פסוק א:במדבר יהודה. להסתר מפני שאול:
פסוק ב:אלי אתה. מעולם אתה אלי לכן אדרשך:
פסוק ב:צמאה. מתאוה אני לך כצמא אל המים בארץ ציה. כמו ההולך בארץ ציה ועיף מקום שאין שם מים כי אז מאוד יתאוה להם:
פסוק ג:כן בקודש. כמו הצמא כן אתאוה לחזות אותך במקום הקודש ולראות עוזך שהוא הארון עם הכבוד אשר ישכון עליו:
פסוק ד:כי טוב חסדך מחיים. ר״ל כי כל טובת חסדך מנתינת החיים הוא למען ישבחונך שפתי בעודי כי לולא זאת למה לי חיים ולזה אתאוה להיות במקום המקודש למען אשבחך שם:
פסוק ה:כן אברכך בחיי. ר״ל וכאשר אשב במקום המקודש אעשה כן ואברכך כל ימי חיי ואשא כפי בהזכרת שמך להתפלל אליך:
פסוק ו:כמו חלב ודשן. כמו שתשבע הנפש ממאכלי חלב ודשן כן תשבע נפשי אם יהלל פי את ה׳ בהרבה לשונות של רננות:
פסוק ז:אם זכרתיך. באמת זכרתיך בהיותי על יצועי ובאשמורות הלילה כשאני מקיץ מהשינה מחשב אני בך:
פסוק ח:כי היית. על כי היית לי לעזרה ובעבור חסיון צל כנפך ארנן לך:
פסוק ט:דבקה. על כי דבקה נפשי ללכת אחריך לזה תמכה בי ימינך לבל אמוט:
פסוק י:והמה. ושאול ואנשיו מבקשים להשמיד את נפשי ולהמיתה כאלו הייתי רשע וחוטא:
פסוק י:יבאו. לזה יבאו בתחתיות הארץ מושפלים עד עפר:
פסוק יא:יגירוהו. המגירי׳ יגירו וישפכו דמם ע״י חרב ויהיו למנה לשועלים ולחיות השדה:
פסוק יב:והמלך. על עצמו אמר שהוא ישמח בתשועת ה׳ וגם כל הנשבע בה׳ יתהלל בישועתו כי הנשבע בה׳ הוא מאמין בו ויתהלל א״כ בהתשועה הבאה לו ממנו כי ישתבח עצמו על שהשכיל לדעת שה׳ הוא האלהים:
פסוק יב:כי יסכר. כאשר יסגר פי המדבר עלי שקר בפני שאול בראותו שלא יוכל לי ולאנשי ואז אשמח אני ואנשי הנשבעים בה׳: