פסוק א:נגינת. אף על פי שהוא בפת"ח אינו סמוך אלא הוא כמו נגינה בה"א: והמזמור הזה אמרו דוד כשהיה גולה ובורח מפני שאול, או אמרו על לשון הגלות:
פסוק ב:שמעה. הפסוק כפל ענין במלות שונות:
פסוק ג:מקצה הארץ. אם על דוד, מארץ פלשתים ששהיה גולה שם. ואם על הגלות קורא כל אחד מישראל מארצו' הגלות:
פסוק ג:בעטף לבי. רבוי התפלה בצרה תקרא עטיפה:
פסוק ג:בצור. בצור שהוא רם ממני שלא אוכל לעלות שם:
פסוק ג:תנחני. אתה שם והצור הוא א"י, אם על דוד אם על גלות:
פסוק ד:כי. פעמים רבות היית מחסה לי לפיכך אליך אקרא:
פסוק ה:עולמים. זמנים ארוכים:
פסוק ה:ואהלך. הוא בית המקדש ואם על דוד אהל מועד:
פסוק ו:כי אתה שמעת. עבר במקו' עתיד וכן נתת והנדרים הם שהיה נודר דוד בהיותו גולה אם ישיבנו ה' יתב' אל א"י בשלום, ואם על הגלות גם כן שנודרים נדרים אם יעלם השם מהגלות:
פסוק ו:ירושת יראי שמך. אוהל מועד או בית המקדש הוא ירושת יראי ה' ונחלתם כלומר תתן ה' מתנה שאגור באהליך שהוא ירושת יראי שמך:
פסוק ז:ימים. אם על דוד אמר אמר זה על עצמו כי נמשח היה למלך ויתפלל על עצמו שיאריך יהיו ויוסיף לו ימים על הקצובים לו, ואם על הגלות:
פסוק ז:המלך. הוא מלך המשיח:
פסוק ז:כמו דור ודור. שני דורות:
פסוק ח:ישב. כל ימי חייו ישב לפני אלהי' כלומר מתעסק ביראת האלהים ובחכמה:
פסוק ח:מן. מנה לו חסדך ואמתך שישמרו אותי:
פסוק ט:כן. בעושתך לי זה ששאלתי שאשלם נדרי יום יום בארץ ישראל כן אזמרה שמך על טובות שעשית: