פסוק ב:החירות ת"י מרביעתא, וכ"ה במכילתא דל"ה עגולות רק מרובעות, ויש להעיר מירושלמי פ"ג ה"ח משביעית, ופ"ה ה"ב מנדרים, דאין מרובע מששת ימי בראשית אך אי' שם דרק בבריות אבל באוכלין יש מרובע, וי"ל דגם בדומם וצומח יש מרובע, וע' בקרבן העדה שם, ור"ן נדרים כ"ה., ותוספתא סוף מעשרות, ובס' תולדות אדם ח"א פ"ו, ובת"י תצוה (כ"ח י"ז, ול"ט י') שהעולם מרובע, וכ"ה בר"ה כ"ד. ועתו"ס שם, ופדר"א פ"ד, ומירושלמי הנ"ל משמע דאין מרובע משי"ב וגם הארץ עגולה, ובתוס' ע"ז מ"א. מירו' שעולם עגול, וערד"ק ישעי' (מ' כ"ח), רמב"ן נשא (ו' א'), שאילת יעבץ ח"א סוס"ז, הגהות רצ"ח נדה כ"ג, בס' עבודת הלוים על אסתר בפשיטא דספרא, בס' אהבת יהונתן כאן, בפרד"י בראשית ד"ו. מה שכתבתי בזה, ובהדוה"ע ח"ב מאמר מ"ה וק"י, ובר"מ פ"ט ה"ו מכלי מקדש דאבנים בחשן משפט מרובעות ולרמב"ן שמות (כ"ה ז') דאבנים לא היו נחצבות רק בתולדה, משמע דיש מרובע בתולדה, ועשו"ת אבני חפץ ל"ד, ועי' בגליוני הש"ס שבת ע"ה. שהביא מעליות אליהו דאין עולם כדורי מדכ' לאחוז בכנפי הארץ, ובמו"נ ח"א שהעולם כדורי, וכ"מ בע"ז מ"א. בתד"ה ככדור, וברבה נשא עה"פ מזרק אחד כסף ובזהר, וע"ע גליוני הש"ס ר"ה כ"ד.:
פסוק ג:רש"י אמרי עלי, וכן ת"א בראשית (כ' י"ג), וברש"י ישעי' (כ"ט ט"ז):
פסוק ד:בפרעה רש"י הוא התחיל בעבירה תחלה, וכן ברש"י בא (י"ב י"ב), ובדברי דוד מהט"ז הק' מר"ה ח': מלך וציבור מלך נכנס תחלה מקמי דליפוש חרון אף, ולמה לא פרש"י ג"כ כאן דמשו"ה ממנו התחילה פרעניות מפני שהוא מלך, ותי' דהתם קאי על מלך ישראל דוקא ע"ש, וק' דברי' מע"ז ב': ונכנס מלכות רומי תחלה משום מלך וציבור מלך נכנס תחלה, הרי דגם במלכי אוה"ע כן, ובני הרה"ח ר' דוד נ"י הראה בפני"פ מטות (ל"א ח'), דאף דמלך נכנס תחלה זה לדין אבל לעונש המלך אחרון, כמ"ש בתהלים (קמ"ט ג') לעשות נקמה בגוים, והדר תוכחות בלאומים, וכן שם (ע"ט ו') שפוך חמתך על הגוים ואח"כ על הממלכות ע"ש, וגם כאן כ' גבי עונש לכן פרש"י טעם אחר - ובברכות ס"א., ותענית ט"ו: אי' בקללה מתחילין בקטן, בתחלה נתקלל נחש, אחר כך חוה ואח"כ אדם, וקשה מה הראי' הא י"ל דמשו"ה נתקלל נחש תחלה שהתחיל בעבירה הסתה ואח"כ חוה ואדם, ואולי יש ליישב דבעבירה אחת מי שהתחיל ממנו נפרעין תחלה, אבל נחש היה לו עבירה אחרת היינו הסתה לחוה, וחוה הסיתה לאדם, ואדם רק אכילה, ואח"כ מצאתי בס' אמרי כהן פ' וארא דל"ח: שהעיר גם כן בזה ע"ש, ועי' תורה תמימה נח (ז' כ"ג), שמות (א' ט'), ובא (יב י"ב) מ"ש בזה:
פסוק ה:ויגד ערש"י, ובזכרון נפלאות דל"ד. כ' דפרעה לא סילק שיעבודו מהם, כי הגזירה ד' מאות שנה היה מפורסם, ולכן שלח איקטורין שלא לייאש עצמו מהם, וכשמתו מצרים זכו בעצמם כקידושין י"ז., ולאחר יציאה היה להם דין ישראל:
פסוק ה:רש"י בשחרית אמרו שירה, והוא ז' ש"פ וסותר מפ' שלח (ט"ו מ"א) דהי' ח' ימים, ועמ"ש בפ' בא (י"ג ה'), ובאור יקרות תי' דאי' במד' דיום יצי"מ ארוך כמו ג"י ל"ו שעות, נמצא יש יתרון בין יציאה לקי"ס כ"ד שעות והוי שפיר ח' ימים, אבל כאן פרש"י שאמרו שירה על הים בלילה, ול"ה רק ז' לילות:
פסוק ה:ויהפך רש"י בשביל ממונם, וקשה מהיכן הוציא כן ועשפ"ח, ובשם משמואל להג' מלבוב ז"ל כ' דתוס' ר"ה י"א. הק' אהא דבר"ה בטלה עבודה הא בניסן נגאלו, ותי' דשיעבוד בטל מקודם, וא"ש קו' בכ"ש ב"ק קי"ג: בפ' בא (י"ג י"ד) הוציא ה' מבית עבדים כו', וק' בתחלה כ' הוציא משמע כבר יצאו ואח"כ כ' ויהי כי הקשה כו', ולהנ"ל א"ש דתרגום מבית עבדים מבית עבדותא ר"ל שביטל העבודה מהם, ושפיר בחוזק יד הוציאנו מבית עבדים, מחוזק יד המכות ל"ה קושי השיעבוד כתוס' ויהי כי הקשה כו' אז שלח אותם לגמרי, ועי' שמע שלמה:
ולכאו"ק מ"ש כי שלחנו מעבדינו, לתוס' כבר בטלו מעבודתם עוד קודם צאתם ממצרים, אך אי' במד' ישראל נקראים בכורים דכ' (שמות ד' כ"ב) בני בכורי ישראל, ועובד בבכור לוקה מ', ולכך הי' י' מכות וכל מכה של ד' עולה מ', והיה קשה לרש"י ג"כ איך נתחרטו כי שלחנו כו' הא כבר בטלה עבודה לכן פי' בשביל ממונם, דבסנהדרין צ"א. שמגיע להם שכר עבודה ואין לוקה ומשלם, וכשראו שברחו עם ממונם אגמ"ל דמכות לא באו בשביל עבודה, דאם כן נטלו ממונם שלא כדין, וקיי"ל ממון ומלקות משלם ולא לקי ובכתו' ל"ב: ומשו"ה נטלו ממון ובחנם בטלנו ישראל מן עבודה (ובאמת בבכור אדם מותר לעבוד כמ"ש בפ' בא י"ג ב'):
ובשו"ת בית שלמה אה"ע ק"י, הביא גט פשוט קכ"ט סקמ"ז, בהגהות רמ"א ס"ט דאם כ' הכינוי של המגרש אחר שם אביו להכשיר בדיעבד לא כרמ"א, די"ל דקאי על שם המגרש אלפני פני' כמ"ש הש"ך חו"מ מ"ט סקי"ד וכמ"ש יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול וקאי כה"ג על יהושע, וכן דוד בן ישי מלך ישראל, ואין להוציא ממון מטעם זה עש"ה, ועמ"ש בפ' תצוה (כ"ז כ'), וא"ש רש"י בא (י"א ב') מברכות ט'. של"י כו' וק' דהול"ל כפשוטו לקיים ואחר כן יצאו ברכו"ג, דה' מיהר הקץ רד"ו וחשב מלידת יצחק, ולכאורה משמעות הפ' אינו כן דכ' ועינו אותם ד' מאות שנה, ולש"ך א"ש דקאי אלפני פני' על כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, וזה כוונת ה' לעשות בדרך שאלה שיהיו בנ"י מוחזקין וא"א להוציא מידם, וא"ש של"י אותו הצדיק, ובאמת יש לדין תשובה שלא השלימו השיעבוד ת' שנה, ואפ"ל רש"י הנ"ל בשביל ממונם, דמה עלינו ששאלנו ממוננו, כי שלחנו כו', ועכ"פ לא מגיע להם ממון שלא עבדו ת' אך כיון דכבר שאלנו יחזיקו בהם כש"ך:
ובפר"ד ד"ה כ' מה שזכו ישראל בביזת מצרים מהענקה כמ"ש בספרי, ובורח אין לו הענקה, וז"ש כי ברח כו', ובס' שארית ישראל כ' ע"פ חו"מ פ"ה ס"ג ראובן הוציא שט"ח על שמעון ושמעון על ראובן מאוחר, ואמר שמעון אלו הייתי חייב לך היה לך לתבוע חובך, ומחלק שם, הנ"מ שכבר הגיע זמן פרעון של ראובן משמעון קודם שלוה ממנו, וכאן דומה לזה דישראל שאלו ממצרים ולא תבעו שכר עבודה, והיה קשה לפרעה זה, אלא ודאי שלא הגיע הזמן, וע"ז פרש"י בשביל ממונם שהשאילם דייקא ולא בתורת שכירות מוכח דלא נשלם הזמן וחייבין עוד לעבוד ולכן וירדפו:
פסוק ז:ושלשים ערש"י וא"ע כמו שני של מלך, ועמש"ל (ט"ו ב', וט"ז כ"ט) ובמכילתא פ"א לשעבר הי' ב' מריצים המרכבה, ופרעה הוסיף א' למהר לרדוף, וכ"נ מתיב"ע ובירו' כלאים פ"ה ה"ב, ועי' מד' שה"ש פ"א, ובדרוש שמואל הק' למה הוצרך נס בים, היפלא מה' לאבדם במצרים ושם יקחו הביזה, וי"ל עפד"ר בחיי בהעלותך (עפמ"ש תוס' פסחים צ"ד. ד"ה כל) דהעולם שליש ישוב שליש מדבר ושליש ים, והוצרך ה' לעשות נסים בכל חלקי התבל, ועשה נסי ים ונסי כבוש א"י להודיע בכל העולם גבורתו, ומרומז ושלישים "שליש ים" על כולו, שם הי' הנס גדול על כולן ועתו"ס גיטין נ"ו. עגלא תלתא שלישי לבטן ודחו פי' זה, ופי' בריא כמו ושלשים על כולו ע"ש, ועי' תו"ת דכאן משמע שלש, ובזה"ק מ"ו: שש מאות לקבל מנינא דישראל, וראיתי מהגרח"כ ראפפורט ז"ל על פי מ"ש בישעי' (כ"ג י') איכה ירדוף א' אלף ושנים יניסו רבבה, וחשב פרעה ששנים יניסו רבבה מישראל ומספרם ס' רבוא ונצרך רק ק"כ אנשים, אך אי' ברש"י ומד' וחמשים עלו א' מחמשה יצאו וד' חלקים מתו בג"י אפילה ומצרים לא ידעו מזה שמתו בנ"י, ולחשבונם היה מספר בנ"י ה' פעמים ס' רבוא, ונצרך ה"פ ק"כ והוא שש מאות ופח"ח, ובמהר"ם שיף סוף חולין ויקח שש (ר"ל מספר שש) מאות רכב, נשאר בחור (רי"ו) אריה כו' רי"ו בקליפה וכו':
פסוק ז:רש"י כשר שבמצרים הרוג, ובר' בחיי בשעת מלחמה, ועמ"ס סופרים פט"ו ה"י רשב"י אומר הטוב שבכותים בשעת מלחמה הרוג, וע"ש בנח"י במלחמה דוקא דצריך ליזהר ביותר שיוכל ליתן אמתלא שכוונתו היה להרוג א' מהשונאים, ועי' יש סדר למשנה שביעית פ"ח מ"י, דצ"ל מצרים ולא עכו"ם, וכן השיב לשר אחד ע"ש באריכות, ועי' תנחומא בשלח ח' וע"ע תוס' ע"ז כ"ו: ד"ה ולא דרק בשעת מלחמה וכ"ה בילקוט וארא, וראיתי עוד בשבט יהודה בגזירה מ"א שהיה וויכוח בזה והשיב ח"א לפמ"ש במכות ז'. דר"ט ור"ע אמרו אלו היינו בסנהדרין ל"ה נהרג אדם מעולם דשמא טריפה הרג, ורשב"ג א' דהיו מרבין שופכי דמים בישראל, וז"פ טוב שבגוים הוא משפט ההריגה כי לא אמרו הרגו הטוב שבגוים, ורק הרוג כי משפט להרוג הרוצח, כמו רשב"ג, הוא טוב שאל"כ ירבו רוצחים, ועמ"ש בפ' משפטים (כ"א א'), וגם כ' הא דסוף קידושין פ"ב. טוב שברופאים לגיהנם וטוב שבטבחים שותפו של עמלק דהיינו שהרופא צריך שיראה תמיד גיהנם פתוחה לפניו אם יהרוג איש, ויעיין בחריצות לראות שלא יטעה ויבא לסכ"נ, וטוב שבטבחים שותפו של עמלק שיהיה אכזרי כמו עמלק שאל"כ לא יהרג בהמה לעולם ע"ש, וכ"כ בתפארת ישראל שם אות ע"ה דמי שחושב עצמו לטוב שברופאים מעותד לגיהנם דאינו מתיעץ עם חביריו, ובקולמוסו מונח חיים או מות:
עוד ראיתי דל"ש לומר כל הרופאים, דהרי שמואל (ב"מ פ"ה:), ור' חנינא (יומא מ"ט.), ואבא אומנא (תענית כ"א:), והרמב"ם, ובעל מעשי טובי', ועוד היו רופאים וצדיקים, אבל יש ב' מיני רופאים, א' צדיק שיודע שבלתי ה' אינו יכול לפעול מאומה והוא רק שליח ה', ומתפלל רפאנו ה' כו', ב' רופא שאינו מאמין בה', ומחסר ברכת רפאנו בשמונה עשרה ברכות, והוי רק י"ז כמנין טו"ב, וז"ש "טוב שברופאים" שאינו מתפלל רק י"ז ברכות מעותד לגיהנם:
עי"ל דלפעמים צריך לחתוך אבר ולהיות אכזר ולא לרחם במקום סכנה, ורופא שהוא טוב ורך לבב מעותד לגיהנם כמשל העולם מי שאינו יכול להריח אבק שריפה לא ילך למלחמה, עוד ראיתי ע"פ צחות, דרואים מי שרכש לו מעט השכלה, ירשה לו להטות מדרך התורה, ואומר שלא נאה למשכיל כמוהו לעשות דברים שלא יבין, וכן רופאים מהנדסים, עורכי דין אומרים: הגם מאתנו ידרוש להזהר מטריפות, לשמור שבת ולהניח תפילין כמו מאנשים פשוטים, וכאשר יביאו מחאתם בשערי גיהנם המלאך יטריח את הטוב שברופאים כמו הרמב"ם ועוד לפני גיהנם ויציג אותו לפניהם ויאמר להם: האם אתם הייתם רופאים גדולים ממנו, והוא קיים כל התורה, ואתם בידיעת חכמי הרפואה מעט מזעיר חפשים אתם מתורה, וז"ש טוב שברופאים הצדיק היותר גדול שברופאים, יובא לעת קצרה לגיהנם כדי להסיר תלונות הרופאים החפשים:
פסוק ח:ביד רמה ות"א בריש גלי, ע"ס קול אומר קרא, דמנהג ישמעאלים שלא לגלות ראשם אף בפני מלך היפך מנהג אירופא, זולת אם קשרו למרוד במלך יסירו הכובע להודיע שהם בני חורין, והרמת יד בלה"ק סימן לחירות ופריקת עול כמ"ש במ"א (י"א כ"ו) וירם יד במלך ע"ש ברד"ק, וזה ת' בריש גלי השליכו הכובע לסימן חירות, ובשבת קנ"ו: כסי ראשך כי היכי דתהוי עלך אימתא דשמיא, ואסור לילך ד"א בראש מגולה ע' שבת ע"ז:, קידושין ל"א. וברש"י, ורב היה נזהר שלא לילך בגילוי ראש אפילו בביתו, וזה טעם לפריעת ראש בסוטה כי בסתירתה עם אחר פרקה מוסרות בריתה עם בעלה, ואי' בזבחים פ"ח: בבגדי כהונה דמצנפת של כ"ג היה מכפר על גסי הרוח, ועמ"ש בזה בפרד"י וישלח דר"מ., בהשמטות חת"ס לחו"מ קצ"א, ובח"ו סי' ב', ועמג"א ב' סק"ו ופמ"ג, וקפ"ג סק"ה, ראב"ע תצוה (כ"ח ל"ו), בס"ח נ"ג ומקו"ח שם, ובטו"ז או"ח ח' סק"ג דיש גם איסור משום חוקות גוי, ועמג"א רפ"ב סק"ח לחלק בין הליכה בשוק בין ישיבה בבית, ובבכור שור שבת קי"ח השיג עלי', ועשו"ת מהר"י מברונא ל"ד וקס"ה, ביראים פ"ח, כ"מ והגמיו' פי"א מעכו"ם, צ"צ החדש, ובהגהות הג' מברעזאן ז"ל על ס' או"ח החדש ב' ס"ז, ונפ"ח שם, ובס' אורחות חיים בקונ' עשר מילין דחסידותא אות ד' שהביא הא דרב ל"ה מסגי ד"א בגילוי ראש נפק"ל מירו' פ"ד ה"א מברכות, ופ"ד ה"א מתענית הוה צייר גילתי' דרב, ופי' דהי' שמש קבוע לרב לעשות מצנפת וסודר לעטר ראשו עש"ה:
פסוק י:ופרעה ערש"י ובמגיד מישרים לב"י, ע"נ דרוש ב' לשה"ג, וירו' תענית פ"ב ה"ה:
פסוק יג:לא תוסיפו לראותם, ע' א"ע, וזה"ק כ"ג: אע"ג דכ' וירא ישראל את מצרים מת מתים ראו, ויהי' נפק"מ בנשבע שלא יראה פני פלוני אם מת מותר לראותו במותו, לצורך להתיר אשתו או לענין נחלות בניו, וע' מקו"ב ח"ד תתקצ"ח דאין ראי' משם שי"ל שראו המצרים רק גויתיהם מרחוק ולא פניהם, והשיב ממכילתא ומד' ורש"י כי כל א' מישראל הכיר בפני המתים נוגשיו, מבואר שראו פניהם, ועתשו' בית יעקב סי' ו' דמ"ש בכתו' פ"ג. דין ודברים אין לי בנכסיך עד עולם אם מתה ה"ז ירשנה כיון דמתה לאו בעולם היא, ועתשו' מהר"א ששון מ"ח, רביד הזהב, ישמח משה, ודברי יוסף, ובבית האוצר ח"א כלל ז' כ' טעם הזהר דמת לא לא מקרי אדם וגם כיון דנשתנה נעשה דבר אחר לגמרי ופקע איסור מיני', ודומה לנבלה שנפלה לדבש ונשתנה להיות דבש דפקע איסור מיני' ע"ש. וע"ע במג"א רט"ז סק"ד, ומקור חיים תס"ז סק"ד, ועמ"ש בפרד"י וירא קכ"ד: הרבה חדשות, ועיו"ד ע"ט ס"א. וחבלים בנעימים ח"א סוגי' כ"ד ושו"ת סי' י"ב. וח"ג נ' אות ט', רדב"ז ח"ג סי' תע"א, שו"ת מים חיים יו"ד מ"ט, משיבת נפש או"ח ט', ובכורי שלמה או"ח כ"ה אות קי"ד אריכות גדול'. וע"ע בירו' ברכות פ"ה ה"ד בשעה שעלו מים ראו פגרי אנשים חטאין שהי' משעבדין בהם מושלכים על שפת הים, ובילקוט בשלח וירא את מצרים מתים אינו אומר אלא מת, מתים ולא מתים היינו שראו אותם כשהיו חיים עדיין והיו קרובים למיתה, כמ"ש ויהי בצאת נפשה כי מתה וכי מתה הי' אלא מתה ולא מתה, וכ"ה בתיב"ע וחמין ית מצראי מיתן ולא מיתן וע' בפסוק ל', וערמב"ן תצא (כ"א ט"ז) על לא יוכל לבכר על פני וגו', שחידש דאם מת הבכור בחיי אביו אע"פ שיורש בכורתו בקבר יוכל להעביר נחלתו, וע' במיני תרגומא דעפ"ז מבואר לשון משנה ב"ב קכ"ו:, האומר איש פלוני בני בכורי לא יטול לא אמר כלום, דדוקא בנו אבל בן בנו מהני, ועשו"ת עבודת הגרשוני סי' ס"א שפסק כרמב"ן, ועקצה"ח רפ"א סק"ד, ועשו"ת שערי דעה ח"א קסא, ובבית האוצר שם הביא מזבחים ט': דמת לאו אדם מקרי ולכן לא מקרי על פני', וע' קהלת יעקב חלק לשון חכמים כלל קל"ח בנדהו בפני', דלאחר מיתה לא מקרי בפני', וע"ע שו"מ קמא ח"ג קכ"ג אריכות, ובתשו' מהר"ם פדוואה מ"ד, ובס' נתיבות ירושלים על ירו' ב"ב פי"נ כ' דבאמת יש פלוגתא במד"ר במדבר פ"ב כ"ו עה"פ על פני אהרן אביהם רי"א בחייו, רחב"א במותו, ע"ד דר"י נאמר כאן על פני ונא' על פני תרח מה להלן בחייו, ע"ד דרחב"א נא' בבראשית כ"ג ויקם אברהם מע"פ מתו מה שם במיתה אף כאן, וכ"ה בתנחומא אחרי ז', ומד"ר שם פ"כ י"א, ואחר שנמצא בזה מחלוקת בין אמוראים לא נוכל לדחות אותם אף שהם נגד רמב"ן, ועפ"ת ר"ס רפ"א דמהר"ם פדוואה ועה"ג הביאו דבריהם רק לסניף בעלמא, ועמ"ש בהערות לדף שמ"ב ברמב"ן הנ"ל:
ובענין דירה במצרים, ע' במצפה איתן סנהד' כ"א. על רש"י הסוסים באים ממצרים לא"י וצריך לשלוח שלוחים לקנות לו סוסים ועובר על לא תוסיפו לראותם, והפר"ח במים חיים הק' מירושלמי דלישיבה אינו חוזר אבל חוזר לסחורה, וע' סו"ס וזאת ליהודה, ועכ"מ פ"ה ה"ח ממלכים שהביא כן בשם סמ"ג, ובאמת הכ"מ בעצמו הביאו וע' סה"מ ל"ת ל"ו בשלשה חזרו ובשלשה נענשו והוא במכילתא, וירושלמי סוכה פ"ה ה"א, ועשו"ת חיים שאל ח"א צ"א, וגם כבר הקשה כן ברמב"ן שופטים (י"ז ט"ז), והרא"ם תי' דה"נ אסור כשיקבע דירתו שם אחד מעבדיו בשביל הסוסים וכ"כ החינוך, ובתו"י יומא ל"ח: אבל בירו' פ"ה מסוכה מביא דנענשו על שירדו למצרים, ומשמע דאף שלא לישיבה הוזהרו שלא לרדת למצרים ולראותם כלל, וברמב"ן כ' הטעם שלא ילמדו ממעשיהם, ור' בחיי כ' דרק מצוה לשעה ולא לדורות, וכ"כ בס' תולדות יצחק, והר"מ פ"ה ה"ז ממלכים כ' דאסור לדורות, ובסופי"ב מא"ב כ' דנתבלבלו האומות ובמצרים דרים אומות אחרים, ומשום זה כ' הפר"ח בהגהות לר"מ דאין עכשיו איסור, וע' מרדכי וד"מ אה"ע ד' סק"א, וב"ש סק"י דאם נתבלל ע"י סנחרב מותר לדור שעה, וע' יבמות ע"ו: ותד"ה מנימין, ושאג"א מ"ט, ונובי"ת אה"ע מ"א מ"ב, ופלא שלא הערו מסנהד' צ"א. בגביהא שבא מצרים לדין עם בנ"י הרי שמצרים לא נתבלבלו, וע"ע בסוכה נ"א: דאנשי אלכסנדרי איענשו כו' והרי כבר בא סנחרב ובלבל העולם וצ"ע, וע"ש בהגהות רצ"ח, וע' מרדכי סו"פ הערל דלא אסור רק מא"י למצרים אבל משאר ארצות מותר וע' חינוך מצוה ת"ק דנוהג אף לדורות רק דאינה לוקה שאין בו מעשה ועמנ"ח, ובסמ"ג לאווין רכ"ז הסכים למרדכי וע"ש במהרש"ל וס' ברית משה, ובכנה"ג או"ח בהגהות הר"מ ה' מלכים הביא רדב"ז ח"א צ' דעכשיו שאין יורדין להשתקע רק לגור וכאשר תמצא ידינו נלך לא"י לכך א"ע על לאו, ורשב"ץ בזהר הרקיע העלה דלא אסור רק כשישראל שרוין על אדמתם, וגם הרמב"ם דר במצרים, ובברכ"י אה"ע ד' האריך, ובס' צד"ל ומעיל שמואל השיבו על ר' בחיי והביאו מכילתא הנ"ל, ובהגהות מעשה אלפס מהג' מלבוב ז"ל יבמות במרדכי הביאו מהרי"ח דרק לכל ישראל יחד הזהיר הכ' לנו לא תוסיפו לראותם ע"ש, וזה לא נזכר בשום מקום, וגם צ"ע מסוכה נ"א:, והג' רי"ש מלבוב הנ"ל אמר דרק "בדרך הזה" שהלכו ישראל ממצרים אסור ולא ממקום אחר, ומשו"ה חשבה התורה כל המקומות שהלכו ממדבר עד א"י שנדע שבדרך הזה אסור לחזור למצרים, וע"ע בת' אבן ספיר ח"א סי' י"א ושד"ח סי' י"ח:
ובחינוך הנ"ל דאין לוקין שא"ב מעשה לפי שבשעת הכניסה מותר ובהשתקעו שם אין בו מעשה ובמנ"ח נסתפק אם הולך ע"מ להשתקע אי חייב מלקות משום הליכה וסיים בצ"ע. אך לשיטת החינוך בעצמו במצוה שצ"ג וש"ד, דכל לאו שאפשר לעבור בלי מעשה אע"פ שיעשה מעשה אין לוקה, וכ"כ הרי"ף פ"ג מסנהד' דמגדף ל"ה מעשה שיכול לגדף בלבו, וא"כ לא משכחת בשום אופן מעשה בהליכה למצרים, אף בהולך ע"מ להשתקע דאפשר בלי מעשה, וע"ע בחינוך מ' תר"ב ומנ"ח מ' רנ"ח והה"מ פי"ג ה"ב משכירות כ' להיפך משי' רי"ף וחינוך, דאם אפשר במעשה אף אם עושה בלי מעשה ג"כ לוקה ע"ש. ובס' ארחות חיים סי' מ' הביא כי בלאו לא ירבה לו סוסים וכו' נכלל שלא ירגיל אדם בפזרנות יתירה שעל זה מורה זוהמת מצרים שנ' (יחזקאל כ"ג כ'), וזרמת סוסים זרמתם, שהיו נקשרים בתאוותם עד של"ה יכולים להפרד מהם, ובזה"ק ומד' שאין עבד יכול לברוח ממצרים, מרוב תאות עוה"ז היה משועבד לתאוות עד שבחר להיות עבד שם מלהיות שר בארץ אחרת, ולכן יראה לצמצם בהוצאות והוא תקנתו שלא יוצרך לאדם, ועמש"ל בפ' שמות (א' א'):
פסוק יד:ה' ילחם לכם. רש"י בשבילכם וערש"י בפ"ג ובשמות (ד' ט"ז) ובס' סייעתא דשמיא כ' דאחז"ל כל מי שניצל בזכות עצמו רואה במפלתו של שונאיו, והניצל בזכות אחרים אין רואה במפלת שונאי', (ערש"י וירא י"ט י"ז), ובילקוט יש דיעות אי נגאלו בזכות עצמן או בזכות אבות, וז"ש התיצבו וראו כו' מ"ט משום ה' ילחם לכם ופרש"י בשבילכם בזכות עצמכם, וע' פרד"י בראשית דל"ז. ובס' חידת שמשון כ' ע"פ מד' דשטן מקטרג חץ שחוט לשונם ר"ל שמשיחים בבהכ"נ ואוה"ע עומדים בשעת התפלה שלהם בהכנעה, וז"ש ה' ילחם לכם בשבילכם עם השטן רק באופן שאתם תחרישון לא תשיחו בבהכ"נ, ובפ' וירא ק"כ: הבאתי הרבה בזה, וע"ע בזה"ק ויקהל ר"ה:, באר הגולה יו"ד של"ד, פמ"ג או"ח קנ"ד וקנ"א, ובמאסף הבאר הנה ז' סי' ו':ו
פסוק טו:מה תצעק אלי, ערש"י רמב"ן ומהרש"א סוטה ל"ז.' ובס' דברי גאונים, ובב"ר פרשה כ"ח עאהה"ד צעקו וה' שומע (תהל' ל"ד י"ח), וכ' בס' רב שלום עפמ"ש בתענית כ"ו: שמואל גזר תעניתא וירדו גשמים קודם תפלה כסבורין דשבח הוא, א"ל משל לעבד שמבקש מרבו אמר למשרתיו תנו לו ואל אשמע קולו, הרי לפעמים ה' עושה רצון המבקש שאין רצונו לשמוע בקולו, ולצדיק יתן בקשתו כשמתפלל, וגם כאן י"ל שלא רצה ה' לשמוע קולם, בא המד' שז"א, ורק צעקו וה' שומע, וכוונת ה' הי' שלא להשהותם בצרה רק תיכף הושיעם, ובס' ד"ח פי' בזה בשמ"ע שמע קולנו כו', דלכאו' למה תפלה על שמיעת קול דעיקר רק על קבלת משאלתו, ולהנ"ל ניחא דמתפללים שלא נהי' בבחי' תנו לו ואל אשמע קולו, ובפי' אזולאי על ס"ח תתשנ"ח כ' דבישעי' (ס"ה כ"ד), והי' טרם יקראו ואני אענה דמשמע דמעליותא הוא, ותיכף אמר עוד הם מדברים ואני אשמע, דמשמע דיענם כשיתפללו, ותי' ע"פ ס"ח דטרם יקראו קאי על המלאך מזלו של אדם מתפלל עליו קודם שיתפלל אדם, ואח"כ כשמתפלל אדם שומעין לו בעבור המזל שהתפלל עלי', וע' אהבת איתן על ע"י תענית, גם י"ל ע"פ חז"ל ורש"י פי"ז שהשר של ים קטרג הללו עע"ז כו' והיינו שבט דן שהי' פסל מיכה עמהם, ולכאו"ק הא אזלי' בת"ר ורוב שבטים לא הי' עע"ז. אך י"ל דהוי קבוע וכמחצה ע"מ דמי, ורק אי ניידי אזלי' בת"ר, וז"ש דבר אל בנ"י ויסעו, והוי ניידי ואזלי' ב"ר, - ובתיב"ע קבלת צלותך וק' דמשמע מה תצעק אלי לא הי' שאלה רק להיפך תשובה, וע"ס נתינה לגר, ושמעתי דהנגינה מרכא טפחא אתנחתא, והפשט מה תצעק אלי הא צעקתך נשמעה:
פסוק טז:ובקעהו ע' בנפלאות מתורת השי"ת פרק פ"ב, וע"ל בפכ"ב, ובפרד"י בראשית דכ"ו: בזה. ובפסחים קי"ח. קשה מזונותי' ש"א כקי"ס שנ' הנותן לחם לכל בשר וסמיך לי' לגוזר י"ס לגזרים (תהל' קל"ו י"ח), וק' לשון וסמיך לי' הא יש ביניהם כמה פסוקים, וי"ל ע"פ תוס' ערכין ט"ו. ד"ה כשם, שישראל הלכו בים כחצי גורן עגולה, וע' ע"נ כאן שכל שבט הלך בשער בפ"ע בים בי"ב, שערים, נמצא שהילוך בים ל"ה שוה לכל, יש שהלכו מרחק רב ויש בקצר, כן במזונות יש שלא יצטרכו לעמל רב ובא להם בנקל, וסמיך לי' ר"ל לפעמים סמיך לי' הפרנסה, וכמו לגוזר י"ס דלהרבה היה סמיך:
והגה"ק ר"ש מבעלז ז"ל אמר דבים טען עוזא הללו עע"ז כו' ועי"ז אינם ראוים לנס וזה הטענה טוען המקטרג אצל פרנסה שישראל חוטאים ואינם ראוים לפרנסה אבל גם כאן השי"ת אין שומע לו, דהדין אין בודקין למזונות. בב"ב ט'. ויו"ד רנ"א ס"י:
פסוק יט:ויסע עא"ע ורמב"ן אם הוא מלאך, ומ"ש ביע"ד ח"א דריש ב', ותי"ט פ"ה מ"ד דאבות, ובחו"י יתרו כ' בשם עו"א סי' קי"ח דמצינו בהליכה ג' לשונות באברהם התהלך לפני (ברא' י"ז א'), ואחרי ה' תלכו (דברים י"ג ה'), ואת אלקים התהלך נח (ברא' ו' ט'), ויתהלך חנוך את אלקים (שם ה' כ"ב), משל למלך שהי' לו ג' עבדים, א', שהי' לו עליו שטר מכירה, ב', נאמן לו, רק בלא שטר מכירה ג', שעדיין לא נסהו, ואם הולך עמהם, הא' הולך אף לאחריו שבטוח שלא יברח, הב' שם עיניו עליו ומניחו לילך לפני', הג' הולך עמו ממש, וכן ישראל אחר מ"ת שהי' שטר מכירה כ' אחרי ה' תלכון, ואברהם שהי' רק בנסיון א"ל התהלך לפני, אבל נח וחנוך שעדיין לא נסהם כ' את אלקים, ובעגל שחטאו כ' ילך ה' בקרבינו כעבד הג', וכשרדפו מצרים כ' במד' שהי' ד' כתות משו"ה כ' ויסע כו' ההולך מקודם לפניהם, ומסיבת החטא וילך לאחריהם עש"ה:
פסוק כ:ויבא ערש"י ובפ' ויחי (מ"ח ט'):
ולא ערש"י ושפ"ח ובמקו"ב במבוא דקל"ח: מביא ג"כ פדר"א פמ"ב ולא קרב זה אל זה כמו ולא קרא זא"ז דלא אמרו המלאכים שירה, ושירת המלאכים הלשון וקרא זא"ז בישעי' (ו' ג'), וע"ע בזרע ברוך פ"ב דברכות, ובמגילה י':, וסנהד' ל"ט: בקשו מלה"ש לומר שירה א"ל מע"י טובעים בים, ומפו' הק' דהא משה ובנ"י אמרו שירה, וגם כ' באבוד רשעים רנה (משלי י"א י'), ובס' ישיעות מלכו כ' כמו בחולה שעושין נתוח אף שבטוחים שיתרפא מ"מ בשעת נתוח אין מקום לשמחה, כן בנתוח ובערת הרע מקרבך, אף שמביא רפואה לעולם מ"מ בשעת נתוח אין לזמר, וזה מע"י כו' אבל אח"כ אמרו שירה, ובשם ר"ר שמעלקא ז"ל ראיתי דבסנהד' צ"ה: בסנחרב כ' ויך ה' במחנה אשור, דלקול שירת המלאכים יצאו נשמתם, וז"ש דרצו לומר שירה כדי שעי"ז יצאו נשמת מצרים, א"ל מע"י כו' ר"ל מצרים טבעו בים את בנ"י, וצריך לשלם להם מדה כנגד מדה שגם הם יטבעו בים ולא שיצאו נשמתם ע"י שירה, עי"ל בשעה שטבעו ועדיין לא מתו אלו חזרו בתשובה היו נצולים ול"ש שירה, אבל לאחר מיתה שייך שירה, ועשו"ת חות יאיר רכ"ה: וע"ע מהרש"א ברכות ט': שהק' אהא דדוד ראה במפלתן של רשעים ואמר שירה, מהא דלעיל מע"י כו', וע' ערכין י':, ובאמת הוא קו' זה"ק נח ס"א:, וחיי שרה קכ"א:, ותי' דלאחר שנתמלא סאתם, באבוד רשעים רנה, וע' שפת אמת ברכות ד"י, ובטו"ז או"ח ת"צ סק"ג, וח"י סק"ט:
ובב"י או"ח ת"פ בשם מד' אין גומרין הלל בחוה"מ וב' ימים אחרונים ש"פ דנטבעו מצרים וכ' בנפול אובך אל תשמח, וכדי שלא יהי' זלזול יו"ט גם בחוה"מ אין גומרין, וכ"כ בס' המנהגים, וע' ערכין שם טעם לזה ובכל בו סי' נ"ב, וזהר תצוה קס"ב: ג"כ חילוק בין פסח לסוכות:
פסוק כא:ברוח ערש"י, ורש"י ב"ב כ"ה., ורע"ב שם פ"ב מ"ט דכשבאה כדרכה היא חמה ומנשבת בנחת. וער"מ פ"י ה"ד משכנים, ופי' משניות ותו"ט בזה:
ויבקעו במ"ב (ב' ח') ויעברו שניהם בחרבה, ועב"ר פפ"ד, סי' ד', הים לא נקרע אלא בזכותו של יוסף וכ' ביפ"ת דלולי זכות יוסף הי' ה' מעבירם על פני מים כאליהו באדרתו ולא קרע הים, וק' דמפורש שם בפסוק דקרע הים כמ"ש ויחצו הנה והנה, וע' בתולדות אדם ח"ב פ"ה, וצע"ג:
וישם את הים לחרבה ובקעו המים, ע' בגשמי ברכה שה"ש (א' ה') דשעורו להיפך ויבקעו וישם כו', וכן שם הול"ל שחורה אני כאהלי קדר ונאוה כיריעות שלמה, וכן בישעי' (נ"ד, ו' ז' ח'), וע"ע בשלח (ט"ז כ'), הול"ל ויבאש וירם תולעת, ובאמור (כ"ב ב'), וחקת (י"ט ה') ברש"י, וישעי' (מ"ד ד'), ואיוב (י"ד י'), ובב"ב קי"ט: סרס המקרא ודרשהו, וזבחים כ"ה. מדם הפר כמו דם מהפר, וע"ל (טז כ'):
פסוק כב:בתוך. עא"ע אפי' חצי פרסה נקרא תוך הים, וכ"ה בפס"ז, ועתו"ס ערכין ט"ו. ד"ה כשם, והגהות רש"ש ויעב"ץ, ועמ"ש בפרד"י בראשית דף כ"ב. ובברכות נד. הרואה מעברות יברך דכ' ויבואו וגו', ובשאלתות וישלח אות כ"ו הביא מפכ"ט ובנ"י הלכו וגו' וכ' בס' העמק שאלה דבא ללמד שלא לברך רק במקום שנגמר הנס ופי' שהלכו בכולו עד שיצאו, ובתו"ת הביא מהרבה מקומות שיברך בתחלה:
חומה הגר"א אמר דכאן כ' חומה בוא"ו ובפכ"ט חמה בלי ו' דהי' ב' כתות, א' מאמינים שהלכו תיכף לים דנחשון קפץ תחלה, ולכן הי' לנשיאות ראשון ואח"ז כל שבט יהודה, וא"ש דבבנ"י שהלכו בתוך הים באמונה ואח"כ היו ביבשה שפיר המים להם חומה, אבל כת ב' דלא הי' מאמינים עד שראו היבשה ולכן כ' הלכו ביבשה בתוך הים, הי' המים להם חמה, וכמד' דמקטריגים מלאו חימה מה נשתנו כו' ובפט"ז הבאתי מד' הים ראה וינס ברייתא דר"י ראה, ובס' ייטב לב דברים כ' דאי' במד' כשהעמיד יהושע החמה א"ל אני קשיש ממך, א"ל יהושע הרי נשתעבדת עוד לזקיני יוסף דכ' והנה השמש וירח כו', וגם הים טען למשה אני קשיש ממך, וז"ש מה ראה הים שנס, ראה ארונו של יוסף שנשתעבד לו ולזרעו, וכ"ת מנ"ל שנשתעבד לו, ואמר ברייתא דר' ישמעאל ראה שדרש ק"ו והוא מי"ג מדות שהתורה נדרשת, וק"ו מה ירח וכוכבים שבשמים נשתעבדו לו מכ"ש התחתונים, עי"ל עפמ"ד שטענת שר של ים הי' שעדיין לא נשלמו ת' והתי' שה' אמר לאברהם כי גר יהי' זרעך, והשיעבוד חצי על ישמעאל וחצי על יצחק. אך הא קיי"ל ולד שפחה ונכרית אינו בנו (קידושין ס"ח:), וא"כ ישמעאל אינו בנו, וי"ל דאברהם שחרר להגר ול"ה בן שפחה, אך הא המשחרר עבדו עובר בעשה (גיטין ל"ח:), ובטח לא שחרר, ובסוטה ג'. פלוג' ר"י ור"ע, דר"י סובר לעולם בהם תעבודו רשות, וא"ש המד' מה ראה, ר"ל הלא יצאו קודם הזמן, ואי"ל שחציו חל על ישמעאל דהי' בן שפחה ובטח לא שחררה, ומסיים ברייתא דר"י ראה דרק רשות והי' יכול לשחררה, וחל חצי שיעבוד על ישמעאל ונשלם הזמן, וע' בירחון אהל מועד שנה ב' סי' קמ"ה, והגאבד"ק לאפי נ"י כתב לי להמד' עוזא טען הללו עע"ז כו' וה' מסר לאיוב בידו עד שעסק בו ישראל עולין ויורדין ע"ש. וק' למ"ד בב"ב ט"ו. איוב לא הי' ולא נברא, וצ"ל דעשו תשובה על ע"ז וק' איך הי' יכולין להקריב אז חטאת (כעין שגגת ע"ז לחז"ל שהיו בשוגג) וצ"ל כמ"ש בשבת י"ב: ר"י קרא והטה ואמר כשיבנה בהמ"ק אבוא חטאת שמנה, וה"נ חשבו ישראל להקריב קרבן לעתיד כשיהי' משכן, וביבמות ו': תוד"ה או, הקשו מכאן על תדב"י, וא"כ שפיר עביד ר"י מדפריך מזה על ברייתא דילי', וזה מה ראה ברייתא דר"י ראה דפריך עלה מר"י שקרא והטה ואמר כשיבנה כו' וא"כ ה"נ מועיל, וע"ע בקו"ד חוב' ו' סי' כ"ה:
פסוק כד:באשמורת ערש"י ובכ"ש ברכות ג', בל"ע דרוש י"ח, נצח ישראל פי"ח, אהבת עולם דכ"ג, ואספ"ז ברכות:
וישקף ערש"י, ובפ' וירא (י"ח ט"ז):
פסוק כה:ויסר את אפן, והק' בפענח רזא דהול"ל אופני, וי"ל דאם סרו כל אופנים היו נגררות בשוה ול"ה צער כ"כ ולכן הסיר רק אופן א' ועי"כ מתחבטת המרכבה, ועחו"י סי' רכ"ה שסמך מכאן שאין לומר אופן בשחרית של ז' של פסח מדכ' ויסר את אפן:
פסוק כז:לאיתנו רש"י לתקפו הראשון, ובהקדמה לס' בית אל כ' כי בהעצר מים ע"י מונע, ובסור המונע ישיבו המים לשטוף ביתר עוז מטבע שטפתם, משום דבאמת גם בעת העצירה לא הוסר מהם כח הטבע מכפי דרכם מקדם ורק נעצרו אז, אבל בקי"ס חדל כח הטבעי אשר למים לשטוף, וכמ"ש קפאו תהומות כדבר הנקפא ונקרש שאין בכחו לשטוף כלל, וגם בהוסר המונע לא שטפו כי אם בתקפם הראשון, וע' הקדמה לשו"ת מהרש"ם ח"א ובלקוטי שושנים. וחז"ל בשמו"ר פכ"א דרשו לאיתנו לתנאי שהתנה ה' עם הים במעשה בראשית שיבקע את הים ועבעה"ט. והק' באוה"ח כאן בשיבת הים ל"צ לתנאי ועיקר התנאי צריך לבקיעת הים, עו"ק למה צריך לתנאי הלא יכולת ביד הצדיק, ותגזר אומר ויקם לך, ומי מושל בו צדיק, וכמו בחולין ז': ברפב"י ואם לא גוזרני עליך שלא יעברו מימיך לעולם, ומכ"ש שהי' יכולת ביד משה לבקוע הים, אבל באמת לבקוע הי' יכול משה בלי תנאי, ותנאי הי' שישוב למקומו לכסות על מצרים ולטבעם, וזה אינו ביכולת משה כי דיבורו של צדיק אפי' על תנאי אינו חוזר, ואולי הים לא יציית למשה, והי' צורך התנאי לשוב לאיתנו, וע' עשר אורות דס"ב: בשם הה"ק מאפטא ז"ל דידוע דלא הלכו בים ברוחב רק עגול בג' קצוות ומחנה ישראל ג' פרסה, וכשהלכו לתוך הים נבקע שיעור ג' פרסה, ואח"כ התחילו לילך כמין גא"ם אורך ג' פרסה, אז קו הגא"ם נבקע, וקו הישר שבתחלה התחיל הים לשוב, ואז הלכו ישראל קו הגא"ם ביבשה, וז"פ כי בא סוס פרעה תוך הים מצד זה. ובנ"י הלכו ביבשה מצד זה באותו רגע, וז"ש וישב הים מצד מצרים לאיתנו:
פסוק כח:לכל רש"י לכל כליהם, והוא במדבר (ד' ל"ב):
לא נשאר עמ"ש בפרד"י ויגש דף ש"כ:
פסוק ל:ויושע ע' באלשך, דזכו לגילוי שכינה כמ"ש במד' וגם הערב רב האמינו ע"ש, וע"ז שייך מ"ש במגילה ג': אע"ג דאינהי לא חזי מזלייהו חזי, וע"ס עשרה למאה דרוש ב' דבר נכון. ובפסחים קי"ח, א"ל ה' פליט אותן ליבשה אמר כלום יש עבד שנותן לו רבו ואוזר ונוטל ממנו. ועתו"ס קידושין כ"ג. ד"ה ור"א אם הרב נותן לעבדו ל"ק, וכ"ה ביו"ד רס"ז סכ"ב, אמנם ז"ד בע"כ דיד עבד כיד רבו, ולא ע"ע, ושר ש"י חשב עצמו בבחי' ע"ע, ועשעה"מ פ"ו מעבדים, ובית יצחק יו"ד ח"א קכ"ו, וח"ב קמ"ד בזה:
מת ובמכילתא מתים ולא מתים ונשארו בחיים עד אחר ביזת הים, וע"ל (י"ד י"ג), וכ"ה בפייט ח' פסח נטית ימינך, מומתים ולא מתים בעודם נפשותם עדיין צרורות בחלדם, והפלאה ז"ל אמר דאחז"ל ביזת ים תשלומין שכר עבודה, ולאחר שמתו שנפלו ליורשיהם, וקיי"ל גוי יורש את אבי' מה"ת בקידושין י"ז:, וקיי"ל מטלטלין אינן נגבין מיורשין ורק אי תפס לא מפקינן מיני', בכתובות פ"ה. והוא דתפס מחיים א"כ היו צריכים לחיות עד אחר הביזה. ובמד' שהיו גוססין ורובם למיתה כמ"ש בגיטין כ"ח. ואפי' מי שנגמר דינו למות נקרא מת, וכמו שוה"נ משנגמר דינו נקרא נסקל, וע"ע בירחון אוצר החיים שנה ב' צד מ"ח, ובפרד"י ח"ש דקס"ה. הקשתי הא דכותי יורש אבי' מה"ת, להפמ"ג ס"ב דבב"נ לא אזלינן בת"ר דילמא לאו אבי', וכ' ע"פ הפלאה כתו' סופ"א דאם מוחזק לשאר דברים אף לד"מ אזלי' בת"ר וב"נ נהרג על אשת אב, ממילא אף לירושה אזלי' ב"ר עש"ה בדרך פלפול, וע"ע שו"ת שדה יצחק סי' א', ובפרד"י ח"ש קס"ו: וישב רס"ח:, ובפ' משפטים (כ"ג י"א):
פסוק לא:וירא ערמב"ן ע"פ ה' בעצמו, ועשו"ת כתב סופר או"ח נ"ג, ופרד"י וישלח ר"מ. וישועות יעקב או"ח נ"ו סק"ב:
הגדולה ע' ברכות נ"ח. והגבורה זה יציאת מצרים שנ' היד הגדולה, ומכאן פלא על הנובי"ת או"ח כ', שכ' דגדולה וגבורה הם ב' ענינים ע"ש, ובתו"ס תענית ב'. ד"ה וכתיב וצע"ג: ובס' לב אריה כ' עעמ"ש בסוטה י"ב: ותשלח אמתה (שמות ב' ה,) ידה ממש, דנעשית גדולה כמה אמות, וז"ש וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים, ר"ל שעשה ידה דבת פרעה גדולה כדי להציל משה ממים אז ויאמינו כו' ובתהלים (קט"ו ה') פה להם ולא ידברו וכו' והק' בתולדות אדם ח"ב פ"א דהול"ל בקיצור ולא ידבר ולא יראו כו', וי"ל דהר"מ פ"א ה"ח מיסוה"ת, אין הקב"ה גוף וגוי', ומ"ש בתורה ידו הגדולה וכדומה דברה תורה כלשון בנ"א, וזה שביזה דוד פה להם זה חסרון א' שלהם פה באמת, וחסרון ב' ולא ידברו אף שיש להם פה וכו', ומה שבכולם כ' תיבת להם ובידיהם ורגליהם לא כ' להם, יש לרמז מ"ש בע"ז מ"א. דמוציא שברי עכו"ם מותרין, ומצא תבנית יד או רגל אסורין שכיוצא בהן נעבד, וז"ש בכולם להם, אינו ע"ז עד שיהי' נטפלים לגוף ע"ז אבל ביד ורגל אף בפ"ע ע"ז:
פסוק לא:ויאמינו בה' ובמשה עבדו, ובמד' אם במשה האמינו בה' לא כ"ש ומה ת"ל ובמשה אלא המאמן ברועה כמאמן בה', ותמוה דהול"ל ומה ת"ל בה', ור"ר העשיל ז"ל אמר ע"פ תוס' קידושין מ"א. השתא בשליחו מקדש בו מבעי', דל"ש לא זו אף זו רק בב' בבות ולא בב' תיבות, וז"ש אם במשה כו' וא"ת לזא"ז והפשט לא זו שהאמינו בה' אלא אף זו שהאמינו במשה, א"כ ק' למה אמר ובמשה ר"ל בשני תיבות ל"ש כן - ובכלל של תוס' ע' באר שבע הוריות ב'., ובס' פרפראות לחכמה כ' דאי לאו הוי כ' בה' לא הי' צ"ל ובמשה בוי"ו רק במשה, וז"ש מה ת"ל ובמשה דרך כבוד של מעלה לא רצה לפרש ל"ל בה', וטומנו ברמז, והנה עו"ק מה ראו עתה במשה יותר מכל הנסים עד עתה, ורק למ"ש בוירא (י"ט י"ז) אל תביט אחריך שאינו כדאי להנצל רק בזכות אברהם, ובנ"י שהיו עע"ז, ורק ע"י זכות אבות ניצולו, כמחז"ל ב"ר פצ"ב עה"פ תהל' (ע"ט י"ב) נגד אבותם עשה פלא, א"כ איך ראו במפלתן של רשעים כיון שלא ניצולו בזכותם, לכן האמינו בזכות משה וכמ"ש בוקע ים לפני משה, כלו' בזכות משה וענו ואמרו זה אלי, וע' פני"פ, ופתיחה להמקנה אות ט"ז, בהקדמת נחלת יעקב מאא"ז, מליסא ז"ל, בכת"א, אור חדש עקב, וריח דודאים דל"א באריכות: