פסוק ג:בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ. בְּמַה שֶׁאָמַר לְמַעְלָה ה׳ מָעוֹז חַיַּי:
פסוק ד:וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ. לֵירָאוֹת שָׁם בְּכָל בֹּקֶר וָבֹקֶר. כָּךְ פֵּרְשׁוֹ דּוֹנָשׁ, וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ עִם ״לֹא יְבַקֵּר בֵּין טוֹב לָרָע״ (ויקרא כז:לג), אֲבָל דּוֹנָשׁ פָּתַר לְשׁוֹן בֹּקֶר:
פסוק ה:כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה. בָּטוּחַ אֲנִי שֶׁיִּצְפְּנֵנִי בְּבֵית מִקְדָּשׁוֹ, וְשָׁנִינוּ בְּסֵדֶר עוֹלָם (סדר עולם רבה יח) שֶׁהַמִּקְרָא הַזֶּה נֶאֱמַר עַל יוֹאָשׁ בֶּן אֲחַזְיָה שֶׁהִסְתִּירָתוֹ יְהוֹשֶׁבַע אֲחוֹתוֹ בַּעֲלִיַּת בֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיְהִי אִתָּהּ בֵּית ה׳ מִתְחַבֵּא שֵׁשׁ שָׁנִים״ (מלכים ב יא:ג):
פסוק ה:בְּצוּר יְרוֹמְמֵנִי. הֶעֱמִיד עַל סֶלַע רַגְלִי (תהלים מ:ג):
פסוק ו:זִבְחֵי תְרוּעָה. זְבָחִים שֶׁאוֹמֵר עֲלֵיהֶם שִׁיר:
פסוק ח:לְךָ אָמַר לִבִּי בַּקְּשׁוּ פָנָי. בִּשְׁבִילְךָ, בִּשְׁלִיחוּתֶיךָ אוֹמֵר (לִי) לִבִּי: בַּקְּשׁוּ כֻּלְּכֶם, יִשְׂרָאֵל, אֶת פָּנַי; וַאֲנִי שׁוֹמֵעַ לוֹ, אֶת פָּנֶיךָ ה׳ אֲבַקֵּשׁ:
פסוק ח:לְךָ. כְּמוֹ ״הֵן אֲנִי כְפִיךָ לָאֵל״ (איוב לג:ו) – בִּמְקוֹמוֹ, ״אִם לָאֵל תְּרִיבוּן״ (איוב יג:ח) – בִּמְקוֹמוֹ, אַף כָּאן לְךָ אָמַר לִבִּי. בִּמְקוֹמְךָ בָּא אֵלַי לִבִּי לוֹמַר כֵּן:
פסוק ט:אַל תַּט. אַל תַּכְרִיעַ, כְּמוֹ ״וַיֵּט שָׁמַיִם״ (תהלים יח:י):
פסוק י:כִּי אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי. בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ לַהֲנָאָתָן נִתְכַּוְּנוּ; כֵּיוָן שֶׁגָּמְרוּ הֲנָאָתָן, זֶה הוֹפֵךְ פָּנָיו אֵילָךְ וְזֶה הוֹפֵךְ פָּנָיו אֵילָךְ:
פסוק י:וַה׳ יַאַסְפֵנִי. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמֵר אֶת הַטִּפָּה וְצָר אֶת הָעֻבָּר (ויקרא רבה יד, ה):
פסוק יב:בְּנֶפֶשׁ צָרָי. בְּתַאֲוַת שׂוֹנְאַי, לִהְיוֹת תַּאֲוָתָם מִתְקַיֶּמֶת עָלַי:
פסוק יב:וְיָפֵחַ חָמָס. דּוֹבְרֵי רָעָה. לָשׁוֹן אַחֵר: לְשׁוֹן מוֹקֵשׁ (ס״א אינו):
פסוק יג:לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי וְגוֹ׳. אִם לֹא שֶׁהֶאֱמַנְתִּי בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּבָר קָמוּ בִי אוֹתָם עֵדֵי שֶׁקֶר וְכִלּוּנִי. לוּלֵא נָקוּד עָלָיו, לְמִדְרָשׁ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ (ברכות ד.): יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאַתָּה נוֹתֵן שָׂכָר לַצַּדִּיקִים לָעוֹלָם הַבָּא, אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ אִם יֵשׁ לִי חֵלֶק עִמָּהֶם אִם לָאו:
פסוק יד:וְקַוֵּה אֶל ה׳. וְאִם לֹא תִתְקַבֵּל תְּפִלָּתְךָ, חֲזוֹר וְקַוֵּה (ברכות לב:):