פסוק א:למנצח. זה המזמור אמרו דוד כשברח מירושלים מפני אבשלום ונאמר לו כי אחיתופל בקושרים:
פסוק ב:האזינה, ואל תתעלם. כפל ענין במלות שונות:
פסוק ג:אריד בשיחי. כשאריד בשיחי ואהימה הקשיבה לי וענין אריד היא היללה על החולי או על הצרה:
פסוק ד:מקול. שאני שומע מדבר האויב שמבקש לגרשני מהמלוכה ולהמיתני:
פסוק ד:והאויב. הוא אבשלום:
פסוק ד:עקת רשע. צרת הרשע הזה ולמה אריד מקולו מפני ישראל שנקשרו עמו:
פסוק ד:כי ימיטו עלי און. ופירושו יטו שקר שהם מורדי' בי ומשקרים באמונתם שהמליכוני עליהם בלב שלם ועתה ישטמוני באף ובחימה והקימו בני עלי:
פסוק ה:יחיל. מענין חיל כיולדה ואני מפחד יתת עצמי שיהרגוני, כי כן יעץ אחיתופל והכתי את המלך לבדו:
פסוק ו:יראה. מרוב היראה אשר מלבי ארעד:
פסוק ו:ורעד ופלצות. ענין אחד ומלות שונות, וענין ותכסני. על רב הפלצות:
פסוק ז:אבר. כנף כמו היונה שאוכל לעוף במקום שלא יוכלו להשיגני ואז אשכונה. מהפחד והרעדה:
פסוק ח:הנה. אם יהיה לי כנף ארחיק נדוד ואצא מהישוב ואלין במדבר:
פסוק ט:אחישה. אמהר לעצמי המפלט וההצלה מרוח סועה מסער ממלחמות אויבי אלה שדומה לרוח סועה ורוח סערה ומלת סועה תתפרש לפי מקומה כי סועה אין לה חבר במקרא:
פסוק י:בלע. התפלל גם לאל שישחית לשון אחיתופל וחביריו היועצים שלא תהיה להם הסכמה אחת ומתוך כך יתבלבל עצתם וקשרם:
פסוק י:כי ראיתי. בלבי בעיר ירושלים חמס וריב, שנקשרו עלי והוא חמס גדול שמריבי' עלי:
פסוק יא:יומם. החמס והריב יסובבוה על חומותיה כאילו העיר הוקפת בריב כן מלאה כלה חמס שעצת כולם עלי לרעה וביום ובליל' עצתם עלי:
פסוק יא:ואון ועמל בקרב' כלומר לשוכנים בתוכה שהם חושבים רע עלי:
פסוק יב:הוות. שבר וענין רע:
פסוק יב:ולא ימיש. כי תמיד הם מתעסקים בתוך ומרמה עלי מרחבה. כי במרחב העיר מתקבצים לדבר זה עם זה:
פסוק יב:תוך. כמו מרמה ונאמר בזה הלשון לפי שמראה בפיו מה שאין בתוך לבו, והנה פיו אחד ותוך לבו אחר, כי לא היו נקשרים עם אבשלום אם היו אוהבים באמת:
פסוק יג:כי. עתה שב אל אחיתופל לבדו כי הוא הראש והיה אוהב דוד עד עתה שבגד בו ואמר זה לא היה אויבי בנראה כי אם אויב יחרפני אשא ואסבול אבל זה שהי' איש שלומי איך אוכל לסבול שהוא יחרפני:
פסוק יג:לא משנאי עלי הגדיל שאסתר ממנו. שלא ירע לי אבל זה שהיה אוהבי בנראה ולא הייתי נשמר ונסתר ממנו:
פסוק יג:הגדיל. פיהו לדבר רע:
פסוק יד:ואתה. דבר כנגד אחיתופל אבל אתה שהיית אנוש כערכי. כלומר שהייתי חושב אותך כאילו היית כמוני בגדולה וכאילו היית אלופי. כלומר גדול עלי ושר גם כן היותך מיודעי. כלומר רעי שהייתי מודיע אותך דעתי וסודי או פי' אלופי האלוף ושר שלי כלומר אחד משרי ומאלופי:
פסוק טו:אשר. אני ואתה היינו ממתקים הסוד כלומר שהייתי ממתיק וגם מתיעץ עמך בדברי סודי ולא היה מתוק וכשר בעיני עד שהייתי נושא ונותן עמו:
פסוק טו:ברגש. בחבורה אמר אף כשהיינו הולכים בבית אלהים להתפלל היינו הולכים יחד בחבורה אחת כל כך הייתי נקשר בך ואתה בגדת בי, ובית אלהים הוא המקום שהיה בו הארון:
פסוק טז:ישי מות עלימו. כתוב בלא אל"ף וקרי באל"ף, אלהים שזכר ישיא המות על אחיתופל ועל היועצי' על דוד לרעה:
פסוק טז:ישיא. יתחייב המות לבא עליה:
פסוק טז:ירדו שאול חיים. שימותו מיתת פתאום שלא ירגישו בחולי עד שימותו. וכן נבלעם כשאול חיים (משלי א, יב):
פסוק טז:כי רעות במגורם בקרבם. הרעות שחושבים בקרבם אומרים במגורם ופירושו במקו' אסיפותם כלומר שנאספו שם להתיעץ בירושלים על דוד:
פסוק יז:אני. הם רבים נאספו עלי ואני יחיד אקרא אל אלהים והוא יושיעני מידם:
פסוק יח:ערב. סוף היום שעבר ותחילת הלילה:
פסוק יח:ובוקר. תחילת היום:
פסוק יח:וצהרים. חצי היום ואלה הם עתי התפלה שצריך אדם להודות לאל כשהיום משתנה אמר כי בעתות התפלה אשיחה ואהמה לאל והוא ישמע קולי:
פסוק יח:וישמע. לשון עבר בפתח הוי"ו דרך נבואה:
פסוק יט:פדה. מקרב לי. אני בשלום מכלי קרב ותרגו' כי תצא למלחמה קרבא:
פסוק יט:כי ברבים היו עמדי. כי הם עם רבים היו הנלחמים עמדי ואני במתי מעט והאל פדה נפשי מהם:
פסוק כ:ישמע אל, כמו ישמע האל ויכניעם מענין לענות מפני:
פסוק כ:ויושב קדם סלה. האל שהוא קדמון לכל בריותיו ובידו להשפיל ולהרים הוא יכניעם:
פסוק כ:אשר אין חליפות למו. כמו לו ר"ל האל יושב קדם ואין לו חליפות כי לא ישתנה מענין לענין ומה שיעדני יקיים לי:
פסוק כ:ולא יראו אלהי'. הוא בעזרתי והם לא יראו ממנו שיוכל להכניע':
פסוק כא:שלח אחיתופל שלח ידיו באיש שלומיו דוד שהיה בשלום עמו או יהיו שלומיו תואר לדוד ולסיעתו שהיו שלימים עמו:
פסוק כא:חלל בריתו. שהיה לו עם דוד:
פסוק כב:מחמאות. המ"ם פתוחה ודינה בצר"י שהיא לשימוש ופירושו יותר מחמאות חלקו אמרי פיו אמר עתה אני רואה כי הטובות שהיה מדבר עמי כי מחליק היה לשונו לי אבל לבו לא היה עמי, ואע"פ שהיה מ"ם השניה במחמאות ראויי' להיות בשו"א מפני הסמיכות נשארה בקמ"ץ שלא לחטף על האל"ף:
פסוק כב:וקרב לבו. דבריו חלקים ולבו למלחמה:
פסוק כב:רכו דבריו. כפל הענין במלו' שונות:
פסוק כב:והמה פתחו'. פי' חרבות:
פסוק כג:השלך. אמר דוד כנגד עצמו וכנגד כל הצדיקים השלך על ה' משאך כי הוא יסבול אותך ואל תירא מבני אדם כי אם תבטח בו הוא יסעדך כי לא יתן לעולם מוט לצדיק לא יניחהו לעולם שימוט:
פסוק כד:ואתה. ואתה לאלה הבוגדים תוריד לבאר שחת כלומר לבאר שחת לגיהנם שתאבד נפשם במות גופם וגם מיתת גופם תהיה כרת שלא יגיעו לחצי ימיהם כי הם לא יראו ממך אבל אני אבטח בך שתצילני מידם: