א שִׁמְע֞וּ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה פָּר֤וֹת הַבָּשָׁן֙ אֲשֶׁר֙ בְּהַ֣ר שֹֽׁמְר֔וֹן הָעֹשְׁק֣וֹת דַּלִּ֔ים הָרֹצְצ֖וֹת אֶבְיוֹנִ֑ים הָאֹמְרֹ֥ת לַאֲדֹֽנֵיהֶ֖ם הָבִ֥יאָה וְנִשְׁתֶּֽה׃ ב נִשְׁבַּ֨ע אֲדֹנָ֤י יְהוִה֙ בְּקָדְשׁ֔וֹ כִּ֛י הִנֵּ֥ה יָמִ֖ים בָּאִ֣ים עֲלֵיכֶ֑ם וְנִשָּׂ֤א אֶתְכֶם֙ בְּצִנּ֔וֹת וְאַחֲרִיתְכֶ֖ן בְּסִיר֥וֹת דּוּגָֽה׃ ג וּפְרָצִ֥ים תֵּצֶ֖אנָה אִשָּׁ֣ה נֶגְדָּ֑הּ וְהִשְׁלַכְתֶּ֥נָה הַהַרְמ֖וֹנָה נְאֻם־יְהוָֽה׃ ד בֹּ֤אוּ בֵֽית־אֵל֙ וּפִשְׁע֔וּ הַגִּלְגָּ֖ל הַרְבּ֣וּ לִפְשֹׁ֑עַ וְהָבִ֤יאוּ לַבֹּ֙קֶר֙ זִבְחֵיכֶ֔ם לִשְׁלֹ֥שֶׁת יָמִ֖ים מַעְשְׂרֹֽתֵיכֶֽם׃ ה וְקַטֵּ֤ר מֵֽחָמֵץ֙ תּוֹדָ֔ה וְקִרְא֥וּ נְדָב֖וֹת הַשְׁמִ֑יעוּ כִּ֣י כֵ֤ן אֲהַבְתֶּם֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃ ו וְגַם־אֲנִי֩ נָתַ֨תִּי לָכֶ֜ם נִקְי֤וֹן שִׁנַּ֙יִם֙ בְּכָל־עָ֣רֵיכֶ֔ם וְחֹ֣סֶר לֶ֔חֶם בְּכֹ֖ל מְקוֹמֹֽתֵיכֶ֑ם וְלֹֽא־שַׁבְתֶּ֥ם עָדַ֖י נְאֻם־יְהוָֽה׃ ז וְגַ֣ם אָנֹכִי֩ מָנַ֨עְתִּי מִכֶּ֜ם אֶת־הַגֶּ֗שֶׁם בְּע֨וֹד שְׁלֹשָׁ֤ה חֳדָשִׁים֙ לַקָּצִ֔יר וְהִמְטַרְתִּי֙ עַל־עִ֣יר אֶחָ֔ת וְעַל־עִ֥יר אַחַ֖ת לֹ֣א אַמְטִ֑יר חֶלְקָ֤ה אַחַת֙ תִּמָּטֵ֔ר וְחֶלְקָ֛ה אֲשֶֽׁר־לֹֽא־תַמְטִ֥יר עָלֶ֖יהָ תִּיבָֽשׁ׃ ח וְנָע֡וּ שְׁתַּיִם֩ שָׁלֹ֨שׁ עָרִ֜ים אֶל־עִ֥יר אַחַ֛ת לִשְׁתּ֥וֹת מַ֖יִם וְלֹ֣א יִשְׂבָּ֑עוּ וְלֹֽא־שַׁבְתֶּ֥ם עָדַ֖י נְאֻם־יְהוָֽה׃ ט הִכֵּ֣יתִי אֶתְכֶם֮ בַּשִּׁדָּפ֣וֹן וּבַיֵּרָקוֹן֒ הַרְבּ֨וֹת גַּנּוֹתֵיכֶ֧ם וְכַרְמֵיכֶ֛ם וּתְאֵנֵיכֶ֥ם וְזֵיתֵיכֶ֖ם יֹאכַ֣ל הַגָּזָ֑ם וְלֹֽא־שַׁבְתֶּ֥ם עָדַ֖י נְאֻם־יְהוָֽה׃ י שִׁלַּ֨חְתִּי בָכֶ֥ם דֶּ֙בֶר֙ בְּדֶ֣רֶךְ מִצְרַ֔יִם הָרַ֤גְתִּי בַחֶ֙רֶב֙ בַּח֣וּרֵיכֶ֔ם עִ֖ם שְׁבִ֣י סֽוּסֵיכֶ֑ם וָאַעֲלֶ֞ה בְּאֹ֤שׁ מַחֲנֵיכֶם֙ וּֽבְאַפְּכֶ֔ם וְלֹֽא־שַׁבְתֶּ֥ם עָדַ֖י נְאֻם־יְהוָֽה׃ יא הָפַ֣כְתִּי בָכֶ֗ם כְּמַהְפֵּכַ֤ת אֱלֹהִים֙ אֶת־סְדֹ֣ם וְאֶת־עֲמֹרָ֔ה וַתִּהְי֕וּ כְּא֖וּד מֻצָּ֣ל מִשְׂרֵפָ֑ה וְלֹֽא־שַׁבְתֶּ֥ם עָדַ֖י נְאֻם־יְהוָֽה׃ יב לָכֵ֕ן כֹּ֥ה אֶעֱשֶׂה־לְּךָ֖ יִשְׂרָאֵ֑ל עֵ֚קֶב כִּֽי־זֹ֣את אֶֽעֱשֶׂה־לָּ֔ךְ הִכּ֥וֹן לִקְרַאת־אֱלֹהֶ֖יךָ יִשְׂרָאֵֽל׃ יג כִּ֡י הִנֵּה֩ יוֹצֵ֨ר הָרִ֜ים וּבֹרֵ֣א ר֗וּחַ וּמַגִּ֤יד לְאָדָם֙ מַה־שֵּׂח֔וֹ עֹשֵׂ֥ה שַׁ֙חַר֙ עֵיפָ֔ה וְדֹרֵ֖ךְ עַל־בָּ֣מֳתֵי אָ֑רֶץ יְהוָ֥ה אֱלֹהֵֽי־צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק א:
שמעו, פרות - הם נשי השרים דימה אותן לפרות הבשן.
פסוק א:
העושקות, הרוצצות - כמו: את מי עשקתי ואת מי רצותי, כמו: סבותי אני והגזרה מקנה רצון והנה פירוש: איך הם עשקות באומרים לבעליהם.
פסוק ב:
נשבע, בקדשו - בשמים, כמו: כי אשא אל שמים ידי:
פסוק ב:
בצנות - כמו: ולצנינים, צנים פחים.
פסוק ב:
ואחריתכן - הבן שיעמוד אחרי כן, כמו: ולא לאחריתו, שהוא בנו.
פסוק ב:
בסירות - כמו: סירים סבוכים.
פסוק ב:
דוגה – כמו דג.
פסוק ב:
ונשא - שיצוה האויב הוא הצר הנזכר, למי שישא אתכם.
פסוק ג:
ופרצים - תעשינה פרצים בחומה.
פסוק ג:
אשה נגדה, והשלכתנה - אחריתם שהוא הבן אל ההר שלא תראינה עת ירטש, כדרך: ותשלך את הילד, או מרוב הרעב והצמא כאשר הוא כתוב אחריו, אולי ההרמונה שם מקום אחרי חומת שומרון. והנה הודעתי אתכם זאת הרעה העתידה לבא עליכם, על כן לכו עבדו הבעל אולי יושיעכם כדרך שהתל אליהו בעובדיו, ואל תוציאו המעשר מקצה ג' שנים, רק לשלשת ימים.
פסוק ה:
וקטר מחמץ - שתהפכו מה שצויתי לכם, שתעשו לי.
פסוק ו:
וגם - הטעם לא הבאתם זבחים לי ולא מעשרותיכם והנה מזבחי נקי, אין עולה ואין מעשר למקריביה, על כן טעם וגם אני - אם אתם עשיתם כן - גם אני שלמתי גמולכם בראשיכם.
פסוק ז:
וגם - טעם בעוד שלשה חדשים לקציר, כי אז זמן צורך הגשם ולא חששתם לשוב אלי, אולי לא תמותו ברעב.
פסוק ח:
ונעו, ישבעו - כמו: ארץ שבעה מים.
פסוק ט:
הכיתי - השדפון בשבלים כמו: שדופות קדים מכה בהם, שמוריקות השבלים.
פסוק י:
שלחתי - הרגתי בחוריכם ונשבו סוסיכם.
פסוק י:
באש מחניכם - באף העוברים.
פסוק י:
ובאפכם - הנשארים מהם.
פסוק יא:
הפכתי - אש הורדתי עליכם מהשמים.
פסוק יא:
כאוד - כמו: זנבות האודים.
פסוק יב:
לכן - דעת מפרשים רבים: כי הכון לשוב אל השם. ולפי דעתי: כי הוא כדרך: בואו בית אל. והטעם: הנה הבאתי עליך רעה אחר רעה ועתה הכון והכון לך שתצא לקראת אלהיך להלחם. והטעם לקראתי, שהייתי אלהיך על כן אחריו.
פסוק יג:
כי - הטעם הוא יוצר הרים שהם עומדים לנצח. והטעם: שהוא תקיף.
פסוק יג:
ובורא רוח - שאיננו עומד על דרך אחד ומרוב תוקף, השם ירעיש וירגיז הרוח שיבא שאינו נראה, כמו בניינים ועצים עומדים.
פסוק יג:
ומגיד - הטעם הנה הגיד לכם.
פסוק יג:
מה שיחו- מה רצונו לעשות והוא יהפך השחר עליכם וישוב חשך, כמו: ארץ עיפתה כמו אופל וידרוך על במותי ארצכם ולא תראוהו. ויפת אמר: יוצר הרים שהם נראים ובורא רוחות בגויות ומגיד לאדם מה שיחו מה שישיח בלבו. ועל דרך המפרשים: כי השם יעשה כרצונו דבר והפכו, על כן אם תשובו אליו - יהפך הגזירות הרעות לטובות.