פסוק א:לדוד. בעבור דוד אמרו זה המזמור:
פסוק ד:ועולתך. שם המין, עולתך אשר ידשנה, אשר נשאר הדשן ממנה על ידי אש מן השמים:
פסוק ה:כלבבך, עצתך. העצה היא אחר המחשבה, כמ"ש ישעיה (ט"ו כ"ד):
פסוק ו:נדגל. נציין דגלינו:
פסוק ט:ונתעודד. תקומה ביתרון שאת, כמו מעודד ענוים ה':