פסוק א:תפילה זאת ברוח נבואה נאמרה והוא מתנבא על רעב שיהיה כאשר יתברר בסוף התפילה, ולא יהיה כח לישראל לעמוד מפני האויב, וזאת התפלה על דרך סדר התפילות, על כן כתב על שגיונות למנצח גם מלת סלה ושם פירשתי אלה המלות בספר תהילות.
פסוק ב:ה' טעם שמעתי שמעך שהודיעו השם דבר הרעב.
פסוק ב:וטעם פעלך שתחיה ישראל בקרב אלה השנים. ור' יהודה אמר: שמעתי גבורותיך ועתה חיה פעלך כאילו הוא מת. וזה רחוק.
פסוק ב:בקרב שנים תודיע פעלך מה יעשה והם ישראל והם הפועל שלך.
פסוק ב:ברוגז בעת הרוגז שאנו בפחד.
פסוק ב:רחם תזכור רחמיך ומלת רחם לשון יחיד, כי רחמים לשון רבים. ורבי משה אמר: ברוגז רחם וזכור העת שבאתה אתה האלוה מתימן. וזה ארוך ואינו נכון. ויש אומרים: כי רחם שם דבר כמו אהבה ארחמך ה' צדקי.
פסוק ג:אלוה עתה יספר כמה גבורות עשה לישראל, הטעם הלא אתה הוא מתימן, כמו אלוף תימן, כמו: ה' בצאתך משעיר:
פסוק ג:וקדוש מהר פארן וכבר פירשתי זה הטעם בפרשת וזאת הברכה, כי כאשר עבר הכבוד על הר שעיר שהוא סמוך לפארן, כמו שנאמר: ואת החורי בהררם שעיר עד איל פארן, אז זרח משעיר כבוד השם ונראתה גבורתו במלחמת מדין וסיחון ועוג.
פסוק ג:כסה שמים הודו ששבחוהו הכל ופחדו ממנו.
פסוק ד:ונגה שהיה יוצא מלפניו כאור, היה זה הוא כמו עמוד האש.
פסוק ד:וקרנים כמו: כי קרן עור פני משה:
פסוק ד:ושם חביון עזו הוא הארון, כמו: אתה וארון עזך. וכתיב: כי ענן ה' על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו, ויו"ד חביון תחת אלף.
פסוק ד:וטעם חביון עזו הארון שהיה חבוי וטמון ומכוסה כשנושאים אותו, או הוא מבעלי הה"א, כמו: חבי כמעט רגע עד יעבר זעם.
פסוק ה:לפניו לפני הכבוד או הארון ששם הכבוד.
פסוק ה:דבר להרג העמים, כדרך: וגם הצרעה.
פסוק ה:ויצא רשף כמו דבר ולחומי רשף, כמו אכולי דבר:
פסוק ו:עמד נמדדה ארץ כנען ונתחלקה לשבטים.
פסוק ו:וטעם: כל מקום ששם עינו עליו מיד נמס וזהו ויתר גוים.
פסוק ו:ויתפצצו הטעם שכל מקום שעבר עליו הכבוד, היה מתפוצץ או הוא דרך משל שעבר על המלכים שאחזתם אימה.
פסוק ו:שחו הגבעות לפניהם והיו מישור והליכות עולם.
פסוק ז:תחת הטעם כי אהלי כושן נפלו, כאילו היו תקועים במקומות און שלא יעמד. גם נכון הוא להיות זה רמז לדבר כושן רשעתים וארץ מדין על דבר גדעון בדברי החלום.
פסוק ח:הבנהרים השלים עתה לספר גבורות השם בעבור ישראל, עתה יחל לספר גבורתו שהוא דורש תמיד ארץ ישראל להשקותה כאשר הזכיר דוד, גשם נדבות תניף אלהים אחר שאמר חיתך ישבו בה וגבורת ה' תראה בכל דור ודור, בצואתו להמטיר. וכתוב עושה גדולות ואחריו הנותן מטר כי יש לתמוה איך יעלו העננים מהנהרים וכן מהים, כמו הקורא למי הים, כשהעננים עולים מהים והולכים להמטיר אל מקום שיצום השם, על כן כתוב: וישפכם ה' צבאות שמו.
פסוק ח:סוסיך הם עבים שיצום להמטיר על מקום רצונו, ואל תתמה בעבור שקראם סוסיו, כמו הנה ה' רוכב על עב קל השם עבים רכובו.
פסוק ח:וטעם ישועה להושיע יושבי הארץ.
פסוק ט:עריה לשון גילוי, כמו וקיר ערה מגן.
פסוק ט:ומלת תעור מבנין נפעל משרש אחר, על משקל אף תכון תבל התי"ו סימן הקשת ותעור תגלה הקשת וזאת כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם.
פסוק ט:וטעם שבועות מטות על החצים וככה כתוב: ברק חניתך כאילו המטות נשבעו לקיים מאמרך סלה.
פסוק ט:נהרות תבקע ארץ לנוכח השם והארץ שהיא הבקועה היא הפעולה, עד שתעשה כמו נהרות.
פסוק יא:שמש כל אחד מהם עמד בזבולו והטעם אין צורך לשמש ביום ולא לירח בלילה, כי לאור חציך יוכלו ללכת בני אדם.
פסוק יב:בזעם הטעם כאשר תזעם על הים ועל הנהרים, ככה כאשר תצעד בזעם אל הארץ מיד תדוש גוים.
פסוק יג:יצאת בעבור ישועות עמך.
פסוק יג:לישע את משיחך מלך יהודה.
פסוק יג:ערות לגלות יסודם עד צוארם.
פסוק יד:נקבת הרשע מלך הגוים הפך ישועת משיחך.
פסוק יד:במטיו על הרשע לבדו נקבת ראשו, שהוא ראשו ומלך על פרזיו, והנה עתה יסערו יתנועעו כמו: ואסערם.
פסוק יד:וטעם להפיצני להפיץ את ישראל.
פסוק יד:עליצותם כמו: עלץ לבי וכאשר יהיה מפוזר יאכלום העמים. ור' משה אמר: ישמחו, בעבור שתרעב ארץ ישראל, כי העני יאכל לחמו בסתר, שלא יחטף ממנו.
פסוק טו:דרכת הנה האויב מוכן לבוא לצור עלינו ואתה דרכת בים סוסיך, הטעם כי עביך תוליכם לים, עד ששבו מימיו, כמו חומר ולא תשקה ארץ ישראל, ובעבור זה הנביא אומר על לשון ישראל זאת הנבואה.
פסוק טז:שמעתי ותרגז בטני בעבור חסרון המאכל.
פסוק טז:וטעם לקול בעבור זה הקול.
פסוק טז:צללו שפתי שתכה זאת את זאת מגזרת מצלתים.
פסוק טז:והזכיר שפתי כי הפה שער המאכל.
פסוק טז:יבוא רקב בעצמי כי בהפסק המאכל שידשן הבשר, אז העצם תרקב.
פסוק טז:ותחתי ארגז במקומי בארץ ישראל.
פסוק טז:אשר אנוח שחשבתי שאמצא מנוחה בבוא התבואה, אם יבוא צר.
פסוק טז:לעלות לעם יגודנו גדוד והנה הדבר הפוך.
פסוק יז:כי תאנה הזכיר כל דבר שיעשה דם ויוכל האדם לחיות בהם. והזכיר התאנים, כי הלחים ואף כי היבשים מולידים ומביאים באדם דם רב אשר יחיה בו, וככה הענבים ופרי העץ, כמו אגוז ושקד ורמון ותפוח אינם מולידים דם.
פסוק יז:ומלת יבול כמו ונתנה הארץ יבולה ושמן זית כאשר יבשל בו האדם ירקות, גם הוא מוליד דם.
פסוק יז:וטעם כחש כאילו לא היה זית בתולדתו.
פסוק יז:ושדמות כמו: ושדמה לפני קמה, גם הזכיר הבשר.
פסוק יז:ממכלה כמו ממכלאותיך.
פסוק יז:רפתים מקום מלונם.
פסוק יח:ואני אמר הנביא בנבואתו, כי על כן זה הוא לא ידאג לבו רק לבו שמח, כי בטחונו בשם שיושיענו.
פסוק יט:ה' חילי כחי יוציאני לאור.
פסוק יט:ידריכני שלא אכשל.
פסוק יט:למנצח פירשתיו בספר תהלות.