פסוק א:הללויה. גם זה המזמור באל"ף בי"ת שתי אותיות בפסוק ובשני פסוקים האחרונים שלש, גם הוא מספר על מדות האדם הישר אשר גמולו מאת ה' שלם בזה ובבא: ואמר הללויה. ואר אשרי איש ירא את ה'. שירא האל יתברך וישמור מה שצוהו ומנעהו מעשות והנה נשמר מהם בסתר כמו בגלוי:
פסוק א:במצותיו חפץ מאד. מצות עשה עושה אותם בחפץ לבבו לא להתגדל בפני בני אדם אלא בחפץ לבבו באהבת האל יתברך שצוהו לעשותם, לפיכך אמר מאד כלומר שרודף אחר המצוה ומתאמץ לעשותם בכל כחו בגופו וממונו:
פסוק א:במצותיו חפץ מאד. מצות עשה עושה אותם בחפץ לבבו לא להתגדל בפני בני אדם אלא בחפץ לבבו באהבת האל יתברך שצוהו לעשותם, לפיכך אמר מאד כלומר שרודף אחר המצוה ומתאמץ לעשותם בכל כחו בגופו וממונו:
פסוק ב:גבור. ובעבור מעשיו הטובים ישלם האל יתברך גם לבניו אחריו וזרעו יהיה גבור בארץ שבני אדם יראוהו ויכבדוהו כמו שיראו בני אדם האדם הגבור:
פסוק ג:הון ועושר בביתו. לו ולבניו בעולם הזה:
פסוק ג:וצדקתו עומדת לעד. לעולם הבא ויש מפרשים בעולם הזה, ופי' לעד לבניו ולבני בניו עד עולם:
פסוק ד:זרח. בעת שיש חשך בעולם והוא הצרה לישרים זרח אור, והאור הוא הרוחה:
פסוק ד:חנון ורחום וצדיק. כי הוא בדרכיו חנון ורחום לטובים ומרחם עליהם ומוציא אותם מן הצרה בעת הצרה:
פסוק ד:וצדיק. כי צדיק וישר הוא. ונותן לטובים כפי דרכיהם ולרעים כפי מעשיה לפיכך זרח אור לישרים:
פסוק ד:וזרח. פעל יוצא ואפשר שהוא פעל עומד ויהיה פירוש חנון ורחום על האדם הישר שלמד ממדת בוראו:
פסוק ה:טוב, ספר ממדת האדם הישר מדת הצדקה ואמר טוב איש כמו אשרי איש, ואמר שהוא חונן כלומר נותן לעניים ומלוה לעניים הצנועים שלא יקבלו מתנה:
פסוק ה:יכלכל דבריו במשפט. שכל מתנותו ויציאותיו יעשה אדם במדה שוה בצדק ובמשפט שלא יהיה פרוש מהנאות העולם מכל וכל ולא ירבה בהם אלא במדה שוה, וכן בנתנו לעניים לא יפזר כל כך ממונו כדי שיצטרך הוא אחר כן לבריות: ויתפרש יכלכל דבריו במשפט. על שאר מידות האדם גם כן שמתנהג בהם על דרך האמצעי והמדות הן כמו האהבה והשנאה והשמחה והדאגה והנדיבות והגבורה והמורך והדומים להם:
פסוק ו:כי לעולם. יעמוד ממונו בידו ויהיה בריא בגופו:
פסוק ו:לזכר עולם יהיה צדיק. כי לעולם אפילו לאחר מותו יזכר לטובה:
פסוק ז:משמועה. הפך הרשע שנאמר בו קול פחדים באזניו אבל הצדיק לא יירא שישמע שמועה רעה מבניו או מקרוביו שהם במדינה אחרת, או אם ישמע שיבואו עליו אויבים לא יירא: כי לבו נכון ובטוח בה'. ולא יבטח בעשרו וברוב חילו וברוב אוהבים וקרובים אלא בה' לבדו ישים בטחונו לפיכך לא יירא:
פסוק ח:סמוך. נעשן לפיכך לא ירא מאדם והולך ובטוח בכל עת:
פסוק ח:עד אשר יראה בצריו. הרע שירצה לראות בהם:
פסוק ט:פזר. ממונו נתן לאביונים, וטעם פיזר שנותן לזה ולזה ולכל האביונים שיהיו לפניו, אבל אינו אומר שמפזר במתנות גדולות עד אשר ישאר הוא עני כי אין זה מדרך הצדיק, אלא פזר שנותן לזה ולזה המתנות כפי כוחו שיוכל לסבול. ואמרו רז"ל (כתובות סז, ב) המבזבז אל יבזבז יותר מחומש:
פסוק ט:צדקתו עומדת לעד. עומדת לו ולבניו אחריו, או פירוש לעד. שתעמוד לו צדקתו לעולם הבא:
פסוק ט:קרנו תרום בכבוד. חזקו ותקפו. וברשעים להפך וכל קרני רשעים אגדע:
פסוק י:רשע. כשיראה בכבד הצדיק יכעוס מרוב הקנאה וכן יחרק שיניו עליו אילו היה בו כח להאבידו היה עושה:
פסוק י:ונמס. ימוט לבבו, כן דרך הקנאה:
פסוק י:תאות רשעים תאבד. מה שמתאוים לראות ברע הצדיק תאבד אותה התאוה כי לא יראו לעולם ברעתם, או פירוש תאות רשעים הטוב שמתאוים לעצמם, אבל בצדיקים נאמר ותאות צדיקים יתן: