פסוק א:בשנותו. בעת ששינה את דברו לדבר מבלי חכמה:
פסוק א:לפני אבימלך. שהיה ירא ממנו לבל יכנו נפש כמ״ש (בש״א) ולזה דבר הוללות וסכלות לחשוב שאין הוא דוד:
פסוק א:ויגרשהו. ועי״ז צוה אבימלך לגרשו והלך לדרכו וניצול מידו:
פסוק ג:בה׳. בתשועת ה׳ תתהלל נפשי וכאשר ישמעו ענוים ישועתי ישמחו גם המה:
פסוק ד:גדלו. ספרו גדולתו עמי:
פסוק ו:הביטו אליו. לבטוח בו:
פסוק ו:ונהרו. ויבוא אליכם הארה ותשועה:
פסוק ו:אל יחפרו. כי השואל מה ואין נותנים לו יחפר ויכלם:
פסוק ז:זה עני קרא. כשזה הקורא הוא עני מוכנע אז ה׳ שומעו:
פסוק ח:ויחלצם. יוציאם בשליחותו של מקום:
פסוק יא:כפירים. ר״ל גדולים ועשירים:
פסוק יג:החפץ חיים. חיי עוה״ב:
פסוק יג:אוהב ימים. ר״ל אוהב ימי העולם להרבות במעש״ט לראות בטוב האמיתי בעוה״ב:
פסוק טו:בקש שלום. בקשתך יהיה לעשות שלום בין איש לאחיו:
פסוק טו:ורדפהו. ר״ל מאד תהיה מחזר אחר השלום:
פסוק יח:צעקו וה׳. אבל כאשר יצעקו בתפלה וישובו לה׳ אז ישמע להם ויצילם מצרותם:
פסוק יט:לנשברי לב. המכניע עצמו ושב ממעשיו:
פסוק כ:רבות רעות. ואף אם יבוא על הצדיק רעות רבות אין תוחלתו נאבדה כי מכולם יצילנו ה׳:
פסוק כב:תמותת וגו׳. הרעה שהרשע עושה היא תמית אותו ר״ל העון עצמו מקטרג עליו:
פסוק כג:פודה. בגמול שכר המעש״ט פודהו מן הצרה: