א לַמְנַצֵּ֬חַ ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח מִזְמֽוֹר׃ ב שִׁמְעוּ־זֹ֭את כָּל־הָֽעַמִּ֑ים הַ֝אֲזִ֗ינוּ כָּל־יֹ֥שְׁבֵי חָֽלֶד׃ ג גַּם־בְּנֵ֣י אָ֭דָם גַּם־בְּנֵי־אִ֑ישׁ יַ֝֗חַד עָשִׁ֥יר וְאֶבְיֽוֹן׃ ד פִּ֭י יְדַבֵּ֣ר חָכְמ֑וֹת וְהָג֖וּת לִבִּ֣י תְבוּנֽוֹת׃ ה אַטֶּ֣ה לְמָשָׁ֣ל אָזְנִ֑י אֶפְתַּ֥ח בְּ֝כִנּ֗וֹר חִידָתִֽי׃ ו לָ֣מָּה אִ֭ירָא בִּ֣ימֵי רָ֑ע עֲוֺ֖ן עֲקֵבַ֣י יְסוּבֵּֽנִי׃ ז הַבֹּטְחִ֥ים עַל־חֵילָ֑ם וּבְרֹ֥ב עָ֝שְׁרָ֗ם יִתְהַלָּֽלוּ׃ ח אָ֗ח לֹא־פָדֹ֣ה יִפְדֶּ֣ה אִ֑ישׁ לֹא־יִתֵּ֖ן לֵאלֹהִ֣ים כָּפְרֽוֹ׃ ט וְ֭יֵקַר פִּדְי֥וֹן נַפְשָׁ֗ם וְחָדַ֥ל לְעוֹלָֽם׃ י וִֽיחִי־ע֥וֹד לָנֶ֑צַח לֹ֖א יִרְאֶ֣ה הַשָּֽׁחַת׃ יא כִּ֤י יִרְאֶ֨ה ׀ חֲכָ֘מִ֤ים יָמ֗וּתוּ יַ֤חַד כְּסִ֣יל וָבַ֣עַר יֹאבֵ֑דוּ וְעָזְב֖וּ לַאֲחֵרִ֣ים חֵילָֽם׃ יב קִרְבָּ֤ם בָּתֵּ֨ימוֹ ׀ לְֽעוֹלָ֗ם מִ֭שְׁכְּנֹתָם לְדֹ֣ר וָדֹ֑ר קָֽרְא֥וּ בִ֝שְׁמוֹתָ֗ם עֲלֵ֣י אֲדָמֽוֹת׃ יג וְאָדָ֣ם בִּ֭יקָר בַּל־יָלִ֑ין נִמְשַׁ֖ל כַּבְּהֵמ֣וֹת נִדְמֽוּ׃ יד זֶ֣ה דַ֭רְכָּם כֵּ֣סֶל לָ֑מוֹ וְאַחֲרֵיהֶ֓ם ׀ בְּפִיהֶ֖ם יִרְצ֣וּ סֶֽלָה׃ טו כַּצֹּ֤אן ׀ לִֽשְׁא֣וֹל שַׁתּוּ֮ מָ֤וֶת יִ֫רְעֵ֥ם וַיִּרְדּ֘וּ בָ֤ם יְשָׁרִ֨ים ׀ לַבֹּ֗קֶר וצירם (וְ֭צוּרָם) לְבַלּ֥וֹת שְׁא֗וֹל מִזְּבֻ֥ל לֽוֹ׃ טז אַךְ־אֱלֹהִ֗ים יִפְדֶּ֣ה נַ֭פְשִׁי מִֽיַּד־שְׁא֑וֹל כִּ֖י יִקָּחֵ֣נִי סֶֽלָה׃ יז אַל־תִּ֭ירָא כִּֽי־יַעֲשִׁ֣ר אִ֑ישׁ כִּֽי־יִ֝רְבֶּה כְּב֣וֹד בֵּיתֽוֹ׃ יח כִּ֤י לֹ֣א בְ֭מוֹתוֹ יִקַּ֣ח הַכֹּ֑ל לֹא־יֵרֵ֖ד אַחֲרָ֣יו כְּבוֹדֽוֹ׃ יט כִּֽי־נַ֭פְשׁוֹ בְּחַיָּ֣יו יְבָרֵ֑ךְ וְ֝יוֹדֻ֗ךָ כִּי־תֵיטִ֥יב לָֽךְ׃ כ תָּ֭בוֹא עַד־דּ֣וֹר אֲבוֹתָ֑יו עַד־נֵ֝֗צַח לֹ֣א יִרְאוּ־אֽוֹר׃ כא אָדָ֣ם בִּ֭יקָר וְלֹ֣א יָבִ֑ין נִמְשַׁ֖ל כַּבְּהֵמ֣וֹת נִדְמֽוּ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

רש"י

רש״י

פסוק ב:
שִׁמְעוּ זֹאת כָּל הָעַמִּים. לְפִי שֶׁמִּזְמוֹר זֶה מְיֻסָּד עַל בְּנֵי אָדָם הַבּוֹטְחִים בְּעָשְׁרָם, אָמַר: כָּל הָעַמִּים, שֶׁכֻּלָּם צְרִיכִים יִסּוּר:
פסוק ב:
חָלֶד. הִיא הָאָרֶץ, עַל שֵׁם שֶׁהִיא נוֹשֶׁנֶת וַחֲלוּדָה, רדוייל״ייא בְּלַעַ״ז; וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ (חולין קכז.): עַל שֵׁם הַחוּלְדָּה, שֶׁהִיא בַּיַּבָּשָׁה וְאֵינָהּ בַּיָּם; דְּתָנוּ רַבָּנָן (חולין קכז.): כָּל שֶׁיֵּשׁ בַּיַּבָּשָׁה יֵשׁ בַּיָּם, חוּץ מִן הַחוּלְדָּה:
פסוק ג:
גַּם בְּנֵי אָדָם. בְּנֵי אַבְרָהָם, שֶׁנִּקְרָא ״הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים״ (יהושע יד:טו): בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל וּבְנֵי קְטוּרָה:
פסוק ג:
גַּם בְּנֵי אִישׁ. בְּנֵי נֹחַ, שֶׁנִּקְרָא ״אִישׁ צַדִּיק״ (בראשית ו:ט):
פסוק ד:
וְהָגוּת לִבִּי. מַחְשְׁבוֹת לִבִּי, תְּבוּנוֹת הֵם:
פסוק ה:
אַטֶּה לְמָשָׁל אָזְנִי. לְדִבְרֵי תוֹרָה, שֶׁנִּקְרֵאת ״מְשַׁל הַקַּדְמוֹנִי״ (שמואל א כד:יג):
פסוק ה:
אֶפְתַּח. לָכֶם חִידָתִי זֹאת בְּכִנּוֹר, וְזוֹ הִיא הַחִידָה: לָמָּה אֲנִי צָרִיךְ לִירָא בִּימֵי רָע בְּיוֹם פְּקֻדַּת עָוֹן? לְפִי שֶׁעֲוֹן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי. עֲוֹנוֹת שֶׁאֲנִי דָּשׁ בֶּעָקֵב, שֶׁאֲנִי מְזַלְזֵל בָּהֶם, שֶׁהֵם בְּעֵינַי עֲבֵרוֹת קַלּוֹת – הֵם מַרְשִׁיעוֹת אוֹתִי בַּדִּין. וְכָל שֶׁכֵּן הָעֲשִׁירִים:
פסוק ז:
הַבּוֹטְחִים עַל חֵילָם. וּמָה בֶּצַע בְּמָמוֹנָם, הֲלֹא:
פסוק ח:
אָח. לֹא יוּכַל לִפְדּוֹת אֶת אָחִיו בְּמָמוֹנוֹ, לְפִי שֶׁאִם בָּאִים לִפְדּוֹת אִישׁ אֶת אָחִיו יִתְיַקֵּר פִּדְיוֹן נַפְשָׁם מִכָּל הוֹן. לְפִיכָךְ עַל כָּרְחוֹ חָדֵל הוּא לְעוֹלָם מִלְּפַדּוֹתוֹ:
פסוק ט:
וְיֵקַר. (שֶׁיִּחְיֶה לָנֶצַח וְלֹא יִרְאֶה הַשַּׁחַת) וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ לְשׁוֹן מְנִיעָה כְּמוֹ ״אוֹקִיר אֱנוֹשׁ מִפָּז״ (ישעיה יג:יב), ״וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי״ (ויקרא כו:כח), כְּלוֹמַר וְיִמָּנַע פִּדְיוֹן נַפְשָׁם:
פסוק יא:
כִּי יִרְאֶה חֲכָמִים יָמוּתוּ. וְאֵין נִצּוֹלִין מִן הַמָּוֶת, לְפִיכָךְ עַל כָּרְחוֹ הוּא חָדֵל לִיגַע וְלִטְרֹחַ עַל פִּדְיוֹן אָחִיו:
פסוק יא:
חֵילָם. מָמוֹנָם. בַּחֲכָמִים נֶאֱמַר מִיתָה, שֶׁאֵינָם מֵתִים בָּעוֹלָם הַזֶּה אֶלָּא הַגּוּף בִּלְבַד, וּבִכְסִיל וּבַעַר נֶאֱמַר אֲבֵדָה:
פסוק יב:
קִרְבָּם בָּתֵּימוֹ לְעוֹלָם. מַחְשְׁבוֹתָם לִבְנוֹת לָהֶם בָּתִּים שֶׁיִּתְקַיְּמוּ לְעוֹלָם:
פסוק יב:
קָרְאוּ בִשְׁמוֹתָם. אֶת בָּתֵּיהֶם שֶׁהֵם בּוֹנִים לְמַעַן יִהְיֶה לָהֶם לְזִכָּרוֹן, ״וְיִקְרָא שֵׁם הָעִיר כְּשֵׁם בְּנוֹ חֲנוֹךְ״ (בראשית ד:יז). אַנְטִיוֹכוּס בָּנָה אַנְטוֹכִיָא, סְלִיקוּס בָּנָה סְלִיקִיָא:
פסוק יג:
בִּיקָר. לְשׁוֹן יְקָר וְתִפְאֶרֶת (ס״א אינו):
פסוק יג:
נִמְשַׁל. לְשׁוֹן מָשָׁל:
פסוק יג:
נִדְמוּ. לְשׁוֹן דְּמָמָה:
פסוק יד:
כֵּסֶל. שִׁטּוּת:
פסוק יד:
וְאַחֲרֵיהֶם בְּפִיהֶם יִרְצוּ סֶלָה. וְהַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם יְדַבְּרוּ בָהֶם וִיסַפְּרוּ בְּפִיהֶם מַה אֵרַע לָרִאשׁוֹנִים:
פסוק יד:
יִרְצוּ. לְשׁוֹן הַרְצָאַת דְּבָרִים, רטרירונ״ש בְּלַעַ״ז, וַחֲזַ״ל פֵּרְשׁוּ (שבת לא:): זֶה דַּרְכָּם שֶׁל רְשָׁעִים שֶׁסּוֹפָם אֲבוּדִים, אֲבָל כֵּסֶל לָמוֹ – חֵלֶב יֵשׁ לָהֶם עַל כִּסְלֵיהֶם וּמְכַסּוֹת אֶת כִּלְיוֹתֵיהֶם וְאֵינָן יוֹעֲצוֹת אוֹתָם לָשׁוּב מֵרָעָתָם. וְשֶׁמָּא תֹּאמַר שִׁכְחָה הִיא לָהֶם עַל שֶׁשָּׁכְחוּ שֶׁסּוֹפָם לָמוּת? תַּלְמוּד לוֹמַר: וְאַחֲרֵיהֶם בְּפִיהֶם יִרְצוּ, כְּלוֹמַר: יוֹם אַחֲרִיתָם תָּמִיד בְּפִיהֶם, וְאֵין חֲרֵדִים מִמֶּנּוּ:
פסוק טו:
כַּצֹּאן לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ. כַּצֹּאן הַמִּתְאַסֵּף לַדִּיר כֵּן הֵם לִשְׁאוֹל:
פסוק טו:
שַׁתּוּ. דְּגוּשׁוֹת הַתָּי״ו בִּמְקוֹם תָּי״ו שְׁנִיָּה: לִשְׁאוֹל שׁוֹתְתוּ, לְשׁוֹן שְׁתוּתֶיהָ שֶׁל שְׁאוֹל, לַמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה. וְכֵן ״שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם״ (תהלים עג:ט), גַּם הוּא לְשׁוֹן שְׁתוּת: קָבְעוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם, לְשׁוֹנָם הָרָע:
פסוק טו:
מָוֶת יִרְעֵם. מַלְאַךְ הַמָּוֶת יֹאכְלֵם, וְאַל תִּתְמַהּ עַל לְשׁוֹן אֲכִילָה זוֹ, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּמָקוֹם אַחֵר ״יֹאכַל בַּדָּיו בְּכוֹר מָוֶת״ (איוב יח:יג). לָשׁוֹן אַחֵר: לְשׁוֹן רְצִיצָה, כְּמוֹ ״הֲיָרֹעַ בַּרְזֶל״ (ירמיה טו:יב):
פסוק טו:
וַיִּרְדּוּ בָם יְשָׁרִים לַבֹּקֶר. לְיוֹם הַגְּאֻלָּה, כְּשֶׁיִּזְרַח בָּקְרָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל יִהְיוּ רוֹדִים בָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים וְגוֹ׳״ (מלאכי ג:כא):
פסוק טו:
וְצוּרָם לְבַלּוֹת שְׁאוֹל. צוּרָתָם שֶׁל רְשָׁעִים תְּבַלֶּה אֶת הַשְּׁאוֹל, גֵּיהִנֹּם כָּלֶה וְהֵם אֵינָם כָּלִים:
פסוק טו:
מִזְּבֻל לוֹ. מִהְיוֹת לָהֶם מָדוֹר; וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹצִיא חַמָּה מִנַּרְתִּיקָהּ וּמְלַהֶטֶת אוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא״ (מלאכי ג:יט). וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ מִזְּבֻל לוֹ עַל שֶׁפָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בַּזְּבוּל, שֶׁהֶחֱרִיבוּ אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ (מדרש תהלים מט:ג):
פסוק טז:
אַךְ אֱלֹהִים יִפְדֶּה נַפְשִׁי. אֲבָל אֲנִי, שֶׁהִטֵּיתִי לְמָשָׁל אָזְנִי (תהלים מט:ה), אֱלֹהִים יִפְדֶּה נַפְשִׁי שֶׁלֹּא אֵלֵךְ אֶל שְׁאוֹל, כִּי יִקָּחֵנִי בְּחַיַּי לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו:
פסוק יט:
כִּי נַפְשׁוֹ בְּחַיָּיו יְבָרֵךְ. הָרָשָׁע מְבָרֵךְ אֶת נַפְשׁוֹ בְּחַיָּיו וְאוֹמֵר: שָׁלוֹם עָלֶיךָ נַפְשִׁי (תנחומא, משפטים ב), לֹא יְאֻנְךָ לָךְ שׁוּם רָעָה. אֲבָל אֲחֵרִים אֵין אוֹמְרִים עָלָיו כֵּן:
פסוק יט:
וְיוֹדוּךָ כִּי תֵיטִיב לָךְ. וְאַתָּה, אִם תִּשְׁמַע לִדְבָרַי, הַכֹּל יוֹדוּךָ, כִּי תֵיטִיב לְנַפְשְׁךָ לְיַשֵּׁר אֶת דְּרָכֶיךָ:
פסוק כ:
תָּבוֹא עַד דּוֹר אֲבוֹתָיו. כְּשֶׁתַּשְׁלִים יָמֶיךָ וְתָמוּת, תָּבֹא וְתִרְאֶה אֶת דּוֹר הָרְשָׁעִים אֲבוֹתָיו שֶׁל רָשָׁע נִדּוֹנִים בַּגֵּיהִנֹּם (סנהדרין קד:), אֲשֶׁר עַד נֵצַח לֹא יִרְאוּ אוֹר:
פסוק כא:
אָדָם בִּיקָר וְלֹא יָבִין. דֶּרֶךְ הַחַיִּים נְתוּנָה לְפָנָיו, שֶׁאִם יֵלֵךְ בָּהּ הֲרֵי נִכְבָּד, אֵינוֹ מֵבִין אֶת הַטּוֹב: