פסוק א:נְבוּאַת זְכַרְיָה סְתוּמָה הִיא מְאֹד, כִּי יֵשׁ בָּהּ מַרְאוֹת דּוֹמוֹת לַחֲלוֹם הַנִּתָּן לְפִתְרוֹן, וְאֵין אָנוּ יְכוֹלִים לַעֲמֹד עַל אֲמִתַּת פִּתְרוֹנוֹ עַד יָבֹא מוֹרֶה צֶדֶק (הושע י:יב). וּלְפִי הַיְּכֹלֶת אֶתֵּן לֵב לְיַשֵּׁב הַמִּקְרָאוֹת אֶחָד אֶחָד מִן הַפִּתְרוֹנוֹת הַדּוֹמוֹת לוֹ, וְאַחַר פִּתְרוֹנוֹת שֶׁל יוֹנָתָן:
פסוק א:בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי. קֹדֶם שֶׁהִתְחִילוּ לַחֲזוֹר וְלִבְנוֹת בַּמְּלָאכָה, שֶׁהֲרֵי בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הִתְחִילוּ בָּהּ:
פסוק ב:עַל אֲבוֹתֵיכֶם. שֶׁבְּדוֹר חֻרְבַּן הַבַּיִת:
פסוק ה:אֲבוֹתֵיכֶם אַיֵּה הֵם. רְאוּ שֶׁלָּקוּ מַכָּה רָעָה בָּרָעָב בַּחֶרֶב וּבַשֶּׁבִי:
פסוק ה:וְהַנְּבִיאִים הַלְעוֹלָם יִחְיוּ. וְאִם תֹּאמַר: אַף הַנְּבִיאִים אַיֵּה הֵם, הֲרֵי מֵתוּ? אֲנִי מֵשִׁיב לָכֶם: וְכִי הַנְּבִיאִים הָיָה לָהֶם לְעוֹלָם לִחְיוֹת? אַךְ סוֹפָן מוֹכִיחַ כִּי אֱמֶת הָיָה דִּבְרֵיהֶם, שֶׁכָּל דְּבָרַי וְחֻקַּי גְּזֵרוֹת פֻּרְעָנוּתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת עֲבָדַי הַנְּבִיאִים עֲלֵיכֶם, הֲלֹא הִשִּׂיגוּ אֲבֹתֵיכֶם.
פסוק ח:רָאִיתִי הַלַּיְלָה וְגוֹ׳. רַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ מַה שֶּׁפֵּרְשׁוּ בְּאַגָּדַת חֵלֶק (סנהדרין צג.), אַךְ אֵין סֵדֶר הַפָּרָשָׁה וְהַלָּשׁוֹן מִתְיַשֵּׁב בּוֹ:
פסוק ח:וְהִנֵּה אִישׁ. מַלְאָךְ:
פסוק ח:עַל סוּס אָדֹם. רֶמֶז הוּא לִפָּרַע מִכַּשְׂדִּים מִמָּדַי וּפָרַס בַּחֶרֶב וּבַדָּם, כְּמוֹ שֶׁהוּא אוֹמֵר כָּאן ״וְקֶצֶף גָּדוֹל אֲנִי קֹצֵף עַל הָגּוֹיִם״:
פסוק ח:וְאַחֲרָיו סוּסִים אֲדֻמִּים וְגוֹ׳. מוּכָנִים לִשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל מָקוֹם, וְיֵשׁ בָּהֶם מִינֵי צְבָעִים הַרְבֵּה, וְשֶׁבַח הוּא לוֹ. שְׂרֻקִּים. לֹא יָדַעְתִּי מַה צֶבַע הוּא, וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם: ״קְוָוחִין״:
פסוק ח:בֵּין הַהֲדַסִּים אֲשֶׁר בַּמְּצוּלָה. בֵּין אִילָנֵי דְהַדַסַּיָּא דִּבְבָבֶל (סנהדרין צג.):
פסוק ט:וָאֹמַר. לַמַּלְאָךְ אֶחָד אֲשֶׁר הָיָה מַרְאֶה אוֹתִי כָּל זֹאת מָה אֵלֶּה אֲדֹנִי. וְהוּא הָרוֹכֵב עַל סוּס אָדֹם (זכריה א:ח):
פסוק י:לְהִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ. לִרְאוֹת אֶת שַׁלְוַת הָעַוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת:
פסוק יב:וַיַּעַן מַלְאַךְ ה׳. הוּא הַדּוֹבֵר בִּי:
פסוק יג:וַיַּעַן ה׳, אֶת הַמַּלְאָךְ הַדּוֹבֵר בִּי דְּבָרִים טוֹבִים. לֹא שֶׁשָּׁמַע הַנָּבִיא מַה עָנָה, אַךְ מִמַּה שֶּׁאָמַר הַמַּלְאָךְ לוֹ ״קְרָא לֵאמֹר קִנֵּאתִי וְגוֹ׳״, אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁדְּבָרִים טוֹבִים עָנָהוּ:
פסוק יד:קִנֵּאתִי לְצִיּוֹן. ״מִתְפָּרַע אֲנָא פּוּרְעָנוּת דִּין יְרוּשָׁלַיִם מִן הַמְּצִיקִים לָהּ״:
פסוק טו:הַשַּׁאֲנַנִּים. אֲשֶׁר אֵלּוּ אוֹמְרִים עֲלֵיהֶם, שֶׁהֵם יוֹשְׁבִים וּשְׁקֵטִים:
פסוק טו:אֲשֶׁר אֲנִי קָצַפְתִּי. עַל עַמִּי מְעָט:
פסוק טו:וְהֵמָּה עָזְרוּ. עַל הַקֶּצֶף לְרָעָה:
פסוק טז:וְקָו יִנָּטֶה. לָמֹד חוֹמוֹתֶיהָ אָרְכָּהּ וְרָחְבָּהּ:
