פסוק ב:אלהים. שמענו כי אבותינו ספרו לנו:
פסוק ב:בימיהם. על האבות הקדמונים כי אבות בני הגלות לא היה דבר זה בימיהם אלא האבות שנכנסו לארץ שהיה בימיהם הפועל הנורא שעשה האל ית' לישראל שכבשו הארץ ולא נצרכו למלחמה הם ספרו לבניהם ובניהם לבניהם דור אחר דור:
פסוק ג:אתה ידך. כמו בידך אמר אתה בידך גרשת הגוים כי לא הוצרכו להלחם ונטעת את ישראל במקומם, וטעם הנטיעה שיהיו שם עומדים לעולם כאלו הם נטועים בארץ:
פסוק ג:תרע לאומים. הלמ"ד לשימוש כי נמצא בלא למ"ד שרשו אומים:
פסוק ג:ותשלחם. שלחת האומים מפניהם, וי"מ ותשלם ותהרגם:
פסוק ד:כי לא בחרבם. כי אתה הורשת הגוים:
פסוק ד:זרועם לא הושיע למו:
פסוק ד:כי ימינך וזרועך. כפל העניין במלות שונות, וזכר הימין כי בה יעשו המלאכות והמלחמות:
פסוק ד:ואור פניך. אור הבא להם מאת פניך כי הישועה נמשלת לאור והצרה לחושך:
פסוק ד:כי רציתם. רצית בישראל ונחלמת בעבורם:
פסוק ה:אתה. כאשר ידבר על הגלות ידבר פעם דרך פרט ופעם דרך כלל. אמר כמו שהיית מלכי אז כן אתה מלכי עתה ואתה אלהים שופט האמת א"כ כמו שהושעת אבותינו כי תושיענו עתה:
פסוק ה:צוה. על דרך כי מלאכיו יצוה לך:
פסוק ו:בך. עם עזרתך ננגח צרינו אף על פי שאנחנו תחת רשתם בגלות:
פסוק ו:נבוס. שנבוסס תחת רגלינו:
פסוק ו:וקמינו. כמו צרינו לפי שהם קמים על האדם לרעה יקראו קמים:
פסוק ז:כי. לשון יחיד על דרך כלל, אמר אין אנחנו בוטחים שנצא מהגלות בכחינו ובגבורתינו אלא באלהינו ובעזרתו:
פסוק ח:כי. פעמים רבים הושעת אבותינו והושעת אותנו בגלו' זה של בבל כאשר עומדי' לכלותינו ואתה מפר מחשבותם וזהו משנאינו הבישותה. כי האדם שאומר לעשות דבר ולא יקום בידו בוש ונכלם:
פסוק ט:באלהים. בפני האויבים אנחנו מהללים עצמינו בך לפי שיש לנו אלהים שיצילנו מידם:
פסוק ט:ושמך לעולם נודה. כי לא ימוש מפינו מפני אורך הגלות:
פסוק ט:כל היום. כמו הימי':
פסוק י:אף. לא די שלא הושעתנו אלא גם זנחתה אותנו ותניחנו ביד האויבים לעשות בנו רעות ותכלימנו כי אנחנו מהללים בך לאויבים ואומרים להם על כל פנים תושיענו והנה הישועה רחקה ממנו ואנחנו נכלמים בעיניהם שיאמרו איפה דבריכם ואיה המושיע לכם:
פסוק י:ולא תצא בצבאותינו. כמו שהיינו אומרים לאויבים שתצא בצבאותינו שיצאו בעזרתך צבאות בני ישראל מבבל:
פסוק יא:תשיבנו. כשבאים להרע לנו אין בנו כח וכאשר אין אתה בעזרתינו כאלו אתה תשיבנו אחור:
פסוק יא:שסו למו. כמו המה שוסים מנחי הלמ"ד ובא מלעיל מפני מלת למו הסמוכ' שהיא מלעיל ופירושו שסו ממונינו לעצמ':
פסוק יב:תתננו. כמו הצאן שהוא למאכל:
פסוק יג:תמכור עמך. כי מוכר הדבר אינו מקוה שישוב אליו עוד והמוכר יקח ממון ואתה לא כן:
פסוק יג:ולא רבית במחיריהם. כי אינך נצרך לול שתצטרך להם כי לך הכסף והזהב:
פסוק יג:לא רבית. לא הרביתה הונך:
פסוק יד:תשימני. שמדי ופרס שכנינו מחרפים אותנו ואנחנו לעג וקלס להם:
פסוק טו:משל. בנפול דבר רע ובזיון עושים הבבליים אותו משל ליהודים:
פסוק טו:מגיד ראש. שמניעים ראשם עלינו:
פסוק טו:בלאומים הלמ"ד שורש:
פסוק טז:כל היום. כל הימים:
פסוק טז:כלימתי. לשון יחיד על דרך כלל והנה אנחנו נכלמים מן המכרפים והמגדפים אותנו זהו שאמר מקול מחרף ומגדף:
פסוק יז:ומתנקם. מבקשים להנקם ממנו:
פסוק יח:כל. עם כל התלאה הזאת אשר באה אלינו לא שכחנו אותך ואע"פ שאנו רואים בשלות בבל:
פסוק יט:לא. שב לבנו אחור מאמונתך ולא נטה אשורנו מני ארחך. ולא שזכר עומד במקום שנים:
פסוק כ:כי כאשר עשית לנו כל הצרה שדכיתנו במקום תנים המשיל הבבליים המושלים בנו לתנים שיש לה אכזריות:
פסוק כ:ותכס עלינו בצלמות הנה אנחנו מכוסים בחושך הגלות:
פסוק כא:אם. בכל הצרו' שיש לנו אם חשבנו בלבנו כי המצירים לנו אינם מאמיני' באלהינו והם שלוים ואנחנו שמאמינים בו בצרה, נשכחהו מלבנו ונשוב לאלהיהם, אם עשינו זה:
פסוק כב:הלא אלהים יחקר זאת כי הוא יודע תעלומות לב. אם עלה שום חיקור לב בלבנו לכפור באמונתו בעבור זה. וטעם ונפרש כפינו לאל זר, אפילו ע"י הכרח לא פירשנו כפינו לאל זר כי היינו מוסרים עצמנו להריגה וזה הוא כי עליך הורגנו כל היום:
פסוק כג:כי. על יחוד שמך שלא רצינו לכפור בך הורגים אותנו:
פסוק כג:כצאן. הטובחים שהם מוכנים לטבוח אותם לא לרעותם ולהחיותם:
פסוק כד:עורה. כשאינך רואה בצרותינו כאלו אתה ישן ואם היית כישן הקיצה מהיום ואילך אל תזנח לנצח:
פסוק כה:למה. כאדם שאינו רוצה לראות הצרה או ראית ושכחת וזהו:
פסוק כה:תשכח עניינו. דברה תורה כלשון בני אדם:
פסוק כו:כי. מתי תושיענו כי נפשנו שחה עד לעפר כלומר קרובה לצאת מן הגוף:
פסוק כו:דבקה לארץ בטננו. כי הנופל יסמוך על ידו וכי תמעד ידו הנה בטנו דבקה לארץ:
פסוק כז:עזרתה. כמו לעזרתה:
פסוק כז:למען חסדך. אם אין בנו מעשים שתפדנו למעננו: