פסוק א:שושנים. כלי ניגון ששמו שושנה וזה המזמור נאמר על המלך המשיח ונקרא שיר ידידות כי בו אהבת ה' למשיחו:
פסוק ב:רחש. הניע לבי והלב מקור הדברים:
פסוק ב:אומר אני מעשי למלך. אני אומר בפתיחת דברי כי מעשה השיר הזה הוא בעבור מלך:
פסוק ב:לשוני עט סופר מהיר. לשוני מדבר עליו במהירו' כמו עט סופר מהיר אשר הוא כותב בלא עיכוב:
פסוק ג:יפיפית. אראה אותך שאתה יפה מאד בצורתך משאר בני אדם, וכן כשאתה מדבר דבריך הם דברי חן כאילו הוצק חן בשפחותיך:
פסוק ג:על כן. אני אומר כי ברכך אלהי' לעולם כי מצאת חן בעיני כל:
פסוק ד:חגור. כי יש חרבות יחגרו אותם במתני' ויש שיחגרו אותם על הירך:
פסוק ד:גבור. הוא קריאה כמו אתה גבור:
פסוק ד:הודך והדרך. והחרב תהיה הודך והדרך אע"פ שימות המשיח יהיה שלום בתחילת מלכותו תהיה מלחמת גוג מגוג:
פסוק ה:וצלח. כמו ועבור ר"ל כשתעבור על אויביך ותרכב לא תהיה מרכבתך בגאוה ובגדול לבב אבל בדבר אמת וענוה צדק, ואז תורה לך נוראות ונפלאות שתעשה באויביך:
פסוק ה:וענוה. בה"א כמו וענות בתי"ו כי הוא סמוך או יהיה וענוה ממשקל אחר בשקל אחוה ויהיה מלת צדק חסר וי"ו והיה משפטו ענוה וצדק:
פסוק ו:חציך. מחודדים היו לא קהים:
פסוק ו:יפלו. קשור למעלה ממנה ולמטה ממנו ולפיכך אמר יפלו בלב אויביו ובשו"א אע"פ שהוא באתנחתא לקשר טעמו עם בלב אויבי המלך: כאלו אמר חציך יפלו בלב אויביך:
פסוק ז:שבט מישור. לפי ששבט מלכותך הוא שבט מישור לפיכך יהי' כסאך עולם ועד:
פסוק ח:אהבת, שמן ששון. כי כל העולם שמחו כאשר משחך אלהים:
פסוק ח:מחבריך. כאשר הקימך מתוך חביריך ובחרך למלך:
פסוק ט:קציעות כמו וקציעות ומור. הוא המו"סק כדברי רוב המפרשים, ורבים פירשו שהוא שרף עץ שיש לו ריח טוב ונקרא בערבי לוב"ני:
פסוק ט:אהלות. פי' בו כי הוא הבושם הנקרא בערבי עמ"בר:
פסוק ט:קציעות. תרגום קידה קציעתא והוא הנקרא בערבי סנדל:
פסוק ט:כל בגדותיך. יש להם ריח טוב כאלו הם אלה הבשמים:
פסוק ט:מן היכלי שן. והבגדים מוציאים לך מן היכלי שן שמוצאים שם:
פסוק ט:מני שמחוך. היו"ד נוספת ופירושו מאשר שמחוך ר"ל היכלי שן אשר שמחוך כי הדירה הנאה מרחיבה לבו של אדם, ויש לפרש כי כל הפסוק הוא משל על המעשים הטובים:
פסוק י:ביקרותיך. החיר"ק בבי"ת והיו"ד נעלמת בקריאה והקו"ף דגושה, ופי' בנשים היקרות שלך יהיו בהם בנות מלכים כל מלך יתפאר בתתו בתו לך:
פסוק י:נצבה. אף ע"פ שבנות מלכים מנשיך מ"מ המלכה שהיא מישראל תהי' יושבת לימינך והיא הנקרא' שגל לפי שהיא מיוחדת תמיד למשכבו והאחרות באות אליו לעיתים כשתקרא ונקראת שגל מן ישגלנה:
פסוק יא:שמעי. לכל בת ובת מבנות המלכים הוא אומר, ופירושו שמעי זה המוסר:
פסוק יב:כי הוא אדניך. אין לך אדון אחר א ע"פ שאתה מעם אחר:
פסוק יג:ובת צור. עדת צור אומר לכל בנות מבנות המלכים כי עדת צור תבא לך במנחה תמיד וגם כן פניך יחלו עשירי כל עם ועם. וזכר צור בפרט לפי שהיא סמוכה לארץ ישראל:
פסוק יד:כל כבודה. בוי"ו עם הדגוש אמר כל כבודה בת מלך העומדת בפנים בהיכל:
פסוק טו:לרקמות. כמו ברקמות כלומר בבגדי רקמות תובל כל אחת למלך כשיחפוץ בה:
פסוק טו:ובתולות. שהן ריעותיה של בת מלך אחריה מובאות:
פסוק טו:ולך. הוא כנגד המלך:
פסוק טז:תובלנה. יובילם יבואו אל המלך בשמחות וגיל:
פסוק טז:תבאנה בהיכל מלך. כלומר בהיכל המלך יושב בו כי הן יושבות בבית הנשים עד שיחפוץ המלך, ויש לפרש כל הפסוקים האלה דרך משל והוא הנכון ובנות מלכים הם האומות שהיו כולם סרים למשמעת מלך המשיח. המלכה, היא כנסת ישראל. ואמר שמעי בת, לכל אומה ואומה שלא יעשו אלא רצון המלך המשיח. ומשל הבתולות, כי כמו הבתולות שלא ידע אותן איש עד שתבאנה אל הבעל כן תהיינה האומות בלי דת כאלו לא ידעו תורה כשיקבלו עליהם דת ישראל:
פסוק יז:תחת. לפי שהמלכות תבא למלך המשיח מן דוד דור אחר דור וכן לא תפסוק ממנו לפיכך אמר תחת אבותיך יהיו בניך:
פסוק יח:שמך כנגד מלך המשיח כי בכל דור ודור זוכרים גדולת שמו ומצפים בואו על כן עמים יהודוך שתהיה לך המלוכה והגדולה כלומר יודו אותך למלך עליהם: