פסוק א:ויחגו. ע' חגיגה ד"י: ובס' גשמי ברכה קהלת (ג' ד):
פסוק ב:מי ע' חולין פ"ט. ובל"ע דרוש ל"א, וריח דודאים ד"ל דברים נכונים:
פסוק ד:תפריעו עי' ע"נ דרוש לפסח תקנ"ג אריכות, ורש"י כ' מל' תפריעו והביא הפ' משלי (א כ"ה) ותפרעו כל עצותי ובשה"ג אזולאי מע"ג י' אות י"ד הביא דבר צחות דכ' ג"כ שס (ה' ל"ג) שמעו מוסר וחכמו ואל תפרעו, דכשאדם קונה חפץ רשאי לזלזל בו ולהשליכו, אך אם אדם חשוב נותן לו דבר במתנה אין מהנכון לזלזל בו ומשום כבוד הנותן צריך שיהי' חשוב אצלו החפץ, וז"פ אנכי רואה שאתם מבזים תוכחתי כי אתם משלמים שכר עבור הדרשות ונראה בעיניכם כאלו קניתם חפץ, וז"ש ותפרעו כל עצותי היינו ששלמתם מל' פרעון לכן ותוכחתי לא אביתם, לכך אני אומר לא תתנו מאומה ורק במתנה, וצריכים אתם לקבל בספ"י, וז"ש שמעו מוסר וחכמו לקיימם ואל תפרעו ולא תשלמו, וע"ס שינות הבית דק"כ דפי' בזה בשבת י': מתנה טובה בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל ואוי להזורק ומבזה המתנה, וביה"ר לשבת מברכין אומרים וחתן לנו כו' ומבקשים רק מתנות, ומי שמאבד המתנה שנתתי לו הוא השבת, איך יעיז פניו לבקש מתנות ע"ש, וזה י"ל בבשלח (ט"ז כ"ט) ראו כי ה' נתן לכם את השבת, וע"ס פתחי שערים בקונ' ברכת אפרים אות מ"ג, ובזכרון טוב דכ"ד, וישועות יעקב או"ח רמ"ב דבר נכון:
פסוק ז:לא תאסיפון, והקו' מוטב הי' ליתן להם תבן רק שיעשו לבנים בכפל כפליס, ואמר הרר"י מווארקי ז"ל שמזה נלמד שדאגה בלב איש ומוח קשה יותר לגוף ממלאכה מרובה, וברמ"צ ח"ב אות קכ"א כ' בשם הה"ק ר"ד מלעלוב ז"ל, דהו"ל לא תוסיפון כו', ורק שפרעה הניח להם יום לשבות, ומשה בחר בשבת, עשמו"ר ובעה"ת פסוק ד', והי' דרכם בשבת להתאסף ולשמוע תוכחה, ופרעה ברשעתו חפץ להסירם מה' ובראותו כי לא עלתה בידו הבין מחמת שנאספים יחד ודבקו בה' אמר שלא יאסיפו עוד לתת תבן דעת ותבונה להם:
פסוק ז:הם ילכו. ע"ס פשיטי דספרא אסתר (ד' ט"ז) לך כנוס דמצינו הליכה כינוי למיתה, ובתי"ט אבות פ"ג מ"א ולאן אתה הולך, וברש"י מיכה (ד' ה') וז"פ ולכו וקוששו להם תבן אפי' אם ילכו וימיתו עלי' לא איכפת לי ורק יביאו קש ותבן, וע"ל (ה' ה') ונערות הולכות ברש"י:
מתכנת. רש"י נתכנו (בש"א ב' ג'), המתוכן (דברים כ"ח ל"ז), ועי' שם אפרים:
פסוק ט:ישעו רש"י ואשעה (תהל' קי"ט קי"ז), ולשנינה (דברים כ"ח ל"ז), ויספר (ברא' כ"ד ס"ו):
פסוק יב:לקשש קש לתבן. ערש"י לאסוף אסיפה, וקש ל' לקוט דאא"ל קש תבן דהוי נפל הלשון דקש ותבן אחת הוא, ובתוס' ב"מ ק"ג. ד"ה המקבל כ' דמה שנקצץ עם השבולת קרוי תבן והנשאר קרוי קש, ופי' לקשש קש לתבן שהיו מלקטים הקש הנשאר תחת התבן כי התבן כבר הוליכוהו הבעלים לביתם, ולפ"ז לתבן הפי' להיות להם תבן שקששו קש שיהי' להם קש לתבן, וכ"כ ויבן את הצלע לאשה (ברא' ב' כ"ב) להיות אשה, ועי' תוס' שבת ל"ו: ד"ה כירה, ובס' הדרש והעיון הק' מכלים פי"ז מי"ז ושבת ס"ו. מחצלת הקש ושפופרת הקש, וע"כ קש הנקצץ עם השבלת ולא הנשאר בארץ דמזה אין עושין כלים ע"ש, ולק"ע דע' בתפא"י שפי' ג"ב קש הנשאר בארץ וממנו עושין מחצלאות אבל חלק העליון שנקצר עם שבלת נותנים לבהמות כמ"ש השעורים ותבן לסוסים, וע"ע בתוס' שבת ד"ה כוורת שהק' איך כלי של קש מטמא והא בטומאת מת כ' כלי עץ ועור ובגד ושק, ותי' דקש נמי חשוב עץ כברכות מ'. פרי שאכל אדה"ר חטה הי', ובב"ר פט"ו אי' ג"כ כן ומקשה והא עץ כ' ומשני מתמרות הי' כארזי לבנון ע"ש, וא"כ אין ראי' דקש הוי עץ דשא"ה שהי' מתמרות כארז אבל חטה ל"ה עץ:
פסוק יד:כתמול שלשום, משמע דבתמול מלאו הסכום, ותיכף אומר גם תמול לא עשו תוכן הלבנים ורש"י תי' זאת דשלשום תואר למלת כתמול, כתמול השלישי, גם תמול פי' אתמול וא"כ הול"ל ללבון כשלשום ולמ"ל כתמול, ובת"א הוסיף ו' ומקדמוהי, וע"ס נתינה לגר ואהבת יהונתן, והר"ר ישעי' ביעזונסקי מראדום כתב לי די"ל דאם למשל קצב הלבנים הי' ק' ליום, וביום א' בעוד הי' שכיח תבן דהפקר עשו למשל פ' לבנים, אך למחרת שכבר לקטו כל התבן שבסביבותם והוכרחו להתרחק בחיפוש תבן עשו רק ס' והמצרים הקשו להם ב' קושיות, שלשום הוא יום לפני הגזירה שעשו ק' הוא משל על תמול למה לא נדמה תמול לשלשום ועשו בתמול פתות כ', ותמול משל על היום למה עשיתם רק ס' ולא עכ"פ פ', והלא גם תמול הי' הגזירה ואם יש התנצלות יום א' של הגזירה ליום שלפניו אבל מה בין יום א' ליום ב', ועם שהטעם מבואר כנ"ל אבל הרשעים ל"ה חפצים בהתנצלות, ונשלם להם מדה כנגד מדה, דהכה אותם על שלא רצו לשלחם, והכביד לבם שלא לשלוח, וע' בזה בס' מצח אהרן ח"א דרש א' דבר נכון:
פסוק טז:תבן אין ניתן וחטאת עמך. ערש"י, ובשם החמד"ש אי' אם יוקחו הפרנסות מבנ"י ואין יכולים לחוות באופן הכשר ע"כ, מוכרחים לעסוק במסחר בדברים שאינם כשרים כל כך, דמה לעשות הילדים שואגים לחם, וז"פ וחטאת עמך ע"כ יהי' מוכרחים לחטא, ועמ"ש בפ' ויצא (ל' ל"ב), ובתולדות (כ"ז ט') הבאתי שע"ת או"ת תפ"ב, דיכול לגזול מחבירו דבר מצוה כל זמן שלא זכה בו חבירו, וכעת ראיתי ג"כ בבעה"ת תולדות (כ"ה ל"ד) דאם יש ביד רשע מצוה מותר לצדיק לרעותו וליטול ממנו וע"ע בשע"ת תרנ"ח סק"ב ובס"ח קנ"ה בזה, ובחגיגה י"ג. ליגמרן מר מעשה מרכבה כו' והערימו למען ללמוד מעשה בראשית וע"ש במקו"ח, ובנפ"ח או"ח ר"א:
פסוק יט:לא תגרעו מלבניכם, בנת"ק כ' להמד' דנתנו בניהם בבנין, וזה רמז לא תגרעו מלבניכם שאם יחסרו לבנים יומתו הבנים בבנין ולא תגרעו מלבניכם, ובס' דגל מחנה יהודה דל"א פי' בזה בפ' בא (י"ג י"ד) הוציאנו "מבית" עבדים ר"ל דהוציאם "מבית" עבדים שלא ישתקעו בבניני הבית:
פסוק כב:למה ערש"י וק' למה לא שאל ב' שאלות ביחד, ורק אם יתרץ א' אז ישאל הב', וגם היתכן מה איכפת לך בצערן של ישראל, ובפתיחה לס' תפארת מנחם כתובות כ' דבמד' ראה ראיתי א"ל ה' למשה אתה רואה א' מקבלים תורתי ואני רואה ב' שיעשו גם העגל, ותמוה דמשום התורה לא רצה לילך לגאלם, ובשביל חטא העגל ראוים ליגאל, וי"ל דהמפו' כ' הא דלא השלימו ת' דגליות אחרונות משלימין ובמד' תשא חרות על הלוחות (ל"ב ט"ז) א"ת חרות אלא חירות משיעבוד מלכות ומה"מ, ובעגל חזר הכל, ומשו"ה לא רצה לילך שלא שלמו ת' וידע דיקבלו תורה ויהי' חירות משיעבוד מלכות ולא יהי' עוד בגלות, וא"ל ה' אני רואה עוד עגל ויהי' עוד גלות וישלימו השיעבוד, ואי' במד' דמ"ר אמר אתה אמרת אנכי אעלך ורצה שיהי' הגאולה ע"י ה' בעצמו שהוא נצחי ותהי' הגאולה נצחית, וכמ"ש (ישעי' מ"ה י"ז) ישראל נושע בה' תשועת עולמים, אכן הגאולה הי' קודם זמנו לכן הי' ע"י משה, עוד אי' דקושי השיעבוד השלים, והי' יוכל להיות ע"י ה' בעצמו כיון שא"צ עוד לגלות, וא"ש מ"ר שאל למה הרעות קושי השיעבוד, וא"ת מה איכפת לך דהיינו דזה לטובת ישראל שישלים ת', וא"כ למה שלחתני דייקא דיותר הי' טוב הגאולה ע"י ה', ואי נימא כדי שיהי' עוד גליות דישלימו ת' א"כ יוקשה למה הרעות קושי שיעבוד וממ"נ קשה, וע"ע בהקדמה לשו"ת מחזה אברהם או"ח:
ובצל"ח פסחים נ'. בהא דאי' שם בעוה"ז על בשורות טובות הטוב ומטיב, על בשו"ר דיין האמת לעוה"ב כולו הטו"מ, ופי' עפמ"ש בישעי' (י"ב א') אודך ה' כי אנפת בי שאפי' הפרעניות אינם רע רק טובה להכניע יצרו הרע אלא שאדם אינו מבין כמו חולה שנותנים לו תרופה מרה ולכן בעוה"ז על הרעה אומר דה"א שלדעתו הוא ממה"ד, ולעוה"ב כולו טוב ומטיב שיראה למפרע שהכל הי' לטובתו, וכ"כ בעוללות אפרים מאמר כ"א, וזה י"ל בפ' תשא (ל"ג כ"ג) וראית את אחורי וגו' לפעמים רואים סיבות שונות באין מבין על מה עשה ה' ככה, אבל בעבור ימים רבים מבינים למפרע שלא לחנם עשה ה' ככה, וז"פ וראית את אחורי לאחר שנעשה התכלית אז תבין למפרע הטובה שהי' מתחלה, אבל פני מה שלפני לא יראה מה שלעתיד, ועמ"ש שם:
ובשו"ת בית אפרים בהקדמה לחו"מ תי' בזה רש"י דמשום זה כל העונש בהשגחה במדה נגד מדה כדי שע"י עונש ירגיש אשר חטא, ועונש תקנתו וטובתו, ולכן בא לפעמים נבואת נביא על העונש בדרך שליחות, אף שנבואה ע"י שליחות אינו רק בנבואה לטובה, כמ"ש בישעי' (ו' ח') את מי אשלח כו', וז"ש רש"י שלטענת מה איכפת לך שמסתמא ראוים לעונש, עז"א קיבל אני ע"מ ששלחתני של"ה לנבואה זו לבוא בדרך שליחות, והשיב עתה תראה וגו' וכן כל נבואה לרעה אם היא לתכלית טוב שירגיש ויעשה תשובה ויקבל עונשו בעוה"ז יכולה להיות בדרך שליחות, משא"כ עונש הסתרת פנים רעה בתכלית, ועד"ז פי' ביע"ד בברכות ד"י מזמור לדוד בברחו כו' סתם ברא חייס על אב ושזה לא חס ע"כ שהוא עונש בהשגחה והוא טובה לו לטהרו מחטאי' והן צדיק בארץ ישולם, וע' שם אפרים. ועד"ז הפי' בקרח (ט"ז כ"ח) בזאת תדעון אם בריאה וגו' כשהוא שלא בטבע אז הוא בהשגחה ובא לטובה ויש בו נבואה ע"י שליחות, משא"כ בטבע שהוא ע"י הסתרת פנים שרע בתכלית לא ה' שלחני ואינה רק בדרך הליכה, וכמ"ש ישעי' שם הנני שלחני והיינו רק לטובה והשיב ה' לך ואמרת וגו' כי כשחוטא אינו שב מרעתו ע"י העונש הוא רע בתכלית, וע' וארא (ו' ב') וישי"ע ר"פ בא, וגם פי' בזה בחקת (כ' ג') ולו גוענו בגוע אחינו שנעשה חוץ לטבע ולא נדחו ממחיצתם מאחר שקיבלו עונשם ולמה העלתנו אל המדבר הרע כו' שהיא ציה בלי מים מצד הטבע ואינם מקבלים עונש כזה שעון עצמו אינו נמחק, למות שם, ר"ל לעוה"ב, אנחנו ובעירנו, כבהמות נדמו היורדות למטה לארץ, וע' ריח דודאים דכ"א דבר נכון, וע"ע מ"ש בפ' ויחי (נ' י"ט), ותשא (ל"א ט"ז), ובס' דברי תורה להגה"צ ממונקאטש שליט"א אות קי"ח. וע' ס' יריעות שלמה מהג' מהרש"ק ז"ל תהלים לד. דמ"ז: מה שנוגע לעצמו יאמר על הכל טוב אבל בצרות אחרים יצטער דאל"ב לא יתפלל עליהם וז"פ בסוף אסתר דורש טוב לעמו ולא יאמר על הכל שהוא טוב, אבל לזרעו הי' אומר על הכל שלום עש"ה:
וגם י"ל על הקו' הנ"ל דרועה נאמן יתחרט כי נעשה שליחו של מקום, גם מלת "זה" למותר, גם בפעם ב' (בפכ"ג) הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך, מדוע בראשונה כ' לעם הזה ואח"כ עמך, וי"ל דמ"ר הבין דפרעה יענש ע"כ אמר (ד' י"ג) שלח נא ביד תשלח דמה לי ולצרה הזאת, אנכי אהי' מקל חובלים, הלא מגלגלין חוב ע"י חייב (שבת לב.) אכן כשאמר לו ה' דעי"ז רוח והצלה יעמוד ליהודים גמר בלבו ללכת, ומן הנמנע שיהי' הכל טוב, וכל שמחה מהול בתוגה כיבמות מ"ז. ישראל אינם יכולים לקבל רוב טובה, ובתענית כ"ב: אין מתפללים על רוב טובה, ובזה י"ל ביומא כ"ב. מפ"מ לא נמשכה מלכות שאול, מפני של"ה בו שום דופי ומשה ראה שמצב מצרים רע יהי', ואמר הנני רואה כי הרעות לעם הזה (המצרים) ומה זה (כמו לזה) שלחתני, ולמה בחרת בי לשלחני רק להרעות למצרים, ומאז כו' הרע לעם הזה (המצרים) והצל לא הצלת את עמך (היהודים), ויאמר ה' עתה תראה אשר אעשה לפרעה רק למען יגרשם, כי הגאולה יכול לבוא רק באופן זה, וז"ש מה איכפת לך כו' דעל הרעה אשר למצרים אמר משה קובל אני אשר אנכי השליח בדבר מצוה: