיו אַחֲרֵי כֵן וְעָבְדוּ עֲבוֹדָה זָרה לְכָךְ אֲנִי חוֹשֵׁב עֲלֵיהֶם דְּמֵי בֵּית אַחְאָב כְּדָם נָקִי.
פסוק ד:
עַל בֵּית יֵהוּא. יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ מִבְּנֵי יֵהוּא הָיָה (מלכים ב טו:י) וּזְכַרְיָה בְּנוֹ נֶהֱרַג:
פסוק ו:
לֹא אוֹסִיף עוֹד אֲרַחֵם. לְרַחֵם:
פסוק ו:
כִּי נָשׂא אֶשָּׂא לָהֶם. אֲחַלֵּק לָהֶם מְנַת כּוֹסָם וּפְעֻלָּתָם, כְּמוֹ ״וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת״ (בראשית מג:לד):
פסוק ז:
וְאֶת בֵּית יְהוּדָה אֲרַחֵם. לְאַחַר שֶׁאַשְׁבִּית אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל, שֶׁמִּשֶּׁגָּלוּ עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים הָיוּ בֵּית יְהוּדָה בִּכְלַל הָרַחֲמִים מֵחִזְקִיָּהוּ עַד צִדְקִיָּהוּ:
פסוק ח:
וַתִּגְמֹל אֶת לֹא רֻחָמָה. לְפִי תַרְגּוּמוֹ וִיכַלֶּה אוֹתוֹ הַדּוֹר בֵּין הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת שֶׁגָּלוּ שָׁם:
פסוק ח:
וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן. ״וְאוֹסִיפוּ וַעֲבַדוּ עוֹבָדִין בִּישִׁין״ (תרגום יונתן), וּלְפִי פְשׁוּטוֹ כְּמַשְׁמָעוֹ: