פסוק א:עַל הַשְּׁמִינִית. כִּנּוֹר שֶׁל שְׁמוֹנָה נִימִין:
פסוק ב:פָּסּוּ. פֵיילִירִינְ״ט בְּלַעַ״ז, כְּמוֹ אָפְסוּ, וְכֵן פָּתַר מְנַחֵם:
פסוק ב:כִּי פַסּוּ אֱמוּנִים מִבְּנֵי אָדָם. הַכֹּל מְשַׁקְּרִים בִּי וּמְרַגְּלִים אֶת הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר אָנֹכִי מִתְחַבֵּא שָׁם וּמַגִּידִים לְשָׁאוּל ״הֲלֹא דָוִד מִסְתַּתֵּר עִמָּנוּ״ (תהלים נד:ב; שמואל א כג:יט):
פסוק ג:בְּלֵב וָלֵב. בִּשְׁנֵי לְבָבוֹת: לִי מַרְאִים שָׁלוֹם, וְיֵשׁ שִׂנְאָה טְמוּנָה בְּלִבָּבָם:
פסוק ה:לִלְשׁוֹנֵנוּ נַגְבִּיר. בִּלְשׁוֹנֵנוּ נִתְגַּבֵּר:
פסוק ו:מִשֹּׁד עֲנִיִּים. מֵחֲמַת שׁוֹד עֲנִיִּים הַנִּשְׁדָּדִים עַל יֶדְכֶם, כְּגוֹן אֲנִי וַאֲנָשַׁי וְכֹהֲנֵי נוֹב (שמואל א כב), וּמֵחֲמַת אַנְקַת אֶבְיוֹנִים, יֹאמַר ה׳ עַתָּה אָקוּם לְעֶזְרָתָם:
פסוק ו:אָשִׁית בְּיֵשַׁע יָפִיחַ לוֹ. אֲשִׁיתֵם בְּיֵשַׁע יְדַבֵּר עֲלֵיהֶם:
פסוק ו:יָפִיחַ. לְשׁוֹן דִּבּוּר, הַרְבֵּה יֵשׁ בְּסֵפֶר מִשְׁלֵי (משלי ו:יט), וּבַחֲבַקּוּק: ״וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב״ (חבקוק ב:ג). וּמְנַחֵם פָּתַר אוֹתוֹ לְשׁוֹן מוֹקֵשׁ, כְּמוֹ ״הַפַּח נִשְׁבָּר״ (תהלים קכד:ז):
פסוק ז:אִמְרוֹת ה׳ אֲמָרוֹת טְהוֹרוֹת. הֵן שֶׁיֵּשׁ יְכֹלֶת בְּיָדוֹ לְקַיְּמָם, אֲבָל אִמְרוֹת בְּנֵי אָדָם אֵינָם אֲמָרוֹת, שֶׁהֵם מֵתִים וְאֵין בְּיָדָם לְקַיֵּם:
פסוק ז:טְהוֹרוֹת. בְּרוּרוֹת וּמִתְקַיְּמוֹת, כָּל מַה שֶּׁמַּבְטִיחַ עוֹשֶׂה (פסיקתא רבתי יד). וַהֲרֵי הִבְטִיחַנִי יְשׁוּעָה וּמַלְכוּת:
פסוק ז:כֶּסֶף צָרוּף. הֲרֵי הֵן כְּכֶסֶף צָרוּף הַגָּלוּי לְכָל הָאָרֶץ. בַּעֲלִיל. לְשׁוֹן גִּלּוּי הוּא בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה בֵּין שֶׁנִּרְאָה בַּעֲלִיל בֵּין שֶׁלֹּא נִרְאָה בַּעֲלִיל כוּ׳ (ראש השנה כא:). וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים בַּעֲלִיל לְשׁוֹן מַעֲלָה, וְכֵן פֵּרוּשׁוֹ כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ, כְּלוֹמַר כַּכֶּסֶף הַצָּרוּף בַּמְּשֻׁבָּח שֶׁבֶּעָפָר וּבָעֶלְיוֹן שֶׁבּוֹ כִּי כּוּר הַמְּצָרֵף יַעֲשֶׂה אָדָם מִן הֶעָפָר הַמְּשֻׁבָּח. לָשׁוֹן אַחֵר בַּעֲלִיל כְּמוֹ עֱלִי ״בְּתוֹךְ הָרִיפוֹת בַּעֱלִי״ (משלי כז:כב), וְהוּא שֵׁם כְּלִי שֶׁכּוֹתְשִׁין בְּתוֹכוֹ, וְכֵן בַּעֲלִיל הַכּוּר שֶׁמַּתִּיכִין לְתוֹכוֹ הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף. וְזֶה אֵינוֹ נִרְאֶה, לְפִי שֶׁאֵינוֹ קוֹרֵא עֱלִי הַמַּכְתֵּשׁ שֶׁכּוֹתְשִׁין לְתוֹכוֹ אֶלָּא יַד הַמַּכְתֵּשׁ שֶׁכּוֹתְשִׁין בּוֹ שֶׁקּוֹרִין פילאו״ן בְּלַעַז. לָשׁוֹן אַחֵר בַּעֲלִיל לְשׁוֹן בַּעַל יָד, כְּלוֹמַר אֲדוֹן הָאָרֶץ וְשֶׁבַח הַמִּלָּה כְּנֶגֶד הַשֵּׁם, וְזֶה תַּרְגּוּם יוֹנָתָן הוּא לְשׁוֹן אַדְנוּת, וְאָמַר כִּי אִמְרוֹתֵינוּ כֶּסֶף צָרוּף מֵאֲדוֹן הָאָרֶץ שֶׁהוּא הַשֵּׁם שֶׁהוּא צָרַף וְזִקֵּק אוֹתָם (ס״א אינו):
פסוק ח:תִּשְׁמְרֵם. לְאוֹתָם עֲנִיִּים וְאֶבְיוֹנִים הַנִּרְדָּפִים מִן הַדּוֹר זוּ, שֶׁהֵם דַּלְטוֹרִין. מְזֻקָּק שִׁבְעָתַיִם. מִדְרַשׁ אַגָּדָה יֵשׁ, וּמְיֻשָּׁב עַל הַסֵּדֶר: רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי: תִּינוֹקוֹת שֶׁהָיוּ בִּימֵי דָוִד, עַד שֶׁלֹּא טָעֲמוּ טַעַם חֵטְא הָיוּ יוֹדְעִים לִדְרוֹשׁ אֶת הַתּוֹרָה בְּמ״ם טי״ת פָּנִים לְכָל צַד, וְזֶהוּ שִׁבְעָתַיִם. וְהָיָה דָוִד מִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, רְאֵה כַּמָּה תּוֹרָתְךָ וְאִמְרָתְךָ בְּרוּרָה וּמְזֻקֶּקֶת שִׁבְעָתַיִם בְּלִבָּם! אַתָּה ה׳ תִּשְׁמְרֵם, שְׁמוֹר אוֹתָם בְּלִבָּם. תִּצְּרֶנּוּ מִן הַדּוֹר הַזֶּה, שֶׁלֹּא יִלְמְדוּ דַרְכֵיהֶם לִהְיוֹת דַּלְטוֹרִין:
פסוק ט:סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן. לִטְמוֹן מוֹקְשִׁים לְהַכְשִׁילֵנִי:
פסוק ט:כְּרֻם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם. מִקִּנְאָתָם, שֶׁעֵינָם רָעָה בִּגְדֻלָּתִי, שֶׁנִּלְקַחְתִּי מֵאַחֲרֵי הַצֹּאן לְמֶלֶךְ (שמואל ב ז:ח). וְזֶהוּ פִּתְרוֹנוֹ: כְּרֻם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם, כְּשֶׁמִּתְרוֹמֵם אִישׁ הַזּוֹלֵל בְּעֵינֵי בְּנֵי אָדָם. וְזֶהוּ דֻּגְמָא הָאָמוּר בְּמָקוֹם אַחֵר: ״אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים״ (תהלים קיח:כב). וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה פּוֹתְרוֹ עַל יִשְׂרָאֵל לֶעָתִיד לָבֹא, כְּשֶׁיִּתְרוֹמְמוּ. וּמְנַחֵם פָּתַר כְּרֻם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם כְּרֵאם הַזּוֹלֵל לֶאֱכֹל בְּנֵי אָדָם, וְיִהְיֶה כְּרֻם כְּמוֹ רוּם וְרֵאם (איוב לט:ט; במדבר כג:כב), וְזֻלּוּת כְּמוֹ ״זוֹלֵל וְסוֹבֵא״ (דברים כא:כ). וְכֵן פִּתְרוֹנוֹ: סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן, סְבִיבוֹת הֶעָנִי הוֹלְכִים רְשָׁעִים לְבָלְעוֹ חִנָּם כְּרֻם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם: