שיר. אלה שיר המעלות הם חמשה עשר ואמרו כי היו אומרים אותם הלוים בחמש עשרה מדרגות שהיו בהר הבית בין עזרת ישראל לעזרת נשים שהיו עולין בהם מעזרת נשים לעזרת ישראל, ואומרים שיר אחד במעלה אחת ורז"ל אמרו בשעה שכרה דוד יסודות לבית המקדש על התהום ופחדו שיציף העולם. כתב אחיתופל שם המפורש ונתנו בתהום וירד התהום שש עשרה אלפי אמה אמרו טוב היה לעולם שלא ירד כ"כ התהום כי המים הם צורך העולם, וארץ מתלחלח מן התהום אמר חמש עשרה שיר המעלות והעלהו חמש עשרה אלפי אמה והעמידו על אלף אמה. וי"ל עוד כי פי' מעלות הגלות שעתידים ישראל לעלות א"י ואלו השירים נאמרים על לשון בני הגלות כולם וזכר בהם צרת הגלות וזכר בהם צרת הגלות וזכר בהם תוחלת הישועה והבטחתה שתהיה:
פסוק א:
אל. אמר על בני הגלות לשון יחיד דרך כלל:
פסוק א:
בצרתה. הה"א לרוב הצרה, וכן ישועתה, רוב הישועה:
פסוק א:
ויענני. עבר במקום עתיד וכמוהו רבים:
פסוק ג:
מה. אמר כנגד בבל המדבר דבר שקר ומשים עלילות דברים על ישראל בגלות, מה יש לך בלשון רמיה ומה יתן לך ומה יוסיף לך:
פסוק ד:
חצי גבור שנונים. המשיל הדברים הרעים לחצי גבור שנונים ויוציאם מיד גבור, וכן המשילם לגחלי רתמים שהם חמים מאד ולא יכבו לזמן רב אף בעת שנראים כבים מבחוץ וידמו אפר הם מבפנים אש בוערה, כן דברי לשון רמיה שמראה בפני אדם שאין לבו רע עליו כדי שלא ישמור ממנו וידבר עליו רעות, ואמר עם כי החיים והגחלים נכללים בו יחד שניהם:
פסוק ה:
אויה. בגלות משך, כלומר שנמשכה גלותי מאד ושכנתי עם רעים עם אהלי קדר, וזכר הגלות אשר בישמעאל ולא זכר אשר באדום כי רוב גלות ישראל בין הישמעאלים: וזכר קדר. שהם המשפחות המיוחסות אשר בישמעאל והם ראש המלכות, ויש מפרשי' משך הוא קדר וקראם כן לפי שהם מושכי קשת ופי' גרתי עם משך וכפל הענין במלות שונות:
פסוק ו:
רבת. התי"ו במקום ה"א ואינה לסמיכות, אמר רב לי בגלות עם גוי שהוא שונא שלום:
פסוק ז:
אני. בפי שלי כי אדבר שלום עליהם והמה ידיהם למלחמ':