פסוק ב:וַיִּשְׁלַח בֵּית אֵל שַׂרְאֶצֶר וְרֶגֶם מֶלֶךְ וַאֲנָשָׁיו. אֲנָשִׁים צַדִּיקִים הָיוּ, וְשָׁלְחוּ מִבָּבֶל לִקְרוֹבֵיהֶם שֶׁבְּבֵית אֵל לָבֹא לְחַלּוֹת אֶת פְּנֵי ה׳ בִּירוּשָׁלַיִם בַּעֲדָם, וְלִשְׁאֹל מֵאֵת הַכֹּהֲנִים לְהוֹדִיעָם אִם יִבְכּוּ בְּחֹדֶשׁ אָב, אַחֲרֵי אֲשֶׁר חָזַר הַבַּיִת לְהִבָּנוֹת:
פסוק ג:הַנָּזֵר. לִפְרוֹשׁ מִן הַתַּעֲנוּג כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי זֶה שִׁבְעִים שָׁנָה. אֵין נְזִירָה בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא פְּרִישׁוּת (ספרא אמור פרשה ד, א):
פסוק ה:וּבַשְּׁבִיעִי. הוּא צוֹם גְּדַלְיָה (ראש השנה יח:):
פסוק ה:הֲצוֹם צַמְתֻּנִי אָנִי. הֵ״א נְקוּדָה חֲטַף פַּתָּח, לְפִי שֶׁהִיא מְשַׁמֶּשֶׁת לְשׁוֹן תְּמִיהָא: שֶׁמָּא לִכְבוֹדִי צַמְתֶּם, שֶׁתִּהְיוּ צְרִיכִים לָצוּם גַּם עַתָּה?:
פסוק ו:וְכִי תֹאכְלוּ וְכִי תִשְׁתּוּ. וְאִם לֹא תָצוּמוּ, מַה לִּי גַּם בָּזוֹ? הֲלֹא אַתֶּם לַהֲנָאַתְכֶם הוּא הַמַּאֲכָל וְהַמִּשְׁתֶּה:
פסוק ז:הֲלֹא אֶת הַדְּבָרִים. מִי גָּרַם לָכֶם הַצּוֹם וְהַמִּסְפֵּד? הֲלֹא דִבְרֵי תוֹכָחוֹת אֲשֶׁר קָרָא ה׳ וְגוֹ׳, הֵם הֶחֱרִיבוּ אֶתְכֶם, וְעַל כֵּן צַמְתֶּם. וְאֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר קָרָא: ״מִשְׁפַּט אֱמֶת שְׁפֹטוּ״ (זכריה ז:ט):
פסוק יב:שָׂמוּ שָׁמִיר. תּוֹלַעַת חָזָק מִצּוּר, מַרְאִין אוֹתוֹ עַל הָאֶבֶן וְהִיא מִתְבַּקַּעַת (סוטה מח:):
פסוק יג:וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרָא וְלֹא שָׁמֵעוּ. אָמַר ה׳ צְבָאוֹת עֲלֵיהֶן בְּאוֹתָן הַיָּמִים כֵּן יִקְרְאוּ וְלֹא אֶשְׁמָע:
פסוק יד:וָאֵסָעֲרֵם. בַּגָּלוּת, וְכֵן עָשִׂיתִי:
פסוק יד:וַיָּשִׂימוּ. בַּעֲוֹנָם:
פסוק יד:אֶרֶץ חֶמְדָּה לְשַׁמָּה. וְהוּא גָּרַם לָהֶם הַצּוֹם וְהַמִּסְפֵּד, אֲבָל עַתָּה: ״קִנֵּאתִי לְצִיּוֹן״ (זכריה ח:ב) – בִּשְׁבִיל צִיּוֹן אֲקַנֵּא אֶת הַכַּשְׂדִּים:
