פסוק א:למנצח. זה המזמור נאמר על דוד כשהיה גולה בארץ והיה מתאוה אל מקום הארון והמזבח או נאמר על לשון הגלות והוא הנכון:
פסוק ב:מה. נאהבות משכנותיך ומה מאד אני אוהב ומתאוה להיות בהם:
פסוק ג:נכספה. כלתה יותר מנכספה לפיכך אמר וגם כאילו כלתה מרוב התאוה לפיכך בא התאוה בזה הלשון:
פסוק ג:בחצרות. כי שם היה מעמד ישראל בבית המקדש בחצרות לא בהיכל:
פסוק ג:לבי ובשרי ירננו. בשרי הוא הפה האומר השיר עם כוונת הלב או פי על דרך משל כמו כל עצמותי תאמרנה:
פסוק ד:גם. אם נאמר המזמור על דוד בהיותו בארץ פלשתים היה הזמן ההוא היתר על הבמות והיו מזבחות בכל מקום והיו מקננים בהם עופות אבל בבית המקדש לא היו מקוננים עופות מפני הטומאה כי אפילו בגג הבית עשו דבר שם שלא ינוח שם עוף והיו קורין אותו כליא עורב ואמר דוד אני אינני כמו העופות כי העופות הם מקננים את מזבחותיך ואני לא אוכל להיות שם: וזכר צפור דרור. שדרכם לקנן בישוב והוא עוף קטן קורין לו בלע"ז פשר"א: זכר דרור. שהוא חפשי בין בני אדם שמקנן בבתיהם: ואם נאמר על הגלות אמר כי עופות ימצאו להם מקום והם במקום מזבחותך החרב ומקננים שם העופות ואנחנו לא נוכל לחוג שם ולהקריב הקרבנות:
פסוק ד:אפרוחיה. הם פרחי כהונה שהיו עם המזבחות תמיד כמו האפרוחים בקן:
פסוק ד:מלכי ואלהי. כי אף על פי שאני בגלות אתה מלכי ואלהי:
פסוק ה:אשרי. הכהנים שהיו יושבים בביתך פירוש אז כשהמקדש קיים אשריהם או פירושו אשרי בבנין הבית שיזכו ויראו ויהיו יושבי ביתך:
פסוק ה:עוד יהללוך סלה לעולם כל ימי חייהם וכן עוד כל ימי הארץ:
פסוק ו:אשרי. פירוש אדוני אבי ז"ל שיש להם עוז וחכמה בדעת יחודך כי הואר שורש עבודתך:
פסוק ו:מסלות בלבבם. יש להם בלבבם מידיעתך ועוברים ושבים על אותם המסילות ובכל יום יוסיפו אומץ ונכון הוא הפירוש, ונסמך זה הפסוק לאשרי יושבי ביתך כי יושבי ביתך יש להם עוז בך שהם מתעסקים בחכמה לדעת את השם:
פסוק ז:עוברי. דרך משל אל החכמים ויהיה בכא מן נבכי ים והוא מקום המבוע ואמר שהם שהם עוברים בעמק מבועי החכמה וישיתוהו מעיין לתלמידים שישתו מי החכמה לדעת את ה':
פסוק ז:גם ברכות יעטה מורה. ברכות ילבש המורה אותם בדרך החכמה וכן הפסוק הבא אחריו ילכו מחיל אל חיל אמר כי התלמידים הולכים מבית מדרש זה לבית מדרש זדה עד שיראה הדורש החכמה אל האלהים בציון, כי שם היו החכמים הגדולים בבית אלהים בציון ואם נפרשהו על עולי הרגל יהיה פירוש עמק הבכא שהיו בו נכאים והם אילנות גדולים במקום שאין שם מים ואמר כי כאשר היו עולי רגל עולים שם היו חופרים הנה והנה להוציא המים:
פסוק ז:ברכות. כמו בריכות בצי"רי כמו בריכות מים והוא חריץ בנוי באבנים ובסיד ואמר כי היה מים לעולי הרגל מהמעיינות ומהבריכות שהיו בדרכים כי הגשם הלביש אותם מים:
פסוק ז:מורה. כמו מורה ומלקוש:
פסוק ח:ילכו מחיל אל חיל. העולים לרגל היו הולכים מצבא אל צבא כי היו מוצאים הרה שיירות עולים:
פסוק ט:ה'. פירשנוהו במזמור אחר:
פסוק ט:שמעה תפלתי. לקרב הגאולה כמו שאמר נכספה גם כלתה נפשי:
פסוק ט:אלהי יעקב. כי הוא אבי שבטי ישורון אין זר בהם:
פסוק י:מגננו. שאתה מגן בעדנו ראה:
פסוק י:והבט פני משיחך. כלומר שתביא המשיח במהרה בימינו והבטת הפנים היא בהשגחה על האדם והרצון. ואם המזמור על דוד אמר משיחך על עצמו:
פסוק יא:כי. טעם כי על אשר התפלל לקרב המשיח ובנין הבית אמר טוב לי יום אחד בחצריך ולמחר אמות משאחיה אלף ימים או שנים ואני בארץ נכריה:
פסוק יא:הסתופף. ישיבת סף השער אבחר לבד יותר משאדור דירה שלימה בארצות הגוים שהיו אהלי רשע:
פסוק יב:כי. שמש ומאור גדול הוא ליושבי בחשך הגלות להוציאם מאפילה לאורה וכן הוא מגינם להצילם מרעה ולהגן בעדם:
פסוק יב:וחן וכבוד יתן ה'. לאותם שיהיו הולכים בתמים וישובו אליו בכל לבם חן וכבוד יתן להם לפני כל האומות והם יכבדום בצאתם מהגלות ולא ימנע טוב הגוים מהם:
פסוק יג:ה' צבאות. אשרי מי שיבטח בך ולא ייאש לבו לאורך הגלות ויבטח בך כשתוציאנו מהגלות ותבנה בית מקדשך ותביאהו למקום שנספו הנפשות אליו:
